שביתה ושבירת שביתה

יצחק יונתן

אתה צודק כמובן (שכחתי לסייג את דברי) . רציתי רק להדגיש כלפי אלה הטוענים שהחוזה צריך לקבוע , שאין זה מובן מאליו .

למעשה יש לדון אם כיום כאשר זכות השביתה מעוגנת בחוק , האם שייך לומר שגם הנזק אין הפועל צריך לשלם שעל דעת כן שכרם . מן הסתם הדבר נידון כבר בשו"ת.

זאכיז

הנושא הזה כבר קשור לסוגיא שהוזכרה למעלה לגבי זכותם של בעלי אומנות לקבוע קנסות .

אני חושב שדברים כאלה אינם תלויים כל כך בעקרונות מוסריים כלליים . השאלה היא רק איזה מערכת חוקים מממשת הכי טוב את היעדים שהחברה מציבה לעצמו .


תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 09/12/2003 0:59:01

Fades



אין ספק שצדקת, כשכתבת: "אני מאמין בזכותם של מעבידים להפעיל את עסקיהם באמצעות כוח אדם חלופי ובזכותו של כל אדם להשכיר עצמו במקום העובדים השובתים, אף על פי שהדבר שובר את השביתה, וכל זאת בתנאי שלא התחייב מראש לנהוג אחרת. וכאמור, טרם ראיתי מקור הלכתי שאוחז בדעה שונה באופן מפורש".



לי זכור מקור שכתב, שזכותו של המעביד לכח עבודה חילופי, הוא משקל נגד, לזכותו של הפועל שלא לעבוד או לחזור בו.



אף באם יהיו חוקים מפורשים נגד כל "הפרעה" לשביתות, ניתן מבחינה עקרונית למונען ע"י "חוזה עבודה", והיא ע"י הפיכת המועסק לעצמאי, ומפועל לספק שירותים, עשו זאת בארצי ועשו זאת במקומות אחרים. וזה "עובד".



לא רק שאין לקבוע מיהו אדם חשוב, גם כל צורת הממשל ע"י "חשובים", אבד זמנה, בחברה מתוקנת יש מערכת ממשל, שיש בו מנגנון פעולה ופיקוח, והגנה על האזרח.



"הכי קרוב" לאדם החשוב, הוא אולי ה"מבקר", (כמבקר המדינה), אך גם סמכותם אינה לקבוע מה טוב (לאזרח), אלא מה "לא מתאים" לתקנות ולחוק.



כתבת: אני לא רואה בהעדפת המעביד, אפילו מתוך שיקולים אישיים, פגם מוסרי".



אני לא בטוח שצדקת. ייתכן שיש כאן לא רק פגם מוסרי אלא גם פגם הלכתי "טהור", שהרי מדין "בני העיר", בעת היות אדם חבר ארגון הוא כפוף לתקנותיו, ולהחלטות בעלי התפקידים שנבחרו ע"י ציבור החברים, או נתקבלו על ידם, כמחליטים עבור הציבור כולו.

מציץ ונפגע:

לכן צריך לשאוף למערכת חוקים שתהיה תואמת לרוח התורה, ואז השאלה האם במערכת חוקים כזו ראוי להתיר שביתות.

zachiz:

<< לדעתי, מספיק שעובד אחד השייך לאחד מועדי העובדים החזקים במדינה, יחליט שהוא שובר שביתה ונאבק על כך עד הסוף, כדי שכל הנורמה הזו תתמוטט. >>

לדעתי אם כך היו פני הדברים הנורמה הייתה מתמוטת זה לא מכבר. מי שהיה שותף אקטיבי בארגון שביתה או ניסה לשבור שביתה יודע שהדבר לרוב אינו פרקטי כיון שנועלים וחוסמים דלתות, מרעישים עם מגפונים, מנתקים את החשמל וכו'.

