| נשלח ב-14/12/2003 18:41 |
 |
| |
שתיקתו של יעקב בשכם
שלום
יעקב אבינו אוחז בפלך השתיקה.
כבר במעשה דינה כתוב "והחריש יעקב עד בואם". כאילו שהיה צריך לעצתם..
וכשבאו "ויענו אחי דינה.. במרמה, אשר טימא את דינה אחותם" כאילו שאחרי בואם הפסיק להחריש...
ומה חשב על עצתם לחמור?
האם יהפוך שכם לחתנו?
ולמה כעס כשהרגו את אנשי שכם, וכי מה חשב? שימולו ויתחתנו בהם?...
ואחרי כן.
יוסף ואחיו.
מדוע לא השליט יעקב סדר בין האחים?
למה נתן למצב לדרדר לשנאה נוראה שכזאת?
למה כשכבר גער ביוסף, העיר לו על חסרונות טכניים בחלומו, ולא על עצם התנשאותו על אחיו..
ולמה?
ולמה?..
תוקן על ידי עצכח ב- 17/12/2006 21:11:23
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2003 19:04 |
|
| |
אלי,
הריני להוסיף קושיות לקושיותיך:
"ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא, וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל" - כאן יש לנו מקרה יחודי בתורה, בו מראים הטעמים כי התקיימו שתי מסורות בדבר נקודת הסיום של הפסוק; המסורת שנתקבלה היא זו העושה הפסקה דרמטית באמצע הפסוק, ולאחר מכן ממשיכה כאילו לא ארע דבר - "ויהיו בני יעקב שנים עשר". היינו מצפים שכאשר שומע יעקב על המעשה הקשה הוא יגיב - ולא כלום. לימים נדע כי עקב פרשה זו נדחה ראובן מהבכורה, אך העדר תגובתו של יעקב זועק.
לגבי יוסף ואחיו - לא זו בלבד שיעקב אינו מתערב למנוע את המריבה בין האחים, הוא אף מחריף אותה במו ידיו, בהעדפתו הגלויה ליוסף - וכל זאת לאחר שלקח העימות עם עשו היה אמור ללמד אותו מהן תוצאותיה הקשות של העדפת בן אחד על ידי הורה!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2003 23:58 |
|
| |
וגם וגם זכור לטוב.
על העדפת יוסף נאמר בגמרא משפט חמור!
"לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת (משי) נתגלגל הדבר וירדו אבותנו למצרים"
ולגבי השתיקה.
מקבל את דבריך ומצרף לקושיתי. "וישמע ישראל" כמו "וידום אהרון"
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2003 00:42 |
|
| |
לדעתי התשובה לא קלה להתקבל על הדעת , ובפרט לא על דעת אדם דעתני מודרני .
אבל המקור לשתיקה נמצא בפער הגדול בין מציאות החיים של יעקב , מאז שהה אצל לבן , ובין הערכים עליהם גדל וחונך .
יעקב מבין שלא ממש ברור מתי העולם יגיע לתיקונו השלם , ותפקידו הוא להנחיל את מה שהנחילו לו אבותיו לבניו ממשיכיו , שהם יובילו את מה שהתחיל אצל אברהם ליעודו הסופי .
ולכן הוא דבק במה שהוא רואה (ובצדק !!! אם בכלל מותר לי לחוות דעה בענין שכזה ...) כמהות תפקידו לבנות לה' בית שממנו תצמח דוגמא להתהגות אנושית אחרת "והבית הזה יהיה בית
א-להים" , כיון שהדרך לא הכי פשוטה וטריויאלית במצבים בעיתים אין הוא בטוח כיצד עליו לנהוג , והוא פשוט שותק ומחכה ל"התבהרות" , בעיני זו מורה על גדולתו ועל חכמת החיים שרכש
המציאות לא מורכבת רק מאידאלים אלא גם מאילוצים מציאותים .
