| נשלח ב-14/12/2003 20:49 |
|
| |
רבש"ע מה אתה רוצה? *עיקרי האמונה*
במקום
אני מאמין שהתורה עושה אותי אדם טוב יותר
מחנך העיקר לפחד מהעונש
במקום
אני מאמין שכל פעולה שלי קובעת את מהותי ושלמותי בעולמנו זה
מחנך העיקר לחכות לזמנים אחרים ואף תחיית המתים
במקום
אני מאמין שהתורה ניתנה לאדם ככזו היכולה להתחבר לליבו ומחשבתו
מחנך העיקר שהתורה ניתנה על ידי משה
במקום
אני מאמין שכל פעולה שלי חוזרת אל עצמי ואין אני חופשי מלישא באחריות מעשיי
מחנך העיקר לירא משכר ועונש
באיזה כיתה אנחנו?
רבונו של עולם נותן התורה,
האכן רצית שבניך יפחדו ממך?
או שמא חפצת באהבתם?
אולי הנך מעדיף שיראו את התורה כמיתוסים ומיסטיקות?
או שמא כדבר אשר בפיך ובלבבך לעשותו?
שמא אתה מעדיף שנראה את תכליתנו ואת מצבנו בעולם כממתין לעתיד מיוחל?
או שמא אתה רוצה שנראה את מטרתנו כיצורים חיים בעולם שלפניהם, עם המתכונת המשובחת ביותר לחיי יושר ואמת, ללא התעניינות בספקולציות העתיד?
אז למה אנחנו מבובלים?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2003 22:43 |
|
| |
טוהר
אל מי אתה מדבר?
האם אתה חושב שיש לך קהל רציונלי?
אולי תנסה את גרגור סמסא.
או את וטו, או בוגי. אבל הם יודעים זאת בלאו הכי.
אם אעשה פרפרזה על כלל ישן (גרשם שלום או קודם):
הכללים הבהירים והברורים של הדור הראשון הם המיסטיקה והמיתוסים של הדור הבא.
יש לזה סיבה שאפשר לבאר, אבל אין באפשרותי כרגע. ארוך מדי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2003 23:16 |
|
| |
מה הקשר ????
העולם וגם ההשקפה היהודית לא כזו דיכוטומית , יש עקרונות שכלים של האמונה היהודית .
ויש עקרונות אקזיסטנציאלים , שניהם קיימים .
זה לא "או או" , אין אהבת ה' אמיתית בלי יראה . (כי אהבה היא התחברות והתדבקות , ואין אפשרות להתאחד לגמרי עם הא-ל שנבדל מן האדם מעצם מהותו, אהבה בלי יראה היא בעיקר דמיון ...)
וגם אין יראה שלימה בלי אהבה .(שאז האדם מדמה על הא-ל דברים רעים שאין בהם ענין כלל , כדי לקיים היראה בדעתו , מה שיוכל לקיים אל נקל באופן חיובי כשיש בליבו אהבת ה' )
בברכת ובקשת די לדמגוגיה .
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2003 10:23 |
|
| |
תאירו את עיני- למה לא לשאול שאלות על עיקרי האמונה?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2003 13:02 |
|
| |
טוהר,
מובא בשם הגר"א שיתכן ביטול תורה באיכות ולא בכמת. כלומר, אדם הלומד תורה באיכות פחותה מהאיכות אליה הוא מסוגל להגיע בזכות יכולותיו, מבטל למעשה תורה, אף אם לא פסיק פומיה מגירסא.
אני חושב שאפשר לעשות אנלוגיה של דבריו לעניין האמונה.
מעטים בעם היהודי סופם שנהיה מהם ת"ח או למדן מפולג.
אף אלו שהופכים לת"ח ולמדנים מופלגים, התחילו עם סיפורי צדיקים ולא נולדו עם ה'קצות' ביד.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2003 13:04 |
|
| |
ממללא
ומה עם אלו שהתחילו בגיל קצת יותר מבוגר? אלול שסיפורי צדיקים לא עושים עליהם רושם, אלא להפך, מרחיקים אותם?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2003 13:18 |
|
| |
ינוקא, איני מבין את שאלתך.
האם מישהו מחוייב להגות בסיפורי חסידים אם זה מרחיק אותו? האם אין ביהדות מספיק מקומות נאים להתגדר בהם שאינם מיסטיקה?
מצד שני, האם המיסטיקה וסיפורי הצדיקים שמיטיבים עם סוג מסויים של אנשים, הם האוייב שבו עלינו להילחם?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2003 06:40 |
|
| |
טוהר היקר
אני חושש, שעיקרון אחד לא לקחת בחשבון, וזה כלול גם בדברי מיימוני, אם כי לא במפורש.
העיקרים אינם עיקרים של יסודות התורה, אלא של יסודות האומה.
