הבדלת מושגים ורשמים, נכון או לא?

המושגים והרשמים – מהותם ומה קודם למה

באופן כללי, משחרר אותנו יום מהחשיבה העתיקה, המצויה בדברי אפלטון באופן בולט, כאילו הרשמים והמושגים הם עולמות נפרדים המושפעים מגורמים מחולקים. כידוע, אפלטון ראה את ידיעת המושגים כמושתתים באדם עוד לפני היוולדו, והמושגים עצמם נישאים באידיאות אלוהיות. יום מראה דרך פעולת האדם ומחשבתו כי המושגים והרשמים, אינם נפרדים זה מזה וגם לא נוכל לראות בדעתנו מושג נפרד מרושם מסוים, או להפך רושם מסוים הנפרד ממושג מופשט שהוא כלול בו. למשל, לא נוכל לראות בית ללא לייחס אותו למושג הכללי של מבנה, ולא נוכל לבטא את מושג המבנה ללא דוגמא מעולם הרשמים, כמו בית בקתה, או כל מבנה אחר.

על נקודה זו לבד חבים אנו ליום רבות. בהבנה זו פתח לנו יום, את הדרך לחדד את המושגים שלנו. אילו היינו תופסים את עולם המושגים של אפלטון, [שבלאו הכי אינו נתפס כך], היינו בעצם חסרי אונים מלהתעסק במושגים, שכן אנו חיים בעולמנו המציאותי בעל הרשמים, ואילו המושגים באים מעולם האידיאות שהגישה שלנו לשם חסומה, מלבד תהליך ההיזכרות שאף היא תהליך הנטבע בקרבנו על ידי האידיאות. כך דרכנו אל שיפור חיינו דרך חידוד המושגים, המשפיעים רבות על חיינו, אם אך נבחין בכך, סלולה יותר לאור ההבנה שהביא לנו יום.

אם כי לא מהעניין להראות את השפעת המושגים על חיינו, נביא אך בקצרה את ההסבר לדברים האמורים, אודות השפעת המושגים על חיינו. למשל מושג הצדק, אם הוא מוגדר אצל האדם כ"צדק חברתי", כי בצדק זה הוא נפגש לרוב, אזי לא יעמוד לנגד עיניו שלהשחית עץ גם זה חוסר צדק, שכן אם היה מבחין במושג הצדק כמושג כללי של "העמדת דברים על מכונם הראוי יותר", היה מבחין גם בקטיעת העץ ניגוד לצדק. עוד על כך התבאר בדברים על אפלטון.

יום ממשיך בעניין זה של הרשמים והמושגים, ומתעסק בשאלה מי מהם קודם. ואלו דבריו – "והנה מראה לי ניסיוני הקבוע שהרשמים הפשוטים קודמים תמיד למושגים המקבילים להם, ולעולם אינם בסדר ההפוך" (חלק א' פרק א') "מאחר שרשמינו הפשוטים קודמים… דומה שדרך המחקר הנכונה מחייבת אותנו לבדוק את רשמינו קודם שנתהה על מושגינו" (שם שם ב').
יום מתאר את תהליך היווצרות המושגים מרושם החושים, כאב ותולדה. כלומר הרשמים הם ראשוניים, והרושם מפעיל תהליך היוצר את המושג המופשט. המושג נחשב בלשונו של יום "העתק שהרוח טובעת מהרושם".

היות ויום תופס את המושג כהעתק מולד של הרושם, הוא מתקשה להסביר את המושגים הכלליים, ומאריך בסוף חלק א' של המסכת לבאר את העניין מכמה זוויות. הקושי שנתקל בו יום בעניין המושגים הכלליים הוא כזה, הן לפי דבריו שהמושג אינו דבר העומד לעצמו, אלא העתק של הרושם, אזי איך יכול להיות שאדם יכול ליצור את המונח בן אדם כמושג, כאשר אנו יודעים שזה בלתי אפשרי שיעברו לפניו הרשמים של כל בני האדם על קומותיהם ושינוייהם השונים, שכן הרי לדעת יום המושג הוא העתק של רושם בהכרח, והרי הרושם השייך למושג בני אדם הוא רושם כמעט אין סופי, וזהו הרי מן הנמנע שזה יהא הרושם המופיע בעת השימוש במונח בני אדם?
ליישוב השאלה, מסביר יום שדי להיזכר באופן כללי, או אף להיזכר ולדמות את הדבר שממנו אנו יכולים להיזכר, כדי שלמושג יהיה משמעות, למרות שרשמיו מרובים. וכמשל, החישוב שחמש מאות כפול שניים שווה לאלף, הרי אין הרושם של אלף מופיע לפנינו, בכל זאת אנו יודעים מהו אלף, ואיך נוכל להגיע אל רשמיו, וכלפי ידיעה זו יש משמעות למושג, שכן הידיעה שמאה זה עשרה פעמים עשר ואלף זה עשרה פעמים מאה, היא כרושם למושג אלף. למרות שדבריו נכונים, יש מן הקושי להתייחס לדברים כפי שהוא מנסה, אם כי הדברים בהחלט קרובים לתחושת האדם כאשר הוא מנסה לחשוב על משמעות האלף או כל מושג כללי אחר.