בנוגע לשתיקת אהרן דומני שמטבע הדברים מהותו שונה , כיון ששם מטרת וסיבת המוות ידועים קדושת ה' והמקדש (במחשבה קצת מ"למעלה" , אפשר לראות דמיון מענין בין שתיקת יעקב ושתיקת אהרן) והשתקה באה להורות על קבלת הדין , והבנה שהדין דין אמת , למרות שממש לא קל לקבל אותו ....
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2003 02:55 |
|
| |
BeInyan Hashtekia, I'm not of the madreiga of the talmidei chachumim here, but I remember something about not answering or commenting in regards to Kanoim, I can't remember the exact term for it, but tere is a concept of not answering when a kanoi wants to do something lekanei kinas Hashem, there is an inyan of shtika
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2003 03:01 |
|
| |
הלכה ואין מורים כן
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2003 09:59 |
|
| |
גם אני חושב שמשהו השתבש ביכולת הדיבור והתקשורת של יעקב. ונראה לי ברור שיש בזה התערבות אלוהית. למשל, כאשר לבן יוצא אחריו לחפש את התרפים, אלוהים מזהיר אותו לא לדבר עם יעקב "מטוב עד רע". אפשר גם להזכיר את התשובה שלו לרחל, כאשר היא מבקשת בנים, שאינה בדיוק מופת של תקשורת טובה.
אני מקשר את בעיות התקשורת הללו לשקר ששיקר יעקב ליצחק כדי לזכות בברכה. לדעתי, זה מקור הבעיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2003 11:27 |
|
| |
בס"ד
כל מה שכתבו קודמיי בנוי על ההנחה ששתיקתו של יעקב מבטאת חולשה או לפחות חוסר יכולת פעולה,
אפשר כמובן להתבונן על הדברים אחרץ שתיקתו של יעקב נועדה ביסודה להוציא לפועל את כוחותיהם של בניו,
גדלות ואצילות נפש היא לתת לבנים שלך לגלות את גדלותן תוך כדי שתיקה רועמת ומכוונת,
אין אפשרות אמיתית לתקן אונס של בת,
יש אפשרות איכותית לבנות את החיים אח"כ מרוממים מזה כלפי מעלה,
לנצל את האירוע לעליה לתיקון שיביא אחריו לא שיכחה כי אם העמקה ועילוי של האירוע עד כדי זדונות(אולי זדון הזנחת דינה) נעשים לו זכויות,
וכדי לשתף את בניו הכרח הוא שיעקב ישתוק כדי שרושם הענין יהיה לא נחלתו בלבד אלא נחלת כל משפחתו,
אם היה יעקב מותיר רושם כל שהוא לגבי המעשה הרי בניו היו רואים עצמם כפתורים לגמרי מהתערבות שלהם, שהרי נפתרו הם בתגובתו שלו,
גדלות חינוכית ועיקרון עמוק יש אם כן בשתיקת יעקב,
ולא חולשה חלילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2006 00:06 |
|
| |
משתדל כתב:
כל מה שכתבו קודמיי בנוי על ההנחה ששתיקתו של יעקב מבטאת חולשה או לפחות חוסר יכולת פעולה,
אפשר כמובן להתבונן על הדברים אחרץ שתיקתו של יעקב נועדה ביסודה להוציא לפועל את כוחותיהם של בניו,
...
וכדי לשתף את בניו הכרח הוא שיעקב ישתוק כדי שרושם הענין יהיה לא נחלתו בלבד אלא נחלת כל משפחתו,
...
גדלות חינוכית ועיקרון עמוק יש אם כן בשתיקת יעקב,
ולא חולשה חלילה.
לצערי, אין לי פנאי לחבר תשובה, אבל להעתיק אחת, דווקא כן:
השבח למנצח / אפרים קישון
נמצא ומתגלה בעולם אלוף שחמט מעולה המסוגל לחשב 30 צעדים קדימה, והאיש הולך מחיל לחיל וקוצר נצחונות, עד שביום בהיר אחד הוא מוצא את עצמו מול שחמטאי המסוגל לחשב 31 צעדים קדימה – ומן הרגע הזה צועד האיש מבכי לבכי ורחמנות עליו.