<< לכן צריך לשאוף למערכת חוקים שתהיה תואמת לרוח התורה, ואז השאלה האם במערכת חוקים כזו ראוי להתיר שביתות. >>

חוקי העבודה הקיימים מעודדים התאגדויות. לכן לדוגמא שליש מעובדי מפעל יכולים לחייב את כל העובדים להצטרף להסתדרות (כמדומני). לדעתי באופן אידאלי לא כך היו צריכים להיות פני הדברים, אולם במשטרים דמוקרטיים תהיה נטייה לחוקק חוקים כאלו בלחץ הפרולטריון, מה גם שעיצוב מדינתנו הושפע רבות מגורמים סוציאליסטים הסתדרותיים.

מציץ_ונפגע:

<< למעשה יש לדון אם כיום כאשר זכות השביתה מעוגנת בחוק , האם שייך לומר שגם הנזק אין הפועל צריך לשלם שעל דעת כן שכרם . מן הסתם הדבר נידון כבר בשו"ת. >>

אני לא יודע לגבי השו"ת (ואשמח לקבל הפניה למקורות נוספים) אבל מבחינת החוק, כאשר הוא מתיר לעובדים לשבות במסגרת חוקי העבודה (לאחר הכרזה על סכסוך עבודה, מתן ארכה של שבועיים וכו') בודאי אין כוונתו שהעובדים צריכים לפצות את המעביד על הנזק, שאם כן מה הועילו חכמים בתקנתם, אלא למעביד מותר לנכות משכר העבודה בלבד.

אמנם ע"פ דין תורה שרק משאירה לעובדים דלת לבריחה מעבדות העובדים חייבים בתשלום הנזק, אולם אין מכאן ראיה חד משמעית שחקיקה המוסיפה על זכויות העובדים מנוגדת להלכה. הדבר תלוי בשאלה הרחבה של סמכויות המדינה ע"פ ההלכה (מצד מלכות ישראל, דינא דמלכותא דינא, תקנות פרנסי הציבור ומנהג המקום).

נישטאיך:

<< לא רק שאין לקבוע מיהו אדם חשוב, גם כל צורת הממשל ע"י "חשובים", אבד זמנה, בחברה מתוקנת יש מערכת ממשל, שיש בו מנגנון פעולה ופיקוח, והגנה על האזרח. >>

אני מסכים, וכבר כתבתי בהודעתי הראשונה:
"ה"אדם החשוב" אם כן, צריך תבונה כלכלית וערכית לדעת מתי הפגיעה ברווחה מצדיקה הגבלה של התאגדות ופגיעה בחופש החוזים, ומכאן מקור לרשות להגבלים עסקיים מן התלמוד."

<< ייתכן שיש כאן לא רק פגם מוסרי אלא גם פגם הלכתי "טהור", שהרי מדין "בני העיר", בעת היות אדם חבר ארגון הוא כפוף לתקנותיו, ולהחלטות בעלי התפקידים שנבחרו ע"י ציבור החברים, או נתקבלו על ידם, כמחליטים עבור הציבור כולו. >>

התייחסתי למצב שהעובד אינו מאוגד ומשוחרר מהתחייבויות משפטיות כלפי ארגון העובדים, ואז נשארת רק שאלה של העדפה מוסרית. אם העובד מאוגד הוא חייב לציית להחלטות הועד, ונשארת רק השאלה של חוקיות ההתאגדות (=קרטל) לאור נזקה הכלכלי.

Fades, תיקון טעות קטנה - שליש מהעובדים אינם יכולים לחייב את היתר להצטרף להסתדרות; התארגנות עובדים בה חברים שליש ויותר מהעובדים (ואינה חיבת להיות קשורה או מסונפת להסתדרות בשום צורה שהיא) נחשבת כמייצגת את כלל העובדים, יכולה לייצג אותם במו"מ עם המעסיק, להכריז בשמם על סכסוך עבודה ושאר הפונקציות החוקיות של ארגון עובדים. מה קורה אם יש שתי התארגנויות שבכל אחת מהן חברים למעלה משליש מהעובדים? שאלה מעניינת. לא מזמן היה מקרה במפעל "חיפה כימיקלים דרום" שבו, כאשר ניסו העובדים להתארגן, פעלו המעסיקים נגדם בשיטות שונות - החל משכירת "מאבטחים" [בעברית: בריונים] שיכו את העובדים, דרך טלפונים מאיימים לנשותיהם של חברי הארגון, ועד להקמת "ארגון עובדים" פיקטיבי כנגדו, שאליו הצליחו (באותן שיטות) להחתים שליש מהעובדים. בית משפט זרק אותם ואת "הארגון" מכל המדרגות. לכל מי שתוהה מדוע עובדים זקוקים להגנה מפני המעביד, המאבק בחיפה כימיקלים דרום נתן דוגמה חיה.

