מילתא דבדיחותא

הכי חשוב זו עבודת צוות (יאיר לפיד)


נכון, לכל אחד יש את הקצב שלו. אני למשל קצת איטי.

הבוקר אשתי סירקה את הגדולה ביד אחת, הכינה ארוחות בוקר ושני כריכים
לבית הספר ביד
השניה, עירבבה את החלב לתינוק (כנראה בעזרת הסנטר), ענתה לאיזה שאלה
לגבי שיעורי בית,
והזכירה לבן הגדול לצחצח שיניים.

בינתיים אני הרתחתי מים לקפה.

אחר כך אשתי הכינה קפה עם המים שהרתחתי, אספה את השיער של הגדולה לקוקיה
ביד אחת
(איך בכלל היא מצליחה לעשות קוקיה ביד אחת?), שמה את החלב בקערת מים
קרים כדי שיתקרר
קצת, סידרה את הפרוסות בילקוטים והוסיפה בקבוקי מים (עם הכתף?).

בו בזמן אני הוצאתי את הקטן מהמיטה.

אשתי החליפה לו טיטול, שלחה את אחיו להחליף בגדים (הוא בוחר בגדים כמו
אבא שלו), בדקה
שכל מה שנדרש למערכת נמצא בשני הילקוטים, הפעילה את המדיח, העבירה את
הבגדים ממכונת
הכביסה למייבש, והכניסה בגדים למחזור נוסף של כביסה.

אני בזמן הזה הספקתי ללחוץ על כפתור ההפעלה של המייבש.

האמת היא שהתכוונתי ללחוץ גם על כפתור ההפעלה של המדיח, אבל בזמן שעשיתי
את המסע בן
שני הצעדים מהמייבש למדיח, ראיתי איך אשתי בתנופה אחת מכניסה מלח למדיח,
סוגרת אותו
ומפעילה אותו כשביד השניה היא מאכילה את התינוק מהבקבוק.

שאלתי הבוקר במשרד. מסתבר דווקא שלהרבה גברים יש נשים מהירות נורא.

מנחם אומר שהדבר הכי חשוב שהגבר צריך לדעת בבוקר זה לא להפריע (למשל לא
לעמוד בדרך
בין המייבש למדיח) כי זה פוגע בעבודת הצוות.




סבניקו מרוטנברג







למה, למה, למה?

למה אנו לוחצים על השלט חזק יותר, כשאנו יודעים שהסוללות נחלשו?

למה הבנקים גובים עמלת משיכת-יתר, כשהם יודעים שאין שם כסף?

למה אנשים מאמינים כשאומרים להם שיש ארבעה מיליארד כוכבים, אבל חייבים לבדוק כשכותבים להם "צבע לח"?

למה הדבק לא נדבק למיכל בו הוא נמצא?

למה משתמשים במחטים סטריליות כשמוציאים להורג בזריקת רעל?

למה לטרזן אין זקן?

למה סופרמן עוצר כדורים בחזהו, אבל מתכופף כשמשליכים עליו את האקדח אחרי שהכדורים נגמרים?

למה הטייסים המתאבדים היפניים (קמיקאזה) חבשו קסדות?

של מי היה הרעיון לשים "ש" במשפט "יש לי שין שורקת"?

אם הקופים התפתחו לבני אדם, איך זה שיש עדיין קופים?

איך זה, שלא חשוב באיזה צבע סבון תשתמשו לאמבט הבועות שלכם, תמיד הבועות יהיו לבנות?

האם יש איזשהו יום, בו מזרנים אינם נמכרים במבצע?

מדוע אנשים חוזרים באופן קבוע למקרר, מתוך תקווה שמשהו חדש לאכול הופיע שם יש מאין?

למה אנשים עוברים שוב ושוב עם שואב האבק שלהם על חתיכת חוט המונחת על הרצפה, אחר כך מתכופפים, בוחנים אותה, ושמים אותה בחזרה על הרצפה כדי לתת לשואב האבק הזדמנות נוספת?

למה אף שקית פלסטיק לא נפתחת בקצה בו מנסים לפתוח אותה בפעם הראשונה?

