הסבר או גזירת הכתוב?

הנושא שהעלית חשוב עד מאוד לכן אנסה לפרוס כאן את משנתי ככל האפשר.

1.
אתה מציג 2 אלטרנטיבות: או גזירת הכתוב או אפולוגטיקה-זיוף המנסה להתאים את כל מצוות התורה לערכים של רחביה או מאה שערים.

שני הדרכים רעות. אפולוגטיקה ענינה שקר. אולי שקר קדוש אבל שקר. אבל גם גזיה"כ אינה פתרון בכלל. היא בריחה מהמציאות. היא סתימת המוחין ואי רצון להתמודד עם האמת. הרי לא ייתכן שכל התורה כולה ניתנה ללא טעם. ובפרט הרי לא ייתכן לומר זאת בחלק התורה הקרוי 'משפטים' שבמפורש נאמר שהינו עם טעם מובן. הדרך הזו נבילה והאחרת טריפה.

2.
יש דרך שלישית: ואותה אנסה להסביר.


תאר לך ילד שמבין רק יידיש. לא מבין מילה בלשון קודש. הוא פותח את התורה וקורא 'בראשית ברא' הוא לא מבין מה כתוב. לכן הוא הולך לרבי שלו שגם לא מבין עברית ושואל מה כתוב כאן? אומר הרבי אני לא מבין מה הכוונה אבל זה גזירת כתוב תשנן בלי להבין. הרבי מרגיש צדיק. הילד מרגיש צדיק. כי הנה אפילו שלא מבינים כלום הם ממשיכים לשנן. אבל שניהם שוטים. אם הם יבואו אליך תצעק לכו ללמוד עברית לכו ללמוד לשון קודש ותבינו. בינתיים אתם גם מגלים פנים בתורה שלא כהלכה כי אתם חושבים שהתורה מדברת יידיש ואתם גם מבזים אותה כי אתם חושבים שאין לה מובן.


מציץ חביב ויקר. היודע אתה שרגילים בתורה וחז"ל לומר 'עם ולשון'. יחד. מדוע כי לשון מגדיר עם שונה. כמעט לכל עם יש לשון משלו. כך גם לכל עם יש לשון השונה מתקופה לתקופה. הרי לא דומה הצרפתית של רש"י לצרפתית של זמננו וגם לא דומה לשון העבר שדיבר עם ישראל בזמן בית ראשון לזו שדיברו בזמן בית שני. ולא דומה העברית של היום לא לזו ולא לזו. מי שינסה להבין את לשון התורה על פי השפה של היום ייכשל באופן חמור מאוד. למרות שיש הרבה דימיון יש גם הרבה שוני.

מעשה היה לא מזמן, באדם שניסה לזייף כתובת מתקופת בית ראשון- כתובת של יהואש המלך. הזיוף כמעט הצליח וכל המומחים נפלו בפח. אבל הזייפן טעה טעות קטנה ושם הוא נפל. הוא כתב בשם יהואש שהוא 'עשה בדק בית'. בחן מומחה ללשון תנ"ך את הכתובת וקפץ. זה זיוף! למה? כי היום אולי משתמשים במובן 'בדק בית' לתיקון הבית. אבל בשפת התנ"ך 'בדק בית' זה 'סדק בבית' ולכן בשפת התנ"ך 'מתקנים בדק בית' ולא 'עושים בדק בית' כך זה מופיע תמיד. אבל האיש הזייפן בגלל שהוא היה בטוח שהשפה של היום מסורה מדורי דוררות ללא כל שינוי, נפל וכך נחשף.

במה דברים אמורים:
כשם שלכל עם לשון שונה. כשם שלשון של זמנינו שונה מלשון העבר. כך לכל עם מנהגי חיים אחרים. השקפות שונות והרגלי חיים שונים. לא דומה הרגל חייו של צרפתי לזה של בן שבט הזולו. ובאותה המידה גם לא דומים כל הרגלי חיים ונורמות התנהגות של עם בדור אחד לזה של דור אחר. השפה והלשון אינו אלא ביטוי קטן להבדל התרבותי של כל עם ושל כל זמן. לא הרי הרגלי החיים ונורמות החיים וההשקפות והערכים של עם ישראל היום לעם ישראל לפני מאה שנה. קל וחומר של עם ישראל מלפני אלפיים או שלושת אלפי שנה.