בכדי לראות את הדברים בצורה ברורה, ננסה להתמקד בנקודה הראשונית של העניין, דהיינו על מהותו של מושג. למרות שיום מתקדם המון בעניין המושגים ורואה אותם כנקשרים אל הרשמים, ולא כבאים מנסיבות והקשרים בלתי ידועים, עדיין גם יום רואה את המושג והרושם ממנו הוא בא כדברים נפרדים. ומכאן שעלינו לבחון שוב את הנקודה הראשונית הזו, מהו מושג?

התפיסה המקובלת והרווחת, גם אצל יום, הוא כאמור שהמושג הוא איזה תוצר אחר מהרושם, וכאילו הוא איזה מסקנה של תולדה, הנפרדת מהרושם עצמו, אם כי אינה יכולה להופיע בלעדיה. אך כאמור כדי לדון על המושג עלינו קודם כל לדעת מהו מבחינה פשוטה. נניח ואנו רואים לפנינו פרוסת עוגה הפרוסה בצורת משולש, אזי אנו מחשיבים את העוגה המשולשת כרושם, ואילו את הצורה של משולש ככל, אנו נכנה מושג. נשאל את עצמנו, האם מושג המשולש מופיע גם בעוגה עצמה? הן ברור שכן, העוגה משולשת, והמושג נלקח ממנה, והיא עצמה משולשת. הנוכל אם כן לומר שמושג המשולש הוא נפרד מהעוגה? כלומר האם אין המשולש כמושג אף הוא מצוי בעוגה? לכאורה הוא מצוי בעוגה עצמה, ואף נוכל להפסיק ולכנותו בשם מושג ולכנותו בשם רושם של משולש. מה גורם א"כ להפריד את המשולש שבעוגה מהמושג הכללי משולש?

התפיסה הראשונית של העוגה, היא תפיסה של כל המרכיבים כאחד. כלומר, האדם אינו שם לב שיש כאן עוגה + צבע + צורה, אלא רואה את הכל כמקשה אחת. כלומר אינו רואה עוגה ומשולש אלא עוגה משולשת, ומכאן נדמה בעיניו כי המשולש שהוא רואה הוא "עוגת משולש", ולכן הוא נוטה לראות את המשולש כמשולש מאוד מסוים, משולש עוגתי. ומכאן כאשר נשאל אותו על על המשולש המושגי שהוא משיג מהעוגה, יראה אותה כמושג הנפרד מהעוגה.
אך האמת היא, שגם הבחנת האדם את העוגה ואת המשולש, אינו באופן תלותי המתנה את המרכיבים אלא באלו, שכן האדם מכיר עוגות בצורות שונות, וגם אם לא ראה עוגה בצורה שונה, הן יכול הוא להעלות על דעתו עוגה בצורת ריבוע או מלבן ועיגול, אי לכך, היחס של האדם לעוגה ראשיתה כעוגה, והצורה הוא מרכיב נוסף, שאין העוגה תלויה בו. נמצא כי נתון המשולש נתפס כנתון שגם עומד לעצמו. מכאן שמושג המשולש, לפחות משולש כזה כשל העוגה, נמצא ברשמים שהוא משיג מהעוגה, ואין כל פירוד בין מושג המשולש הזה, ונניח שהוא שווה צלעות, למושג הכללי של משולש שווה צלעות. המושג של משולש קיים בעוגה, בדיוק כפי שהוא קיים בגבינה, אין כל הבדל ביניהם, והם אותו הדבר ממש, כך שכל המשולשים שווי הצלעות בגודל הזה, מצויים בעוגה זו.

