שרים לאישה הנכנסת לעולם התורה (רות קלדר

גם_וגם,
את השיחה בין האדמו"רים הראה לי קרוב משפחה לפני שנים, אנסה בכל זאת לאתר אותה.

כבוד המרא דאתרא,
הפסו עתונים חרדיים ממחננו?

כותב המאמר שהביא רב סיינפלד, הרב ברקוביץ, שמח על התופעה של נשים הרוצות ללמוד תורה אבל מצר הפוליטיות שמלווה התופעה.

על כך אומר לו שאכן יש להצר על כך שרק תובענות פוליטית הצליחה להביא נשים אל תוך בית המדרש ושיש לייחל ליום שבו לא יהיה צורך בפוליטיקה כזו.

הרב ברקוביץ קורא לכך שנשים לא ישאפו להיות כגברים בתלמודם אלא יעמלו על "תיקון המלכות" וכו'.
אני שותפה לתקוותו שנשים לא ישאפו להיות גברים אבל בתיקון קטן - אני שואפת שכל איש וכל אישה יהיו מה שהם, שכל אחד ואחת ימצה ותמצה את הפוטנציאל שנתן להם בוראם. שאיפה צנועה יחסית, אבל אם מתעלמים ממנה, מחציפים, במחילה, פנים כלפי מעלה,וממעטים את הדמות.

יש דרכי לימוד נשי ודרכי לימוד גברי, אבל בני אדם הם יצירים הרבה יותר מורכבים מכדי שנוכל לתייקם במגירה זו או אחרת. ולכן, יהדות בריאה היא היהדות שתאפשר לכל אדם לממש ולמצות את הפוטנציאל שלו ושלה במסגרת המתאימה להם.

הרב ברקוביץ מזהיר מפני אתגרים (הו, מילה מופלאה) חריפים שתגרום יציאתן של נשים ללימודים. אני מניחה שהוא צודק בדבריו, אכן לא פשוט. מאידך, יש לחשוב על התועלת הרבה ועל הפירות המופלאים שעשוימהלך כזה להניב.

דוגמה: היום הוזכרה פה חסידות שבה יש פתיחות ללימוד נשים, לעומתה, ידוע שבחסידויות מסוימות נמנעים ללמד את הבנות אפילו חומש(!). איני מכירה מקרוב בתים מן הסוג הזה, אבל שואלת את עצמי - איזו מין זוגיות יכולה לצמוח שם, כשאפילו שפה בסיסית משותפת אין להם מלבד צורכי הבית הבסיסיים??
חשבו איזה יתרון נפלא כשאיש ואישה יוכלו להחליף ביניהם דברי תורה מסביב לשולחן ולחלוק ביניהם לא רק את גידול הילדים וקשיי הפרנסה, אלא גם את יופיה (ועולה) של התורה הקדושה?

שחרית -

שחרית

לא חושב שלימוד התורה בצורה הקלאסית יש בו כל כך כדי לאחד בני זוג.

בלי להזכיר שמות רואים כאן בקבועים/ות ובמבקרים/ות שגם לומדי תורה יכולים ללמוד בצורה שונה מאד ושדוקא הלימוד השונה גורם מרחק.

אחד מקנייני התורה הוא 'אוזן שומעת'. קנין זה הוא אמור לקרב בין בני אדם.

שחרית דברייך הם מתכון לצרות

שחרית תאורטית יש צדק מסוים בדבריך , מעשית כדי
שזה יוכל להתקיים , צריך שיתקיים אחד מהתנאים הבאים :
1. ששניהם מאד באותו ראש של לימוד .
2. שלפחות לאחד הצדדים הלימוד והמסקנות ממנו לא מאוד עקרוני .
3. שצד אחד דומיננטי , והצד השני הוא בבחינת מקבל ממנו . (וזה המצב כיום ברוב הבתים הדתים שאני מכיר)

אחרת זה יכול בעיקר להרוס ....

1 אין היכי תימצי כזו

2 אבסורד , = לא מובנים ציוציך

3 גם לא מחוויב המציאות 2 בני הזוג יכולים

להיות נותנים ומקבלים בד בבד


אקיצער אריכות לשון מיותרת

אנקדוטה ,
אני מקוה שתסלח לי , אבל אני אחשוך ממך כרגע את השיעור בלוגיקה . (אם מישהו רוצה לעזור לו/ה , יש כאן אלימנציה , שמתבססת על כך שבמקרים אותם לא מניתי , הדבר יכול לגרום בעיקר למחלוקת , ופחות ליצירה משותפת .)

אישציפור,

התנאי הראשון שציינת, מקובל עלי באופן עקרוני, אם כי נראה לי שעלול, גם, להגביל את החשיבה והלימוד.

מדוע נזדקק לתנאי השני? לענ"ד, דווקא מחויבות עמוקה ללימוד ולמסקנותיו, משני הצדדים, יכולה להביא לידי העמקה ועניין רבים יותר.

התנאי השלישי, נראה לי מוגדר ככזה רק משום שזהו המצב היום (ע"פ היכרותך), ולא משום שיש בו כדי להועיל לחיי הזוג או לאוירת הלימוד ביניהם. מדוע לימוד "חברותאי" בו לומדים בני הזוג זה מזו ומלמדים זה את זו, בהכרח מפריע או "הורס" ולא תורם, מקרב, או מעמיק את ההבנה והידע של שניהם?

