| נשלח ב-10/12/2003 19:19 |
 |
| |
הצדיק כמוסד
נהוג בקהילות ישראל לבחור רב
בכדי שיורה להם המעשה אשר יעשון.
נהוג לבחור אב"ד ודינים ושפטו בין אדם לחברו צדק.
בכול קהילות ישראל היו כאלה שלא נבחרו
והם צדיקי הדור אשר רחשו להם כבוד והיתברכו מבירכתם.
והנה באו עיתים בישראל אשר הצדיקים נהפכו למוסדות. על שמם קמים בתי חינוך לבנים ובנות
בשמם גם בתי כנסת ובתי מידרש ועד כהנה וכהנה.
והנה הצדיק גם ממנה רב ודין לקהלו ולמוסדותיו.
תפקידים שבעבר היו מסורים לבחירת הקהל.עדים אנחנו לכך שאין קהל בישראל אלא צדיקים בלבד
הם הקובעים הם המחליטים ואין בינהם אלא הכשר רבנים בלבד.
יהודים גדושי חוכמה מלומדי ספר ומבני הלכה
עומדים ומנענים ראשם בהכנעה מול אשר בשם צדיק יכונה.
מה קרה לעם הזה האם נוח לו להפסיק לחשוב?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2003 22:58 |
|
| |
חלמיש
אם אנו מניחים כי הצדיק הוא אדם רב מעלה, מדוע שלא נניח לו לבחור את הרב, הדיין ושאר נושאי המשרות?
וכי עדיפה הסכמת הציבור, או הסכמתם של כמה גבאים וגבירים, על החלטתו של אדם חכם, ירא שמים בתכלית, שכל מה שיש לו בעולמו הוא עבודת ה'?
לפיכך, השאלה איננה אם ראוי להפקיד החלטה כזו בידי הצדיק, כי מי כמוהו ראוי להנהיג.
השאלה היא אם אותם אלו שמוכתרים כצדיקים בני מעלה הם באמת כאלו.
וזו שאלה אחרת לגמרי, ואיני מוסמך לענות עליה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2003 12:57 |
|
| |
כמו כן, הצדיק מגיע למעמדו בין היתר בהסכמת הציבור. בסופו של דבר, 'צדיק גדול' ייחשב מי שרבים הם חסידיו.
השאלה, האם באמת כל אלו שסוחפים אחריהם המונים (ביניהם ת"ח) הדבר מוכיח את גדלותם?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2003 13:08 |
|
| |
מיימוני וממללא,
האין בעיניכם ערך להסכמת הציבור כלל? נניח שהאיש קדוש ונשגב. וכל המעלות בו. והסכימו כולם שאכן איש אלוקים הוא. האם הוא יכול למנות רב לקהילה בלי שרוב הקהילה יבחר בו?
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2003 13:47 |
|
| |
השכן
יש כמה שאלות שיש לדון בהן וכמה הנחות יסוד לבירור.
א. מהו בכלל תפקיד של "רב", מה הן סמכויותיו, וממה הוא יונק את כוחו. הרי מדובר בנושא חדש, שלא היה קיים בעבר. כמדומה שיש מחקרים בנושא זה. ממדבש?
ב. מי בוחר את הרב? האם הוא אמור להיבחר באופן דמוקרטי? האם יש ערך שווה להצבעתו של כל אחד מחברי הקהילה? הרי מסים משולמים לפי עושר ומספר ילדים, לדוגמא.
ג. שתי השאלות הראשונות לקוחות מן ההלכה או לפחות ההיסטוריה היהודית. השלישית - מן הפילוסופיה.
מהי ההצדקה לשיטות השונות לבחירת מנהיג? האם עלינו לבחור את המנהיג הטוב ביותר? אם כן, הרי כפי שכבר ציין אפלטון, עלינו לבחור בדרך היעילה ביותר לבחרו. וקשה להאמין שהצבעתם של רוב התושבים, שלכל אחד חישובים משלו ואי הבנות משלו, היא הדרך הנכונה לכך. להפך. צריך לשאול את המומחה.
ואז, לפי ההגדרה של האדמור, האם הוא אינו בדיוק הראוי לבחור לפי כישוריו?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2003 18:52 |
|
| |
ידידי השכן,
טענתי היא שהציבור הוא זה שבוחר את הצדיק. כוחו של צדיק הוא בסופו של דבר פונקציה של כמות חסידיו. תוכל למצוא אדמו"רים משושלות מפוארות נטולי חסידים, ומאידך אדמו"רים שהחלו עם כמה חסידים שהיו לאלפים.
בעיני השאלה היותר מעניינת היא לגבי הת"ח הגדול המתבטל בפני הרעבע שלו או של חסידותו, אפילו יהיה הרעבע 'ינוקא'.
|
|
|
|
|
