חנוך מתהלך את האלוקים / "החבר הנצחי"

פרק ב

ואחי חנוך וכל יושבי הבקעה לא האמינו בחנוך ובדברי נפלאותיו, אשר סיפר להם, ויתנוהו למתהלל בשוא ולבודה שקרים מלבו. ובמצאם אותו עומד על מעדרו בשדה וצופה לפניו או יושב תחתיו באחת הפינות והוזה לנפשו ויאמרו, אך עצל הוא ונרפה במלאכתו, ויוכיחוהו דרכו על פניו.
ויסגר לב חנוך מפני אחיו, ולא הוסיף דבר להם ממסתרי נפשו. ויבדל מעליהם ויתרחק ובששונם ובדאגתם לא לקח חבל תמים.
וישטמוהו האחים ויביטו אחריו בחרוק שניים לאמור: ראו את היהיר וקשה הלב, אשר כעץ יבש יתהלך – אך אין רגש בחובו, אך אין אהבה בלבבו! ויבקשו עלילות דברים להתנפל עליו ויוסיפו עוד לדחותו מעליהם בשנאתם.
ואשת חנוך, אשר אהבה את בעלה ותכבדהו מאוד בלבבה, חדלה גם היא ברבות הימים להטות אוזן קשבת לו. ודברי האחים וכל האנשים מסביב כבדו עליה, ובלכת ממנה חנוך פתאום בחצי הלילה ובאחרו לשוב כיום וכיומים והחלה להתאונן עליו ולתת דופי בו. אז יאלם חנוך במכאובו ויתהלך בדד לנפשו, ובכתה האשה ושבה לענותו בקינאתה: מדוע לא תדבר אלי, ולא תספר לי מאשר אתך?!

וכאשר עברו הימים, ולב חנוך שב ונפתח באהבה טהורה אל כל אשר מסביב לו, ויהיו האחים בעיניהם כמנצחים ויאמרו איש אל אחיו: הנה הכיר זה לאחרונה את שגעונו ויהי כאחד מאיתנו, ואחרים אמרו: לא, כי עוד ברוחו לא נכונה כקדם. ואולם רפתה בינתו עוד מבתחילה ויהי לילד. ועוד אחרים אמרו: אך מיתמם הוא ומדבר בשפת חלקות ולא לבו. ויביטו האנשים אליו בחשד ויגידו ראשם אחריו.
והנה ערב יום ואחי חנוך באים מן השדה ואשת חנוך יוצאת לקראתם ביללה, ומשיחה להם צרתה לאמר: הלך בעלי זה שלושה ימים ולא שב גם אתמול גם היום. ויאמרו האחים: מה לך כי נזעקת? חכי עוד יום יומים וישוב אליך. ותלך האישה ותבכה, ולבבה ניבא לה דבר רע.

בלילה ההוא ראתה האישה חלום והנה חנוך צועד על ראש צור גבוה מאוד ומעטר עננים כבדים. והעננים מתנשאים מראש הצור כצוקי הר שלג אדיר ורחב, מעלה על מעלה, עד היותם לדמות שער בקצה השמיים, ואור חזק בוקע מן השער ונשפך על פני העננים ועד ראש הצור כשביל לבן ומשופע. והנה חנוך הגיע עד קצה ראש הצור וירם רגליו ויוסף לצעוד על העננים בבטחה ולעלות בשביל המזהיר, כולו אור מן האור הנופל עליו, והוא הולך ומזהיר, הולך ומלבין, עד האספו כליל באור השמים. ותיקץ האשה בפחד גדול ותשכם בבקר ותרץ ותספר לאחי בעלה את חלומה.

ויתמהו האחים ויאמרו זה אל זה : אכן לא מקרה הוא החלום. ועתה נעשה זאת: נקח אנשים ונצא אל ההרים ונבקש את חנוך שלושה ימים ושלושה לילות. והיה כי לא נמצאנו עד היום הרביעי וידענו, כי לקח אותו האלוקים.

ויעשו כן, והשמועה נפוצה בכל הבקעה לאמר: חנוך איננו, כי לקח אותו האלוקים. ובשוב האחים מקץ שלושה ימים וחנוך לא נמצא וידע כל העם, כי איש אלוקים היה בקרבם, וייראו לנפשם ויבושו. ואת דברי חנוך העלו על לבבם ואת מעשיו ותהלוכותיו וכמו עתה רק עתה נפקחו עיניהם לראות ולבבם נפתח להבין אותם.






תוקן על ידי - איקה - 01/12/2003 14:56:37

את כתבת? יפה מאד

מדהים. עושה לי חשק לפרסם כאן מה שכתבתי בעצמי...

אוי לשכן ואוי לשכנו

עכנאי, תודה,

והשכן,,,מחכים לך.

איקה, פתחתי אשכול

אוי לשכן ואוי לשכנו

איקה, תודה על ההקדשה וחן חן על המאמר!