הרי שבתורה יש לא רק שפה שונה מהיום. הכל שונה. ההקשר התרבותי, המושגים, הסביבה. מי זה בשבילך מואב? אדום? מצריים? בבל? בשבילך זה סדאם ומובארק. התורה כותבת עליהם כעל מעצמות בעלי תרבות חזקה ומתייחסת אליהם בצורה שונה משלך. לכן גם אם שברנו את מחסום השפה עדיין אנחנו לא מבינים את ההקשר. את הכוונה המדוייקת.

דוגמא קטנה וחסרת חשיבות: שאל כל בן ישיבה מי היה פרעה. יגידו לך "פרעה זה המלך ההוא הרשע מהעשר מכות." מקסימום יגידו לך שלשיטה אחת היו 2 בעלי אותו שם פרעה. יהיו אף שיוסיפו לך פירושים ורמזים וגימטריות מה פירוש השם פרעה. אך למעשה 'פרעה' היו עשרות אם לא מאות. 'פרעה' אינו אלא מינוח מצרי הדומה למילה 'מלך' 'קיסר' 'פרעה' זה תפקיד. את זה אפשר ללמוד מהתנ"ך עצמו (פרעה נכו למשל) מי שחי בזמן שהתורה ניתנה, לא היה בכלל מתקשה בהבנת העניין.
שאלתי פעם בן תורה חביב ויקר: "איך ייתכן ששלמה נשא את בת פרעה והרי פרעה חי זמן רב לפני שלמה המלך?" ההוא התלבט והתלבט בסוף קבע שכפי הנראה זכה פרעה לאריכות ימים מופלגת. בזכות מה שאלתי? הוא מצא מדרש שפרעה שרד את קריעת ים סוף כדי לספר את ניסי ה'. אז הנה הווערטל הגאוני והחדשני: "פרעה חי מאות שנים כדי שיוכל לספר את הניסים של ה'". נו. מזל שמצא תשובה. אחרת היה עד היום תקוע עם גזירת הכתוב".

ודאי לא קשה לך לקבל את העניין בכל הקשור לשפה שהיא שונה מהיום וראויה ללימוד. ודאי תסכים שגם כדי להבין את הסיפורים על מצריים ראוי שננסה להכיר מעט את התרבות המצרית כדי להבין מונחים ומושגים מסויימים מתוך הכתוב. מדוע אם כך קשה לקבל את זה גם בקשר לכל מה שבא ביחד עם הלשון דהיינו נורמות חיים, דעות, סביבה תרבותית?

האם לא שאלת את עצמך אי פעם את השאלה הבאה?
'הרי התורה ניתנה לדור המדבר הרי התורה מדברת בשפתו ובלשונו ומתוך עולם מושגיו. מדוע שלא תניח שאותו הדור, בניגור אליך, כן הבין את התורה לגמרי? לא רק בגלל שהיה גאון יותר ממך אלא משום שכשם שהתורה לא מדברת בשפת היידיש שלך כך היא גם לא דיברה מתוך הסביבה של בני-ברק ומאה שערים אלא מתוך עולם המושגים והסביבה התרבותית של דור המדבר'?

דור המדבר הבין את השפה. זה ברור. הוא גם הבין את הסביבה עליה מדברת התורה זה גם ברור. אז אולי הוא 0בניגוד אליך) דווקא מאוד הבין את טעמי המצוות?

עליך להמשיך ולשאול את עצמך: הרי אני לא מבין את השפה לגמרי. אני לא מדבר 'מקראית' אבל הם הרי הבינו כי זו הייתה שפתם. באותה המידה אני לא מבין את טעמי המצוות. אבל אולי הם כן הבינו? ניסית פעם לבדוק את הדבר מתוך נקודת המבט שלהם?

