מעשה במנורת החסרונות / רבי נחמן מברסלב

מוקדש לשכן – (על תגובתו באשכול על עריכת דין- אמר ולא ידע שכיון...)

מעשה באחד שהלך מאביו והיה במדינות אחרות ושהה שם ימים רבים אצל אחרים. ולמלאות הזמן שב ובא אל אביו ופיאר את עצמו שלמד אומנות גדולה: לעשות מנורה התלויה (היינו: נברשות). וביקש את אביו שיצווה על כל בעלי האומנות הזאת להתאסף והוא יראה להם את רוב חכמתו בזאת האומנות. וכן עשה אביו, וקיבץ את כל בעלי האומנות הזאת להראות לעיניהם גדולת הבן, מה שפעל בימים האלו שהיה בידי אחרים.

והבן הוציא את המנורה שעשה והראה אותה לנאספים.
והמנורה היתה מגונה בעיני כולם.
ואביו הלך מאחד לאחד וביקש שיודיעוהו האמת. והוכרחו לגלות לו האמת, שהיא מנורה מגונה מאוד.
והבן התפאר:
-ראו והביטו לפלאי חכמת אומנותי!
ואביו הודיע לו שהמנורה לא מצאה חן בעיני הנאספים, שהיא מגונה מאוד בעיני כולם.
השיב לו הבן:
-אדרבא. בזה הראתי את רוח גדולתי: כי הראתי לכולם את חסרונם. כי בזאת המנורה נמצאים החסרונות של כל אחד ואחד מבעלי האומנות הנמצאים כאן: הלא תראה, שאצל זה מגונה חלק זה, אבל חלק אחר יפה אצלו מאוד. ואצל אחר להיפך: זה החלק שהוא מגונה אצל חברו – הוא יפה ונפלא רק בעיניו, רק חלק אחר הוא מגונה, וכן אצל כולם: מה שרע בעיני זה – הוא יפה בעיני חברו, וכן להיפך.
ואני עשיתי את המנורה הזאת שלי מחסרונות בלבד, כדי להראות לכולם שאין שלמות, ולכל אחד יש חסרון: כי מה שיפה בעיניו – הוא חיסרון בעיני חברו. אבל באמת אני יכול לעשות מנורה כתיקונה.
מכאן שאם יודעים את כל החסרונות והנמנעים של איזה דבר – יודעים את מהות הדבר אף על שלא ראו אותו מעולם.