|
|
| נשלח ב-1/1/2004 04:42 |
 |
| |
הוא סופר גדול במיוחד! ובפרט הספר שיימקה.
בילדותי קראתי את כל ספריו, ותמיד תהיתי כיצד הייחס אליו אצלנו כל כך חם, (הציבור החסידי פולני) הרי כל ספר שנתנו לי כילד לקרוא עבר בדיקות של רבנים, שהחליטו שהספר כולו בעל מסר חינוכי תורני, ושימו לב רבים מסיפוריו, במיוחד הקצרים, אין בהם הרבה מסר רוחני, לעיתים (במיוחד בסיפורים על השואה) אתה יכול לעבור כמעט חצי מהסיפור ללא כל יחס ליהדות וכיו"ב.
אשמח אם מישהוא יענה לי ע"כ!.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2004 01:08 |
|
| |
רוגצ'ובר תן קרדיט.
הסיפור לקוח מאתר בשם שבענט.
http://www.shevanet.org.il/04/04-19.htm
ובקשר לשאלה מדוע ההרים לא עברו על הספר. התשובה היא פשוטה: כשהלב היהודי החם של דוד זריצקי כותב סיפור, לא צריך מסר יהודי. פשוט פותחים את הלב, והמסר נשפך לבפנים
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2004 11:49 |
|
| |
דוד זריצקי אכן היה סופר מיוחד במינו, וספריו מצטיינים בשפה עשירה ומיוחדת. הם אינם ניתנים לקריאה מהירה, ודורשים ריכוז וסבלנות. עבורי היתה קריאתם חוויה רגשית גדולה מאוד. הוא מטיב לתאר את הדמויות המופיעות בסיפוריו, על תכונותיהם האנושיות השונות. גם הצומח והדומם מקבלים בספוריו מימד חי, כשהוא מתאר את השמים והארץ, השמש והירח, העצים והאבנים, שמחים ועצובים. ספריו אינם נפוצים כל כך כיום, היות והורגלנו לקריאה של חומר קליל שאיננו דורש מאמץ אינטלקטואלי.
קראתי את "בצל צח" "שרשי הניגון" "למעלה מן השמש" "שימקה" ו"גשר צר". כל אחד מהספרים העניק לי מימד חדש, על הנושא בו הוא עוסק.
שימקה - על השואה.
בצל צח - על הישוב הישן בירושלים, חברון, צפת וטבריה.
שרשי הניגון - על פשוטי העם העמלים לפרנסתם, ואינם מבינים ב"אותיות הקטנות".
למעלה מן השמש - על עולם הישיבות בליטא.
גשר צר - על ה"סבא מנובהרדוק".
על מאמרו בענין נישואי ילדים, התגובות החריפות שבעקבותיו ומותו הפתאומי, עי' בספרו של פרופ' מנחם פרידמן "החברה החרדית" עמ' 130-135.
לפלא בעיני, איך מאמרו המתאר באופן כה מוחשי את קשיי ההורים המחתנים את ילדיהם, שנכתב לפני 26 שנים, עדיין אקטואלי כ"כ כיום, כשעדיין לא נפתרה בעיה זו? האם זה יהיה המצב גם בעוד 26 שנים?
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
תוקן על ידי - בןציוןכהנא - 02/08/2004 11:56:15
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2004 12:54 |
|
| |
ומותו הפתאומי ???
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2006 05:48 |
|
| |
"הפורום החדש, שעוסק בנושאים סוציולוגיים דומים לשלנו, "אגודה אחת".
ונשאר בינתיים "נקי" מפני שאינו מלכלך ידיו בשפיר ושליה של קביעת גבולות ה"ולא תתורו ...זו מינות" אף שמודה בקשר שאינו ניתן להפרדה בין התחומים .
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2006 06:23 |
|
| |
"הפורום החדש, שעוסק בנושאים סוציולוגיים דומים לשלנו, "אגודה אחת".
גם כן הגזמה מיימונית וניכוס הפורום לחרדיות מזן מסוים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2006 07:53 |
|
| |
רבניק,
מה קרה? נעלבת שלא הוזמנת? 