איך הגיעו כל החרקים המתים האלה לתוך מתקני התאורה הסגורים?

כשאנחנו הולכים בסופרמרקט, ומישהו פוגע בקרסולנו עם עגלת הקניות שלו, ואז מתנצל, למה אנחנו אומרים "הכול בסדר"? הרי הכול לא בסדר, אז למה אנחנו לא אומרים "זה כואב, חתיכת אידיוט דפוק"?

למה, בכל פעם שמנסים לתפוס משהו שנופל מהשולחן, תמיד פוגעים במשהו אחר ומפילים אותו?

למה אנחנו מנסים בחורף לשמור על הבית חם כפי שהוא היה בקיץ, תקופה בה התלוננו על החום?

למה לא שומעים אף פעם בדיחות חותנים?

ואחרון, אחרון חביב:

הסטטיסטיקה לגבי שפיות אומרת, שאחד מתוך כל ארבעה אנשים סובל ממחלת נפש מסוג כלשהו. חשבו על שלושה מחבריכם הטובים ביותר — אם הם בסדר, אז זה אתם.

חוטף, מתקשר לפרסי אחד.
ואומר לו הבן שלך אצלי 5 מליון דולר ואתה מחזירו.



זה התמליל בין הפרסי לחוטף.

פרסי: אתה נותן לו לאכול?

חוטף: כן.

פרסי: אתה נותן לו לשתות?

חוטף: כן.

פרסי : אתה נותן לו שמיכה כשקר לו?

חוטף: כן.

פרסי: אתה נותן לו כל מה שהוא צריך?

חוטף: כן

פרסי: אפשר לשלוח גם את האח שלו?

זהו תמליל שיחה בין איש תמיכה של WORD ‏לבין לקוח שיש לו, איך לומר, תקלה קטנה.

רק נגלה לכם דבר אחד, איש התמיכה תובע עכשיו את WORD על פיטוריו מהעבודה.....

איש תמיכה : "שלום, אפשר לעזור לך?"

לקוח : " כן טוב, יש לי בעיה עם WORD ‏במחשב".

איש תמיכה : "איזו בעיה?"

לקוח : "טוב, אני הדפסתי במחשב ופתאום כל המילים ברחו"

איש תמיכה : "ברחו?"

לקוח : "נעלמו"

איש תמיכה : "אז איך המסך שלך נראה עכשיו?"

לקוח : "כלום"

איש תמיכה : "כלום?"

לקוח : "הוא ריק. הוא לא מקבל שום דבר שאני מדפיס"

איש תמיכה : "האם אתה עדיין ב - WORD ‏או שכבר יצאת משם?"

לקוח : "איך אני יודע?"

איש תמיכה : "האם אתה יכול להזיז את הסמן שלך ע"ג המסך?"

לקוח : "אין שום סמן, אמרתי לך, הוא לא מקבל שום דבר שאני מדפיס"

איש תמיכה : "האם למוניטור שלך יש מד כוח?"

לקוח : "מה זה מוניטור?"

איש תמיכה : "זה המסך שנראה כמו טלוויזיה, האם יש לו אור קטן שמראה שהוא פועל?"

לקוח : "אני לא יודע"

איש תמיכה : "טוב, אם כך תסתכל בגב המוניטור ותראה לאן מוביל חוט החשמל שמחובר

אליו. האם אתה רואה אותו?"

לקוח : "כן, אני חושב שכן"

איש תמיכה : "מצויין, תעקוב אחר החוט ותגיד לי אם הוא מחובר אל הקיר"

לקוח : "כן, הוא מחובר"

איש תמיכה : "כשהסתכלת בגב המוניטור, האם ראית שני כבלים מחוברים אליו?"

לקוח : "לא"

איש תמיכה : "טוב, אז יש שניים. אני צריך שתסתכל לשם שוב ותמצא את הכבל השני"

לקוח : "או. קיי. מצאתי"

איש תמיכה : "עכשיו תעקוב אחריו ותראה אם הוא מחובר היטב לגב המחשב שלך"

לקוח : "אני לא יכול להגיע אליו"

איש תמיכה : "אהה...אתה אולי יכול לראות."