אולי אתה כמו הבחור ההוא שבטוח שהתורה מדברת יידיש ולכן החליט שגם המילים זה גזירת הכתוב? אתה לא מבין מה זה טומאה, קורבנות, בשר וחלב ועד זומם. אתה לא 'מדבר' את ה'שפה' הזו. אבל אולי הם כן הבינו?


3.

האם אני מציע שתלך ללמוד את התרבויות המקראיות? לא. לא ממש . מה שאני אומר זה כך:
אתה בודאי רגיל כמו כל בן ישיבה טוב ללמוד תורה עם רש"י מפרשים ומדרשים. אלה מעמיסים פרשנויות ותילי תילים של דקדוקים ודיוקים עד שאינך רואה את הפסוק בכלל. לעולם לא למדת את התורה. למדת רק את הפרשנים שלה.

נסה פעם ללמוד את הכתוב. חף מכל מדרש, רש"י ופרשן. נסה ללמוד אותו כפי שהוא. פתאום תגלה פנים אחרות. התורה עצמה תסביר לך שיצחק אבינו לא היה רבי עם גארטל, ושמשה רבינו היה גם איש מלחמות ולא רק ראש ישיבה. זה כתוב. תלמד מהתורה עצמה איך הם חיו, מה היו הערכים שלהם, היחס לנשים. המושגים שלהם. הסביבה התרבותית שלהם.זה הכל שם, רק שמעולם לא ראית את זה.

מתוך הדברים ניתן להבין מה כתוב. רק תשכח לרגע את כל סיפורי הגננת והדימיונות ותנסה להקשיב לתורה עצמה.

4. אם תתמיד בכך תגלה פתאום עולם חדש ואחר. בדרך כלל התורה עצמה מנסה להסביר את עצמה הרבה פעמים. התורה למשל מסבירה שרמשים זה שקץ. חלב זה קדוש ודם אסור כי יש בו נפש. אם תתרגל כך ללמוד תוכל גם להבין דבר מתוך דבר ולקלוט את דברי המקרא. מה שתגלה הוא שהתורה אומרת מצוות שחלקם הגדול, אם לא רובם מתאימים מאוד לתנאי החיים ונורמות התנהגות של זמנה. התורה מדברת על שוורים, חמורים וצאן. התורה דנה על חיים חקלאיים חגים חקלאיים והלכות חקלאיות. זה ההקשר וזו הפרספקטיבה. כשתבין קצת יותר את התקופה המיקראית תבין גם שבעיני בני התקופה היה מאוד מובן מה זה קורבנות, מה זה טומאה ומה זה עיר מקלט. זה שאתה לא מבין זה לא אומר שזה גזירת הכתוב זה רק אומר שאתה לא מבין את השפה.

פתאום תגלה שכל הטענות על גזירת הכתוב נבעו מתוך כך שפשוט צעולם לא קראת את הכתוב.

5.
אבל הבעייה היא שאתה חי במאה העשרים ואחת . עם ערכים ונורמות התנהגות אחרות, עם חוסר ידע והבנה מוחלטת של התקופה המיקראית ומצפה להבין את התורה. אבל לכל בן ישיבה ממוצע אין מושג ירוק על מה ולמה מתכוון המקרא באמת. לכן כדי להבין קודם כל למה התורה גוזרת גזירות מסויימת צריך להבין את ההקשר. הסביבה התרבותית, השפה והדור. וכשתלמד את זה לעמוק פתאום תבין את השפה של התורה שאתה היום מאוד רחוק ממנה.

6. עכשיו אתה נזעק. ח"ו הרי זאת התורה לא תהיה מוחלפת לעולמי עד היא מתאימה לכל דור ודור. אתה צודק אתה ודאי צודק . נכון שהתורה יש בה 'צורה' בת התקופה שפה תרבות וסביבה אבל היא נועדה לדורות. הרעיונות של המצוות רלוונטיות לכל דור ודור. ולשם כך יש תורה שבע"פ המקשרת בין הכתוב, בין השפה הקדומה לחיינו שלנו. התושבע"פ היא דבר חי וקיים שנועד להכניס את התורה לתוך חיינו שלנו. ולכן אני סבור שעיקרי התושבע"פ עיקרי תורת המשפט היהודית הם מבוססים על התורה שבכתב. מה מידת הקשר ? עד כמה יש כאן זהות חד- חד ערכית תוכל לענות לבד ברגע שתנסה להבין את התורה שבכתב מתוך עצמה. וזה נושא מורכב בפני עצמו. אבל על דרך כלל כמעט תמיד הגרעין הרעיוני של התורה שבכתב הוא זה הממשיך אל תוך התושבע"פ. לא תמיד באותה צורה אבל התוכן אותו תוכן.

