האנטומיה של בית החזה

האנטומיה של בית החזה (מתוך פורום מתנדבי הצלה)

דרכי הנשימה בגופינו מתחלקים ל2:
-דרכי נשימה עליונות-פה, חלל הפה, אף, חלל האף,
לוע וגרון.
-דרכי נשימה תחתונות-קנה הנשימה, סימפונות, הקרינה
(נקודת ההצטלבות של
הסימפונות), הריאות ונאדיות
הריאה.

אז מה הם הגבולות של בית החזה? הגבולות שכאשר נגיע למקרה ונראה פגיעה בתחומם נגיד לעצמינו-פה יש לי חשד לפגיעת חזה?
-גבול עליון: עצמות הבריח
-גבול תחתון: הסרעפת
-גבול קדמי: הסטרנום והצלעות
-גבול אחורי: עמוד שדרה, צלעות ושכמות.

על הסרעפת שלנו יושבים הקיבה, הכבד והטחול שהם איברי הבטן העליונה, ועל כן כל פגיעה מתחת לקו הפטמות של הנפגע תחשד כפגיעה משולבת חזה+בטן.

בגופינו יש 12 זוגות של צלעות. 8 הזוגות הראשונים מחוברים משני הצדדים לעמוד השדרה ולסטרנום.
זוגות 9-10 מתחברים לצלע מספר 8, ושני הזוגות האחרונים נקראים "צלעות מרחפות" כיוון שהם מחוברים רק מצד אחד אל עמוד השדרה.
בין כל צלע לצלע קיים לנו הVAN (ורידים, עורקים ועצבים. Vains, Arteries, Nerves) וכן שרירים בין-צלעיים.
את הריאות עוטפים שני קרומים הקרויים קרומי הפלאורה. קרום הפלאורה הפנימי צמוד לריאה וקרום הפלאורה החיצוני צמוד לדופן הפנימית של הצלעות.
בין שני הקרומים הללו קיים נוזל שקרוי נוזל הפלאורה, בזכות נוזל זה קיים ונשמר בין שני הקרומים תת לחץ-ואקום. תת הלחץ בין הקרומים הללו חשוב מאוד לשמירה על פעולת הנשימה התקינה-הוא גורם לכך שכאשר קרום הפלאורה החיצוני נמשך קרום הפלאורה הפנימי נמשך בעקבותיו, ולהפך.

------------------------------------------------

הפיסיולוגיה של מערכת הנשימה


מהי בעצם נשימה?
נשימה היא תהליך בלתי רצוני אבל נשלט, במהלכו נכנס ויוצא אוויר אל תוך ומתוך חלל הריאות. תהליך הנשימה הוא למעשה שילוב של שתי פעולות: שאיפה (הכנסת אוויר אל תוך חלל הריאות) ונשיפה (הוצאת אוויר מתוך חלל הריאות).

אז מה קורה בגופינו בזמן הנשימה?
בשאיפה-
הסרעפת מתכווצת ומשתטחת, השרירים הבין צלעיים מתכווצים גם הם וגורמים לכלוב הצלעות לעלות--> בית החזה מתרחב דבר הגורם לקרום הפלאורה החיצוני להימשך, ובעקבות הואקום שבין קרומי הפלאורה קרום הפלאורה הפנימי נמשך גם הוא--> נפח הריאות גדל, לחץ האוויר בהן יורד, ועל מנת לאזן לחצים אוויר נינוק לריאות.

תהליך הנשיפה זהה ברעיון הלוגי, אך הפוך.


הטריגרים לנשימה בגופינו:

בגופינו יש רמת פחמן דו-חמצני מסויימת שכאשר הגוף עובר אותה מרכז הנשימה במוח מעודד אותנו לנשום ע"י הפרשת הורמון מסויים.
מאיפה מגיע הפחמן הדו-חמצני לגופינו?
קודם כל, באוויר יש 0.03% פחמן דו-חמצני. מעבר לכך, באוויר שאנו שואפים יש 21% חמצן. אנו מנצלים 5%-6% מתוכו ופולטים החוצה 15%. החמצן שאנו שואפים משמש את פעולות החיים של התא ומתפרק בגופינו לפחמן דו-חמצני.
כמו כן, בגופינו יש רמת חומציות מסויימת קבועה. פחמן דו-חמצני הוא חומצי, וכאשר רמתו עולה על הרמה המוגדרת של הגוף מרכז הנשימה במוח מעודד נשימה על מנת להזרים לגוף חמצן שהוא בסיסי ולאזן את רמת החומציות בגוף.

------------------------------------------------
פגיעות החזה

פגיעות החזה מתחלקות לנו לפגיעות חזה פתוחות ופגיעות חזה סגורות.
בפגיעות חזה פתוחות הבעיה במנגנון היא הפרת תת-הלחץ הקבוע בין שני קרומי הפלאורה ע"י גורם כלשהו-דבר שכאמור פוגם קשות בתהליך הנשימה שלנו.
הטיפול בפגיעות החזה שלנו הוא בעיקרו זהה, לכן ראשית אפרט על כל פגיעה וסימניה ובסופו של דבר אתן את הטיפול.

