מילתא דבדיחותא

פולני אחד, שוכב על ערש דווי, נוטה למוט, גוסס וגמור לגמרי, בקול חלוש הוא קורא לאשתו הפולנייה, ולוחש לה: "אפשר בקשה אחרונה לפני שאני מת, רק בשביל למות עם חיוך?" עונה לו הפולנייה, "בעלי היקר, כל מה שתרצה, רק תגיד, העיקר שניפרד מתוך אהבה וחיוך" אומר לה הגוסס, "אם אפשר, הריח הזה שמתפשט בבית, הגפילטע פיש הזה, נשששמה, רק קציצה אחת ואני מת מבסוט" מזדקפת הקשישה מלוא קומתה, ובנחישות אומרת "חביבי, בגפילטע פיש לא נוגעים, זה לשבעה..."

סתם קלאפטע

פיכססססססססססססססססססססס

אפרפו קלאפטע, ההבדל בין קלאפטע ליפיפיה, זה 10- שנים בלבד, לתשומת לב...

יהודי רפורמי נכנס לביהכ"נס ניגש לגבאי, ואומר לו, ר' גבאי, אני מבקש, אני מאוד רוצה לקבל עלייה לתורה, כהן. אומר לו הגבאי, בלתי אפשרי, פשוט לא. אומר הנ"ל בבקשה אני מתחנן, אני רוצה עלייה לכהן, ואני מוכן לתרום 18.000 דולר. אומר לו הגבאי, אני מצטער, מאוד רוצה, אבל אי אפשר. אומר הלה, פליז, ואני מעלה את התרומה ל 36.000. אי אפשר אומר הגבאי. ואגב שואל הגבאי, מה כל כך חשוב לך לעלות לכהן, אני יכול לסדר לך איזה עלייה שתרצה. עונה הרפרמי, זה חשוב לי מאוד כי היום זה יום השנה של אבא שלי, והוא כל חייו עלה לכהן, וגם סבא שלי הקפיד לעלות לכהן, לכן זה מאוד חשוב לי ...

מצורף קובץ

להנאתכם

זוג אחד, הורים לשני ילדים בני 10 ו – 8 , יצאו כמעט מדעתם בגלל מעשי השובבות של ילדיהם. השניים היו פגע רע כזה שידם בכל ויד כל בם. כל מעשה קונדס שקרה בבית הספר או בשכונה, ההורים ידעו שתכף תגיע אליהם הבשורה שילדיהם מעורבים בו בצורה זו או אחרת. שום עונשים לא עזרו, ושום איומים לא הרתיעו את הילדים מלהמשיך להתפרע. כשההורים כבר היו על סף התמוטטות עצבים, מישהו הציע להם שכדאי אולי לזמן את הרב שיחליף אתם כמה מילים קשות. אולי חרדת אלוהים תיפול עליהם, והם יחדלו מהתנהגותם המזיקה. הלכו ההורים אל הרב וסיפרו לו על הצרות שיש להם עם הילדים, ובקשו את עזרתו.
אמר להם הרב: "אל תדאגו. הערב אני אבוא אל ביתכם ואטפל בבעיה. אני ארצה לדבר עם שני הילדים, אבל עם כל אחד בנפרד."
בערב הגיע הרב לבית המשפחה, התיישב באחד מחדרי הבית וביקש שישלחו אליו לשם את הילד הצעיר.
כשנכנס הילד לחדר, הסתכל עליו הרב בסבר פנים חמור ושאל אותו: "איפה אלוהים?" הילד לא ענה.
הרב הסתכל עליו בעיניים יוקדות זעם ושאל בקול רם יותר: "איפה אלוהים??!!" עדיין הילד לא הוציא הגה מפיו.
הפעם הרב כבר ממש היה מרוגז ושאל בצעקה: "איפה אלוהים???!!!" הילד הנפחד לא ענה וברח מהחדר.
הוא רץ לחדרו, נכנס לתוך ארון הבגדים והתחבא שם.
אחיו הגדול הצטרף אליו לשם תוך שניות, ושאל אותו מה היה כל כך נורא, מה הפחיד אותו כל כך?
ענה לו האח הצעיר: "אל תשאל באיזה צרות אנחנו הפעם. אלוהים נעלם, ועכשיו מאשימים אותנו בזה!!"

השבוע סיפור שמח, ובשבוע הבא, אם לא יחטפו לנו את הסיפור במקומונים של שוקן, צפו למשהו מצטיין: אירני אחד גונב קמח באיראן. פתאום בא שוטר ותופס אותו. לוקח אותו השוטר לבית-משפט ושם מחליט השופט לכרות לו את היד. לאחר הכריתה הוא הולך לפגוש חברים, עצוב ובוכה. החברים לא כל כך יודעים מה לעשות.