7.
הנה לפניך התשובה. טעם במצווה המבוסס על ערכי המאה ועשרים זו אפולוגטיקה וזיוף. אבל אם זה צץ מתוך הפסוק והמקרא עצמו. אם זה מגיע מתוך דברי התורה עצמה. זה לא 'עוד שטיקעל תיירה' זה כתוב וחופף את כלל ההתייחסות של התורה לנושא. זו כבר לא אפולוגטיקה. זו אמת.

אלא מאי ייתכן והאפולוגטיקה תבוא כשננסה לקשר אותה לימינו: נניח ומהתורה עצמה משמע שאיסור גילוח בתער היינו רק כדי להילחם נגד עבודה זרה. זה הטעם כי זה מה שכתוב בתורה בפירוש. אך כדי להביא זאת אלינו. כדי ליישם זאת אצלנו ייתכן ונשתמש בשיטות "דרש רמז וסוד" מתוך מודעות ברורה שזה מה שאנחנו עושים בתור תורה שבע"פ. בתור יציקת צורה לא בתור יצירת תוכן. קרא לחלק הזה אפולוגטיקה. זה לא מפריע כל עוד אתה מבין היטב את התהליך.

הדברים מורכבים וסבוכים מאוד ואני יודע שאני מפשט מדי. אבל זה העיקרון: כדי להבין את התורה אתה חייב לקרוא אותה בלשונה שלה. כשתרצה לתרגמה, אף אחד לא מפריע לך לתרגם אותה אח"כ ליידיש.




תוקן על ידי - מוישהגרויס - 30/11/2003 11:14:03

תוקן על ידי - מוישהגרויס - 30/11/2003 11:46:02

מוישע ,

אילו לא קם הפורום אלא עבור הודעה זו, דיינו,

עאכו"כ טובה כפולה ומכופלת...

וטו

מסכים עם כל מילה שלך.

דברי מוישה גרויס ראויים אליו!

(זה מה שנקרא ללמוד את ה"זיצען אין לעבען", מקומו של הטקסט בחיי מוסרו ומקבלו).



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אף אנוכי הקטן זוקף אצבע ירוקה

ואף הברגים יענו אמן מרצונם.

א גיוולדיגע גזירת הכתוב האט הער גישריבען דא-אה? (לשיטתו בגזה"כ כמובן).

ועליך נאמר ומלאה הארץ דעה את ה'.

אף אני הק' מצטרף בלו"נ וכו'.

אבל

שתי שאלות לי לכב' מרן משה הגדול, ממשה עד משה אין גדול כמשה, רשכבה"ג וכו'.

1. האם התושב"ע עצמה (באמצעות דובריה, מימות התנאים ועד ימינו) מסכימה עם הדברים הללו?

2. אם אני אלמד את "סביבת המקרא" (ואכן למדתי מעט מזעיר), ואגלה שכוונת הכתוב, לפיכך, שונהמהמסור לנו - מה אעשה עם הידיעה הזו? (אנחנו יודעים מה עשתה התושב"ע עם הידיעה הזו - פלפלה ודנה וטחנה בריחיים עד שיצא אחרת, או ההיפך).

ויש עוד, אלא שהעיקר לעיל.

אוי לשכן ואוי לשכנו

השכן.

שאלותיך טובה מאוד ונוגעת לעיקר התשתית של היותינו יהודים. לא נוצרים לא צדוקים ולא קראים. התורה עצמה מצווה:


"...וּבָאתָ אֶל הַכּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם.."

ביד החכמים הסמכות לקבוע הלכה והליכות. איך שהם מבינים.