הכוונה, כמובן, לעבדול גאמל נאצר.
אך לפני מספר שנים נדמה היה שאין כוח שעשוי לעצרו. מעצמות גדולות ביקשו לרסנו ויצאו בשן ועין, מתנגדיו הוכו שוק על ירך ונפלו כמו זבובים. הפרשנים המדיניים בעולם ניבאו לו אימפריה ערבית ומנהיגות איזורית. הם שכחו רק גורם אחד:
את משרד החוץ הישראלי!
משרדנו זה הממשלתי עושה את עבודתו בשקט, הרחק מאור הזרקורים, בסודיות מובנת, על כן ברוב המקרים אין האזרח הפשוט יודע על הצעדים שננקטו על ידו למען בלום את יצר ההתפשטות של רודן מצרים.
הנה, למשל, הקמתה של קע"מ וסיפוח סוריה. היו אלה ימים קשים. חמומי המוח לחצו למען פתרונות נחפזים, אולם מתווי מדיניות חוצנו אמרו: "לא לעשות דבר! לחכות!", והנה התכסיס המחוכם הוכתר בהצלחה, סוריה השתחררה מנאצר והיתה לצנין בעיניו. משרד החוץ שלנו לא הסתחרר מן ההישג הנאה. כאשר ממלכת ירדן הייתה שרויה במצב דומה ורבים חששו שתיפול בידי גאמל כפרי בשל, עשו ראשי המשרד חישוב נועז: "כל התערבות מצדנו רק תסייע בידי הרודן המצרי", קבעו וחיכו בסבלנות. התוצאות המזהירות ידועות: חוסיין התגבר ונשאר על כסאו!
גם המשבר החמור בלבנון נפתר עקב מדיניותנו הגמישה, בשעה שחסידי נאצר איימו לתפוס שם את השלטון. הסיטואציה הייתה קריטית, אפס ברגעים אלו נתגלה משרד החוץ שלנו במלוא כושרו התכסיסי: "הפעם נשתוק, נקשיב ונמתין!". זה היה התמרון הסודי שלנו אשר איפשר ללבנון להתחמק מצפורני נאצר. ה ל א ה ! גאמל ניסה את מזלו בלוב ובמרוקו, ארגן הפגנות והכין מהומות, אבל נכשל בכל מעשיו. אי שם בירושלים, ישבו אנשים צנועים וחייכו בשקט. כאשר פלש נאצר לתימן, הם שוב לא איבדו את עשתונותיהם: הם עצרו את נשימתם וספרו את הימים, הגיעו עד לאלף וצבאות הרודן עדיין תקועים בבוץ התימני העמוק...
מספרים שעבדול נאצר בעצמו כבר היסטרי לגמרי:
- איך השדים הציונים האלה עושים זאת, יא אללה – הוא צווח לאחר שגם נשיא טוניסיה תקע פגיון בגבו – מה סודם?
הסוד הוא פשוט מאד, מאר נאצר: ראש קר, מבט חודר, אסטרטגיה של חוסר מעש מחושבת עד הפרט האחרון. השקט הנכון במקום הנכון! על כן המאורעות הדרמתיים באלג'יריה הפתיעו רק את אלה שאינם מאמינים בכוחותינו. המוחות האלקטרוניים בירושלים פסקו על פי הנתונים: "כל מלה מצדנו עלולה לחזק את מחנה חסידי נאצר, לסתום את הפה!". ןהמבצע בוצע! מלה אחת לא יצאה מפינו! השאר כבר ידוע. באמשים אלה הפנתה גם עיראק עארף לנאצר והשאירה אותו גלמוד ובודד. מדוע עשתה זאת עיראק? הה-הה...
שלשום גורש הסוכן האחרון של עבדול נאצר מכווית. שמא הגיע הזמן ללחוץ את יד משרד החוץ שלנו ולומר לו: זאת הייתה עבודה נקיה, יישר כוחכם!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2006 00:57 |
|
| |
יעקב עונה בסוף לשמעון ולוי, הוא רק ממתין לפרשת ויחי.
