| נשלח ב-25/11/2003 08:55 |
 |
| |
תשובה של הרגע הלפני אחרון
ביתד נאמן של הבוקר, במודעות הלוח הקטנטנות, הסתתר סיפור עצוב, מרגש, ורק אפשר לקוות שיהיה לו סוף טוב.
המודעה הבאה התפרסמה שם:
בעל תשובה, חולה אנוש, מבקש מתושבי השכונות:
ארזי הבירה, מעלות דפנה, הר נוף, בית וגן
לסלוח לו ולומר בפה מלא
כי מוחלים לבעל מודעה זו על נזקי ממון
כגון גניבות וכדומה.
האיש לא ציין את שמו. אולי התבייש. אולי מישהו אחר פירסם עבורו את המודעה, מפני שהוא עצמו כבר לא היה מסוגל לעשות זאת?
כתב רבנו הרמב"ם, כי התשובה מועילה תמיד, אפילו על סף המוות, אלא שאין זו תשובה מעולה. מצד שני, העמידה לנוכח המוות מעוררת את האדם לתשובה. היא מאפשרת לו לקבל פרופורציות. הדברים הרגילים שמעסיקים את רובנו – כסף, כבוד, תאוות אחרות – נעלמים כאילו לא היו. אדרבה, אנו תוהים על עצמנו כיצד יכולנו להתעסק בהם. הלא העיקר, מה שיישאר איתנו, אלו המצוות, התורה, החסד, ההתגברות על עצמנו. למה, למה, למה לא זכרנו זאת ברגעים הנכונים. על כל רגע ורגע שאדם בולם את פיו הוא זוכה לאור שאין שום מלאך ובריה יכולים לשער, וכן בכל מצווה ומצווה, אין אדם יודע את ערכה ושיעורה – עד שזה לפעמים מאוחר מדי.
יש בזה לקח גדול לי, לכולנו בוודאי. תעמוד הזכות הזו לאותו אדם אומלל, שאינו מסוגל לבוא בעצמו ולבקש על נפשו מכל אותם אנשים שפגע בהם. לעתים הגזירה מתבטלת, ואדם זוכה לחיים חדשים.
וכי מהי תשובה אם לא חיים חדשים?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2003 09:17 |
|
| |
קודם כל כפי שציינת לא בטוח שזוהי דרך תשובה בצורה כזו אנונימית , חוצמזה שזה שהוא חולה לא אקטואלי לגבי השבת הגניבה / גזילה שיש חובה להחזיר את הממון לפחות למי שזוכר ויודע .
ובכלל ה 'חזרה בתשובה ' זה לא תמיד רק כסף הבין אדם לחבירו מסתעף להרבה סעיפים ושלא נדבר לבין אדם למקום , ובכלל מה לעשות , זה לא חכמה , בכלל לא חכמה להיזכר ברגע האחרון , צר לי אני לא ציני אבל זה באמת , אבל באמת לא מרגש אותי , יש כאן מעט מניפולציה על ערש דווי , וחבל יהיה לי , אם התברר לי שגם ה ' רעיון ' הנ"ל הגיע מאיזה ' מחזיר ' בתשובה ' אנונימי '...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2003 09:28 |
|
| |
המהר"ל בנתיבות עולם מסביר את דברי ר"א שאמר שוב יום אחד לפני מיתתך שבאמת כל מה שחשוב הוא לשוב ברגע האחרון , שכן על ידי תשובה איגלאי מילתא למפרע שכל החטאים עד לרגע התשובה היו במקרה ולא מצד עצם האדם . וכן יש אימרה מהרבי מקוצק עה"פ ואתחנן אל ה' וכו' דהיינו שכל התפילות של כל הזמנים הם ש'בעת ההיא' דהיינו יום המיתה 'לאמור ה' אלקים' נזכה לאמר שה' הוא אלקים .
אבל לי הגישה הזאת היתה קשה מעולם . נראה לי שהגישה שלוקחת את התשובה כמובנת מאליה מבטלת סופו של דבר את מושג האחריות .
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2003 11:04 |
|
| |
מציץ,
"השיבה ברגע האחרון" היא לא אקט של האדם לפטור עצמו מאחריות, ואני אסביר איך אני מבינה את ה"תופעה"
אדם שמרגיש שהוא עומד לפרוש מן העולם, והוא מודע לכך שהוא עומד לתת דין וחשבון לפני בית דין של מעלה, הוא בדרך כלל מסוג האנשים שחוטאים, מצטערים על חטא שחטאו, ו"מבטיחים" שלא יחזרו על חטאים מהסוג בו חטאו . אך הם אינם מספיק "מתגברים"(= גיבורים) ואינם מצליחים להביא את עצמם, לקיים את "הבטחתם" מועדים שוב,וחוטאים. ככה מצטבר אצליהם בפנים "שק של סבל ויסורים" שהם אינם מצליחים להיפטר ממנו.
