|
|
| נשלח ב-30/11/2003 17:04 |
 |
| |
רציו, אני מסכים אתך. הצעתי תחליף לרב הכמות ולרמת החומרה התלויים בקריאה פשוטה למשמעת. עבור החלק הרגשי ברור שדרושה ריטואליה, אבל מתונה כמו שנהוג במקומותיכם. מה שנוגע למסירות, עדיף שתתרכז בחלק האתי.
איקה
בכיתה שלי עדיין מלמדים שחובותיי לעצמי הן הן חובותיי לאלוהים וכן ההפך. זה בין היתר מה שכיוונתי לומר לך במקום אחר: שבכיתה שלך, המורה אבישך כנראה לא מלמד את זה!
תוקן על ידי - בוגיעלון - 30/11/2003 17:34:25
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2003 17:41 |
|
| |
בוגי,
איך זה ששכחת את העיתושך שלי הפעם? הוא כבר לא בור? הוא עלה כיתה ולא ידעתי?
אתה מספר לי על הכיתה שלך, בחייך אל תזכיר לי את הכיתה שלך, עד שניפטרתי מכל אלה שחשבו שהם ה' בכבודם ובעצמם!
אתה כנראה זה שממציא מחדש את עשיית חסד צדקה ומשפט, אתה גם המצאת כבר ראיה רמבמית מקורית רשומה על שם בוגי, שאת השלמות הוא ישיג רק על ידי השכל.
יש לך קונים, שיערב לך צרף אותם לכיתת המחוננים שלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2003 08:47 |
|
| |
הפילוסוף היהודי מרטין בובר דיבר על כך שביחסי אמת בין אנשים, בקשרים שאין בהם אלמנט תועלתני ונצלני,הוא כינה אותם יחסי אני-אתה, ישנה התגלות א-להית. הוא אומר שרוב היחסים בין בני אדם הם יחסים של אני-הלז, דהיינו יחסי תן וקח. אבל פה ושם יש קשרים שהם בבחינת יחסי אני-אתה. וגם אלה באים לידי ביטוי לא כל הזמן, אלא כמין התגלות.
לצערי אין בידי ספרו, אחרת הייתי מביאה מעט מדבריו (פחות משש שורות, סיינפלד...).
אבל מה שעושה את הקשר הזה לקשר של אמת הוא זיקה של האנשים שיש ביניהם יחסי אני-אתה למרכז נצחי. למרכז הנצחי הזה אפשר לקרוא א-להים.
חיים שיש בהם יחסים ראויים בין אדם וחברו (יחסים אופקיים) ויחס ראוי למרכז נצחי (יחס אנכי) הם חיים שלמים.
אם מקבלים את המערכת הזו, נפתרת מאליה קושייתו של מוטק דלעיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2003 11:20 |
|
| |
שחרית  ,
במילים אחרות: "עשית דברים לשמם [לשם התאמתם ההוויתית] שלא מחמת אינטרס אישי צר ועוד כאשר זה יחס של אהבה לאדם זולתי, מהוה גודל האחדות שבדבר מימד אלוקי פאר אקסלנס!"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2003 14:49 |
|
| |
איקה, לא נתת הסבר לקביעתך! האם את טוענת שמי שאינו יהודי שומר תורה לא יכול לאהוב אהבה שאינה תלויה ושלא קרה כך בהיסטוריה של אלה שלא שומרים תורה?
לאיזה כללי תורה את מתכוונת? כללים לאהבה או כללים יותר כלליים ואיפה הם נמצאים בתורה?
מענינת אותי תשובתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2003 15:50 |
|
| |
הרב הרי פוטר,
לכבוד הוא לי התעניינותך בקביעתי, ואני מבטיחה לעשות מיטב יכולתי כדי להסבירה.
אמנם, אתה צודק, וקרה בהיסטוריה של אלה ש"לא שומרים תורה" שהגיעו למעלת אהבה שאינה תלויה, וכפי שאנו יודעים האהבה הזאת יכולה להתקיים בין בני אדם, ולא דווקא בין גבר לאישה.
