אחת ולתמיד: יש או אין?

ממלא, זה שהתרגלת שאין הגיון בערכיך אינו אומר שכך צריך להיות. מקור כל הרע בעולם הוא העובדה שהאנושות הונחתה על ידי ערכים שאין בהם הגיון כיוון שהיו אלו ערכים שבאו ממקורות מפוקפקים "האל" "החברה" ולא מבני האדם עצמם החיים את חייהם. הערכים נועדו על מנת שבני האדם יוכלו לשאוף אליהם או להשתמש בהם. האדם הוא והוא בלבד מקיים את הערכים. לא החברה. החברה יכולה לשפוט על ידי ערכי האדם אבל אין היא מוסמכת להמציא ערכים. על אחת כמה וכמה יצור ערטילאי כמו "אלוהים" שאין איש חש בו רואה אותו או יכול להביא הוכחה לקיומו.

הרשו לי לתרגם מתוך ספרה של איין ראנד "מעלות האגואיזם" פרק ראשון-

"ברקורד העצוב של אתיקת בני האדם - להוציא כמה מקרים נדירים יוצאי דופן ולא מוצלחים - מוראליסטים התייחסו לכללי האתיקה כאל כללים המושתתים על מאווים, כלומר: על האי רציונאלי. חלקם עשו כן בכוונה - חלקם מתוך ברירת מחדל. "מאווה" הוא תשוקה לדבר הנחוות על ידי אדם שלא יודע או שלא אכפת לו לגלות מה מקורו.

אף פילוסוף לא נתן תשובה מדעית ראציונאלית, אובייקטיבית ניתנת להוכחה לשאלה מדוע האדם זקוק למערכת ערכים. כל עוד שאלה זו נותרת ללא מענה, לא ייתכן גילויו או הגדרתו של קוד אתי רציונאלי מדעי ואובייקטיבי. גדול הפילוסופים של כל הזמנים - אריסטו, לא ראה באתיקה מדע מדוייק, הוא ביסס את שיטתו האתית על תצפיות על מה שאצילי הרוח וחכמי תקופתו בחרו לעשות, בהשאירו ללא מענה את השאלה: מדוע בחרו לעשות כן ומדוע הוא העריך שהם היו אצילי רוח וחכמים.

רוב הפילוסופים ראו כמובנים מאליהם את קיומם של חוקי האתיקה, בתור נתונים, בתור עובדות היסטוריות, ולא הטרידו עצמם בניסיון לגלות את סיבתם המטאפיזית או נכונותם האובייקטיבית. רבים מהם ניסו לשבור את המונופול המסורתי של המיסטיקה בשדה האתיקה ו, בהדרגה להשית ערכי מוראל רציונאליים מדעיים ובלתי רליגיוזים (לא מבוססים על דת- ג"ס) אבל נסיונותיהם הסתכמו בניסיון להצדיקם על בסיס חברתי כשאין הם אלא מחליפים את האלבחברה.

המיסטיקאנים המושבעים קידשו את "רצון האל" השרירותי והבלתי מתקבל על הדעת בתור הסטנדרט לטוב ולנכונותם של ערכי האתיקה שלהם. הנאו-מיסטיקאנים החליפו את רצון האל ב"טובתה של החברה", על ידי כך נפלו למלכודת ההגדרתית המעגלית כגון "הטוב המוחלט הוא מה שטוב לחברה" זה אומר, בלוגיקה - ו, כיום, בפרקטיקה כלל עולמית ש- "החברה" עומדת מעל כל ערכי האתיקה, כיוון שהיא (החברה) המקור, הסטנדרט והקריטריון לאתיקה, כיוון ש"הטוב" הוא כל מה שהיא מבקשת, כל מה שהיא מקדשת כנוחותה ותענוגותיה. מכאן נובע ש"החברה" יכולה לעשות כל מה שתחפוץ, כיוון ש"הטוב" הוא כל מה שתבחר לעשות כיוון שהיא בוחרת לעשותו. ו- כיוון שאין כזה יצור "חברה", כיוון שחברה אינה אלא סכום של חבריה האינדווידואליים- הכוונה היתה שמספר אנשים (הרוב או כל כנופיה שטוענת לכתר "דוברי החברה") רשאים באופן אתי לחלוטין לרדוף ולהשיג איזה מאווה (או אילו זוועות) שבהם רק יחפצו, בעוד שאנשים אחרים מוכרחים באופן אתי להקדיש חייהם לשרותה של אותה כנופיה ולמשאלות ליבה.