------------------------------------------------
פנאומטורקס-חזה אוויר:

פנאו=אוויר, טורקס=חזה :חזה אוויר.
בפנאומטורקס הבעיה היא למעשה הפרת תת הלחץ הקבוע בין שני הקרומים ע"י אוויר.
ישנם 2 סוגי פנאומטורקס:פנאומטורקס פתוח שבו הפגיעה היא חיצונית וניתן לראות חור בקיר בית החזה דרכו נכנס ויוצא האוויר, ופנאומטורקס סגור שבו הפגיעה היא מהריאה עצמה.
מה שקורה הוא למעשה שאוויר נכנס ויוצא מהריאה דרך החור שבקרומים, הריאה הפגועה אינה לא משתתפת בתהליך הנשימה והיא למעשה מתמוטטת-מגיעה למצב של תמט ריאתי. הגוף למעשה מתפקד רק עם ריאה אחת, וגם היא לא מתפקדת כראוי כיוון שחלק מהאוויר שהיא פולטת החוצה בנשיפה עובר לריאה שמצויה בתמט והוא איננו מוחלף באוויר טרי. הריאות אינן מסוגלות למלא כראוי את תפקידן בחילוף הגזים, מכאן שהנפגע לא מסוגל לחמצן את הדם-ובסופו של דבר יגיע למצב של היפוקסמיה.

סימנים:
-קשיי נשימה
-נשימות מהירות ולא אפקטיביות.
-עור קר ומזיע-כתוצאה מהפרשת אדרנלין.
-בפנאומטורקס פתוח נראה חור בקיר בית החזה, הפצע
שלו יהיה שואב, שורק ומבעבע.
-בפנאומטורקס פתוח הנפגע ירגיש כאבים באזור הפגיעה
ובסגור לא כי הריאה אינה מעוצבבת.
נפגע פנאומטורקס סגור יחוש כאב ולחץ בחזה.

*פנאומטורקס ספונטני-זהו מצב של פנאומטורקס סגור
שמתרחש ללא פגיעה חיצונית ממשית.
הלקייה בפנאומטורקס ספונטני מאפיינת אנשים החולים
בתסמונת מרפין-מאפייניהם: אנשים גבוהים, ידיים
ארוכות, מעשנים כבדים... מה שקורה אצל חולים אלו
למעשה זה שהריאות שלהם נעשות כמו נייר עיתון בשמש,
כל מכה קטנה-והריאה מתפוצצת. יכול להיגרם כתוצאה
משיעול חזק...
הסימנים זהים לסימנים של פנאומטורקס סגור והטיפול
זהה גם כן.
-------------------------------------------------
טנשן פנאומטורקס

חזה אוויר בלחץ.
גם במקרה זה הבעיה היא בהפרת תת הלחץ בין שני הקרומים ע"י אוויר, אומנם כאן מנגנון הפגיעה מעט שונה. אוויר נכנס אל הריאה הפגועה דרך החור שבין הקרומים, אולם הוא אינו מסוגל לצאת ממנה, שכן נוצר בה מעין שסתום חד כיווני.
אם כן, עם כל שאיפת אוויר הלחץ בריאה הפגועה עולה וגורם לה לדחוק את הריאה הבריאה ואת איברי בית החזה (וביניהם הלב) אל הצד הבריא.
הדם מתקשה לחזור כמו שצריך אל הלב ונאגר בפלג הגוף העליון, כלומר-חזרה ורידית לקויה.
הנפגע אינו מסוגל להחזיק מעמד במצב זה זמן רב, ההידרדרות שלו היא מהירה מאוד ובלא קבלת טיפול מהיר הוא עלול למות תוך מספר דקות.

סימנים:
-סימני מצוקה נשימתית (קשיי נשימה, כחלון, שימוש
בשרירי עזר).
-רעב לחמצן-היפוקסיה
-חור כניסה/יציאה
-פצע מבעבע
-גודש בורידי הצוואר-כתוצאה מחזרה ורידית לקויה.
-סימני הלם קרדיוגני-כתוצאה מהלחץ המופעל על הלב.
-אמפיזמה תת עורית-כתוצאה מהאוויר החודר לחלל בית
החזה נרגיש באזור הפגיעה מעין "פצפוצי אורז",
האוויר הכלוא פשוט מחפש דרך לברוח ועושה זאת דרך
שכבות העור.
-סטיית קנה הנשימה-איברי בית החזה נדחקים כתוצאה
מהלחץ שיוצרת הריאה הפגועה. סימן זה נראה פחות
לעין, אך ניתן להבחין בו במגע.
------------------------------------------------
המוטורקס

המו=דם, טורקס=חזה: חזה דם.
במקרה זה ישנה הפרה של תת הלחץ הקבוע בין שני קרומי הפלאורה ע"י דם.
יכול להתפתח כתוצאה מדימום פנימי שלוחץ על הריאה, או כתוצאה מפגיעה חודרת כגון סכין או קליע אקדח שפגע בכלי דם בדרך (למשל van הקיים בין הצלעות). בד"כ תהיה מלווה הפגיעה גם בחדירת אוויר (המופנאומטורקס).
בנוסף להפרעה בתפקוד הריאה כפי שהוסבר במנגנון הפנאומטורקס, הנפגע גם מאבד דם רב ועלול לפתח סימני הלם היפוולמי, ועל כן המצב חמור יותר.