היה הוגה דעות בשם אמרסון שאמר: (ציטוט מהזיכרון) ש"האדם הצדיק אינו חייב לדייק ולקיים את החוק"
משמעות דברים אלה היא: שישנם כאלה שנולדים "אנשים חושבים" ועליהם אומר ויטגנשטיין שהם אלה שמגיעים לתובנות , ומבינים דברים , מפני שהם חשבו על הדברים, ואנשים שלא חשבו עליהם לעולם לא יבינו.
כמו התיאור הנפלא בהלכות עבודת כוכבים שב"משנה תורה" כשהרמב"ם מסביר את התהליך ה"חשיבתי" שעבר אברהם אבינו, עד שהכיר את בוראו.והגיע למעלת צדיק.
"כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו - והוא קטן- והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמה: היאך שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג? ומי יסבב אותו? לפי שאי אפשר שיסובב את עצמו! ולא היה לו מלמד ומודיע דבר, אלא, מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטיפשים, ואביו ואמו וכל העם עובדי עבודה זרה והוא עובד עימהם. ולבו משוטט ומבין - עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל..."
אברהם אבינו קיים "הכל" תחת כללי התורה, לפני שניתנה תורה.
בהלכות דיעות ב"משנה תורה" של הרמב"ם הלכה ו' הוא אומר: ומצווים אנו ללכת בדרכים האלו הבינוניים, והם הדרכים הטובים והישרים, שנאמר: "והלכת בדרכיו" (דברים כח/ט)...וחייב אדם להנהיג עצמו בהם, ולהדמות אליו כפי כוחו.
ובהלכה ז הוא אומר: וכיצד ירגיל אדם עצמו בדעות אלה עד שיקבעו בו? יעשה וישנה וישלש במעשים שעושה על פי הדעות האמצעיות, ויחזור בהם תמיד עד שיהיו מעשיהם קלים עליו ולא יהיה בהם טורח עליו, ויקבעו הדעות בנפשו.... ונקראת דרך זו דרך ה', והיא שלימד אבקהרם אבינו לבניו, שנאמר: " כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ובני ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" בראשית, יח/יט) וההולך בדרך זו מביא ברכה וטובה לעצמו שנאמר: "למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר אליו" (שם, יח/יט)
וב"מורה" חלק ב' פרק לט מצביע הרמב"ם על כך שדור האדם הראשון עד אברהם אבינו היו מעטים אלה שהכירו דרך זו והוא מונה אותם " כל מי שקדם למשה רבנו ע"ה מן הנביאים, כאבות, ושם, ועבר, ונח, מתושלח וחנוך= (שעליו כתבתי את הסיפור). לא אמר אחד מהם כלל לכת מבני האדם, שהשם שלחני אליכם וציוני שאומר לכם כך וכך , והזהירכם מעשות כך וכך....
ובהמשך הוא אומר:
"ומי שהרבה עליו השפע ההוא כאברהם עליו השלום, קיבץ שכבר השיגו, כמו שהיה אברהם מלמד לבני האדם, ומבאר להם במופתים עיוניים, שיש לעולם אלוה אחד לבדו,,,,וירגיל בני האדם על זה, וימשכם בסיפורים נאים והטיב להם, לא שאמר אליהם כלל שהשם שלחני אליכם וציוני וכו'...הלוא תראה לשון התורה בו: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"
וכן תמצא החכמים אומרים במי שקדמוהו מן הנביאים, בית דינו של עבר, של מתושלח, ,,,כולם ילמדו בני האדם, על תכונת דורשים ומלמדים ומיישרים, לא שיאמרו ' ויאמר ה' אלי דבר פלוני', כן היה העניין קודם משה רבנו-
השאלה שנשאלת אחרי כל זה הרב פוטר הוא למה בכל זאת נתן ה' תורה? הרי הגיעו בני האדם אל הדרך הישרה לפי שכלם?