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2006 08:41 |
|
| |
אמשלום ,
[ תרגיל . נסי להגיב שם . יהיה ושמחת בחגך אמיתי ]
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2006 08:56 |
|
| |
ספרן,
כתבת שם: "לא בטוח שאסור לכתוב מאמר שכזה , אבל בודאי לא מקובל לבוא בדברי תוכחה לגדולי ישראל ברבים . מעניין אם ניסה קודם להפגש אישית עם הנמענים ולעוררם על הבעיה הכאובה . אם כן , בודאי שהיה אסור לו לכתוב ולפרסם . אם לא , לא נהג לפי הלכות תוכחה ."
אדרבה אם ניסה והסיק שאין דרך אחרת, הרי לקיום מצות התוכחה לא נותר אלא בכתיבה ברבים, הלא כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2006 09:05 |
|
| |
מי אומר שמותר לקיים תוכחה הבאה בעבירה של ביזוי סמכותם ברבים?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2006 10:32 |
|
| |
ספרן, היכן יש במאמר בזיון של גדולי ישראל? האם בכך שלדעתו היה על ראשי הישיבות להציג קו
אחר של הנחיה לתלמידיהם? לו יצוייר שהוא צודק, והם חינכו אותם לא נכון, בין אם חינוך מדעת בין
אם שתיקה כהודאה, והוא סבור שהם טעו, האם אסור לו להביע דעה חולקת? תמהני תמהני. ואולי
זה יסוד ושורש של מחלוקת גישות עקרונית ביני לבין אחרים. אבל עדיין אני איני מצליח להבין את
"האשמה", ונראה לי שהיא תולדה של יצירת רגשות אשמה ביחס ל"גדולי הדור".
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2006 10:38 |
|
| |
נכתב על הצד שאכן נפגש עמהם , ולא הועיל , וביקש ליצור אמצעי לחץ . האם כ"כ בטוח שמותר?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2006 10:58 |
|
| |
ספרן
עדיין לא הבנתי.
הצד שלך, שאכן נפגש ולא זכה להתייחסות מתבקשת, הוא לימוד זכות. אך גם אם נאמר שלא נפגש ולא שאל וממילא לא נענה, האם אז אסור לו להביע דעתו בנידון? ואם הביע, האם חטא ומגיע לו עונש של ביזוי תלמיד חכמים?
כלומר: האם מי שלמד והבין וראה שיש בעיה כלשהי, בין בתחום ההלכה, בין בהנהגה הציבורית, אינו רשאי להביע דעה מבוססת כדין, בדרך ארץ נאותה?
זו השאלה שביקשתי לבטא בדברי לעיל, ואולי לא הצלחתי לעשות זאת כראוי. אז אני מנסה עכשו.
זה יכול לקרות בתחומים רבים. בין בתחום החברתי של העמדת סף דרישות בפני הורי הכלה, ובין בשאלה כמו הכנסת לימודי "אמונה" לישיבות, או לימודי חול, או היחס לעבודה בציבור החרדי והליטאי. אם נניח שיש מערכת הנהגה שיושבים בהם חברי מועצת גדולי התורה או גורם דומה לזה, והם אכן דנים בכובד ראש ועם נכונות לשנות לפי צורכי הדור. ואם נניח שהם בדקו והחליטו שהגישה שהורי הכלה צריכים לשלם, והחתן ישב כל ימיו באהלה של תורה, היא היא הגישה הראויה לדורנו. ואם מאן דהוא ישב ולמד ועיין, במקורות מהגמרא ועד הרמב"ם ועד ימינו, ודעתו שונה - האם בהתחשב בכל התנאים האלו אסור יהיה לו לפרסם את סברתו עם נימוקים ולפי כל כללי הדרך הארץ?
זו לדעתי השאלה הגדולה. כלומר, לא כיצד ראוי לנהוג ביחס לדירות (ובזה דומני שצדק זריצקי). אלא במטא-שאלה: האם מותר להביע דעה חולקת מנומקת ובדרך ארץ בפירסום פומבי כמו "המודיע"? (או יתד נאמן, או בחדרי חרדים, או אגודה אחת, או אפילו עצור חושבים...).
_________________
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