לקוח : "לא"

איש תמיכה : "גם אם אתה מניח את ברכך על משהו ומתכופף?"

לקוח : "או, זה לא בגלל שאין לי זווית נכונה זה בגלל שחשוך"

איש תמיכה : "חשוך?"

לקוח : "כן, האור במשרד כבוי והאור היחידי שיש בא מהחלון"

איש תמיכה : "אז לך בבקשה ותדליק את האור במשרד"

לקוח : "אני לא יכול"

איש תמיכה : "לא? למה?"

לקוח : "משום שיש הפסקת חשמל"

איש תמיכה : "הפס...הפסקת חשמל? אהה, אוקיי, עכשיו אנחנו מבינים. האם עדיין נמצאים ברשותך הקופסאות וספרי ההדרכה שקיבלת כאשר קנית את המחשב?"

לקוח : "כן, אני שומר אותם בארון"

איש תמיכה : "יופי!, אז לך תביא אותם, תנתק את המערכת שלך, תארוז בקופסאות בדיוק כפי שקיבלת אותה, אחר כך תיקח את הקופסאות ותחזיר לחנות ממנה קנית את המחשב"

לקוח : "באמת? זה כל כך חמור?"

איש תמיכה : "כן, אני חושש שכן"

לקוח : "אם כך, בסדר, מה אני אומר להם?"

איש תמיכה : "תגיד להם שאתה יותר מידי מטומטם מכדי שיהיה לך מחשב

חייל יושב בכלא צבאי,
שואל אותו חברו "כמה שנים קיבלת"?
- "15 מאסרי עולם"
- "על מה"?
- "על פתיחת חלון"
- "איפה שירתת"?!
- "בחיל הים בצוללת"...

אלברט איינשטיין נהג לערוך סיבובי הרצאות לציבור הרחב על תורת היחסות שהגה, ולצורך נסיעותיו התכופות, לעיתים למקומות מרוחקים, היה לו נהג צמוד. יום אחד, בדרך להרצאה, חש איינשטיין עייפות, ופנה לנהגו ואמר לו: אתה כבר שמעת אותי במאות הרצאות, בוודאי אתה מכיר את הנושא היטב. מאחר ואני חש עייפות אולי תואיל להחליפני הפעם, ואני אשב בצד ואנוח".
הנהג הסכים ונשא את ההרצאה בהצלחה רבה. אלא שכמו שנהוג בסופי הרצאות, יש מקום לשאלות למרצה. ואז נשאל הנהג שאלה קשה ע"י אחד המאזינים החריפים, כזו שלא ידע לענות עליה. הוא התעשת מייד ואמר לשואל: "שאלתך כל כך בסיסית, שאפילו נהגי כבר יודע את התשובה לה, אולי הוא יואיל להשיב לך".

בכרטיס ביקור של קברן מה כתוב

" אתה תמות עלינו !"

הבריטים כידוע שלטו בהודו וראו בה מדינה נחשלת, הם החליטו לשפר את מערכת הכבישים הרעועה והישנה

ובשלב ראשון שלחו לאחד הכפרים מהנדס, עם מודדים וציוד הנדסי מתקדם לתכנון כבישים כל זאת במטרה לבנות דרך תוואי דרך חדשני ומודרני בין הכפר האחד לכפר השני.

המהנדס מגיע עם כל הכבודה, מקימים את הקרוון והעובדים הרבים חורי הפנים יוצאים לשמש ההודית הקופחת ומחילים במדידות. שבוע עובר ועוד שבוע וחודש שלם והמהנדס מזיע ולא מאמין. כל המדידות מראות שהתוואי הישן והרעוע בין שני הכפרים הוא התוואי המושלם והמדויק ביותר. מכוונים שוב את המכשירים ושוב מודדים יום ולילה, לאחר שלושה חודשים מבין המהנדס שלא יכול להיות תוואי דרך טוב יותר מהתוואי הקיים.