*לא קיימת פגיעה בשם טנשן המוטורקס.
*במקרה והנפגע מפתח סימני הלם, סימני ההלם יגברו
על סימני פגיעת החזה ועל כן יש לשים לב טוב טוב
לקינמטיקה של הפגיעה על מנת לעורר חשד לפגיעת חזה.

סימנים:
-כל סימני פנאומטורקס
-דימום מסיבי מהפצע.
-סימני הלם היפוולמי-איבוד דם רב.

הסימנים יופיעו ביחס ישיר לכמות הדם שאבדה ולמצב תמט הריאה.
------------------------------------------------

טנשן המופנאומטורקס-חזה אוויר דם בלחץ

מנגנון הפגיעה יהיה שילוב של מנגנון הפגיעה בהמוטורקס ובטנשן פנאומטורקס, ועל כן הסימנים לפגיעה זו יהיו שילוב של סימני טנשן פנאומטורקס והמוטורקס.
------------------------------------------------

הטיפול בפגיעות החזה הפתוחות

הטיפול יהיה כמובן על פי סכימת הp.h.t.l.s עם הדגשים הבאים:

A-פתיחת נתיב אוויר תוך שמירה על עמש"צ.
B-הערכת מצב נשימה ומתן סיוע נשימתי במידת הצורך,
הפשטת פלג גוף עליון וחיפוש חורי כניסה ויציאה
ואטימתם בשסתום אשרמן.

המשך סכימת p.h.t.l.s

*ההידרדרות בפגיעות חזה עלולה להיות מאוד מהירה!
נפגע כזה דורש ניטור קפדני ותשומת לב תמידית מצד
המטפל!
------------------------------------------------

שברים בצלעות (פגיעות חזה סגורות)

עם שברים בצלעות אין לנו ממש מה לעשות ברמת השטח, אין לנו כיצד לקבע אותם, אולם הסכנה העיקרית שלנו בשברי צלעות היא סכנת ההידרדרות שלהם לפנאומטורקס או להמוטורקס שעלול להידרדר לטנשן פנאומטורקס או לטנשן המופנאומטורקס.
החלוקה של שברי הצלעות תעשה ל3:
א. שבר בצלע בודדת-סימני שבר,כאבים, קשיי נשימה.
ב. שבר במספר צלעות-כנ"ל, רק בצורה חריפה יותר.
ג. Flail chest-נגרם כתוצאה משבר במקטע של צלעות.
סימניו: -סימני שבר
-כאבים
-קשיי נשימה
-90% נשימה פרדוקסלית-
כתוצאה מהפגיעה האזור
הפגוע בבית החזה לא מגיב
לפעולת הנשימה ונשאר
במקומו, בעוד שאר בית
החזה עולה ויורד, לכן
נוצר לנו למראית עין
מצב שבו כאשר אנו שואפים
אוויר המקטע השבור
יורד, בעוד כשאנו
נושפים אוויר המקטע
השבור עולה, והלוא
במציאות הדבר אמור להיות
הפוך. נראה סימן זה
ברוב המקרים אך לא
תמיד, כיוון שלעיתים
מתרחש ספזם בשרירים הבין- צלעיים.

הטיפול בנפגע עם שבר בצלעות יהיה כמובן גם הוא עפ"י סכימת טראומה תוך מתן חמצן.
------------------------------------------------

טמפונדה לבבית

מצב זה נגרם כתוצאה מפגיעה חדה בלב, פגיעת הדף או שבר בסטרנום.
כתוצאה מהפגיעה נפגע העורק הקורונרי שמזין את הלב והדם ממנו מתפרץ החוצה. הוא מצטבר במרווח שבין הפריקרד (שק הלב) ללב ויוצר עליו לחץ.
הבעיה במצב של טמפונדה לבבית היא שהלב מסוגל להתכווץ אך מתקשה מאוד להתרפות בגלל הלחץ שנוצר עליו מהדם, כלומר תפוקת הלב יורדת-ומצב זה יוביל את הנפגע לדום לב.

סימנים:
-סימני חבלה באזור הלב.
-ההפרש במדידת ל"ד בין הסיסטולי לדיאסטולי יהיה
נמוך מ30 כתוצאה מירידה בתפוקת הלב. (הפרש אצל
אדם במצב תקין אמור לנוע בין 30- 60).
-גודש בורידי הצוואר-כתוצאה מחזרה ורידית לקויה.
-סימני הלם קרדיוגני-כתוצאה מהלחץ שנוצר על
הלב.

טיפול:
עפ"י סכימת טראומה-שמירה על נתיב אוויר פתוח תוך שמירה על עמש"צ, חיפוש חורי כניסה ויציאה ואיטומם עם שסתום אשרמן, קיבוע מלא לצווארון ולוח גב ופינוי דחוף לביה"ח.