רשימת חטאיהם גדולה, אבל כפי שכבר ציינתי,,,,הם מודעים לחטאים שעשו.
ככה הבקשה למחילה היא ה"רגע האחרון", הצ'אנס האחרון שלהם, לנקות את נפשם. הם אינם בורחים מאחריות, אלא, מנסים לעשות מעשה אחרון. זאת צורת "ההודאה" של "ה' אלוקינו ה' אחד" .בבחינת: שוב יום אחד לפני מיתתך" (אבות)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2003 11:27 |
|
| |
איקה
הבעיה בגישה הזאת הוא שמשתמע ממנה שכל הבעיה בחטאים הוא מצבו הפנימי של האדם ובמדה והוא מתקן את עצמו הכל על מקומו בא בשלום . מתוך כך יוצא שלחטא אין משמעות עצמית - אין היא חטא אם היא לא קשורה לאופיו של האדם . אבל אם כך הרי שלמעשי אין שום משמעות במדה ואני יכול לתקן את עצמי . האם אפשר לקבל גישה כזאת לגבי אדם שרצח מישהו אחר ? כלומר , אם תמיד אפשר לפתוח דף חדש אז , למה באמת לא לחטוא ?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2003 11:58 |
|
| |
מציץ,
דבריי בתגובה הקודמת התייחסו רק ל"תופעת השיבה ברגע האחרון"
לשוב שיבה אמיתית כפי שהרמב"ם מציב את ה"חזרה", זו משימה קשה. זה לא פשוט לחזור. שהרי אם היה כל כך פשוט, כל חובשי הכיפות שמכריזים קבל עם ועדה שהם ממפלגתו של ה' אחד, היו צדיקים!
מבחינתו של השב ב"רגע האחרון" שום דבר אינו מובטח, זה שהוא שב, הוא לא תיקן את עצמו,ה"תיקון" היא תוצאה של פרוגרמת חיים, עבודה יומיומית קשה,התיקון הוא תהליך ארוך.וההודאה, הניקוי,אינו אלא הבעת חרטה בפני הקדוש ברוך הוא, הודה באמת. ועושה כמצווה עליו.
הוא מודה באשמה. בעצם זה שהוא מודה, הוא "ניקה" את עצמו- בעצם ההודאה.
הרי אם אדם בא לפני השופט בבית דין, והוא מודה באשמה, מתחשבים בעונשו. "מה הוא נקרא חנון- אף אתה היה חנון"
פתיחת דף חדש יכולה להיעשות רק אם אדם חוטא,שב בתשובה שלמה, דהיינו, הוא מודע לחטאו, מצפה לעונשו, מקבל את מה שמגיע לו על חטאו בהשלמה. מחליט על כך שלחטאו זה הוא אינו שב, והוא עומד על "הבטחתו". על זה אדם עושה חשבון אם כדאי לו לחטוא או לא.
תוקן על ידי - איקה - 25/11/2003 12:12:22
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2003 12:45 |
|
| |
איקה, כל מילה שלך בשני סלעים.
ולמתקשים בהבנת האפשרות לתקן את המעוות בתשובה, יוזכר שזהו ערכה של התשובה, עד שיש קונה עולמו בשעה אחת (של תשובה). ושלושה מדרשים קשורים באמתחתי:
(1) ילקוט שמעוני תהלים פרק צ"ב רמז תתמ"ג:
"מזמור שיר ליום השבת... אמר רבי לוי המזמור הזה אדם הראשון אמרו, פגע אדם הראשון בקין אמר ליה מה נעשה בדינך אמר ליה עשיתי תשובה ונפטרתי, התחיל אדם הראשון מטפח על פניו אמר כך הוא גדול כחה של תשובה ולא הייתי יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור".
(2) רות רבה פרשה ו פסקה ד:
"לאחר ימים חלה אלישע בן אבויה אתון ואמרין לר' מאיר אלישע רבך חולה אזל לגביה אמר ליה חזור בך אמר ליה ועד כדון מקבלין אמר ליה ולא כתיב תשב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש באותה שעה בכה אלישע בן אבויה ומת והיה ר' מאיר שמח ואמר דומה שמתוך תשובה נסתלק רבי".
ואחרון חביב:
(3) עבודה זרה דף יז ע"א :
"והתניא אמרו עליו על ר' אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות בשעת הרגל דבר הפיחה אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה הלך וישב בין שני הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר ונמקו כל צבא השמים אמר אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא... בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת ואמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי".