אומר על כך דרשות הר"ן הדרוש השנים עשר
"הפרשה הזאת היא שורש התורה ויסודה,כי אי אפשר שישתוו החכמים כלם בדינים הפרטיים המתיילדים בכל יום, לכן, לסלק כל ספק מישראל - צותה התורה להיות מכריעי המחלוקת, כת הסנהדרין".

שים לב שלדעת הר"ן לא כתוב בשום מקום שעלינו לקבל את דעתם בגלל שהם ודאי בעלי רוח הקודש ומכוונים לאמת. לא. לדעת הר"ן אין בכלל הכרח שכל מילה שלהם תתאים בדיוק לתושב"כ. התושב"כ הינה נושא אחד. ודעת חכמים יכולה להשתנות מחכם לחכם ואין הכרח שדווקא זה שקלע לאמת הוא דווקא זה שהתקבל. הסיבה היא סוציולוגית. ונוגעת לגיבושה ושלימות של היהדות כחברה עצמאית ויציבה: בהנהגה ובהלכה עלינו לנהוג כחכמים כדי לא לעשות היהדות אגודות אגודות. "לסלק כל ספק מישראל".

אבל כאמור יש קשר הדוק על דרך הפשט בין התושב"כ לתושבע"פ. זהו קשר מחוייב המציאות לאו דווקא מצד משום שעלינו להיות מחוייבים לתושב"כ. מבחינתנו, אם יבואו חכמים ויעקרו את הכתוב ממשמעותו (כפי שאכן עשו לעיתים מתוך כוונה ברורה) אנחנו מחייבים לחכמים. אלא הקשר קיים מכורח הבנת 'יצירת' התושבע"פ.

לא תמיד קל למצוא את הקשר אבל עם מאמץ. ואי רצון לברוח לפתרונות קלים ועצלניים מהסוג של 'גזיה"כ' הקשר עשוי בהחלט להימצא.

לכן התשובות לשאלות שלך הם:
1. התושבע"פ. זה דבר מורכב הכולל מאות דורות אלפי שיטות ודרכים.

אם אתה מדבר על ה'תושבע"פ' כדרך הבנה. ברי שהתשובה מורכבת בהתאם לשיטה בהתאם לחכם ואולי אף בהתאם לדור. כאמור בבסיס יש קשר. זה לא אומר שכל רבבות הפרצופים והפנים של התושבע"פ הם באותה הדרך.

2. התשובה ברורה. בלי קשר לשאלה איך התושבע"פ מבינה את התורה, אנו מחוייבים לה ולה בלבד. ולה בלבד. התורה שבע"פ היא התורה שלנו. והיא לא תהא מוחלפת.











תוקן על ידי - מוישהגרויס - 30/11/2003 11:53:49

מוישהגרויס שליט"א.

שוב דבריך כמור עובר רקוחים, אלא שלשאלותי לא ענית.

אוי לשכן ואוי לשכנו

כן. הושמטו ההתייחסות הספיציפיות לשאלותיך. תיקנתי את הדבר.

.

מוישהגרויס

ניסחת כאן היטב את אחד מעיקרי ההבדלים בין הצדוקים לבין היהדות הרבנית - אנחנו:


מקרה הכהן והנגע בבית הוא הדוגמא המובהקת. שהרי מותר לבעל הבית להוציא את כליו מן הבית, משום שלא הנגע הוא המטמאם, אלא עצם הכרזת הכהן על הנגע כמטמא.

בדעות הצדוקים, שרק הד להן נשתמר דרך המחלוקות, עולה התייחסות לתורה כאל ספר המגלה לנו את טבעם של הדברים. הנגע מטמא משום שהוא דבר שכך טבעו. העד הזומם נהרג כאשר הוא מתכוון להרוג, ולא אם הוזם טרם הריגת הנאשם.

והנה, באה כאן הדוגמא כי עצם ההכרזה - נומינאליזם מובהק - הוא המטמא את הבית ואת הכלים שבתוכו.

ומכאן, קפיצה ישירה אל תנורו של עכנאי ואל הודאתה של בת הקול - נצחוני בני.