Fades and Zachiz
ומציץ ונפגע

כתבתם: "למעשה יש לדון אם כיום כאשר זכות השביתה מעוגנת בחוק , האם שייך לומר שגם הנזק אין הפועל צריך לשלם שעל דעת כן שכרם . מן הסתם הדבר נידון כבר בשו"ת".

לא מצאתי (שאינה ראיה) בספרות השו"ת שהם דנים בכך, אולם מצאתי את הדברים כבדרך אגב, בספרו של הרב ע. בצרי, "דיני ממונות" (חלק ג עמ' לג ) שכתב: "שביתת פועלים כפי שנוהגת היום בארץ ישראל, שמשביתים עבודה במאורגן להשגת זכויות מסוימות, ואף מקבלים דמי שביתה, ומונעים מבעל הבית להכניס עובדים אחרים במקומם, *וגורמים נזקים שאין להם תקנה*, לשביתה כזאת אין יסוד בהלכה רק במנהג המדינה, ואמנם אחר שהדבר הוא מנהג המדינה, וזכות זו ידועה לכל, נמצא שהעובד והמעביד הסכימו לעבוד ביח, ובעל הבית מחל על זכותו שעפ"י דין תורה".

דבריו פשוטים. בימינו איו שובת חייב בנזקים שנגרמו ע"י שביתה חוקית.

ייש"כ

גם_וגם:

בעניין ההסתדרות, אני מודה על התיקון. אין הוא מהותי מבחינת טענותי.
בעניין מפעל חכ"ד, למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהעובדים ניסו "להתארגן" והבעלים שכרו בריונים להכותם? האם "התארגנות" כאמור היא אסיפה שקטה מחוץ לשעות ולמקום העבודה לשם קבלת החלטות והבריונים התפרצו לשם והחלו להכות על ימין ועל שמאל, או שבלקסיקון שלך "התארגנות" היא התבצרות במפעל, מניעת העבודה בו, והשחתת המכונות, וזוהי אמורה להיות זכות לגיטימית של קבוצת מיעוט מעובדי המפעל?

http://news.walla.co.il/?w=//393277
איננו יכולים לדעת מה באמת קרה שם, אולם מהקישור הנ"ל אני מקבל תמונה אחרת מזו שציירת. שים לב לתגובה מספר 40.

ניסיתי למצוא מקורות גם לגבי החלטת ביהמ"ש בעניין אך כשלתי לצערי.

<< לכל מי שתוהה מדוע עובדים זקוקים להגנה מפני המעביד, המאבק בחיפה כימיקלים דרום נתן דוגמה חיה. >>

הגנה על מה? על 'זכותם' לקבל יותר כסף ממה שעובדים פוטנציאלים אחרים (ואולי מובטלים בגלל השביתה) מוכנים לקבל עבור אותה עבודה?