מצב זה רחוק מלהיות רציונאלי, ובכל זאת רוב הפילוסופים החליטו להכריז שההגיון נכשל, שהאתיקה מחוץ לכוח ההגיון, שכללי אתיקה הגיוניים לעולם לא יוכלו להיות מוגדרים, ושבשטח האתיקה- בבחירת ערכיו, פעולותיו, ומטרות חייו- על האדם להיות מודרך על ידי משהו אחר מאשר היגיון. על ידי מה? -
אמונה- אינסטינקט- אינטואיציה- התגלות- הרגשות- טעם- חשק- משאלה- מאווה.
בימינו אלה, כמו בעבר, רוב הפילוסופים מסכימים שהסטנדרט האולטימטיבי של כללי האתיקה הוא המאווה (הם קוראים לזה ARBITRARY POSTULATE או- בחירה סובייקטיבית או מחויבות רגשית) והמחלוקת עתה היא רק בשאלה המאווים של מי: של היחיד או של החברה או של הדיקטטור או של אלוהים. יהיה אשר יהיה מה שלא יסכימו עליו, המוראליסטים של היום מסכימים כולם שכללי האתיקה הם נושא סובייקטיבי וששלושת הדברים שנמחקים מתחומה הם: הגיון- שכל - מציאות.

אם אתם תוהים מדוע העולם מתמוטט ממדור גיהנום אחד למשנהו זו הסיבה.
אם אתם רוצים להציל את הציוויליזציה, זו הרעה החולה של תורת האתיקה המודרנית ושל כל ההיסטוריה האתית שעליה עליכם לקרוא תיגר.
על מנת לקרא תיגר על האקסיומה של כל דיסיפלינה שהיא, על האדם להתחיל בהתחלה. באתיקה, על האדם יש להתחיל בשואלו: מהם ערכים? מדוע נזקק להם האדם?"

אני לא יודע אם הספר הזה יצא בעברית, אבל אפשר בהחלט (וגם רצוי) להוריד אותו בקאזה בהרצה של
AYN RAND THE VIRTUE OF SELFISHNESS

אני מקווה שעכשיו אתה מבין את הטעות המבישה שבדבריך ממלא.

קודם כל שלום וברכה לאנשי הפורום הנכבד, דומני שזו ההודעה הראשונה שלי כאן (לפחות הראשונה מזה זמן).
הייתי רוצה לערער על הקביעה הנחרצת לפני שיש "מציאות אובייקטיבית". אם הסכמנו שכל אדם כשלעצמו תופס את ה"מציאות" בצורה סובייקטיבית בלבד, הלא גם אם עולם מלא יטען כי הוא תופס משהו בצורה כלשהי, עדיין יהיה זה רק צירוף של תפיסות סובייקטיביות, ולא תפיסה אובייקטיבית (או שמא כמות מסויימת של סובייקטיביות הופכת ל"אמת מוחלטת"?). מעבר לכך, גם אם קיימת מציאות אובייקטיבית אמיתית אחת, ומציאויות סובייקטיביות שקריות אחרות (למשל אדם החולה במחלת נפש אשר רואה מראות ושומע קולות שאינם קיימים), אין לאיש את הכלים להבחין בצורה חד משמעית ביניהן (כמו בסיפור עם החכם הסיני ששכחתי את שמו והחלום על הפרפר). בעניין זה היטיב גם ג'ורג' אורוול לכתוב בספרו 1984 כיצד אנשים קובעים את ה"מציאות האובייקטיבית" עפ"י רצונם ואמונתם.

