מה באמת ההגדרה ''תינוקות שנשבו''

ולענינו:
למען הדיוק החזו"א לא קבע בשום מקום, (ככל הידוע לי,) שהחילונים היום הם תינוקות שנשבו. הוא רק ביטל את ההלכות שנאמרו נגד המינים להיום. ולא בשל היותם תינוקות שנשבו אלא מסיבות חברתיות ותרבותיות. " וכיוון שכל עצמו לתקן, אין היום נוהג בשעה שאין בו תיקון עלינו להחזירם בעבותות אהבה" עכ"ל.

למעשה ייתכן ולדעת החזו"א אין היום בכלל את המושג הזה 'תינוקות שנשבו' שכן לדעת החזו"א אין בכלל להבחין מי שהתחנך בתורה לבין מי שהתחנך בין הגויים בשניהם החינוך לא אמור לקבוע הרבה.

מי שכן קבע הגדרה זו הוא הערוך לנר ר' יעקב יוקב עטלינגער: בשו"ת בניין ציון החדשות, יו"ד כב)

נראה גם שעיקר העלבון נסוב בשל אי הבנה של המושג תינוק שנשבה (מה אני תינוק???) בעוד שהכוונה לאדם בוגר בן מצוות שבעבר, בהיותו ילד נשבה. הוי אומר במקום להגיד 'תינוק שנשבה' אמור: 'אדם מבוגר שבילדותו לא התחנך בחינוך יהודי'. נשמע יותר טוב, לא?

תודה רבה לך מוישה.
אותי מעניינת השאלה ההלכתית גרידא, ולא העלבון.
תודה על המידע.

חבצלת חשבת אולי שאולי ועם כל האבסורד במדינת ישראל של היום החילונים מאמינים בתוך תוכם שהחרדים ממונים על היהדות ו' אפשר לסמוך עליהם בעניין ' .
אבסורד אבל אולי קצת מציאותי

סתם דרך אגב תקציבשל עשרות מליונים ואולי יותר שמאז קום המדינה הופנה רק למוסדות חרדים ונמצא תחת תקן של ' שיעורי יהדות ' , הוצא מהנ"ל והועבר בחלוקה שווה לכל מוסד [ חוץ מחרדי ] שיוכיח שהוא מעביר שיעורים על יהדות

[ וזה נעשה דווקא על ידי ההונגרי לפיד ]

פאסט נישט הביא את דברי פרופ' מנחם פרידמן, מהמחלקה לסוציולוגיה באונ' בר-אילן, שהסביר את: המושג תינוק שנשבה "הוא מימרת חכמים, המאפשרת לציבור הדתי להתייחס בסובלנות כלפי יהודי שאינו שומר מצוות'' לדבריו, ''מדובר במעין פתרון טכני-הלכתי, המאפשר לציבור הדתי לסבול את המציאות החילונית ולקבל את האדם החילוני כחלק מהעם היהודי, למרות שעל פי ההלכה, כל מי שאינו שומר תורה ומצוות הוא בבחינת רשע גמור''.

איני יודע היכן מצא הפרופ' לסוציולוגיה, שכדי ש"האדם החילוני יהיה נחשב כחלק מהעם היהודי, יש להגדירו כתינוק שנשבה, שהרי יהודי, יהיה בן העם היהודי, בין אם יקיים את המצוות או לא יקיימן, ומי שאינו שומר תורה ומצוות הוא חוטא, אך אינו רשע גמור.

אלא מאי?

אף שהנולד יהודי אינו יכול להפסיק מלהיות יהודי, וכמאמר חז"ל (סנהדרין דף מד עמוד א), "חטא ישראל, אמר רבי אבא בר זבדא: אף על פי שחטא - ישראל הוא", אעפ"כ מצאנו שחז"ל (חולין דף ה עמוד א) הגדירו עוברי עברות מסויימות כגויים, העברות הן: עובד עבודה זרה, ומחלל השבת בפרהסיא, ועל יסוד דבריהם, כותב הרמב"ם, (הלכות שבת פרק ל הלכה טו), "השבת ועבודה זרה כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה, והשבת היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם, לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה ושניהם כגוים לכל דבריהם", (ראה שכתב דברים דומים בהלכות עירובין פרק ב הלכה טז, הלכות גירושין פרק ג הלכה טו, הלכות שחיטה פרק ד הלכה יד, הלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה ד, הלכות גזלה ואבדה פרק יא הלכה ב).

