|
|
| נשלח ב-27/1/2009 23:14 |
 |
| |
אפיק,
1. ו - 3: חיי חברה אמיתיים הם לאו דווקא חיי הקרבה, אך הם לא חיים של חישובים מתמידים ושפיטה מתמידה של הזולת. כידוע, אחד מהמוטואים של ראנד היה: Don't miss an opportunity to pass moral judgment. היא ראתה את הזולת באופן רדוד ושטחי. עבורה טעות פילוסופית היתה שוות ערך לפגם באופי. אין צורך פה לחזור על השערוריות שליוו אותה ואת נתנאל ברנדן, וכיצד הם הצדיקו את הרומן ביניהם. כמו כן אתה מן הסתם מכיר את סקירה של ברנדן, שנמצאת כאן. המופרעות הזאת ליוותה את חסידי התנועה שלה כבר מראשיתה, וגם לא פסחה על אנשים כדוגמת משה קרוי (לדוגמא, הוא דרש כסף מאמו בתמורה לביקורים אצל נכדתה-ביתו)
לצערי אין תחת ידי את ספרה, אך אחד מחסידיה היותר מפוכחים הלא הוא דויד קיילי כותב כך בהקדמה לספרו:
The author of The Fountainhead and of Atlas Shrugged clearly regarded benevolence as a positive trait, an element in the proper relationships among men.
Yet the author of "The Objectivist Ethics," and of other essays that presented the moral code of Objectivism in nonfiction terms, never gave this trait the kind of emphasis and attention she devoted to virtues like rationality, productiveness, and justice. Rand wrote an essay on one aspect of benevolence, the help one should give to strangers in an emergency, but neither she nor any of her followers and interpreters produced a systematic philosophical analysis of benevolence in general, as an everyday attitude toward living with other people in society....
As a result, many Objectivists feel alienated from the people around them, keenly aware of their faults but not their potential for good, more comfortable pulling weeds than making the flowers grow.
על כן הוא מצא לנכון לכתוב ספר שלם כדי להסביר לחסידיה שמותר להיות נחמדים לזולת.
2. לאור מה שכתבתי לעייל ייתכן שרבי יהודה חשב כמו איין ראנד, שיש לתת צדקה רק לאלו שדעותיהם כשלו. כלומר הוא שפט אנשים על פי הפילוסופיה שלהם, ולא לפי תכונות אופי אמיתיות. כפי שהערת ואי אפשר להתעלם, הוא חזר בו. אגב אולי מסיבות דומות הוא לא ריחם על אותו עגל מסכן שנלקח לשחיטה משום שלא החשיב אותו. ולכן ה"מציאות" הייתה צריכה ללמד אותו לקח...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2009 00:51 |
|
| |
אנסאזי,
1. ביקשתי הסבר מה הם "חיי חברה אמיתיים" ולא מה הם לא.
2. אני לא מכיר את המוטואים של ראנד, והאמת שהם לא ממש מעניינים אותי. (אגב, תרשה לי להניח שהציטוט נאמר בהקשר שונה ממה שאתה מתאר, ועל כן עושה רושם שזה גובל בדה-הומניזציה)
3. לצערנו (או לשמחתנו), לא כל האנשים מיישמים את מה שהם מאמינים בו.
וגם אם היא חייה בהתאמה מלאה לעקרונות בהם היא האמינה- עדין אני לא רואה מניעה לבדוק כל עיקרון לגופו.
על זה נאמר: "איזהו החכם? הלומד מכל אדם", ללמדך לבחון טענות לגופן.
4. אני לא זוכר מדוע התחלתי לכתוב באשכול הזה, אבל תהיה בטוח שאין לי עיניין גדול לקרוא ספקולציות על חייה האישיים (קל וחומר ספקולציות על בני זוגה, ושבעתיים זה נכון לגבי תלמידיה).
אני מציע לך ולכל אחד לקרוא ולהתמודד עם הדברים שהיא כתבה- לגופם.
