אני חוזר על הפירוש השני בסגנון שונה -
שם במכות, מבואר שעדים אינם נענשים בעונש "ועשיתם לו כאשר זמם" משעה שנעשה הדין, וילפינן לה ממה שנאמר "כאשר זמם" ולא כאשר עשה, והגמ' מבארת דמה שאין למדין בק"ו עשה מזמם, הוא מצד דאין עונשין מן הדין, ולכא' קשה שבכלל מאתיים מנה, שהרי לאחר שנעשה הדין, יש כאן את הזממה שהיתה קודם לכן, ובכלל מאתיים מנה.
ונראה פשוט שלא קשה כלל, כי שם יש סברא לומר שהחיוב הוא על זממה קיימת, ומשנעשה הדין, כבר אין קיום לזממה. וביתר ביאור י"ל כך, דכל זמן שהבי"ד נזקקים להעדים, הרי שהעדים הם בעלי תביעת המיתה, ועל כך שתבעו אדם שאינו מחויב מיתה, מחייבת התורה להענישם כמו שזממו, אך משעה שנעשה הדין, הרי שתביעת המיתה העיקרית שייכת לבי"ד שהם אלו הממונים ואשר עושים את המיתה, ושוב המיתה מתייחסת בעיקר לבי"ד ולא להעדים. אך אם לא נעשה עדיין הדין, ונמצא חץ המוות ביד העדים עדיין, אז הם נהרגים על חץ המוות אשר התחילו להשליך על החף מפשע, אך משעה שהחץ נמצא ביד בי"ד באופן מושלם, והיינו שעת ביצוע הדין ממש, שוב אין חץ המות ביד העדים להענישם. וכמשל רחוק יש להביא דמיון לזה מהמקרה בו זרק אדם את חברו למים באופן שאינו יכול להציל עצמו, ובא אחר והטביעו מייד בידיים, שפשיטא שהשני חייב ונפטר הראשון בכך (ול"ש לומר על השני דגברא קטילא קטל, דהא יכל היה לחיות עוד חיי שעה).
[על עניין ק"ו אכן ראוי לפתוח אשכול נפרד]
תוקנו פליטות קולמוס
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 01/12/2003 1:28:03
 |
|
|