מעבר לכך, נדמה לי שניתן לומר שצורת הדיאלוג בין יעקב לשמעון ולוי כפי שהיא מופיעה בתורה איננה כרונולוגית (כלומר יעקב טוען ראשון ושמעון ולוי עונים לו) אלא רק מבטאת ויכוח. (וראו ויכוח הנשים במשפט שלמה, שם אישה א' מספרת את סיפורה, אישה ב' עונה לה שבנה החי ובנה הוא המת ואישה א' עונה שבנה המת ובנה שלה הוא החי. האם כאן השתתקה אישה ב?, ברור שלא, אלא שטענה ותשובה מביעות לעתים גם ויכוח מתמשך)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2006 07:23 |
|
| |
מעניין להשוות את שתיקת יעקב במקרה דינה לשתיקתו של דוד אחרי אונס תמר. בשני המקרים, האב האילם מותיר מעין ריק אשר "שואב" אליו נוכחות חזקה, אלימה ואיומה של בניו. ייתכן, ששתיקת יעקב ודוד היא ביטוי לגלות נפש, אבל לא כך הדבר נתפס ע"י בניהם (לענ"ד), שחשים כי מושכות המשפחה נשמטו מידי מי שאמור לנהג אותה. בשני המקרים, הפיתרון של האחים (לוי ושמעון ואבשלום) הוא פתרון של נקמה אלימה ואכזרית, ובשני המקרים, האב מתעורר להגיב רק לאחר מכן.
[השוואת הסיפורים מלמדת שהם כמעט תמונת ראי זה של זה, כשכל הדמויות ממלאות תפקידים הפוכים בדיוק (דינה העלומה והשותקת מול תמר הצועקת ונאבקת בדרכים שונות; שכם האוהב לאחר האונס ומבקש להינשא לדינה והמוכן לעשות הרבה מעבר למה שהחוק התורני מחייב, מול אמנון השונא לאחר האונס ומתנהג בגסות וברוע; אחי דינה שהיא עצמה מעניינת אותם כקליפת השום ואין מספרים לנו מה נעשה בה לאחר הטבח בשכם, מול אבשלום שמסופר לנו על דאגתו לתמר ולקיחתה תחת חסותו ואפילו על כך שקרא לביתו בשמה). שתי הדמויות היחידות בסיפורים, אשר התנהגותן כמעט זהה, הן אלה של יעקב ודוד. בנוסף, בשני המקרים השתיקה ומה שנתפס כחוסר אונים של אבי המשפחה מובילה להתדרדרות איומה ביחסים בין האחים.]
תוקן על ידי אמשלום ב- 20/12/2006 7:24:14
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2006 12:12 |
|
| |
אישציפ,
אני בניגוד אליך רואה אנלוגיה במהות שבשני המקרים, שתיקת יעקב ואהרון באו כתוצאה מהבנה של צדק אלוהי שמתגלם במידה כנגד מידה ושהדין דין אמת - כלומר : במקרה של יעקב, כמו שציין אביעם, המקור לבעיותיו היא פרשת הברכה אותה השיג במרמה, ובגינה נאלץ להימלט מפני חמת אחיו, לעזוב את בית אביו ואמו, שם במידה רבה היה מוגן מפני העבירות שמפניהן חשש כל כך בתנאים החדשים שהוא הולך לקראתם - מיד כשהקציץ מחלום הסולם ביקש שה' יסייע בידו להימנע מהם - שתיקתו של יעקב היא העמידה האיתנה בפני העבירות, ונדרו היווה מעין הצהרת התחייבות בפני ה' לעמוד כנגד הצפוי לו -
כל אותם חששות מהם ביקש להינצל, כולם נתקיימו בו עד אחד..
יעקב ביקש להינצל משלון הרע, ולשון הרע עושה שמות בביתו "ויבא יוסף דיבתם רעה" כתוצאה מאותה לשון הרע, נולדה שינאת אחים עד כדי רצון לפגוע ביוסף נפש, וסופו שנמכר לעבדות.
