מוישי מבקר את לייזר

בצהריים נסענו לבקר את לייזר בישיבה
לייזר לומד רחוק מאוד בישיבת "צדיקים מלאכתם נעשית".
הרושישיבע הוא הדוד של אבא שלי.
לייזר לא היה בבית כבר שלושה שבועות והרושישיבע ,דוד מנחם קלוצקונצר קרא לאבא שלנו לשיחה.
אמא שלי חשבה שכדאי שהיא גם תגיע לישיבה של לייזר כי היא אומרת שהיא גם אמא שלו.
בהתחלה אבא לא כל כך רצה ,אבל בסוף הם הסכימו להגיע ביחד .
לא מצאו לי בייבי סיטר לכל כך הרבה שעות אז החליטו ששרי ואני נצטרף להורים שלנו .
הישיבה של לייזר נימצאת רחוק מאוד וכדי להגיע אליו אנחנו צריכים להחליף 3 אוטובוסים ושתי מוניות שרות.
הדרך היתה מאוד קשה ואמא נתנה לשרי ולי פירות יבשים וגם לימונדה שהיא מכינה בעצמה.
הגענו לישיבה של לייזר.
התרגשתי מאוד.
כי חיכיתי כבר לראות את לייזר.
מסביב לישיבה יש גדר כזו ענקית בצבע אפור.
הגדר מאוד גבוהה.
שאלתי את אבא למה יש כזו גדר עצומה ואבא אמר כי אנחנו שומרים על הבנים שלנו.
שאלתי את אמא אם זו גדר ההפרדה שהצבא בונה נגד המפגעים ואמא אמרה שזו גדר שבונים נגד יצר הרע.
נכנסנו פנימה לישיבה .
השומר בדק אותנו והכניס אותנו פנימה.
הוא צלצל בטלפון לרב שבמשרד והרב שאל אותנו הרבה שאלות .
למה באנו,מי אנחנו,ועוד כל מני שאלות .
חשבתי שאם זו לא גדר הפרדה אז למה שואלים אותנו כל כך הרבה שאלות בכניסה הרי אנחנו לא מחבלים.
נכנסנו לחדר קטן ומלא בניירות
האיש שעמד שם אמר לנו לשבת.
הוא נתן לי לשתות מיץ ואמר לי שיש בחדר הקטן שמימול שולחן עם ניירות וצבעים ואני יכול ללכת לצבוע לי ציורים.
שמחתי מאוד והלכתי לשבת בשולחן הגדול .
שמעתי את אמא שלי שואלת את האיש מה הבעיה עם לייזר שלנו?
האיש אמר כמה פעמים את המילה מוטיבציה,וגם שמעתי שהוא אומר "הייתי מצפה ממנו ליותר"
אני לא יודע מה זה מוטיבציה אבל הרגשתי שאולי הם אומרים על לייזר שלנו שהוא לא מתאמץ מספיק.
האיש גם אמר שהוא רוצה שהוא שלייזר שלנו יתאמץ קצת יותר.
הוא ילדותי עדיין.
שמעתי שאומרים על לייזר שהוא ילדותי ונורא רציתי לבכות.
הרי לייזר שלנו הוא כזה אח טוב.
כל כך רגיש תמיד וכזה נחמד אלי.
תמיד הוא מוותר לי .
מאז שהוא בישיבה עם החומות הגבוהות אני מרגיש שהוא כאילו הפסיק לראות כי החומות מסתירות לו את הכל.
האיש המשיך להגיד לאבא שלייזר חייב לא להיות ילדותי.
רציתי לחשוב איזה עיצה אני יכול לתת ללייזר שלנו איך לא להיות ילדותי.
ולא הצלחתי למצוא.
כשיצאנו מהפגישה עם האיש בישיבה,אמא היתה קצת עצובה.
האיש הוביל אותנו לרכב שלו ואמר לנו שהוא יכול להביא אותנ לתחנה.
התיישבנו באוטו שלו .
חיכינו עד שהוא התיישב כי הוא היה מאוד שמן ומאוד היה לו קשה להכנס לרכב שלו.
התיישבתי בטעות על קופסאת עוגיות שוקולד שהיו במכונית שלו.
הרגל שלי נחתה ממש בטעות על מאפרה מלאה בבדלי סיגריות .
לכלכתי לאמא שלי את החצאית.
שאלתי את אמא שלי בלחש אם אפשר לסלק ילדותיות מהלב.
אמא אמרה לי שזה אפשרי אבל צריך לעבור תהליך נפשי .
אמא הסבירה לי שזה כמו לעשות אנשים שמנים שצריכים לרזות ,או כמו אנשים שמעשנים הרבה מאוד וקשה להם להפסיק.
יצאנו מהמונית של הרב של לייזר והודינו לו על ההסעה.
הוא לחץ יד לאבא ואמר לו "אם לייזר לא ישתפר אנחנו נאלץ לנקוט באמצעים אחרים-אבל אני סומך עליכם."

הוא נכנס לאוטו ונסע.
בדרך ראיתי נייר צלופן קטן עף מהמכונית של הרב .
לא זיהיתי אם זה צלופן של עוגיות שוקולד או צלופן של קופסאת סיגריות חדשה.