וכדאמרן, יש קונה עולמו בשעה אחת.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2003 12:49 |
|
| |
מציץ
המהר"ל שהבאת הוא הבל. כי רוב חזרות שלפני מיתה אינם עומדים בתנאי של הרמב"ם, "שיעיד עליו הבורא שלא היה חוטא באותם נסיבות".
וא"צ להרמב"ם בשביל זה, ברור ש"את הרגע האחרון" האדם מעוניין לראות באור טהור ויפה, וממילא זה לא אומר כלום על הרגעים שקדמו לאותו הרגע.
אמר לי פעם חכם, כל הסיפורים על צדיקים לפני המוות, אין להם שום יופי אם לא שהחיים היו דומים כיום לפני המוות, גם הם.
ייתכן והמהר"ל כיוון לדבר אחר, שאין עניינו לכאן, אך דנתי במובן שהופיע כאן וביחס לדברים הנידונים כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2003 12:55 |
|
| |
השכן,
אוי לי מיצרי, ואוי לי מיוצרי 
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2003 13:04 |
|
| |
איקה, ה"אוי" שלך יותר גדול, שכן כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו...
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2003 13:53 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2003 15:12 |
|
| |
בקשר לדברי הרמב"ם: "איזוהי תשובה גמורה? עד שיעיד עליו יודע תעלומות".
כותב הרב סולובייציק (על התשובה עמ' 228)
"עד כאן במה שנוגע לתשובה גמורה. אך יש תשובה העולה עליה, והיא "תשובה מאהבה".
כל מפרשי הרמב"ם מזהים "תשובה גמורה" של הרמב"ם עם "תשובה מאהבה שבגמרא, ו"תשובה שאינה מעולה" שברמב"ם, עם "תשובה מיראה" שבגמרא.
נראה לי, במחילת כבודם, כי טעות בידם. האמת היא, כי גם "תשובה גמורה" יכולה לבוא מיראה, אך יש תשובה אחרת העולה אף על "תשובה גמורה" ואיזו היא? זו "תשובה מאהבה".
בהמשך מאריך הר' סולובייציק בהגדרת תשובה זו, שהיא "תשובה של פדות וגאולה"... בתשובה זו אין ההחלטה של החוטא לשוב באה מתוך ספיקות ופקפוקים, גם אין בה כמעט כל אפשרות לחוטא לשוב אי פעם לחטאו.
בנוגע למקרה דנן:
גם לי יש פקפוקים לגבי טיבה של הודעה זו בעיתונות. זה מתקשר אצלי לתהליך מודרני של "הפורמליזציה של הדת באמצעות הטכנולוגיה".
כלומר: מיסוד וקיבוע של סטנדרטים דתיים שהיו עד כה נחלתם של יחידי סגולה, הודות לאמצעי התקשורת והטכנולוגיה המודרניים. הדבר הזה מתרחש בתחומים רבים, שאין כאן המקום לפרט, וכבר עסקנו בזה כאן בעבר.
במקרה דנן יש כאן ניצול אמצעים מודרניים לשם 'זבנג וגמרנו' של קיום חובה דתית. וזה מריח לי עפעס... תא וידויים של כומר. גם שם הפורמליזציה של המחילה הפכה אותה לבנאלית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2003 15:28 |
|
| |
מציץ ואקדמאי,
הדעה ש"התשובה הזאת זה הדבר היחיד שנחשב בסופו של דבר" כפי שמציץ כתב.
והשורה התחתונה שאותה הדגיש אקדמאי בדבר" הפורמליזציה של המחילה.." מי כמוני מתנגדת לשיטת ה'זבנג וגמרנו'.והריח של הוידוי שעולה מזה,, ודאי מעורר אסוציאציות של תא וידויים.אבל, ואני מדגישה, שמבחינתו של המבקש מחילה, שום דבר אינו מובטח, הוא ביקש כי זה מה שעמד לו על הלב ורצה לפרוץ, מחוסר ברירה של בחירת אלטרנטיבה אחרת, אין מה לעשות, הוא במצב שהוא עומד לנפוח את נשמתו בכל רגע, זה הדבר היחיד שבידו לעשות. זאת החשיבות הגדולה שיש לראות בזה, שהוא עושה ככל יכולתו רגע לפני.... השתדלות אחרונה..
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2003 16:28 |
|
| |
איקה
מתברר איפה שאין בינינו ויכוח  .
אקדמאי
למה זה תמנע טוב מבעליו ? אולי תוכל להביא לנו את דברי הרב סולובייציק בענין התשובה מאהבה ביתר פירוט . (איננו מחזיקים בביתינו 'טריפה פסולים' כאלה .)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2003 16:46 |
|
| |
Today is my day
|
|
|
|
|