יעקב ביקש להינצל משפיכות דמים "ושבתי בשלום אל בית אבי "בשלום" הוא הניגוד לשפיכות דמים, ומביתו של יעקב יוצאים שמעון ולוי שיעקב אינו סולח לשני אלו ובטרם מותו הוא מקלל אותם .
יעקב ביקש להינצל מעבודה זרה, ונמצא כי אשתו האהובה רחל מכניסה תרפים אל תוך בית יעקב...
יעקב ביקש להינצל מגילוי עריות, ובביתו מתרחש מעשהו של ראובן עם בלהה פילגש אביו..כמו כן ארע במשפחתו מעשה יהודה ותמר כלתו.
בוגי,
אם הלכה ואין מורים כן - למה היה צריך לקלל יעקב את שני בניו שמעון ולוי טרם מותו? הרי תמיד קיימת האפשרות לשתוק
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2008 09:27 |
|
| |
שתיקה שהיא זעקה
כשעדיין שתיקתו של יעקב מהדהדת באוזנינו מקריאת התורה של השבוע שעבר, באה הרבה תמר דובדבני ומלמדת אותנו את ערכה של השתיקה בעיני חכמי התלמוד:
מאין באת?, מאת הרבה תמר דובדבני
"השתיקה המוצעת כאן על-ידי עולא אינה רק תשובה לחיפושי רב יהודה, אלא גם זעקה רועמת"
http://www.bac.org.il/ContentPage.aspx?id=230
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2008 11:11 |
|
| |
יש שתיקה ויש שתיקה.יש שתיקה הנובעת מחולשה ויש שתיקה הנובעת מגבורה.בבחינת "הכובש את יצרו"(כאלה הן השתיקות של רחל וצאצאיה:בנימין,שאול ואסתר המלכה.)
.
המבחן לשתיקה ראויה הוא שכאשר אתה יודע סוד כל שהוא,ואתה לא מגלה אותו משיקולים של טובת הזולת -זוהי שתיקה מתאימה. (שיקולים של טובת הזולת כוללים המנעות מלשון הרע אבל לא רק)
כאשר השתיקה נובעת מחולשה של השותק -אם מפני שאין לו מה להגיב כי הסיטואציה "גדולה "עליו או מפני שהוא חושש שדבריו לא יתאימו-כאן אין לשבח את השתיקה על אף שהיא מובנת.
במקרה של יעקב -התורה לא מגנה את שתיקותיו.יתכן שיעקוב חשב ששתיקתו תועיל.
אי אפשר לבקר התנהגות רק לפי מבחן התוצאה.
ובאשר להשוואות למיניהן שנעשו באשכול הזה.
אני תוהה האם יש תועלת בהשוואה בין מעשי אונס שונים בסיטואציות שונות רק בגלל שבשניהן נעשה אונס? מה ההשוואה מלמדת אותנו פרט לאמצעי לזכירה של שני המקרים?ולמה לא נצרף להשוואה את פילגש בגבעה,בנות לוט ואולי עוד?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2008 11:25 |
|
| |
יעקב מצטייר מן המקרא כטיפוס של "נשימה ארוכה". בניגוד לעשו, איש הכאן והעכשיו ("נלכה ונסעה"), יעקב הוא איש ה"ואני אתנהלה לאטי". את החשבון עם בניו הוא סוגר בסוף - בברכות, אחרי שכבר קיבל פרספקטיבה רחבה יותר. כל עוד לא קיבל אותה - הוא מעדיף לא לחתוך עניינים, ובמיוחד לא בצעדים בלתי-הפיכים. מכאן שתיקתו, לדעתי.
עוד נכון, שיעקב איננו מודע למידת כוחו, ופעמים רבות מרגיש חלש מכפי שהוא באמת (ואכמ"ל). ואולי גם זה מסימני הנשימה הארוכה והשאיפה לפרספקטיבה הרחבה.
א"ג
תוקן על ידי אידך_גיסא ב- 16/12/2008 11:26:26
|
|
|
|
|