ובשולי הדברים, בעניין ההגדרה של המושג "אלוהים" אולי כדאי לציין כי ההגדרה הפילוסופית של אלוהים שונה מאוד מהצורה שבה הוא נתפס בתנ"ך או בקבלה למשל (ואני בטוח שיש כאן רבים וטובים שיוכלו להרחיב בעניין יותר ממני).

מצידה של המציאות- תערער עד מחר, היא תשאר אובייקטיבית ושווה לכולם כי כך היא. זה שאתה רואה שולחן כארנב ורוד עם נקודות טורקיז כי לקחת LSD או כי אתה איזה חולה נפש מופרע לא אומר שהשולחן לא שולחן. לא אומר שאי אפשר לעשות עליו שיעורי בית או להניח עליו צלחת עם גפילטע וכוס יין.

קשה להבין כזה דבר פשוט? A IS A בכל המישורים, בכל המובנים. המציאות היא אחת וקיימת. תקראו לה אלוהים, תקראו לה קדאפי או סבתא טובה - היא עדיין המציאות. ולא אתם, לא אני יכולים להתעלם ממנה ולשרוד לאורך זמן בכוחות עצמינו.

הסחפו לאי בודד פעם ותגידו לו "אתה לא אי בודד אתה צלחת קוגל" נראה כמה זמן תשרדו עליו.

תעמדו באמצע עזריאלי ותצעקו "אתה לא קניון אתה צלחת קנישעס" ויאשפזו אתכם באברבנאל. תשרדו הרבה יותר זמן כי מישהו ידאג שתאכלו ותלבשו בגדים בצבע טורכיז שעליהם רשום "המרכז לבריאות הנפש"

בקיצור, מה שמאפשר לרובכם להתנהג בצורה לא הגיונית ולא רציונאלית זו החברה, שבגלל שערכיה אינם הגיוניים ורציונאליים לא ממש אכפת לה. אבל תנסו להתנהג בצורה לא רציונאלית כשאין איש בסביבה, נראה מי ינצח, המציאות או אתם...

אני חושש שזה לא כל כך פשוט כפי שאתה מציג את זה... מאחר ולוגית אין לך שום דרך להוכיח שהשולחן הוא שולחן, אתה מסתמך על הנסיונות האמפיריים שלך עם האובייקט שנקרא שולחן. מאחר וראית כי במספר פעמים גדול ההתנהגות של השולחן לגבי דברים מסויימים היתה אחידה, אתה מוצא איזה "היגיון לוגי" שיסביר את ההתנהגות של השולחן. למרבה הצער, אי אפשר לאמת את ההגיון הזה בכלים אובייקטיביים, והוא טוב רק כל עוד השולחן לא התנהג אף פעם בצורה בלתי צפויה. במציאות שאנחנו חווים, זה בד"כ מספיק כדי לתפקד, אבל זה עדיין לא הופך את התיאוריה שלך לגבי המהות של השולחן לנכונה. במתמטיקה למשל, שמתיימרת להסתמך על לוגיקה בלבד, גם מיליון דוגמאות לכלל מסויים לא מוכיחות אותו. רק הוכחה שנובעת מכלים לוגיים טהורים היא הוכחה לוגית תקפה.
אתה טוען בעצם, שהמציאות היא אמיתית כי היא התנהגה באותה צורה במשך כל הזמן שאתה זוכר אותה ולכן כל ערעור עליה הוא מגוחך. אני טוען שאתה מסתמך על נתונים אמפיריים בלבד (שלא לדבר על כך שהזיכרון ותפיסת הזמן בכלל רחוקים מלהיות מדוייקים), ולכן, למרות שזה שימושי ונוח (ואני לא מכחיש את זה), אי אפשר באמת לדבר על "מציאות אובייקטיבית" במושגים פילוסופיים "מוחלטים".

