|
|
| נשלח ב-21/7/2004 21:10 |
 |
| |
.
אמשלום תודה  .
שני השירים חזקים, אם כי הביקורת בהן מופנה כלפי שני מקרים שונים במהותם, וייקל עלי להזדהות עם הראשון – בו יש ביקורת כלפי אמירה המעידה על אומרה ועל סביבתו התרבותית – יותר מאשר לגבי השני.
יש לזכור כי תינוקות בימי הביניים לא חותלו באמצעים כאלו שיש היום, וכנראה שרובם היו צואים רוב הזמן.
ועדיין, שוב, תודה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2004 23:26 |
|
| |
מואדיב,
תודה לך.
לא אני חיברתי את השירים, אבל אני אוהבת אותם מאוד.
שניהם מאפשרים לנו לראות את ה"בלתי נראים" ולשמוע את קולם.
השיר השני נותן מעין הסבר פסיכולוגי (מרגש ברגישותו) למחלוקת על התפילין - אני חייבת להודות, שהוא מצא חן בעיני בגלל החידוש הזה: נקודת מבט שונה וייחודית.
השיר הראשון פשוט עצוב, אם כי יש בו תקווה, כי הוא הופך אותנו, הקוראים, לחלק מהתיקון, בכך שהוא משתף אותנו בהצפת הכאב ובהפיכתו לנראה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2004 19:55 |
|
| |
"זמן מה אחרי ההרצאה לא משה מהראש התמונה של האשה העדינה למראה, בת 60, המלמדת רבנים - רושם שיתחזק בסוף השיעור, למראה הגברים המתגודדים סביבה ומחכים למוצא פיה. זורנברג עצמה, מרצה מבוקשת בקהילות יהודיות ברחבי העולם ומורה למאות תלמידים, מסתייגת מהתהילה. היא אינה סבורה שהשיעורים שלה נועזים או יוצאי דופן. לא בעולם האורתודוקסיה המודרנית על כל פנים, היא חוזרת ואומרת בצניעות.
אבל בכריזמה השקטה שלה זורנברג היא בהחלט פורצת דרך. תופעת הלמדנות הנשית צצה רק בשנים האחרונות במילייה האורתודוקסי, הירושלמי, שבו היא חיה ופועלת, והיא מיוחסת לנשים צעירות ממנה, לרוב בוגרות מדרשות. זורנברג היא נציגה לדור שמרני וסגור יותר."
מתוך כתבה על ד"ר אביבה זורנברג.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=474821&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0
|
|
|
|
|