איני רוצה לחזור על עצמי, אז אסתפק ברמיזה לדברי הקודמים - בכל שינוי יש רווח והפסד. מי שאינו/ה חש/ה בהפסד או בחוסר בחייו/ה היום, אין לו/ה כנראה כל סיבה לשינוי. מי שמעוניין/ת בשינוי, יש לו/ה כנראה מה להרוויח, וברור שיש לשקול רווח והפסד בכל מהלך של שינוי.


תוקן על ידי - אמשלום - 31/12/2003 23:31:14

אויש אני רואה שהלוגיקה של דברי היתה אכן מסובכת מדי .

הדוגמאות שאת נותנת שייכות כולן לסעיף הראשון של דברי .
אם שני בני הזוג בערך באותו ראש , התנאי התקיים , והלמדנות מועילה או לפחות מוסיפה לזוגיות .
הסעיפים הנוספים הם אפשרויות אחרות לכך שהלמדנות לא תזיק לזוג .

במילים אחרות , אם לשני בני הזוג עמדות ברורות ועקרוניות , ולא עומדות בקנה אחד (מה שעלול לקרות בלא מעט מקרים) הלימוד עלול להזיק לזוגיות . (נשמע קצת פשטני מדי ... באסה )

אישציפור,
עכשיו הבנתי את דבריך,[תודה על ההסבר הבהיר עבור בעלת מוגבלות לוגית שכמוני ]
וגם את הבעייתיות שאתה מזהה במצב הקיים (היררכיה ברורה, "הוראה" במקום "לימוד"וכו').

נשארת אם כן השאלה העקרונית, לא רק לגבי לימוד משותף של נשים וגברים, אלא לכל לימוד באשר הוא (כשאינו נעשה ביחידות) -
מדוע צריך להסכים ו/או להיות "באותו ראש" כדי ללמוד יחד? האם אין בגיוון הגישות והדרכים בכדי להעמיק את הלימוד ולהעשיר אותו???

במקרה עשינו אתמול קצת סדר בבית, ומצאתי את הציטוטים משיחת האדמו"רים מלובביץ' ומבעלז. השיחה התקיימה בג' באדר ב' תשמ"א. הדוברים מסומנים ב-ל' ו-ב'.

ל: אמרתי פעם בנוגע ללימוד הבנות, כי מרגע שבנות מחוייבות גם הן באהבת ה' ויראת ה', כי הרי זו מצוות עשה שאין הזמן גרמא, הרי שבמצוות "ואהבת את ה' אלקיך" ו-"את ה' אלקיך תירא" הן מחוייבות בדיוק כמו הבנים.
... לגבי הבנות נשאלת השאלה, מדוע אין הן מחוייבות בתלמוד תורה? במילא כאשר הן יושבות ללמוד חסידות, אין שאלות בזה - שזהו שמא וזהו ברי; כי זה שהן לומדות תורה זה כדי לדעת איך לקיים את המצוות של אהבת ה' ויראת ה' - הרי הן צריכות לקיים את לימוד התורה [הנוגע להן]; על דרך כמו שאר ההלכות של שאר הלימודים.

ב: הגמרא אומרת שלגבי בנות לא שייך את פשטות המצווה, אבל לא הלימוד, "כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות".

ל: [מסביר באריכות שאין ידיעה ללא העמקה].

ב: אם כך לשיטת הרבי צריכות בנות ללמוד גם משניות וגמרא?

ל: משניות גם הן הלכות, בזה אין ספק שלומדות. בנוגע לגמרא, בשעה ששאלו אותי עניתי שצריכות ללמוד את הגמרות הקשורות בהלכות הצריכות בחיהן, גמרות הקשורות לשבת, גמרות הקשורות לברכות וכו'.
ועוד אמרתי להן: אין הכוונה שהדבר יהיה בעיניהן כחדשות, ההיפך: כשלא ילמדו את זה איתן בבית הספר - הרי בין כך ובין כך ילמדו, אבל אז לא נדע ממי ומאילו ספרים.
בימינו כבר אין מחזיקים את הבת אצלנו בבית, ואז בכל פעם שהיא הולכת לעשות משהו היא שואלת את אמה או אביה אם זה מותר או אסור. אנו חיים בזמן שהיא שואלת את חברתה, וכפי שנוהגת החברה נוהגת גם היא. או כשהיא הולכת לבית הכנסת להתפלל, היא פוגשת נערות שונות, ושואלת אותן מה למדו.
ובשעה שהיא יודעת שהיא למדה משהו, ועל זה יש גמרא - אינני מאמין שישנה בת אחת ויחידה שאפשר להעלים אותה ממנה, אלא אם כן לא שייך לגביה הבנה והשגה. אבל אם שייך לגביה הבנה והשגה - הרי בשעת הצורך תחפש בגמרא, או שהדבר מפורש במשניות, ותראה את השקלא וטריא שבדבר.

ב: ומה נכנס בגדר "מלמדה תפלות"?

ל: ... בשו"ע ... יש מחלוקת אם תורה שבכתב מותר, ותורה שבעל פה היא "מלמדה תפלות". אני מדייק בדבר, שהסברים שהן כבר יודעות בלאו הכי, הרי שאת לימוד התפלות כבר יש להן, ויש ברירה להעמידן על דרך הישר [מדגים במעשה שהיה, שבנות איתן שוחח אמרו כי העולם קיים מיליארדי שנים, משום שלא למדו את השקפת התורה בהעמקה].