משה, שחקן יהודי שפוטר מעבודתו לא מזמן,
היה הרוס וחסר כל.
הוא היה מוכן לקחת כל עבודת משחק שרק ימצא.
סופסוף הוא מוצא תקווה בדמות מודעה במדור דרושים במילים: "דרוש שחקן לגלם קוף".
"אני יכול לעשות זאת", אמר משה.
להפתעתו מתברר שהמעסיק, מפרסם ההודעה, הוא לא אחר מאשר גן החיות המרכזי בניו-יורק.
מסתבר שעקב ניהול כושל, הנהלת הגן הוציאה סכומי עתק לשיפוץ וחידוש הגן,
עד שלא יכלה להרשות לעצמה לייבא קוף חדש על מנת להחליף את הקוף המנוח.
ההנהלה החליטה שעד שיתאפשר ליבא קוף,
הם יציבו בכלוב שחקן בתלבושת קוף כתחליף.
מטעמי יאוש, משה לוקח את ההצעה.
בהתחלה מצפונו מייסר אותו, על שמרמה את מבקרי גן החיות,
הוא גם מרגיש מאוד לא מכובד בתחפושת הקוף,
נתון למבטי הקהל שעוקב אחר כל תנועה שלו,
אך לאחר כמה ימי עבודה הוא מתחיל להנות מכל תשומת הלב שהקהל מרעיף עליו,
ומתחיל לעשות הופעות לכל מבקרי הגן.
משה נתלה בענפי העץ עם רגליו,
מתנדנד על שריגי הגפנים ומטפס על קירות הכלוב תוך כדי שהוא שואג בכל כוחו ומכה באגרופיו על חזהו.
מהר מאוד הוא מושך כמות מרשימה של קהל.
יום אחד, בעוד משה מתנדנד על שריגי הגפן כדי להרשים קבוצת ילדי בית-ספר,
מחליקות ידיו והוא מתעופף הישר לכיוון הכלוב השכן- כלוב האריה.
אחוז אימה משה נצמד לגדר, הרחק ככל שניתן מהאריה,
מכסה את עיניו עם כפות הידיים וצועק עד עמקי כוחו ונשמתו
"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"!
האריה פוער את מלתעותיו ושואג בתגובה:
"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"!
מהכלוב הסמוך צועק דוב הקואלה:
"שתקו משוגעים, עוד רגע יפטרו את כולנו"!!
 |
|
|