מוישה, לאחר תגובתך, אשמח להתיחסותך לדברים שכאן, הרחבה של שאלותי מקודם:

1. הבנתי היא שהתושב"ע (בשום צד שלה), אינה מסכימה עם הנחת היסוד שלך, ולפיה התורה שבכתב מדברת בשפה של דור ומקום ומסוימים. התורה שבכתב נדרשת בתושב"ע כאילו בזמן הדרשה נכתבו הדברים (לדוגמא, ועל אף ששבועות אינו באופק, פרטי הלכות שונות נלמדים מרות, בגרות, ייבום ומצוות התלויות בארץ, על אף שהסיפור מתרחש בתק' השופטים, בה יתכן - לדבריך - שההקשרים היו אחרים).

2. התושב"ע אינה תולה את ההלכה הנלמדת במצב ה"אמיתי" בתקופה הנדונה, ולפיכך ממצא הסטורי / ארכאולוגי שיאושש או יסתור הנחה הלכתית אינו רלוונטי.


< שוב שגיאות הקלדה, אלא מה >
אוי לשכן ואוי לשכנו

תוקן על ידי - השכן - 30/11/2003 12:10:18

מואדיב:
אכן. זה אחד ההבדלים המרכזיים בין הצדוקים לפרושים אם לא המרכזי שבהם.

אך כפי שכבר כתבתי ואולי זה נושא למאמר נוסף. עיקר כוחם של הפרושים היה בחיבורם למסורת המעשית שהונהגה בעם ישראל. (לכן למשל היה ההבדל המרכזי עליו דן הרבה יוספוס ההבדל במונת תחיית המתים שכר ועונש וכו') אי-לכך ודווקא בשל כך אני נוטה לחשוב ולבדוק כיצד מתוך הכתוב נוצר זה הנוהג ובסופו של דבר אתה מגלה לעיתים שהצדוקים תפסו אולי פשטות המקרא אך דווקא פשטות 'אנכרוניסטית' דוקא ולעיתים עומקו של מקרא מתאים יותר לדרך של הפרושים.

הבעייה היא (זו אמירה חריפה שעלי לגבותה) שלא תמיד מצאו חז"ל את הקשר הישיר בין הכתוב לנוהג. והעדיפו דרשות על פני ניתוח הטקסט עצמו וראה להלן.

.


תמהני האם "לא מצאו" הוא הביטוי הנכון.

שמא מתוך עוצמת הויכוח עם הצדוקים, העדיפו לא להיראות כמי שפעמים מסתמכים על קרא, ופעמים על דרישתו.

1. התושבע"פ כדרך לימוד מכילה שיטות אינסופיות. רבי ישמעאל הוא תושבע"פ לא פחות מרבי עקיבא אף שלא התקבל להלכה. והוא יותר פשטן וקרוב לכתוב. אבל דווקא ר"ע הדרשן המופלג והתלוש מהכתובים התקבל להלכה. הירושלמי יותר פשטנית מהבבלי. ולא הרי תנא זה כהרי תנא אחר. ולא הרי האבן עזרא כהרי הרשב"א ולא הרי בעל הטרים כרשב"ם. כולם תושבע"פ. לכן כדרך הבנה: גם הרב מרדכי ברויער נ. ליבוביץ והרש"ר הירש הם תושבע"פ ואין לדבר בהכללות שתושבע"פ היא כזו ולא כזו. אם תרצה תתמקד בדור מסויים. בשיטה מסויימת.

2. אך על דרך אני מסכים: איני תמים ואיני עושה שקר בנפשי. מי שיאמר שדור האמוראים למשל נהג וידע ללמוד את פשט הדברים מתוך הקונטקס המקורי של המקרא כנרראה לא פתח גמרא מימיו. האמוראים על דרך כלל לא היה להם מושג כשם שלהרבה מעימנו אין מושג איך להבין מונחים ותופעות שונות. הם לא הבינו בדיוק מה זו עבודה זרה מקראית, את הגיאוגרפיה המקראית וסביבתה. התנאים אולי מעט יותר אבל אין סימנים שהבינו זאת הרבה יותר.
מדוע אם כך אני מתעקש שלמרות זאת יש קשר הדוק בין התוכן של תושב"כ לתוכן של תורה שבע"פ?