מבין שתי העברות ניתן להבין, רק מדוע עובד עבודה זרה נחשב כגוי, שהרי מעשיו מוכיחים, אך חילול השבת כלל אינו מובן, שהרי אם נאמר שהוא בגלל חומרת איסור חילול השבת , הרי האיסור הוא שווה בין אם נעשה בחדרי חדרים או בפרהסיא, ואילו בגמרא מודגש שהוא רק למחלל שבת בפרהסיא, (ראה את דברי רש"י מסכת חולין דף ה עמוד א, "האי תנא חמירא ליה שבת כעבודת כוכבים דהעובד עבודת כוכבים כופר בהקב"ה והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית", דברים שאינם מובנים, וראה את דברי הבנין ציון להלן, וד"ל).

לכן נראה, שהסיבה להגדרתם *כ*גויים, היא לא עשיית המעשים האסורים, אלא הסמליות שבעשייתם, ומחלל השבת, שהוא כגוי לכל דבריו, הוא רק מחלל השבת ב*פרהסיא*, בגלל הסמליות של עבירה בפרהסיה על מצוה "חשובה" אצל הציבור, ולכן כתב הרב יעקב עטלינגר (1798-1871 רבה של אלטונה, גרמניה), בשו"ת בנין ציון החדשות סימן כג, "פושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם, אחר שבעו"ה פשתה הבהרת לרוב עד שברובם חלול שבת נעשה כהיתר אם לא יש להם דין אומר מותר שרק קרוב למזיד הוא ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה ע"י תפילה וקידוש ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין ממש לצדוקין דלא נחשבו כמומרים אעפ"י שמחללין שבת מפני שמעשה אבותיהן בידיהם והם כתינוק שנשבה לבין עובדי ככבים כמבואר (סי' שפ"ה)".

בדברי הבנין ציון אנו מוצאים את הביטוי "תינוק שנשבה", רק כמתייחס לדינו של העובר. ולא לתיאור מצבו הסוציאלי, כפי שהוא מקובל היום.

ולכן לא נראים לי דברי הפרופ' הנכבד, שהמושג תינוק שנשבה הוא ''פתרון טכני-הלכתי, המאפשר לציבור הדתי לסבול את המציאות החילונית ולקבל את האדם החילוני כחלק מהעם היהודי, למרות שעל פי ההלכה, כל מי שאינו שומר תורה ומצוות הוא בבחינת רשע גמור'', שהרי האדם החילוני תמיד היה, ונשאר חלק מהעם היהודי, ומעולם לא היה רשע גמור, התינוק שנשבה, מסביר רק מדוע אין להגדיר את מחלל השבת בימינו כגויים, ושלא ל"זכותם", במצוות שהן זכות.

ההסבר המקובל ל"הם כגוים לכל דבריהם", אינו שהם יוצאים מכלל ישראל, אלא שבמעשיהם הם הוציאו את עצמם מכלל ישראל, באותן המקומות שצריך ישראל, (לזכות), כגון למנין, אך עדיין הם כישראל לחובה, והם חייבים במצוות, ככל ישראל ואסור להכשילן בעבירות. (ראה שו"ת אגרות משה חלק אה"ע ד סימן פג, "שמומר הוא כישראל גמור לכל דיניו הוא משום דלא שייך המציאות לישראל שיעשה בדין נכרי דאיכא חדוש התורה בנכרי שיכול להעשות ישראל ע"י גרות אבל לא נאמר בתורה לא בקראי ולא בהלכה מסיני שיהיה דין כזה שישראל יוכל להעשות עכו"ם וממילא הוא נשאר בדין ישראל ובקדושת ישראל בין לענין חיוב המצות ובין לעניני חיתון").

אם אנחנו רואים את חילול השבת בפרהסיא רק כסמל ל"בגידה", ייתכן שכגוי ייחשב גם עובר על עבירה קלה יותר שבעיני הציבור היא חמורה, וכפי שמצינו בדברי השו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן סה, בתשובה בה הוא שולל את צירופו למנין של נשוי לנוכרית, אך לא של מחלל השבת, אף שאיסור הנוכריה קל, ביחס לחילול שבת, "וגם מוכח מדבריו דמחלל שבת עוד גרוע מזה, מעיקרא דדינא, אבל שפיר צדקו דברי כ"מ, דכל הטעמים שעליהם סומכי' המקילים, משום דנחשב קצת כתינוק שנשבה וכיב"ז, ל"ש לענין נשואי נכרית, דאין רוב ישראל נכשלים בזה, ומחוייבים לעמוד בפרץ בכל האפשרות".

שבת שלום לכולכם, מאי שבאיי האוקינוס השקט.

נישטאיך, כל כך רחוק...

שבת שלום.

ואם כבר גילית מאיפה אתה כותב, אז מגיע לך שתדע מה קורה בארץ הקודש:

ואם כבר עיתונאי, אז לפחות את המועדף עלי.