לא חייבים להסכים איתה, אבל החוכמה היא לזהות במה אתה לא מסכים איתה, ומדוע אתה לא מסכים איתה.
5. דבר אחד אף אחד לא יקח ממנה- וזה שהיא העלתה למודעות ולדיון שאלות שנוגעות ביסודות המציאות, ביסודות ההכרה האנושית וביסודות יחסיו של האדם עם עצמו ועם הזולת.
דבר שני שאף אחד לא יקח ממנה זה שקשה לסובב את מי שמבין את דבריה בטיעוני סרק (וטיעונים שכאלה ממלאים את חלל האוויר עד אפס מקום)
6. למען הסדר הטוב- כמעט שלא קראתי את דבריה בצורה ישירה. את הלימוד עשיתי בצורה עקיפה עם חברותא מהאינטרנט, בדיוק כפי שאנחנו עושים ברגע זה.
7. אני יותר מאשמח לקרוא ביקורת עיניינית לגישה שלה. אני רשמתי כמה נקודות מפתח באחד האשכולות (אינני זוכר איזה) שעלו בדיונים עם החברותא שלי.
אגב, לחובתו יש לציין שהוא לקח דיי קשה כל בעיה שלא נמצא לה פתרון, אבל שוב, הפרסונליזציה כאן היא שולית בעיני.
8. אני לא יודע אם זה טוב או רע, אבל גם את דעותיו וטענותיו של רבי יהודה הנשיא אני בוחן לגופן.
(הרי רשום שהדבר לא רחוק ממני...)
לילה טוב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2009 12:34 |
|
| |
צענערענע
ההבדל הוא כמו,--- אדם הרואה יצירה ספרותית בקולנוע ובין--אדם הקורא את אותה יצירה בספר.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2009 01:02 |
|
| |
שאלת תם שלא קשורה לכל האשכול:ההפרעה של ראנד הנוגעת לארכיטקטורה היא סימבול לפילוסופיה שלה או חלק ממנה?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2009 21:03 |
|
| |
eli_s
אדם עושה את מעשיו על מנת לשנות משהו במציאות.
כמדומני ראנד טענה שהאדם אמור לעשות את מעשיו על מנת להועיל לעצמו.
(אני חושב שקשה עד כמעט בילתי אפשר להתווכח עם הטענה הזו. )
אני מניח שעמדה לנגד עיניה הנוחות (או כל תועלת דומה) שנגרמת ממבנים.
בהקשר הזה, שים לב כמה המושג "בית" חשוב לאדם, ולדעתי לא סתם הוא משוייך למקום נפשי.
חוץ מזה שאני חושב שזה מאוד דומה לציווי: "וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ "
אז אני לא יודע איזה מסר ראנד ביקשה להעביר, והאם באמת יש כאן איזה שהוא מסר, אבל אני מניח שההתרכזות שלה במבנים היא לא סתמית (מעבר לאפשרות שמדובר באמת בהפרעה כלשהי, אולי משהו שקשור לצורות פאליות)
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2015 08:58 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2015 17:39 |
|
| |
קמצנית
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2015 10:06 |
|
| |
איין ראנד היא קיצוניות שאכן נבעה מהביוגרפיה שלה. אבל אתם לא עושים הפרדה בין צדקה שאדם נותן מרצונו החופשי, למס הכנסה וביטוח לאומי. ויש הבדל גדול מאוד. גם מצד הנותן, שנותן לעניי עירו, למטרות החשובות לו, ובאופן די ישיר (גם בעמותה זה מגיע מהר יחסית לנזקק), לעומת מס הכנסה וביטוח לאומי, שעד שהקצבה האומללה תגיע לעני, היא תפרנס בדרך מנגנון שלם של פקידות חמוצות ששובתות כל שבועיים, ומטרטרות כל עני מאה פעם עד שהוא מקבל את המגיע לו. ביהדות יש גם חשיבות לצורת הנתינה בסבר פנים יפות, ונתינה דרך המדינה זה רחוק מאוד מכך.