ניגש המהנדס הבריטי לראש הכפר ואומר לו – לראש הכפר ואמר לו: 'איך הצלחתם להגיע למסקנה שזו הדרך הכי טובה? מה עשיתם על מנת להגיע לדיוק כזה? אני כבר שלושה חודשים מנסה עם המכשירים הכי טובים ורואה כי זאת הדרך הקצרה והטובה ביותר'.

עונה לו ראש הכפר – פשוט מאוד אנחנו לוקחים חמור, שמים אותו בכפר השכן קושרים אותו שלושה ימים ללא אוכל וללא שתיה וכעבור שלושה ימים משחררים אותו, מה עושה החמור דבר ראשון מתחיל לרוץ חזרה לאורוה שלו למקום בו יש לו מה לאכול, החמור רץ ואנחנו אחריו מסמנים את תוואי של הדרך בה עבר החמור.

נדהם המהנדס הבריטי ולאחר דקות אחדות מתאושש ושואל – ומה אם לא היה לכם חמור?



- אם לא היה לנו חמור, מסנן ראש הכפר לאיטו, אם לא היה לנו חמור אז היינו מבקשים שיבוא מהנדס כמוך.

החיים הם "פרוייקט עשה זאת בעצמך",
היה היה נגר מבוגר שהחליט לפרוש מעבדותו. הוא פנה למעסיק שלו, ותיאר תוכניותיו לפרוש מעסקי בניית הבתים במטרה ליהנות ולבלות במחיצת אשתו ומשפחתו המורחבת. למרות הצער הכרוך בהפסד הכנסה, הוא הסביר כי זה הצעד הנכון עבורו. המעסיק שהצטער מאד למשמע בקשת העובד המצטיין שלו, ביקש ממנו כטובה אישית לבנות רק עוד בית אחד נוסף.
הנגר הסכים, אך לא היה קשה להבחין, שליבו יוצא אל החופש והוא לא מרוכז בעבודה.
הוא השתמש בחומרים פשוטים והעבודה בכללותה הייתה באיכות נמוכה. זו בפירוש לא הייתה הדרך לחתום קריירה של מצוינות.
כאשר סיים הנגר את מלאכתו, הגיע המעסיק אל הבית, העניק לנגר מפתח לדלת הכניסה ואמר:
"זה הבית שלך, זו המתנה שאני נותן לך".
הנגר המזועזע אמר בקול שקט:
"לו רק הייתי יודע שהבית הזה מיועד לי,
הייתי עושה הכל בצורה אחרת".
מוסר השכל :
אנו בונים את חיינו יום אחר יום,
לעיתים אנו לא משקיעים את הטוב ביותר שאנו יכולים לתת.
ברגע של זעזוע אנו מבינים שאנו צריכים לחיות בבית שבנינו,
ואם היינו יכולים לחזור לאחור
היינו עושים את זה בצורה שונה וטובה יותר.
זכרו, החיים הם "פרוייקט עשה זאת בעצמך",
הגישות שלכם והחלטות שאתם עושים היום,
"בונים" את ה"בית" בו תחיו מחר.
בנו אותה בתבונה!

דבליו

הבדיחה האחרונה היא ממש לא בדיחה [אולי ככזו שאומרים ב'בדחנות' שלפני החופה]

לפעמים קצת מוסר
לא יזיק...

שמעתי אומרים שאחרי האירוע הקודם של אריק אמרו: "מתלוצץ עם רופאיו"

ואילו עכשיו אומרים: "מתלוצץ עם הוריו..."

איך קוראים לאמא שיש לה שלישיה???















אם פי שלוש!

בעת ביקור במוסד לחולי נפש שאל אחד המבקרים את המנהל :"מה הקריטריונים לאשפוז אדם בבידוד?"

"ובכן",אמר המנהל, "אנחנו ממלאים אמבט במים, ואז נותנים למטופל כפית, כף ודלי

ומבקשים ממנו לרוקן את האמבטיה".

"הבנתי", אמר המבקר ,"אדם נורמאלי יבחר בדלי כי הוא גדול יותר מהכף והכפית".

"לא!",ענה המנהל ,"אדם נורמאלי היה מוציא את הפקק...