איין ראנד (המשך)

ב. מושגים אקסיומטים

1. "מושג אקסיומטי הינו זיהוי עובדה ראשונית של מציאות שאינה יכולה להיות מנותחת ולכן פריקה ונתונה להורדה לעובדות ומרכיבים אחרים......זהו מה שנתון באופן יסודי וישיר, ע"י הנסיון, שאינו צורך הוכחה או הסבר, אבל עליו נשענים כל ההוכחות וההסברים".....בדיוק כשם שלא ניתן להוכיח אקסיומות, כך לא ניתן להגדיר מושגים אקסיומטים. מטרת הגדרה הינה להפריד את יחוסיו של המושג מכל מה שהוא לא (בלשוננו לשון "גדר"- בהגדרה אני מגדר דבר מסוים ומבחינו מכל מה שאינו. א.ב.). דבר זה (הגדרה) אינו יכול להיעשות במקרה של מושגים אקסיומטים שכן אין (מה ש) ניתן להפרדה מהם".

מהם המושגים האקסיומטים הראשוניים באוביקטיביזם? אני משאיר זאת לדיון הבא, שכן ישנם כאן, עוד לפני הדיון בם, כמה ניסוחים חשובים ועקרוניים שמדגישים ביותר את הכתוב בדיון מספר אחד למעלה בדבר חשיבות הפילוסופיה, ובדבר זה שלא ניתן להמנע במפורש או לא מהדברים שאיתם מתעסקת. השאלה הנותרת היא האם האדם מתאמץ לזהות את אשר בראשית דעתו או לא.

נקודות יסודיות אלו אף מתקשרות לאשכול הכושל לדעתי "אחת ולתמיד יש או אין" שפתח גרגור סמסא. ובדרישותיו הראשוניות לפחות צדק גרגור (אחר כך בחר להתמודד רק עם חלק מהדברים שענו לו, ונסחף לויכוחים מיותרים כמו גם אחדים מהכותבים פה). מדוע צדק? אם אנו מבינים ומקבלים את הניסוחים האלו, ועל מה מצביעים כמובן (לא כניסוחים בעלמא), אנו מבינים מאין באה, ובצדק, ההתנגדות לפרשנות מיסטית על האלוקות מצד האוביקטיביזם. אם להשתמש בשפה הפילוסופית שהוצגה מעלה, הרי שאם אין השם המופשט ביותר שבו אנו משתמשים לשם השם, מצביע על ה-מושג האקסיומטי, בהא הידיעה, הרי שטענת האוביקטיביזם (שבפועל מתייחסת לתפישת הנצרות את GOD, ולא לתפישת היהדות את השם אלוקי ישראל) היא טענה צודקת ונכונה ביותר. והמבין יבין. ומי שעוד לא, יה"ר וכדאי שיבין.

אור יקר ,


ייש"כ.

הגיע הזמן לדיונים עניינים בנקודות החשובות שהיא זיהתה כיסודות הדעת וחבל שאלו תיחפנה על ידי דבריה המרגיזים ובעקבותיהם כינויי ה"מייבינים" למיניהם כלפי כל דבריה.

אדרבה, אם תרצה פתח אשכול כזה והעבר אליו את הודעותיך מכאן ואם תרצה אמחקם מכאן אח"כ.

אולי תעדיף לגמור כאן את הדיון על מהות האובייקטיביזם עד שתגיע לסיכום המקשר ליהדות ורק אז לפתוח אשכול כזה?!


מלשונך משמע שאריסטו דיבר רק על היביטים המתלוים לאובייקט ולא על האובייקט עצמו! האכן?

תוקן על ידי - ווטו1 - 23/12/2003 0:47:16

אכן כן נראה. אך אין לי את לשון אריסטו מספר מתורגם כלשהו לצורך דיוק בדבריו, אלא רק מה תורגם באותו קורס שציטטתי מעלה. ההקשר שבחרתי לצטט אותו פה בכל זאת יתואר בהמשך.

 http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=688972&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0

על משקל האימרה של ג'ורג' ברנרד שואו,
מי שלא היה חסיד של איין ראנד בגיל 18 סימן שאין לו שכל, אך מי שנשאר כזה בגיל 30 סימן שאין לו לב. תוקן על ידי - בעלבעמיו - 02/03/2006 10:30:56

בל"ב (בוהן זקוף),*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />

פעם חזר בארט סימפסון מבית הספר ובידיו תעודה גרועה. אחרי שאביו סיים לנזוף בו, שאל בארט אם התנאי שהותנה בתחילת השנה, דהיינו שהוא ילך לקייטנת קיץ רק אם יצליח בלימודיו, עדיין תקף. "מה פתאום", החזיר הומר, "העמדנו את התנאי כדי להמריץ אותך ללמוד היטב. השיטה הזו נכשלה, אבל אתה לא צריך לשאת במחיר הכשלון שלנו כהורים. סע לקייטנה ובלה היטב."

באופן דומה, יש להבדיל בין האידיאל של עיצוב האדם, לבין האידיאל של תפקוד החברה. יש לחנך אנשים לעצמאות, יוזמה ולקיחת אחריות על גורלם. במקביל, החברה צריכה לפרוש רשת בטחון, כדי שכשלון חינוכי, מכל סיבה שהיא, לא יגרום לאדם לאבד תקווה ולשקוע בחיי ניוול. איך מונעים מרשת הבטחון לגרום לרפיון ולתלותיות? זה חלק מתהליך החינוך. קשה אבל אפשרי.