נישטאיך:

<< לא מצאתי (שאינה ראיה) בספרות השו"ת שהם דנים בכך, אולם מצאתי את הדברים כבדרך אגב, בספרו של הרב ע. בצרי, "דיני ממונות" (חלק ג עמ' לג ) שכתב: "שביתת פועלים כפי שנוהגת היום בארץ ישראל, שמשביתים עבודה במאורגן להשגת זכויות מסוימות, ואף מקבלים דמי שביתה, ומונעים מבעל הבית להכניס עובדים אחרים במקומם, *וגורמים נזקים שאין להם תקנה*, לשביתה כזאת אין יסוד בהלכה רק במנהג המדינה, ואמנם אחר שהדבר הוא מנהג המדינה, וזכות זו ידועה לכל, נמצא שהעובד והמעביד הסכימו לעבוד ביח, ובעל הבית מחל על זכותו שעפ"י דין תורה". >>

אאלץ שלא לקבל את דבריו של הרב, לפחות לא בהתייחס למציאות המוכרת לי. זאת כיון שכיצד ניתן ללמוד דיני ממונות ממנהג מדינה שמתקיים רק כיון שהרוב לא יכול למנוע מן המיעוט לקיימו, וגם זאת לא קיים בכל מגזר ובכל תעשיה (מישהו שמע על איש הי-טק ששובת?) אלא רק בקרב פועלים ונותני שירותים מסוג מסויים, ושאינם דוקא יראי שמיים. האם יאמר שמעצם קיומו של "מנהג מדינה" להעלים מס, נאמר שהציבור מוחל ולא יחשב הדבר גזל? זאת ועוד, מעצם התנגדות ההנהלה להתאגדות (ללא קשר לשאלת הלגיטימיות של ההתנגדות) ברור כשמש שאין היא מוחלת.

<< דבריו פשוטים. בימינו איו שובת חייב בנזקים שנגרמו ע"י שביתה חוקית. >>

הרב לא מתייחס להיותה של השביתה חוקית, ואכן ככל שידוע לי אין התר בחוק לשביתה במובנה המקובל, הכוללת "ומונעים מבעל הבית להכניס עובדים אחרים במקומם". יתכן ויש בנמצא חוק כנ"ל, אבל אז על המשתמש בו להוכחת טיעוניו הראיה והחובה להביאו.

Fades,
קראתי את התיאור בוואלה, וגם את תגובה 40 (שאולי נכתבה ע"י עובד במפעל ואולי לא). מהכתבה אכן לא עולה בבירור מה אירע. אני זוכר כתבת טלביזיה שראיתי בזמנו, בה נראו המאבטחים מכים באכזריות את העובדים - לו היית רואה את התמונות, אולי היית מסכים איתי - כאשר שוטרים מתבוננים מהצד ואינם נוקפים אצבע. משטרה המשרתת את בעלי ההון היא תופעה מוכרת בעולם השלישי, אולם אשאל אותך - אם העובדים פעלו באופן בלתי חוקי, האם לא יכלה ההנהלה לפנות למשטרה כדי לפנותם? שכירת בעלי זרוע מעידה על הכוונה - בדומה לנייר חדרה לפני כמה שנים, שם נשכרו מאבטחים עם כלבים כנגד העובדים. דומני ששניים או שלושה פועלים בחכ"ד נשלחו לאשפוז. לא שמעתי, אגב, שהעובדים השחיתו מכונות - אם כן, ניתן גם להגיש נגדם תביעות. שאר הטקטיקות שהופעלו נגד העובדים נראות גם הן כאילו נלקחו מהספרים על מאבקי הפועלים במאה ה-19. גם במכרות הפחם באנגליה ניתן היה לומר לילדים שעבדו ארבע עשרה שעות ביום, שבעה ימים בשבוע שאם לא מוצא חן בעיניהם הם יכולים ללכת הביתה; בעברית קוראים לזה "ניצול".

בכל אופן, אם אתה שואל על מה מיועדת שביתה להגן, השביתה היא נגד פגיעה שרירותית בתנאי העבודה. נניח שאתה חתום על הסכם עם מישהו, לפיו תעשה עבורו X ותקבל בתמורה Y; לפתע הוא בא ואומר: או קיי, מעכשיו תקבל Y/2. לא מוצא חן בעיניך? לך הביתה. אתה אומר: אבל חתמנו על הסכם!? והוא אומר: תלה את ההסכם שלך על הקיר, או קח אותו לחדר חשוב בביתך. האם זה נראה לך סביר?

<< משטרה המשרתת את בעלי ההון היא תופעה מוכרת בעולם השלישי, אולם אשאל אותך - אם העובדים פעלו באופן בלתי חוקי, האם לא יכלה ההנהלה לפנות למשטרה כדי לפנותם? >>

ציינתי מקודם שנדמה לי שהמשטרה אינה מתערבת בסכסוכי עבודה. זאת בשל אופיין העממי ועל מנת להמנע מלהראות כמשרתת את בעלי ההון באופן שיפגע בתדמיתה.

<< שכירת בעלי זרוע מעידה על הכוונה - בדומה לנייר חדרה לפני כמה שנים, שם נשכרו מאבטחים עם כלבים כנגד העובדים. >>

אבל "בעלי הזרוע" לא הרביצו לילדי העובדים בדרכם מבית ספר, הם בסך הכול איבטחו את המפעל! זהו רכוש פרטי של הבעלים ולעובדים אין כל זכות בו.

<< לא שמעתי, אגב, שהעובדים השחיתו מכונות - אם כן, ניתן גם להגיש נגדם תביעות. >>

רק אם יהיה ניתן להוכיח איזה עובד השחית מה, ואם יהיה לו כסף לשלם, וכו' וכו'. בכל מקרה אין זה משנה, ע"פ החוק אדם רשאי להשתמש בכוח סביר להגן על רכושו (ע"פ הדין המקורי של התורה אם נהרג הגנב במחתרת - אין לו דמים). אם אדם פורץ לביתך אינך חייב לעמוד מנגד ולהגיש תביעה אח"כ. בעלים של מפעל אינו חריג בכלל זה.

<< גם במכרות הפחם באנגליה ניתן היה לומר לילדים שעבדו ארבע עשרה שעות ביום, שבעה ימים בשבוע שאם לא מוצא חן בעיניהם הם יכולים ללכת הביתה; בעברית קוראים לזה "ניצול". >>

"ניצול" הינו סיסמא ולא מושג מוגדר היטב. טענתם של בעלי המכרות במקרה שאתה מציין אכן תהיה מוצדקת, והם לא אשמים בעוני של הילדים, אלא רק מטיבים את מצבם (עובדה שהילדים הסכימו לתנאים אלו). עדיף שהמדינה תדאג לילדים לרווחה, חינוך, וכו', אבל אין זו חובתו של אף גורם פרטי. במדינה דמוקרטית ישנם כלים המאפשרים לעניים לפעול להשוואת פערים כאשר המדינה משמשת כ"רובין הוד" ע"פ הקריטריוניים החברתיים הנקבעים על ידיה, ואכן זה מה שקורה בפועל. כוחם של השובתים נובע מהיותם בעלי אגרוף במקום עבודתם.

<< בכל אופן, אם אתה שואל על מה מיועדת שביתה להגן, השביתה היא נגד פגיעה שרירותית בתנאי העבודה. נניח שאתה חתום על הסכם עם מישהו, לפיו תעשה עבורו X ותקבל בתמורה Y; לפתע הוא בא ואומר: או קיי, מעכשיו תקבל Y/2. לא מוצא חן בעיניך? לך הביתה. אתה אומר: אבל חתמנו על הסכם!? והוא אומר: תלה את ההסכם שלך על הקיר, או קח אותו לחדר חשוב בביתך. האם זה נראה לך סביר? >>

בהחלט לא, אבל לרוב זו לא מטרתה של השביתה. שביתות נועדו להשיג דברים שהעובדים לא יכולים להשיג בפניה לבתי הדין לעבודה (למרות שפניות אלו זמינות ומטופלות בהליך מזורז) כיון שאין להן שום יסוד בחוזה.

Fades



לתגובתך על דברי הרב בצרי:



דבריו לא נאמרו כאשר התנהגות העובדים אינה חוקית או לא מקובלת, ואין בדבריך כל אי הסכמה לדבריו, ואין צורך להאריך בדברים.








תוקן על ידי - נישטאיך - 17/12/2003 3:00:38