" גם אם קיימת מציאות אובייקטיבית אמיתית אחת, ומציאויות סובייקטיביות שקריות אחרות (למשל אדם החולה במחלת נפש אשר רואה מראות ושומע קולות שאינם קיימים), אין לאיש את הכלים להבחין בצורה חד משמעית ביניהן "

טעות! זה שאתה טרם רכשת את הכלים האלו או שטרם שמעת על קיומם לא אומר שהם לא קיימים. ולראיה(ולהבדיל אלף הבדלות מ"אלוהים" ושאף אחד לא ינסה בכלל להשתמש במשפט הזה נגד דברי מבלי להוכיח) הכלים האלו ניתנים להוכחה ממשית, לחלק מהם קוראים מיקרוסקופ, טלסקופ, מדחום, ברומטר, נוסחאות מתמטיות, וכו' לחלק מהם קוראים מערכת ערכים רציונאלית, כללי אתיקה המבוססים על היגיון וראיה מפוכחת של העולם על ידי הסתמכות על המדע והשכל הישר. כל הכלים האלו נגישים מאין כמוהם היום הרבה יותר מאשר פעם "הושט היד וגע בם" בכל אוניברסיטה תמצא את כל מה שתארתי פה, בכל ספריה תמצא את הרוב.

האדם הוא חיה מפותחת, הוא נולד עם איבר הקרוי מוח, מוחו של האדם קיים על מנת לעזור לאדם לשרוד ולהתקיים. לכולם יש מוח אבל לא לכולם יש שכל. לכל אחד יש איבר חשיבה שבעזרתו הוא יכול לתפוס את המציאות. לא כל אחד יודע להשתמש בו, לא כל אחד יודע לחשוב. לחשוב בשביל עצמו. הרוב מעדיפים לפעול כאוטומט, לחקות את פעולותיהם של אחרים לטוב ולרע, הרוב מעדיפים שיחשבו בשבילם. כי, מה לעשות, חשיבה כרוכה במאמץ מוחי וכמו שיש הרבה שמנים בעולם שסולדים ממאמץ גופני-שרירי
ישנם הרבה טיפשים בעולם שסולדים ממאמץ מוחי.

ישנם גם הרבה אנשים שמעדיפים לאמץ את מוחם בכיוונים הלוצינוגנים לחלוטין, לשקוע בעולמות של פנטזיה ואשליה במקום להתעמת ולהתמודד עם המציאות. אנשים אלו קיימים רק בזכות החברה העוטפת אותם ומגוננת עליהם.

אני לא יודע כמה ממכם ניסו את זה, אבל אם ישימו אתכם במקום שומם בו תצטרכו לעבוד על מנת לשרוד ולהשיג אוכל ומים - לשקוע בשרעפים ולהתפלפל על תורה גמרה משנה וכו' לא יביא אוכל אל פיכם [1]. התנהגות רציונאלית כן.


[1]
(אתם עלולים להזיע תחת השמש הקופחת בעוד ספר הקודש פתוח על ברכיכם, להגות בו יומם ולילה במשך 3 ימים בדיוק עד שתקרסו מהתיבשות)

מר סמסא,

אם הקריטריון שלך לרציונליות של ההתנהגות הוא זמן השרידות, אז נראה שהיהדות היא סופר רציונלית

vooooe, כקוצר טענותיך קוצר תשובתי ואסתפק ברמזים בלבד.

1. הטעות הראשונה שלך היא בדיפרנאציה בין האני לרצון - הסובייקט ורצונו חד המה.

2. מבעד למנגנון הערכי קיים מנגנון בירור, אבל זה איננו מנגנון בירור רציונלי במובן המושתת על ניתוח נתונים והסקת מסקנות.

3. אין דרך טובה ושלמה, אלא טובה לי ושלמה עבורי. אדם מעשן סיגריות ביודעין שלעשן סיגריות זה רע ומביא למחלות סרטן קשות, אבל עצם העישון טוב לו.