זאת אומרת, כל אומה הן מפאת הרובד הממוצע שלה, והן מהבחינה הפורמלית, אמורה לתת סקיצה כללית, ליחסה לחיים ולעולם. לאו דווקא כזו שתגרום לאדם באופן אישי להמריץ את עצמו לאמת שהאומה דוגלת בה.
וכדוגמא קלה, למה על שטר אמריקאי מופיעה ההצהרה על האמונה בד', ולא הדאגה לחרות העולם, או חופש הפרט והכלל? הן אין ספק שמאפיין יותר את אמריקה העיקר השני ולא האמונה בד'?
אלא שמבחינה פורמלית, וברובד הצהרתי כללי, תופסים נקודה כללית וחשובה, המייצגת את העמדה לגבי הנושא הכללי שהעולם דש בו.
הדוגמא אינה מהמוצלחות, ואבאר שוב כוונתי.
כאשר יש לפנינו כיתת ילדים, אין אנו אומרים לה, זהו את הטוב, ודעו שכל מגמתנו להיות אנשים טובים יותר, אלא קובעים את תצורת הכיתה ומערכתה -
אתם מקשיבים לכל מה שהמורה אומר
כל חריגה ראויה לעונש
כשתגמרו את הלימודים תופתעו מטוב החיים [השווה עולם הבא ותחיית המתים].
צורה זו נכונה, הן כאשר אנו דנים על מערכת הלימודים שתכונותיה כאמור, והן מבחינת תפיסת התלמידים והצרכים לפי רמתם להמריצם.
איש ציפור
לדבריך היה אמור להיות, שיהיו עוד עיקרים כפי שהציעם טוהר, שכן לדבריך גם לעיקריו וגם לעיקרים שנקבעו יש אותה חשיבות, וא"כ למה הועדפו אלו מאלו?
שמא התכוונת שאכן אלו חשובים יותר, והאם זה מהטעם הנ"ל?
עכ"פ יוצא א"כ שברור כי מן הראוי, שאנו - מי שמכוון לתוכן של הדברים, אכן יסמן לעצמו וייתן עוצמה לעיקרי העצם שחלקם הציג טוהר, לא פחות מאלו של הרמב"ם, שחלקם אף שנויים במחלוקת [ראה ספר עיקרים]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2003 09:03 |
|
| |
מיימוני, תודה, פשוט בעבר הבנתי שיש עם מי לדבר, גם מעבר לאלו שציינת. ואני עדיין נותן סיכוי.
איש ציפור, הואשמתי בדמגוגיה, האם זה גם טכניקה דמגוגית שלך ?
יהוסף, תודה. לו יהי כדבריך ואז קושיותיי אכן חדלות. האם זו השקפה רווחת לדעתך?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2003 16:04 |
|
| |
טוהר , יישר כוחך ירבו אשכולות כמו שלך!
הערת מיימוני על הצורך בזהירות שלא יתקדשו הניסוחים החדשים, חזקה. לכן אין עצה אלא שגם המנסחים יבדקו תמיד אם אין צורך וינסו כמה שאפשר בניסוח מחדש.
נדמה שכך היו רשימות התורה שבעל פה שהיו לתנאים הקדומים. רשמו במשנה ראשונה כך ואח"כ ניסחו מחדש טוב יותר או אפילו בחזרה ממה שסברו קודם. לכן אנו מוצאים לרוב נוסחאות מאותו תנא השונה בברייתא מבמשנה וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2003 01:31 |
|
| |
יהוסף ,
אני לא חושב שמעיקרא יש צורך בעיקרי אמונה כלל , ולמיטב ידיעתי הם אמנם נוצרו בזמני משבר .
אם כבר יש מקום להגדרה מי נמצא בחוץ (כמו האומר אין תורה מן השמים , וכד' , כמבואר בחלק וגם שם מדובר יותר על מחוץ לעוה"ב...)
איך להגיע אל אלהי ישראל יש הרבה דרכים ,שמשתנות מאדם לאדם ומתקופה לתקופה , ואין הכרח או סיבה , להיתפס דוקא להגדרות שיותר מלהגדיר מה כן , מגדירות מה לא ... (ולטעמי זו היתה באמת משמעותן המקורית , להגדיר במה שונה אמונת ישראל מאמונת הנוצרים וכד'. ופחות להגדיר את אמונת ישראל באופן פוזיטיבי ...) ולכן על אף שיש חשיבות מה , למה שהגדיר הרמב"ם , אין היא נראית לי מאד משמעותית לימינו . (מעבר לקביעת גבולות , שבאות להרחיק מינים , וגם כאן השאלה היא עד כמה ראוי בדורינו להרחיק המינים , ועד כמה ראוי להשתדל לשוחח עימם , ולגלות ולהרחיק [אותם ואותנו] מאיולתם.)
חנוכה שמח .
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2003 09:45 |
|
| |
אדרבא...
[אם כי ניתן לבדוק דברייך באופן מדוייק יותר כשהרמב"ם מציג את עיקריו בהרחבה, בפרק חלק]
|
|
|
|
|