משום שכאמור יש קשר היסטורי. קשר 'מעשי'. המעשה הוא הרי בעיקרו אותו מעשה שמכבר הימים. וכשבא דור התנאים הוא כבר מצא לפניו אנשים הנוטלים אתרוג ולולב. ונוהגים מנהגי שבת. וחוגג את הימים הטובים. "אם אין נביאים הם בני נביאים הם, אמר הלל הזקן" וכך גילה את המסורת החייה בקרב העם. המסורת הזו בעיקרה בנוייה על הדורות הקודמים עד דור המדבר: עד התושב"כ.


אלא מאי התנאים חיפשו את הקשר בין המעשה שמצאו לפניהם לתורה ולא הבינו. לכן ניסו למצוא הקשר אחר בדרך הדרשות. כך התפתחו הדרשות. וזו הסיבה לאנכרוניזם שאתה עשוי למצוא בחז"ל. לכן עקרונית מלכתחילה ראוי למצוא את החיבור שכנראה קיים שם. המודעות או אי המודעות לחז"ל לקשר הזה חסר משמעות בעיני. ואני ודאי מסכים עימך שמימצאים ארכיאולוגיים לא ישפיעו על ההלכה. אבל הם בהחלט ישפיעו על הבנת יסודותיה.

ידידי ר' משה הגדול

אני נוטה להסכים עם חלק גדול ממה שכתבת . ולא זאת אלא שבמרבית טענותיך אתה מתפרץ לדלת פתוחה . אני מסכים שהדרך היחידה להבין את דברי הכתוב הוא רק מתוך ההקשר ההיסטורי . (לא , לא גילית לי את אמריקה כאשר כתבת שפרעה זה שם כללי למלכי מצרים .אני חושב גם שאתה לא הוגן כלפי בני הישיבות בנקודה הזאת .נו , שיהיה ). אני מסכים אתך ש'גזיה"כ' אינו הסבר ושבעיני מקבלי התורה היו לכל מצוותיה טעם מובן (וגם כתבתי זאת כאן בעבר) .

אבל אני חולק עליך דוקא בגלל שאני מסכים עם מה שכתבת . המסקנות הנגזרות מאימוץ הגישה שלך מרחיקות לכת הרבה מעבר למה שאתה או מי מאלה שמסכימים אתך כאן באשכול , מוכנים לקבל .

באשכול של יהוסף על כאש"ז כבר רמזתי לדעתי בנושא . אצטט את עצמי10:25 26/11/2003) ): "ההסבר הכי טוב שאנו יכולים לצפות לו הוא להבין מה חז"ל חשבו כאשר קבעו את הדין ולא כיצד הדין מתיישב עם שכלנו , כי הוא פשוט לא מתיישב (ולכל הפחות הוא אינו נגזר ממנה). אינני חושב שהמהר"ל מסביר נכון את מה שחשבו חז"ל וגם ההסברים האחרים שניתנו באשכול זה , ספק אם הם מתקרבים למטרה הזאת . כדי לעמוד על דעתם של חז"ל צריך מתודה אחרת (היסטורית) וכולי האי ואולי . אלא מאי ? אנו לומדים את התורה ולא על התורה ."

ישנם שני גישות ללימוד : האחד הוא לימוד התורה המסורתי הפנומנולוגי והשני הוא הלימוד המחקרי שבו חוקרים את התורה או את ענפיה השונים מתוך ניכור אקדמי. אתה טוען בעצם שהדרך הראשונה לגיטימית רק במדה והיא מאמצת את המתודות של הדרך השנייה . בדברי הבאים אנסה להראות שהדבר הוא בלתי אפשרי אם הולכים עם זה בכנות עד הסוף .

במדה ואנו מקבלים את הדעה שהגישה הלגיטימית היחידה ללימוד היא הגישה שמנסה להבין דברים מתוך הקשרם ההיסטורי , הרי שיש להשליך לפח את כמעט כל מה שנכתב ונתחדש מאז חתימת המקרא . במקום להתעסק בדרשות חז"ל יש לאמץ מתודות פילולוגיות בניתוח הטקסט . במקום לדרוש בטעמי המצוות באשכול של יהוסף יש אולי ללמוד אנתרופולוגיה , אולי להשוות בין התרבויות השמיות או אולי לבדוק את הקשר בין ההגיון המקראי להגיון של חוקי חמורבי .

