דבר מוזר - טמון באש פטור

אראל 
המקבילה של האש היא הבהמה ולא הבעלים, לכן הבהמה שאינה זקוקה לכח חיצוני לה כדי להזיק מחייבת את בעליה הנושא באחריות למעללי ממונו לעומת זאת האש אינה מזיקה ללא סיוע של הרוח וזו האחרונה אין לה כל יחס לבעל האש ולכן זה יותר מחודש ונזקק לכל ההסברים הנ"ל שניסו להגביל את החידוש למרחב הצפוי וכו'  מאיר

איש ציפור: אם כך, מדוע המבעיר חייב על צער, ריפוי, שבת ובושת, ובעל הבהמה חייב רק על הנזק? (חרש שוטה וקטן אינם עניין לכאן כי אין להם בעלים. אפוטרופסות אינה בעלות. בעלות יש רק בעבד כנעני, ולגבי עבד כנעני באמת היה ראוי לחייב את אדוניו לשלם, אלא שחז"ל פטרו אותו מפני תיקון העולם, כדי שהעבד לא ילך ויזיק לרכושם של אחרים על-מנת להתנקם באדוניו).

כי זה נזקי ממון וזה נזקי אדם.
בכל מקרה כדי להבין את הדברים באופן יסודי ורציני צריך ללמוד את המקורות בעיון, ולהסיק מהם מסקנות,דבר שלא שייך כ"כ בפורום.

תשובה של הרב עמית קולא בנושא זה: http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=67337: "הדבר תלוי במחלוקת באיזה טמון פטרה תורה - כל טמון או רק זה שלא צפוי היה להיות שם. יש מקום להבחין בין נזק של אדם שעליו לתת דעת על מה הוא רומס לנזק של אש שלפי טיבו מתפשט והולך ויכולת המזיק תלויה במה שרואה מרחוק." אבל לדעתי יש לשאול את השאלה בדרך אחרת - מדוע בנזקי בהמה חייב על הטמון? הדין הזה "הורס" את הסדר באחריות על נזיקין: * בנזקי אדם, ללא ספק האחריות של המזיק היא הגדולה ביותר, ואכן החיוב הוא הגדול ביותר (חייב גם על כלים, גם על ריפוי וכו'). * בנזקי אש, האחריות של המזיק קטנה יותר כי יש כוח אחר שמעורב בנזק, אך הכוח הזה הוא דומם וניתן לחיזוי; ולכן החיוב הוא קטן יותר - פטור על הטמון אך עדיין חייב על ריפוי וכו'. * בנזקי בהמה, האחריות של המזיק קטנה יותר כי גם הרצון של הבהמה מעורב בנזק, ולכן החיוב הוא קטן יותר - אינו חייב על ריפוי. * ובנזקי בור, האחריות של המזיק קטנה יותר כי גם חוסר-הזהירות של הניזק מעורב בנזק, ולכן החיוב הוא קטן יותר - אינו חייב על כלים כלל. הבעיה היחידה היא, שדווקא בנזקי בהמה, המזיק חייב על הטמון; וגם בנזקי בור, אם יש גדי טמון, לכאורה בעל הבור חייב עליו (ע' בתשובת הרב קולא שם). ו

אנו צריכים להבין כלל אחד בסיסי באמונה ובזה יפתרו לנו שאלות רבות של טעמי הנזיקין.

היות והבורא שמנהיג את העולם ומשגיח עליו בפרטיות נתן את התורה על כן אנו צריכים לדעת שהבורא הוא זה שמחליט כל ממון מי ילך ולמי ילך , ועל כן כל ההלכות שנאמרו מתאימים לרצון הבורא מי יפסיד את כספו ומי ירויח את כספו.

ואל זה נאמר בזהר "ואלה המשפטים"  = הוא סוד הגלגול.

דורש,
אז בשביל מה כל ההלכות? הקב"ה יעביר את הממון כטוב בעיניו ושלום על ישראל.