רבש"ע מה אתה רוצה? *עיקרי האמונה*

טוהר

אל מי אתה מדבר?

האם אתה חושב שיש לך קהל רציונלי?

אולי תנסה את גרגור סמסא.
או את וטו, או בוגי. אבל הם יודעים זאת בלאו הכי.

אם אעשה פרפרזה על כלל ישן (גרשם שלום או קודם):

הכללים הבהירים והברורים של הדור הראשון הם המיסטיקה והמיתוסים של הדור הבא.

יש לזה סיבה שאפשר לבאר, אבל אין באפשרותי כרגע. ארוך מדי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מה הקשר ????

העולם וגם ההשקפה היהודית לא כזו דיכוטומית , יש עקרונות שכלים של האמונה היהודית .

ויש עקרונות אקזיסטנציאלים , שניהם קיימים .

זה לא "או או" , אין אהבת ה' אמיתית בלי יראה . (כי אהבה היא התחברות והתדבקות , ואין אפשרות להתאחד לגמרי עם הא-ל שנבדל מן האדם מעצם מהותו, אהבה בלי יראה היא בעיקר דמיון ...)
וגם אין יראה שלימה בלי אהבה .(שאז האדם מדמה על הא-ל דברים רעים שאין בהם ענין כלל , כדי לקיים היראה בדעתו , מה שיוכל לקיים אל נקל באופן חיובי כשיש בליבו אהבת ה' )
בברכת ובקשת די לדמגוגיה .

http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=132983

בברכה.

תאירו את עיני- למה לא לשאול שאלות על עיקרי האמונה?

טוהר,

מובא בשם הגר"א שיתכן ביטול תורה באיכות ולא בכמת. כלומר, אדם הלומד תורה באיכות פחותה מהאיכות אליה הוא מסוגל להגיע בזכות יכולותיו, מבטל למעשה תורה, אף אם לא פסיק פומיה מגירסא.

אני חושב שאפשר לעשות אנלוגיה של דבריו לעניין האמונה.

מעטים בעם היהודי סופם שנהיה מהם ת"ח או למדן מפולג.
אף אלו שהופכים לת"ח ולמדנים מופלגים, התחילו עם סיפורי צדיקים ולא נולדו עם ה'קצות' ביד.

ממללא

ומה עם אלו שהתחילו בגיל קצת יותר מבוגר? אלול שסיפורי צדיקים לא עושים עליהם רושם, אלא להפך, מרחיקים אותם?

ינוקא, איני מבין את שאלתך.

האם מישהו מחוייב להגות בסיפורי חסידים אם זה מרחיק אותו? האם אין ביהדות מספיק מקומות נאים להתגדר בהם שאינם מיסטיקה?

מצד שני, האם המיסטיקה וסיפורי הצדיקים שמיטיבים עם סוג מסויים של אנשים, הם האוייב שבו עלינו להילחם?

טוהר היקר

אני חושש, שעיקרון אחד לא לקחת בחשבון, וזה כלול גם בדברי מיימוני, אם כי לא במפורש.

העיקרים אינם עיקרים של יסודות התורה, אלא של יסודות האומה.

זאת אומרת, כל אומה הן מפאת הרובד הממוצע שלה, והן מהבחינה הפורמלית, אמורה לתת סקיצה כללית, ליחסה לחיים ולעולם. לאו דווקא כזו שתגרום לאדם באופן אישי להמריץ את עצמו לאמת שהאומה דוגלת בה.

וכדוגמא קלה, למה על שטר אמריקאי מופיעה ההצהרה על האמונה בד', ולא הדאגה לחרות העולם, או חופש הפרט והכלל? הן אין ספק שמאפיין יותר את אמריקה העיקר השני ולא האמונה בד'?
אלא שמבחינה פורמלית, וברובד הצהרתי כללי, תופסים נקודה כללית וחשובה, המייצגת את העמדה לגבי הנושא הכללי שהעולם דש בו.

הדוגמא אינה מהמוצלחות, ואבאר שוב כוונתי.

כאשר יש לפנינו כיתת ילדים, אין אנו אומרים לה, זהו את הטוב, ודעו שכל מגמתנו להיות אנשים טובים יותר, אלא קובעים את תצורת הכיתה ומערכתה -
אתם מקשיבים לכל מה שהמורה אומר
כל חריגה ראויה לעונש
כשתגמרו את הלימודים תופתעו מטוב החיים [השווה עולם הבא ותחיית המתים].

צורה זו נכונה, הן כאשר אנו דנים על מערכת הלימודים שתכונותיה כאמור, והן מבחינת תפיסת התלמידים והצרכים לפי רמתם להמריצם.

איש ציפור

לדבריך היה אמור להיות, שיהיו עוד עיקרים כפי שהציעם טוהר, שכן לדבריך גם לעיקריו וגם לעיקרים שנקבעו יש אותה חשיבות, וא"כ למה הועדפו אלו מאלו?

שמא התכוונת שאכן אלו חשובים יותר, והאם זה מהטעם הנ"ל?

עכ"פ יוצא א"כ שברור כי מן הראוי, שאנו - מי שמכוון לתוכן של הדברים, אכן יסמן לעצמו וייתן עוצמה לעיקרי העצם שחלקם הציג טוהר, לא פחות מאלו של הרמב"ם, שחלקם אף שנויים במחלוקת [ראה ספר עיקרים]

מיימוני, תודה, פשוט בעבר הבנתי שיש עם מי לדבר, גם מעבר לאלו שציינת. ואני עדיין נותן סיכוי.

איש ציפור, הואשמתי בדמגוגיה, האם זה גם טכניקה דמגוגית שלך?

יהוסף, תודה. לו יהי כדבריך ואז קושיותיי אכן חדלות. האם זו השקפה רווחת לדעתך?

טוהר

כוונתי בסוף דברי היתה להזהיר, כי אותם ניסוחים בהירים ונפלאים שמסלקים מה שמוגדר כחשיבה מיתית (אך ראה באשכולו החדש של האסופי לביקורת על זה) - טובים רק לשעתם.

ברגע שהם הופכים לניסוחים מחייבים, שעוברים במסורת, הם מקבלים פרשנות שמקבעת אותם, והם כבר הופכים לגורמי עיכוב ולא למסייעי התקדמות. הם כל כך מכבידים, עד שיקומו טוהר האמת ואולי גם יהוסף ומיימוני - - ויתבעו להמיר אותם. בעוד שאולי יקומו הלבן - - וחבריו ויתבעו לקדשם...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו