רצח אבשלום את אמנון / הסיבות, וההשלכות.

קיצור ההודעה הארוכה הנ"ל:

למה אי אפשר לומר *דוד לא חטא*

ביקש דוד מה': שלא ידברו בי חכמים ויספרו בגנותי. ושלא ייכתב סרחוני שלא ייכתב כלל אותו החטא במקרא.

*אמר לו ה': *אי אפשר לעשות כן,* ומה יו"ד שנטלתי משרי, כאשר ציוצי לקרוא שמה שרה עומד וצווח כמה שנים מדוע הושמטה מן המקרא.
עד שבא יהושוע והוספתי לו יו"ד זו שנאמר "ויקרא משה להושע בן נון יהושוע (במדבר יג, טז) כל הפרשה כולה של חטאך שראויה להיכתב במקרא על אחת כמה וכמה שאי אפשר להשמיטה.*

ודוד מוסיף לבקש מה' : רבונו של עולם, מחול לי על אותו עוון כולו. אמר לו ה' כבר עתיד שלמה בנך לומר בחוכמה:
"היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה (???) אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה (???) כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה" (משלי ו, כז-כט)
אמר לו: כל כך יטרד אותו האיש, עבור עוון זה, בלא תקנה כלל? אמר לו ה': קבל עליך ייסורין ויהיו אלה לך לכפרה. קבל עליו דוד.
ועל זה אמר רב יהודה אמר רב: ששה חודשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה ופירשו ממנו סנהדרין-
מנלן שנצטרע? – שנאמר: "תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין" (1) (תהלים נא,ט)

------------------------------------------------------------------------------------


ומדוע אפשר לומר ש: "דוד לא חטא": היינו, נניח שדוד חטא. למה אתה זה שצריך להגיד את זה בקול?!?"*

(1) ששה חודשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה:
מנלן *לי* שנצטרע? *כיצד אני מבינה שהצטרע רק מקריאה בתהלים ,איפה התימוכין שלי במקרא?*– שנאמר: "תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין (תהלים נא,ט)

בספר במדבר מופיע סיפור הצרעת ש"חטפה" מרים על לשון הרע כשדיברה בציפורה הכושית אשת משה, ובסמוך לסיפור זה מצויין "שמשה ענו מכל אדם":

"ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה(?) ויחר אף ה' בם וילך. והענן סר מעל האהל והנה מרים *מצורעת כשלג* ,,,,ויצעק משה אל ה' לאמור: אל נא רפא נא לה" (במדבר יב,י-יג)



מדוע הודעת התורה על היות משה ענו, באה בהקשר לסיפור הרכילות והביקורת שנאמרו כנגדו על ידי אחותו מרים בנוכחות אהרון אחיו, ולאו דווקא במקרה 'אלדד ומידד' או בהקשר אחר?

הדברים נאמרו מפי מרים ובנוכחות אהרון, ואילו משה רבנו שמע אותם בשתיקה ובשוויון נפש. אין התורה מספרת מה היה תוכן הדברים, וכל מה שהיא מספרת הוא : "ויחר אף ה' בם", כלומר: באהרון ובמרים (במדבר, יב/ט) וכאן כביכול בא הקדוש ברוך הוא לתבוע את עלבונו של הענו מכל האדם, שאיננו רואה כל צורך להגיב על מה שדובר בו.

-----------------------------------------------------------------------------------------
- בעל המימרא (ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן) האמין בלב שלם בכך שדוד לא חטא, וחס וחלילה שאם אמר כך לא אמר שקר! להיפך אני אינני רחוקה ממסקנתו, רק שזו מעלה גדולה לא לומר את זה בקול (דהיינו להבין שדוד שילם קשות על חטאו ,ונמחל לו. אז למה ל"דבר בחטאיו" ולהזכיר לו אותם. אלא שבכדי להגיע למעלה זו , כפי שה' מעיד בעצמו (בסנהדרין) שאי אפשר שחטאיו של דוד לא יכתבו, ,,,(ראו לעיל), וזה ההסבר שאני מוצאת להבנה זו של דבריו של ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן החכם שאומר "שכל האומר וכו':


"אלו ואלו דברי ה' חיים" - הכל תלוי בטוב/טיב הבנתו של הלומד! וחס וחלילה מלומר שחז"ל היו שקרנים! או טיפשים, אבל להבין את דברי ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן על פשטם – שדוד לא חטא! זה שקר! וזו טיפשות!




שבוע טוב לכולם





תוקן על ידי - מיימוני - 14/12/2003 15:57:47

ואם לקצר עוד יותר:
דוד אומר בעצמו כאשר בא אליו נתן הנביא להוכיחו: "חטאתי לה' ", ואילו הנביא מסכים איתו.

בהתחשב בעובדות אלה, להבין את המימרא כפשוטה פירושו להעמיד את מי שאמר אותה כשקרן או טיפש (ח"ו) שאינו יודע לקרוא פסוק מפורש.

נושא לדיון מעניין (ואולי שווה לפתוח אשכול חדש לגביו) הוא דמותו של דוד כפי שהיא משתקפת מתיאורי המקרא השונים לעומת דמותו בחז"ל. מה דעתכם?

גם_וגם,

נגעת בעצם הענין. אני, כשאני מלמד תנ"ך (וכרגע - בדוד המלך קעסקינן...), משתדל ללמד פשט המקרא בעברית. לא שאני דוחה את המדרש, או הפרשנים (כאילו שאם אדחה יהיה רושם לדברי), אלא שלימוד המקרא לעצמו, ולימוד המדרש לעצמו. נכון, שיש להכיר ולדעת היטב גם את התיחסות חז"ל והפרשנים, אבל כשהמקרא אומר מילה, בראש ובראשונה יש להבין את אותה מילה. רק אח"כ דרשות וחידודים.

אוי לשכן ואוי לשכנו

גם וגם, וגם לשכן,

לא הבנתי למה לקצר עוד יותר, הרי כל העניין הוא לחבר בין דוד המלך המקראי בעל השררה והכוח, המניפולטור ועוד ועוד ועוד... שחוטא, ומודה, וחוטא, ומודה, ומודה אין ספור פעמים חטאתי, וממשיך לחטוא. לבין דוד (התפיסה של חז"ל) בעל התשובה, דוד של תהלים , צדיק שאומר "שמרה נפשי כי חסיד אני" (מעיד על עצמו?!) החיבור שעושים חז"ל בין שני "הטיפוסים" האלה הוא דוד משיח ישראל. סמל לגאולה.
כדי להבין את המימרא ש"דוד לא חטא" חייבים לעשות את החיבור הזה, אחרת מוציאים את אומר המימרא טיפש! וישנם כאלה שאינם עושים את החיבור, ואז ככל שיתאמצו להבין כשלא כפשוטו, לא יצליחו להבין, וכמה ש"ישחקו" אותה שלא לדבר בגנותם של חז"ל, בלבם יחשבו שהוא היה טיפש.

ואם יהיה בידי אביא בפניכם את תפיסת ה"זוהר" את "חטא בת שבע"

הולכת לחפש.

איקה,

תביאי את הזוהר, תסתכני בחמת זעמם של כמה כותבים מכובדים...



אוי לשכן ואוי לשכנו

הקדמת הזוהר – דף ח' ע"א ע"ב : תפיסת הזהר את חטא דוד בבת שבע.

דוד המלך בשעה שקרה לו אותו מעשה, פחד. באותה שעה עלה דומה ( = המלאך/שטן הממונה על הגיהנום) לפני הקב"ה ואמר לו, רבונו של העולם, כתוב בתורה 'ואיש אשר ינאף את אשת איש' (ויקרא כ) וכתוב 'ואל אשת עמיתך וגו'' דוד שקלקל ברית בערוה, מהו. אמר לו הקב"ה, דוד זכאי הוא וברית הקודש על תיקונו עומד, כי גלוי לפני שבת שבע מוכנת לו מיום שנברא העולם.

אמר לו, אי לפניך גלוי, לפניו לא גלוי. אמר לו, ועוד, כל מה שהיה, בהיתר היה, שכל היוצאים למלחמה, לא יוצא אחד מהם עד שיתן גט לאשתו. אמר לו, אם כך, היה לו לחכות שלושה חודשים ולא חיכה. אמר לו, במה הדבר אמור – רק במקום שאנו יראים אולי היא מעוברת, וגלוי לפני שאוריה מעולם לא קרב אליה, כי שמי חתום בו לעדות שכתוב 'אוריה' וכתוב 'אוריהו', שמי חתום בו, שלא שמש בה לעולמים. אמר לו ריבון העולם, הרי מה שאמרתי. אם לפניך גלוי שלא שכב עמה אוריה, לפני מה גלוי, היה לו לחכות לה שלושה חודשים ועוד, אם ידע שלא שכב עמה לעולמים, למה שלח אותו דוד ופקד עליו לשמש באשתו שכתוב 'רד לביתך ורחץ רגליך' (ש"ב יא). אמר לו, ודאי לא ידע. אבל חיכה יותר משלושה חדשים, שהרי ארבעה חדשים היו שלמדנו, בחמישה ועשרים בניסן העביר כרוז בכל ישראל. והיו עם יואב בשבעה בסיון, והלכו וחבלו בארץ בני עמון. וסיון תמוז אב ואלול נתעכבו שם. ובארבעה ועשרים באלול היה מה שהיה מבת שבע , וביום הכיפורים מחל לו הקב"ה אותו חוב.ויש שאומרים בז' באדר העביר הכרוז, ונכנסו בחמישה עשר באייר, ובחמישה עשר באלול היה מה שהיה עם בת שבע, וביום הכיפורים התבשר 'גם ה' העביר חטאתך לא תמות' (ש"ב יב)

מהו לא תמות? לא תמת מיד דומה.
אמר דומה: אדון העולם, הרי מילה אחד יש לי אצלו. כי פתח פיו ואמר 'חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת' (ש"ב יב) והוא דן את עצמו. טרוניה יש לי עליו. אמר לו, אין לך רשות, שהרי הודה לפני ואמר 'חטאתי לה'' ואע"פ שלא חטא. אבל במה שחטא באוריה, עונש כתבתי עליו, וקיבל.
מיד חזר דומה למקומו במפח נפש.
ועל זה אמר דוד 'לולי ה' עזרת לי כמעט שכנה דומה נפשי' (תהלים צד)
לולי ה' עזרת לי שהיה שומר ומשגיח עלי. כמעט שכנה נפשי וגו'

מהו כמעט? היינו *כשיעור חוט דק שיש ביני ובין הצד האחר, כשיעור ההוא היה שלא שכנה דומה נפשי*

ומשום כך צריך האדם להישמר שלא יאמר דבר כדוד משום שאינו יכול לומר לדומה כי שגגה הוא כמו שהיה לדוד, ונצח הקב"ה אותו בדין

תם ונשלם הסיפור.הוא זכאי, הוא זכאי,,