אחרי חודש, האירני בא לחברים שלו עם יד מפלסטיק ומצב רוח מצוין.

חבריו שואלים אותו: "מה קרה? למה אתה כל כך שמח פתאום".

אומר להם האיראני: "זכיתי בערעור".

(מתוך 'הסיפור לשבת' של חנוך דאום/הצופה)

הנה בדיחה מצוינת שקיבלתי לפני זמן מה באי-מייל:

עורך דין מצליח (יהודי כמובן, אלא מה?) החנה את היגואר החדשה שלו לפני המשרד, שכל העובדים יראו.

כשיצא עברה משאית וקרעה את דלת הנהג מהמכונית. עורך הדין מיד התקשר למשטרה מהטלפון הסלולארי שלו.

תוך דקות הגיעה מכונית משטרה ולפני שהשוטר בכלל הספיק לשאול משהו, עורך הדין התחיל לצרוח בהיסטריה; הוא רק הוציא את היגואר מהחנות יום קודם, ועכשיו היא הרוסה לגמרי, וזה לא משנה כמה ינסו לחדש אותה היא אף פעם לא תחזור להיות חדשה כמו קודם.

כשבסוף סיים את כל שרשרת הקיטורים שלו, השוטר הניד בראשו בגועל ואמר: "קשה להאמין כמה חומרניים אתם, עורכי דין. אתם כל כך מרוכזים ברכוש שלכם שאתם לא מסוגלים לשים לב לשום פרט אחר".

"איך אתה יכול להגיד דבר כזה?", שאל עורך הדין את השוטר.

"כי לא הרגשת שהיד שלך קטועה מהמרפק ומטה. היא כנראה נקטעה

כשהמשאית פגעה בדלת".

"אוי אלוהים!", צרח עורך הדין, "השעון שלי!"

אגב עורכי דין...

מספרים על אחד שיושב מול עורך דין ושואל אותו תגיד אדוני, יש לך עין אחת מזכוכית ?

שואל אותו העורך דין, איך עלית על זה?

עונה הלה, שמתי לב שיש בה ניצוץ של אנושיות...

מנהל בכיר בחברת החשמל קיבל התקפת לב, והרופא ציוה עליו לשהות בחווה, למשך מספר שבועות עד להתאוששות והחלמה מלאים.

המנהל שמע לעצת רופאו, אולם לאחר מספר ימים השתעמם וביקש מהחוואי שיעסיק אותו בעבודות שונות בחווה.

החוואי, נהנה מהבקשה, ונתן לו לנקות את הזבל של הפרות, מתוך מחשבה, שאחד שהגיע מהעיר ועוד מכורסת מנהלים, תיארך העבודה מס' שבועות, לפחות.

אולם לתדהמתו, המנהל סיים את כל העבודה בפחות מיום אחד.

למחרת, החוואי נתן למנהל עבודה קצת יותר קשה - לערוף את ראשיהם של 500 תרנגולות, - בתקוה שהדבר קשה על המפונק הלז, ועבודתו תימשך ימים רבים, ללא שיבלבל לו במוח.

אך שוב לתדהמתו, בסוף היום העבודה הושלמה.

בבוקר למחרת, כאשר כבר כל עבודות החווה כמעט הושלמו, ביקש החוואי מהמנהל למיין שק ענק של תפוחי אדמה לשני ארגזים. ארגז אחד עם תפוחי אדמה קטנים, והארגז השני עם תפוחי אדמה גדולים.

בסוף היום, החוואי רואה את המנהל יושב בחזיתו של שק תפוחי האדמה, כאשר שני הארגזים ריקים ומיותמים לפניו.

"הכיצד ביצעת עבודות קשות כל כך ביומיים הקודמים, ואילו עכשיו אינך מסוגל לבצע עבודה פשוטה כל כך"?! - שואל בעל החווה.

עונה לו המנהל: "הקשב, כל חיי, אני עורף ראשים ומתעסק עם זבל, אבל עכשיו אתה מבקש ממני לקבל החלטות...".

[קיבלתי בדוא"ל]

אמא יהודיה מתקשרת לבן שלה הרופא.נו מה שלומך בני היקר.
הכל בסדר.
ומה שלומך אמא?
אני .קצת רעבה.
רעבה?למה שואל הבן לכי לאכול.
לא אכלתי משבוע שעבר כשצלצלת כי לא רציתי שתתפוס אותי עם אוכל בפה.