ווטו,

שלום לקוראים
הסתבר לי כי נושא הקשר בין הפילוסופיה של אין ראנד ליהדות חוזר ועולה כאן מדי פעם, כשהוא מעלה שאלות רבות. לכ אני מוצא לנכון, כמי שקרוב לענין להגיב.
קודם כל, מה פירוש קרוב לענין? פירושו של דבר הוא שכמי שלמד את הפילוסופיה של אין ראנד מצאתי לנכון לחקור באם יש קשר בין שטתה ליהדות ואני עושה זאת כבר זמן לא קצר.
מה גיליתי? שאכן יש קשרים רבים כאלה, אך שכדי להבין אותם יש צורך קודם כל בהבנת אבחנה יסודית לגבי ההבדל בין פילוסופיה לדת. הרי יהודים רבים אינם רואים את היהדות כדת כלל- וגם אם כן, הם אינם מסכימים לגבי מהות הדת. השאלה מסתכמת, למעשה, לבירור קיומם של היבטים פילוסופיים ממשנת אין ראנד במסורת היהודית.
האם יש כאלה?
לצורך פתיחת הדיון החלטתי לבחור בנושא מרכזי אחד, המאפיין את גישת ראנד והוא האנוכיות; לפי ראנד, האנוכיות מייצגת את המוסר הגבוה ביותר מכיוון שעבור כל אדם יחיד צריכה הפעולה למען ערכיו העצמיים להיות הפעולה החשובה ביותר. כדי שלא ליפול בפח הטעות השגורה בציבור לגבי האנוכיות יש להדגיש שאין תורת ראנד גורסת שהפעולה למען האני מנוגדת לפעולה למען האחרים אלא שהאני האנושי הוא הערך הגבוה, המובנה בכל הערכים האחרים שהאדם אמור לפעול למענם מכיוון שה"אני" שלו מחייב אותם מנקודת המבט של קיומו ותומך בהם. במלים אחרות: גם מי שפועל למען משפחתו, חבריו ועמו עושה זאת כדי להגדיל את תחום השליטה של עצמיותו במציאות, כאשר פעולה למען העצמי שלו היא יסוד מוסריותו.
האם י לכך מקבילה ביהדות?
קודם כל באמירה הידועה "אם אין אני לי מי לי?" שמשמעה שאני היסוד של כל שאר הדברים בעולמי, שהרי עולמי נובע ממני במובן זה שתפיסתי היא המעניקה לעולם זה קיום. בהמשך מופיעות לאורך כל תמלילי המסורת הדגשות ברמה של "אדם קרוב אצל עצמו", שתומכות בעצמיות כבנקודת היחוס הראשונית. בנוסף לכך מהווה אמירה כמו "ואהבת לרעך כמוך" שהיא הדגמה נוספת לכך שהצורה בה אדם אוהב את עצמו מהווה קנה מידה למידה שבה עליו לאהוב את רעיו. 
מעבר לכל אלה ורבים דומים קיימת העובדה השלטת בכל היבטי הקיום של היהודי המאמין והיא ששמירת המצוות שלו מהווה את הדרך שבה הוא "צובר נקודות זכות" לגבי עצמו בחשבון הרוח, מכיוון שבחירתו החופשית מחילה את אחריותו על פעולותיו, שהוא המרוויח מהן במציאות. משמעות הדבר היא שכל יהודי מקיים מו"מ עצמאי ויחידאי אל מול השכינה, על יסוד איכפתיות עצמית למצבו, כאשר זה מהווה את נקודת הייחוס הראשית של חייו.
מכך נגזרת גם זכות הקנין הפרטי אשר המסורת היהודית מכבדת ביותר, באשר היא בונה את כל מערכת היחסים החברתיים בעם היהודי מסביב לזכותו של היהודי לשמור על קנינו ומרשה לדרישות חברתיות כמו פולחן וסיוע לחלשים לפגוע בו רק בחלק קטן יחסית.למותר לציין כי זכויותיו על מעשה ידיו של היחיד היהודי נשמרות.
המשמעות הנצברת של כל אלה היא שבצורה שאיננה מוצהרת במפורש מקדמת היהדות את האתיקה האנוכית כלומר את פעולת האדם למען עצמו וערכיו הפרטיים, כפי שהם מאים בדאגתו לכל השייך לו וגם לערכים החברתיים שהוא רואה כקרובים אליו.

o_t,

ברוך הבא וייש"כ!

בהעמקה במקורות היהדות אכן יימצא כדבריך [אם כי יש והשיקול הקפיטליסטי נדחה ולא רק מפני פיקוח נפש אלא גם מפני מאמץ מוגזם, אך זה שייך לאשכולות אחרים ואכמ"ל].

אך מש"כ בסוף דבריך "מקדמת היהדות", כאמור צריך לפרש זאת על הנאמנים למקורות בטהרתם אבל מעשית במה שרווח אצל כלל העם, חדרו ליהדות הרבה השקפות נכר של זולתיות המנוגדת לאפשרויות טבע האדם. [זה קשור לאמונה כללית באל פרסונלי שמתעלל באנושות אם כי יחפו עליו בתוארי רחום וחנון כי השקפת יקום עויין תתייאש משיתוף פעולה מתקדם ותסתפק בהישרדות קניבלית].