לשפוך את המים עם התינוק
דברי הנשיא קצב על התינוקות שנשבו עוררו השבוע סערה * בעולם החרדי לא הבינו את הביקורת: אצלם משקף הביטוי חיבה סלחנית כלפי החילונים * יוזמה חדשה: הקמת רשת חינוך חדשה - משותפת לדתיים ולחילונים
אבישי בן-חיים

נשיא המדינה משה קצב שפך השבוע את המים עם התינוק שנשבה. ניסיונו המגושם לקרב בין חלקי העם על ידי האמירה כי ''החילונים הם בבחינת תינוקות שנשבו, לא נתנו להם את האפשרות לבחור'' חולל סערה. גם ההסבר שניפק הנשיא, על פיו ''הדתי יכול לבחור דרך חילונית או דתית, החילוני לא יכול לבחור כי יש לו רק דרך אחת, שהתחנך בה'', לא ממש עזר.
לפני שנולדה האופציה היהודית-חילונית, המונח ''תינוק שנשבה'' תיאר את מצבו של יהודי שנשבה כתינוק בין הגויים, ולכן לא מודע לחובותיו. היום, מסבירים החרדים, הוא משמש ללמד סנגוריה על החילונים ''עמי הארצות, שגם את המינוח הזה לא יודעים'', כדבריה של הפובליציסטית מ. שלום, השבוע בעיתון ''המודיע''.

'' תינוק שנשבה'' הוא מרכיב מרכזי בנוסחה המאפשרת תמהיל של דו-קיום מזלזל של החרדים עם החילונים. התמהיל הזה הוא, בין היתר, הצלחה חינוכית גדולה של החזון איש (הרב אברהם ישעיהו קרליץ), המנהיג החרדי שהשנה מציינים החרדים 50 שנה לפטירתו. האיש הצליח לחנך חרדים רבים על זלזול תהומי וחד-משמעי בעגלה החילונית הריקה, בין אם נוסעיה אנשי שוק ובין אם הם אנשי אקדמיה.
הצלחה אחרת, מפתיעה, נחל החזון איש בהנחייתו לחוש אהבת ישראל לחילונים. מי שלא הבין את עוצמת הזלזול של החרדים בחילונים, יכול היה להיווכח בתגובות החרדיות הנדהמות באמת אל מול עלבון החילוניות למשמע הביטוי. שהרי בעיני החרדים הוא משקף חיבה סלחנית כלפי החילונים, שכן הוא פוטר אותם מאחריות לאורח חייהם הרדוד.
את פשר הפתעת החרדים מהעלבון החילוני קל יותר לפענח, כשמבינים מה היתה עשויה להיות האלטרנטיבה ל''תינוק שנשבה''. אחרי ''דין רודף'' ו''דין מוסר'' הידועים, קבלו למשל את ''דין מורידין''.
אחד הטקסטים המשמעותיים ביותר של החזון איש בהסדרת יחסי חרדים-חילונים, מופיע בחיבורו התורני ''חזון איש'', שעל שמו הוא קרוי, ועוסק ב''דין מורידין''. משמעות דין זה היא הורדת אדם, שאין מוטל עליו עונש מוות ברור, לתוך בור והשארתו שם עד שתצא נשמתו.
דין מורידין חל על סוגי אפיקורסים ו''מוסרים'' ולכאורה בדורות האחרונים ניתן היה להכיל אותו, לפחות עקרונית, על החילונים. החזון איש, במהלך שפרשני ספורט מעמיקים היו מגדירים אותו כווירטואוזי ופרשני דת שטחיים היו מגדירים אותו כקונסרבטיבי (שכן הוא בוחן את תקפותה של ההלכה, על פי העיקרון העומד מאחוריה וקובע שאינה עדכנית לזמננו) מסביר מדוע בדור הזה אין חובה על שום חרדי להוריד אף חילוני לשום בור ולהותיר אותו שם לנפשו.
''ונראה דאין'דין מורידין', אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצויין וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל. . . אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר (חסימת) הפרצה, אלא הוספת הפרצה, שיהיה בעיניהם כמעשי השחתה ואלימות חס ושלום''.
על פי הדברים הללו, דין זה חל רק בתקופה שבה ההוכחות לאמונה היהודית גלויות לכל אדם בלא שום צורך לימודי, אבל בזמנים אחרים מימוש דין מורידין לא יסייע למניעת אפיקורסות אלא יגרום נזק, שכן הוא ייתפס כמעשה השחתה ואלימות. ועל כן המסקנה של החזון איש: ''אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת''.
בהמשך הוא מעניק את אחד הקישורים רבי המשמעות בין החילונים בדורנו לבין המונח ''תינוק שנשבה'' ומסביר על פי קודמו בהנהגת הציבור החרדי ה''חפץ חיים'' כי עכשיו ''מצווה לאהוב את הרשעים'' שכן תנאי מוקדם לשנאה הוא תוכחה ועכשיו ''אין אנו יודעים להוכיח''.


