| נשלח ב-9/12/2003 22:55 |
 |
| |
ציורי התנ"ך של אבל פן
קצת אמנות רבותי, הגיע הזמן!
במוזיאון ישראל מוצגת בימים אלה תערוכת ציוריו של אבל פן (בשמו המקורי: אבא פפרמן).
אבל פן (1883-1963) נולד בלטביה, אביו היה רב וראש ישיבה. למד בבית ספר לאמנות באודסה וב-1903 נסע לפריז ללמוד באקדמיה לאמנות ז'וליאן. צייר תמונות בסגנון "אסכולת פריז" אשר עוררו עניין וזיכו אותו בפרסים ומדליות. ב-1913 עלה לישראל ולימד בבצלאל. ב-1921 הקים את הדפוס הליתוגרפי הראשון בארץ, בו נעשו ליתוגרפיות מפרי יצירתו. עיקר יצירתו מוקדשת לציורי התנ"ך. בדמויות מן התנ"ך ראה את הדמויות של המזרח כפי שהכירם בארץ ישראל. תמונותיו מצויות במרכז פומפידו, במוזיאון האג, במוזיאון שיקגו, ובימים אלה במוזיאון ישראל.
אבל פן נודע בעיקר בציורי התנ"ך שלו, שהתאפיינו בתיאור חי, מורכב ואישי של גיבורי המקרא כבני המזרח וכאנשים בשר-ודם. המבקרים אמרו עליו, שהוא היה האמן היהודי הראשון שהעמיד את התנ"ך במרכז יצירתו והשכיל להבין "את חצאי המילים, את בין המילים, את המדרשים ואת בין השיטין" של העלילות המקראיות.
אבל פן היה בחייו וביצירתו אחד המגלמים הנאמנים, המובהקים והידועים ביותר של כמה מן האמונות הבסיסיות, ואולי גם הנטיות הנפשיות, שכיוונו את היצירה האמנותית הציונית בימיה הראשונים: הנהייה למזרח במובן "חדש ימינו כקדם", והתפיסה שהקיום הלאומי היהודי בארץ-ישראל הוא תנאי ליצירה עצמאית בעלת ערך ותוקף, ובייחוד - ליצירה המייצגת זהות אותנטית. הצירים המרכזיים ביצירתו: תיעוד הסבל של הגולה מצד אחד, והשיבה לגן-העדן המקראי מן הצד האחר, הם ביטוי מוקדם של דגם אידאולוגי-ציוני ידוע ומוכר.
שנים רבות נחשב אבל פן אחד הציירים הארצישראלים החשובים ביותר. שיעתוקים של ציוריו ודפים מאלבומי התנ"ך שלו נתלו בבתים רבים מאוד בארץ. ואולם, בשנות ה-40 וה-50 החלו לראות את יצירתו כתלושה מן המציאות הישראלית וכשמרנית מדי לעומת המודרניות, שהיתה לערך מייצג ומוביל של החיים הישראליים. רק בשנים האחרונות חוזרים הישראלים אל פן, וציוריו זוכים להערכה מחודשת. היוצר הנשכח הזה, ששב אל התודעה הקולקטיווית, מייצג כנראה איזו זיקה למקום המעוררת געגועים.
ביקרתי כבר פעמיים בתערוכה המוצגת כרגע במוזיאון ישראל, אהבתי, ובחרתי לשתף אתכם בחוויה זו.
בכל יום אציג כאן ציור אחד מציורי התנ"ך שלו, החברים מוזמנים לפרש, להגיב, להתעצבן, כרצונכם.
http://www.imj.org.il/heb/exhibitions/2003/old_new_land/
להרחבה אודות האמן:
http://www.imj.org.il/heb/exhibitions/2003/old_new_land/abelm_pann.html
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2003 23:07 |
|
| |
תודה אקדמאי,
מרענן,
אהבתי, ציור מפוסל, מזכיר קצת את התקופה הפיסולית של פיקסו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2003 23:18 |
|
| |
אקדמאי, תודה -
איני מומחית לאמנות, ואולי בשל כך אני מברכת על היוזמה...
הציור המתאר את סצינת המפגש בין אברהם למלאכים הוא אכן יפהפה, אך האם אין בו תחושה של איום מתקרב? הבחירה הפרשנית של האמן בצל, כמייצג את הבאים אל אברהם, אכן מרשימה ביצירתיותה, אבל אצלי לפחות, מביעה רמז של בשורה רעה....
שרי, לעומת זאת, יפהפיה, ולבושה מעורר קנאה...
אך האם לעיני בלבד היא נראית עצובה וכואבת? האם רק מוחי המעוות רואה שם נערה בת 12 לכל היותר?!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2003 23:23 |
|
| |
אכן עוצמתי, ואף מרגש!!!
בעיקר נוגעת ללב הקרבה הרגשית ביניהם, והאינטימיות שהם חולקים זו עם זה.
תיאור זה קסום במיוחד, לאור הקללה בה נתקללה חווה (ולשיטתי, גם אדם...): "אל אישך תשוקתך והוא ימשל בך"- הציור אינו מתאר תשוקה נכזבת או משילה/שלטון מכל סוג שהוא!
שוב, תודה לך!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2003 23:26 |
|
| |
אמשלום,
אברהם דוקא שמח לקראתם, והשתחוויתו בפישוט ידים ורגלים (כמו שצריך) מחזקת את תחושת היראה בפני הדמויות. אינני רואה כאן בשורה רעה.
אבל פן בחר לצייר את כל נשות התנ"ך כילדות, עטויות הדר אוריינטלי. הזמן, המקום, והתרבות אכן מצדיקים זאת. רובן נישאו בגיל ילדות. רבקה בת 3, לא? וכן רחל ולאה לפי מדרש אחר. לא נראה שאבל פן התחשב במדרשים... ובכל זאת... (היכונו עוד להפתעות, חכו חכו...)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2003 23:32 |
|
| |
שימו לב לטבעת ששרי/ה עונדת , בצעירותה כמו גם בזיקנתה.
והגרוש מגן עדן הוא באמת מדהים בעוצמתו.הסגריריות, הצבעים, וההשלמה עם העונש, כשהם מרכינים ראש .
תוקן על ידי - איקה - 10/12/2003 0:03:31
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2003 23:35 |
|
| |
הטבעת החליפה יד
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2003 23:48 |
|
| |
יפה, יצחק יונתן,,,חומר למחשבה, במתכוון? ומה זה מסמל?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2003 23:55 |
|
| |
איזה יופי, נהדר.
אברהם אבינו- עמודו של עולם - במרכז כעמוד בולט, ושני בניו הם ההשתקפויות שלו.נשענים על העמוד, שואבים ממנו. אבל, מבין שתי הדמויות המוצללות, האחת יותר בהירה הדמות מצד שמאל,חבוש כיסוי ראש, והיא יצחק, השניה יותר כהה והיא ישמעאל.ושערותיו פרא, גלוי ראש.
וארבע אימהות נאיביות בתמימותן.היותן תמימות עם ה'. מקסים.
תביא עוד.
תוקן על ידי - איקה - 10/12/2003 0:20:31
|
|
|
|
|