אני אישית מסכים אתך שהדרך האחת והיחידה לקבל מידע עובדתי אודות המקרא ותקופתו הוא רק באימוץ מתודה מדעית . אלא שבניגוד אליך אינני אופטימי באשר לאפשרות שאדם בן זמננו יצליח לסגל לעצמו את ההגיון המקראי .התרבות המקראית עלומה מאתנו לעד ולנצח נצחים . המידע המועט שבידינו אינו מספיק כדי לדעת כלום אודות התרבות ההיא . כיצד אתה חושב שכ"ד ספרים שנכתבו במשך מאות שנים , שעברו עריכות וצנזורים , יוכלו לסכם אלף שנות תרבות ?

אבל ההסתייגות המרכזית שלי היא לא זאת . במדה ואתה מאמץ באמת את הגישה המדעית אין שום ספק שתגיע למסקנה שליהדות של ימינו אין שום קשר ליהדות המקראית . ההנחה שלך שרק הצורה החיצונית של התורה היא בת זמנה ואילו הרעיונות שלה הם נצחיים אין לה על מה לסמוך . האם חקרת את גם את ה'רעיונות' של התורה באופן מדעי ? מה הם אותם רעיונות ? 'שלילת התארים' של הרמב"ם ? תורה לשמה ? 'אולי 'תורת ההתאמה' של וטו ? ביטול לאינסוף ? תיקון העולמות ? קיום ההלכה בשלמות ? הכנסת קדושה לחיי המעשה ? . אני אינני מוצא לכל זה בסיס . ואני חושב שכל הנסינות למצוא לדברים כאלה ודומיהם בסיס במקרא אינם אלא משאלות לב .

אם באמת באמת תאמץ מתודה היסטורית , בלי דעות קדומות , אני משוכנע שתגיע למסקנה שהתרבות המקראית היא תרבות שמית ככל התרבויות השמיות , שבנסיבות הסטוריות אקראיות היא התפתחה ליהדות שאנו מכירים . אין לתרבות המקרא מה לומר לנו .

האם כל האמור משמיט מכל וכל את הבסיס לקבלת ההלכה כפי שאנו מכירים אותה כיום ? התשובה היא לא . וזה דוקא בגלל שאיננו נוקטים בגישה ההיסטורית שלך .מבחינתינו ההלכה היא משהו שאנו מכירים באורח בלתי אמצעי ואנו דוחים או מקבלים אותה בגלל מה שהיא ולא בגלל הדרך שבה היא התהוותה . לימוד התורה במובן המסורתי היא לא הנסיון להבין מה עבר בראשם של מחברי המקרא או התנאים והאמוראים אלא הנסיון להבין מהי ההלכה . ברור שהכוונה המקורית של מחברי המקרא (או התלמוד) לא היתה מה שאנחנו מבינים בה . אבל זה לא מענין אותנו . באופן מודע ובכוונה תחילה אנו מפרשים את הטקסט בניגוד למשמעות האמיתית שלו מכח עקרונות המקובלים עלינו . אילו המשמעות המקורית היתה מענינת אותנו היינו צריכים לדחות את ההלכה הקיימת היום בפניה . אבל גם אז יתכן שהיינו מגלים שהמשמעות המקורית היא משהו גס ופרימטיבי שאיננו מתקבל על דעתינו .

המשך יבוא .

מיימוני
תמיהני עליך שאתה כה ממהר להסכים ל'כל מילה' של ידידינו ר' משה . הלא זה לא מזמן כתבת כאן שהמתודה ההלכתית נוקטת בעיקרון ההרמוניזציה של כל המקורות . כמדומני שגם אתה מודע לכך שגישה כזאת איננה נאמנת למשמעות המקורית של הטקסטים ובכל זאת אתה מקבלה . האין זאת ?


תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 30/11/2003 13:03:54