מקווה שההסבר שלי יספק, אם לא, תשאל אני אמשיך לנסות
ולסיום אביא בפניך קטע , כחומר למחשבה:
במדרש 'שוחר טוב' (על תהלי ם) אדם בא אצל אשתו ואמרה לו: כשושנה אדומה ראיתי, מיד פורש, מי עקצו? ומי נשכו? הוי "סוגה בשושנים". הרי תאוות המשגל לאיש החרדי, להתגבר עליהם מחמת רצון השם יתברך ותורתו".
מתוך שיעור "משך חוכמה" ר' שמחה מאיר מדווינסק
הרב מביא מתוך ה"מכילתא" חתן העומד להיכנס לחופתו עם נערה שהוא אוהב, וכלתו זו רומזת לו על טיפת דם שראתה 'כשושנה ראיתי', ושניהם מתגברים על רגשותיהם ומפנים גב אל גב, והמדרש שואל' מי הפריש ביניהם?', והתשובה הניתנת היא, לא נחש, ולא עקרב ולא שום גורם חיצוני, אלא אותו פסוק קצרצר מתוך חומש 'ויקרא' "ואל אשה בנידת טמאתה לא תקרב"(יח/יט), שהשניים מקבלים על עצמם מרצונם, ומתגברים על תשוקתם העזה, שזוהי הגבורה העילאית האמיתית, כשאדם שולט בנטיות נפשו וגופו.
לשם מה לדעתך ניתנו הלכות נידה?
כ"ט
תוקן על ידי - איקה - 02/12/2003 16:43:45
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2003 16:16 |
|
| |
וואו בוגי, לקבל מהרמטכ"ל מחמאה,,,
היושר או אהבת ה' היא היא התיירה שכל כך מפחידה אותך, צא מזה. לאהבת הווה כפי שווטו מגדיר אותה, הגיעו אנשים בודדים, את הנקודה החשובה הזו אתה מבין, מאדם הראשון עד משה רבנו כמה הגיעו אליה? אפשר לספור אותם על אצבעות הידיים.
ועוד דבר בוגי, במצוות המעשיות לא נוגעים אפילו ואתה בטוח בשכלך שהם ריטואליות ומיותרות, זה קודש הקודשים, כלל לשמירת האדם ההולך בדרך ה', ראה מה סופה של הנצרות? הרי מהניסיון שלהם אפשר ללמוד על ביטול המצוות המעשיות, גם הם התחילו מאיפה שהוא והגיעו לאן שהגיעו!
בעתיד, בהיסטוריה של העם היהודי עוד יכתבו על הכת שפרשה מהיהדות, ונקראה "כת הריפורמים"
ומה עם הרב פוטר? הוא הבין, אני מחכה לו, הוא הרי זרע את שורש רעיון התחליף.
תוקן על ידי - איקה - 02/12/2003 17:01:19
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2003 13:29 |
|
| |
איקה - תודה רבה! גם אני נהניתי וחושב שהבנתי.
לא התכוונתי לזרוע את "רעיון התחליף". הבאתי את המאמר בהקשר לקשר זוגי ואפלטוני ולא לקשר עם האלוהים. עם זאת, אני מסכים בהחלט לדברים הנאמרים בפורום. רוצה לומר שאם תיווצר "קדושית" ל"אנוסי תבונה" ולאחרים המכירים בערכי הדת כפי שהגדרת ובנוסף לכך תהיה חברות כזו שצטטתי מאבות דרבי נתן, הרבה ממשקל הכובד של החינוך הנמצא בדת יעבור לחברות. רק שהחברות לא תהפוך למחנק חברתי, כי אז חוזרים לחלק הגרוע בדת אחרי שהפסידו מהחלק הטוב שבה.
לכן לא הייתי מזדהה עם הכותרת של האשכול הזה בתור יוזמה מעשית ליצור תחליף אלא בתור ניתוח עובדתי שחברות יש בה תחלופה להחמרה שמוצאים בדת.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2003 16:40 |
|
| |
פוטר
גם אני לא טוען ליזום החלפה אלא להיות מודעים למה שמונח בכוח הידידות ויווצר התחליף עד כמה שהוא תחליף, מאליו!
|
|
|
|
|