בארה"ב יש עידוד ממשלתי גדול לנתינת צדקה, באמצעות הטבות מס לתורמים. פה בארץ אין תרבות תרומות כי המדינה קמה על סוציאליזם שדורש מהמדינה לדאוג לעניים, ובנוסף יש כאן תרבות של צרות עין ושנאת עשירים, ולכן כל מי שנעשה עשיר לא תורם לעניים, וחבל. כשאני רואה את יונית לוי, שמרוויחה הון בכל חודש, מצקצקת על כך שהעניים עומדים בתור לקבל מזון מהעמותות- ואומרת: "העם דורש צדק, לא צדקה", אני מרגישה שהיא בעצם אומרת "המדינה צריכה לטפל בעניים, לא אני והתרומות שלי". נתינת מעשר של כל אחד היא דבר נפלא שמחנך את כל שכבות החברה לאחריות אישית כלפי חלשים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2015 11:47 |
|
| |
כרם
כשעשיר מבקש הסדרת צדקה ע"י המדינה פירושו של דבר העלאת מיסים, שתהיה על חשבונו בעיקר.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2015 15:19 |
|
| |
[כרם,
הערת שולים -
בארה"ב אכן יש עידוד (בדמות הקלות במס) לתרומות, אבל את רואה יופי ו"צדקה" במקום בו אינם נמצאים, להבנתי. ההקלות במס על תרומות הן לא כדי לעודד נתינה וכו' אלא כדי להקל על אנשים סופר-עשירים: בשבילם לתרום לארגוני צדקה וכו' זה גרושים, והם עוד מרוויחים מכך!]
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2015 15:56 |
|
| |
| אמשלום כתב: |  | [כרם,
הערת שולים -
בארה"ב אכן יש עידוד (בדמות הקלות במס) לתרומות, אבל את רואה יופי ו"צדקה" במקום בו אינם נמצאים, להבנתי. ההקלות במס על תרומות הן לא כדי לעודד נתינה וכו' אלא כדי להקל על אנשים סופר-עשירים: בשבילם לתרום לארגוני צדקה וכו' זה גרושים, והם עוד מרוויחים מכך!] |
|
הרעיון היא דיי פשוטה. המיסים (הממשלתיים) הרי הם לטובת הציבור, ואם אדם פרטי עושה את זה בעצמו, אז מה הטעם לקחת ממנו מיסים ?? על פי ההיגיון הזה אסור לקחת מיסים בכלל על סכום התרומה.
בארצינו המטופשת לוקחים גם מיסים מזה שמקבל את התרומה.
תוקן על ידי maxmen ב- 30/01/2015 15:57:22
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2015 21:45 |
|
| |
[מקס,
אנחנו כנראה יוצאים מנקודת הנחה שונה לחלוטין. לטעמי האישי, אף אדם בעולם לא צריך מיליון דולר. מי שיש לו מיליון דולר (ובודאי מי שיש לו כמה וכמה כאלה) מחזיק במשהו שאין לו ערך בעבורו. מצד שני, במרחק יריקה ממנו יש די הרבה אנשים שמאה או מאתיים דולר (שבשביל המילונר הם משהו שנופל מהכיס בלי שהוא ישים לב...), יהפכו אותם מרעבים לשבעים למשך שבוע או חודש (שלא לדבר על הפיכתם מבורים לבעלי השכלה וכו'). לתפיסתי, אם יש ל-X מיליון ויותר דולר והוא לא נותן מכספו למי שצריך זאת (לא הכל, רק את מה שהוא לא צריך באמת), הוא אדם לא מוסרי.
(נכון, "קל" לי לומר זאת, כי מעולם לא היו לי מיליון דולר ולעולם גם לא יהיו לי.... ובינינו, הלואי וחוסר האהדה שלי יהיה הצרה הגדולה ביותר של כל המיליונרים בעולם).]