חרדים נגד פיוס

מעידתו של הנשיא קצב, ''הפקשוש'' כלשונו, אירעה דווקא במהלך פתיחת כנס הפיוס של מועצת יח''ד (יחסי חרדים, דתיים וחילונים), מועצה שהוקמה על ידי הממשלה לפני כשלוש שנים, על רקע המתחים הפניםיהודיים בין דתיים לחילונים. מארגני הכנס הציגו בשלל סוגיות תמונה מצב בהירה. בהירה, להוציא מספר רבנים ספרדים כהים, ואת פרוספר עזרן ואלי מזרחי, יושב ראש ועד הסוחרים בשוק מחנה יהודה, שהוזמנו להשתתף בדיון על ''דמותה של השבת במדינת ישראל'' ( '' הוא אותנטי, אבל בעצם התכוונו להזמין את ההוא משוק התקווה, נו אבי לוי'', הסביר אחד המארגנים).
חברי מועצת יח''ד סגרו את הדיון על נחיצותם, כשהציגו הסכמה מדהימה ורבתמשמעות בסוגיית השתלות איברים, בעיקר כליות. המחלוקת האם המוות נקבע בשעת מות המוח כעמדת הרפואה, או בשעת מות הלב כעמדתו ההלכתית של הרב יוסף שלום אלישיב עדיין נותרה בעינה, אבל הושגה הסכמה על הקמת יחידות השתלה חדשות עם השגחה רבנית, בהן יילקחו האיברים לתרומה לאחר מות הלב.
ומה באשר לאחת המטרות המרכזיות של מועצת יח''ד: ''לקדם הידברות ויצירת שפה משותפת בין חרדים, דתיים וחילונים'' ? כדאי להירגע. לא כל החרדים הם חב''דניקים, שמי שיצליח לפענח את סוד יכולתם של כה רבים מהם להאיר פנים לסובב, סתם כך ללא אינטרס אישי, יהפוך את העולם למקום טוב יותר. ביטאונו של הרב אלישיב, ''יתד נאמן'', הגדיר בשבוע שעבר שוב את גבולות הדו-קיום עם החילונים והזהיר את הציבור החרדי מפני ''מתקפת הפיוס'' של יח''ד, ומפני ניסיונות ''ליצור אווירת' אחדות' ו' קירוב דעת' בין שומרי התורה לאלה הרומסים אותה בראש חוצות''.
מאמר המערכת בעיתון מחה נגד ''המסר המעוות כאילו קיים איזה'מכנה משותף' וישנם'שני צדדים' שווים שנוצר ביניהם איזה קרע אקראי בשל אי הבנה. מי שחי חיי חולין והפקרות, תוך התנגדות למורשת אבותיו שעמדו למרגלות הר סיני, הרי הוא בוגד בעמו וממיט סכנה על כלל ישראל, כמי שמחוררים חורים בקרקעיתה של הספינה. וממילא - אין כל מכנה משותף''.


חינוך משותף

אחד שמנסה למצוא מכנה משותף ולהתמודד בצורה מעשית עם בעיית התינוקות שנשבו, משני הצדדים, הוא חבר הכנסת מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד). בימים הקרובים הוא צפוי להגיש הצעת חוק מהפכנית להקמת רשת חינוך ממלכתית נוספת, שתתווסף לרשתות הקיימות, החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי-דתי. ברשת החינוך החדשה ילמדו ילדים דתיים וחילונים יחדיו. בארץ כבר פועלים בשנים האחרונות מספר בתי ספר וגנים תחת הההגדרה מוסדות חינוך יהודי-פלורליסטי.
מטרת הצעת החוק להסדיר את פעילותם, ולמסד זרם חינוכי שלישי: ממלכתי דתיחילוני. ''החטא הקדמון של החברה הישראלית הוא שקיימת הפרדה בין דתיים לחילונים מגיל הלידה עד הרבה זמן אחרי המוות'', הסביר מלכיאור השבוע. בחזונו, אל הרשת החינוך המשותפת, ישלחו את ילדיהם ''לא אנשים שרוצים קצת יידישקייט, אלא אנשים רציניים שרוצים לפתח דור מחד של תלמידי חכמים יראי שמים, ומאידך של אפיקורסים שחולקים על כל מה שקדוש מבחינתי. אבל יודעים