(נכתב בחול בחו"ל)
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2015 21:13 |
|
| |
אמשלום, זו בדיוק הנקודה- מי את שתחליטי כמה זה "הרבה מדי כסף"? הנחת היסוד שלך היא משהו שאפשר וצריך להתווכח עליו. הכסף של העשירים לא שוכב סתם בחשבונות הבנק, הם עושים עם הכסף הזה עוד ועוד כסף- משקיעים, מקימים חברות, מייצרים דברים, ועל הדרך מפרנסים מאות ואלפי אנשים.
גם אני סבורה שהצדק והמוסר טמונים בצדקה, כלומר שהעשיר ייתן מרצונו את הונו לעני, וכך אכן נוהגים עשירים רבים בעולם, ביל גייטס נתן חצי מכספו לצדקה לפני כמה שנים. כך צריך להיות- אדם עשיר שמבין שהברכה שיש לו מה' היא כדי שיחלוק אותה עם זולתו. אבל כל עוד את והדומים לך תעודדו שנאת עשירים, לא יהיה להם חשק לתרום לחברה ששונאת אותם.
מס הכנסה וביטוח לאומי בקושי מגיע לעניים, ורובו מממן שחיתויות ושרים ומגזר ציבורי לא יעיל. זה לא צדקה, זה עושק.
אגב הגילוי הנאות שלך חשוב. אני מניחה שכל הסוציאליסטים בעולם הם שכירים שלא יודעים מה זה להקים עסק ולהפסיד מאה אלף שקל. צריך לשלוח את כל היחימוביץ למיניהם לסדנה אמיתית של הקמת עסק, יפסידו כמה עשרות אלפים מכיסם ואז יחדלו לחוקק חוקים נגד עסקים.
בארה"ב יש תרבות של צדקה מעשירים וממעמד ביניים לעניים, יותר מכל מקום אחר בעולם. הם לא מרוויחים מכך, זו רק הוצאה מוכרת במס, וגם מעמד ביניים שתורם יש לו את ההטבה הזו, לא רק מיליונרים. המדיניות הממשלתית הזו של הטבות מס אומרת לאנשים- תנו לעני, הוא על כתפיכם, לא על כתפי המדינה.
אני מעדיפה תרבות כזו מאשר האגואיזם שנוצר כאן, בו אדם לאדם זאב- כי עד שמישהו נהיה עשיר, שונאים אותו, והוא בתמורה לחוסר הפרגון קופץ את ידו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2015 12:37 |
|
| |
| אמשלום כתב: | | [כרם,
הערת שולים -
בארה"ב אכן יש עידוד בדמות הקלות במס) לתרומות, אבל את רואה יופי ו"צדקה" במקום בו אינם נמצאים, להבנתי. ההקלות במס על תרומות הן לא כדי לעודד נתינה וכו' אלא כדי להקל על אנשים סופר-עשירים: בשבילם לתרום לארגוני צדקה וכו' זה גרושים, והם עוד מרוויחים מכך!] |
|
אני לא חושב שמה שאת כותבת הגיוני. נניח שיחס המס הוא x. מבחינה כלכלית בלבד, אם תרמת 1000000, אז "אבדת" 100000, ואם לא תרמת, אז "אבדת" 1000000x. יוצא שהם "מרוויחים מכך!" רק אם x הוא מעל 1, כלומר שיעור המס הוא למעלה מ100%, דבר שכלל לא נכון בארה"ב, למיטב ידיעתי.
אם כוונתך לתכנוני מס אגרסיביים ספק-חוקיים, אז א. רצוי לכתוב זאת בצורה קצת יותר ברורה, ולנמק למה את חושבת שזה המצב, ב. מדובר בעוות רצון המחוקק אם לא סמי-רמאות, ולכן לא ברור מה יצא קצפך דווקא על סעיף זה, וג. אם זו דעתך, למה "בשבילם לתרום ... זה גרושים"? כלכלית עדיף להם לתרום דווקא הרבה, לא?
|
|
|
|
|