נמצא שנוכחנו לדעת שהמושגים אינם תולדה של הרושם, אלא הם רושם מסוים שיש לנו מהדבר. הסיבה שנקרא להם מושגים, כי הם כלליים ואינם שייכים לכלל מרכיבי הרושם, כמו רושם העוגה, שהמשולש אינו היבט השייך למהותו העיקרית כעוגה. אך בכל מקרה המושג של משולש, יש לו רושם ברור בפרוסת העוגה, ונמצא המושג מרכיב אחד מהרשמים של העוגה.
הרי לנו שאין הבדל מהותי בין רשמים ומושגים, אלא שניהם הם רשמים הבאים מאותו נקודה מציאותית, ההבדל היחיד הוא, שהרושם של העוגה הספציפית, היא הרושם הכולל את כל הרשמים כפי שהם באים לפנינו יחד בפרוסה זו, ואילו המושג הוא רושם אחד מכל הרשמים הללו, שאינו שייך דווקא למכלול רשמים אלו, בהם הוא מופיע עכשיו, כמו צורת המשולש בעוגה.

יתירה מזו, נניח והעוגה צורתה משולשת במשולש שווה צלעות, כששיעור כל צלע רבע מטר. מעתה, אם נתייחס לרשמים שלפנינו הרי שיש כאן כמה רשמים בקשר למשולש זה. 1. הוא משולש, כלומר בן שלושה צלעות 2. הצלעות שוות 3. אורך כל צלע בגודל רבע מטר.
בהתאם לכך יש לפנינו שלושה מושגים, 1. משולש – כל שיש לו שלושה צלעות המתחברים זה לזה וסוגרים את תחומם. 2. משולש שווה צלעות – בו כל זווית הנה שישים מעלות 3. משולש שווה צלעות בגודל המסוים הזה. המושג של שווה צלעות הן אינו קשור לאורך הרבע מטר, שכן מבחינת שוויון הצלעות, אין הבדל אם כל צלע אורכו סנטימטר או מטר, מבחינת השוויון הם זהים לחלוטין והם רושם אחד – שווה צלעות. נמצא כי יש לנו מהעוגה את הרושם של משולש שווה צלעות, בו כל זווית תהא לעולם שישים סנטימטר. וכשם שאם נעשה ציור ממוזער של משולש שווה צלעות ונשאל לאורכו של צלע, נוכל לתת לו כל מידה, כך כשאנו רואים משולש שווה צלעות עם אורך מסוים, האורך המסוים נחשב נתון נוסף לכך שהמשולש שווה צלעות, ומבחינה זו שהמשולש שווה צלעות הוא מושג כללי, ואשר כאמור הוא כלול ברשמי העוגה עצמה.

ומכאן נוכל לראות איך שאין כל צורך לדמיין את כל בני האדם שחווינו אי פעם, כאשר אנו מדברים או חושבים על המונח בן אדם. שכן כאמור, תמיד יש הביטים ורשמים שאינם שייכים למהות הדבר, והם מזוהים כשלעצמם. ולמשל אם אנו רואים אדם עם שיער זהוב, ואחר כך אנו רואים אחר עם שיער שחור, אין זה מכריח שכשאר נחשוב על המושג אדם נצטרך לראות אדם עם שיער זהוב ושחור. שכן על פי האמור לעיל, אנו יכולים הרי לראות את האדם כנטול שיער לגמרי, האם לכן לא נחשיב אותו כאדם? הן ברור שגם אז ייחשב אצלנו כאדם! ונוסיף ונשאל, האם אדם נטול רגליים או ידיים, או בידיים עם אורך מסוים או אורך אחר, ישנה זה את מהותו כאדם? הן גם זה ברור שלו! נמצא א"כ שכשאנו מביטים על האדם ומקבלים ממנו מושג של האדם, הרי שזה מתייחס לרושם השייך למהותו של האדם, וזהו "גוף חי חושב ברמת אנוש". הגדרה זו אינה איזו הגדרה מופשטת ממה שראינו, שכן ההתרשמות על האדם כגוף חי וחושב זהו הרושם מכלל הרשמים שיש לנו כשאנו נפגשים עם האדם. ומעתה היות וגודל הרגליים צבע השיער והנעליים, הם רשמים שאינם נחוצים ואינם שייכים לרושם העיקרי והמגדיר של האדם, הרי שכשאדם אומר או חושב על בן אדם, הוא מתייחס אל הרושם של "גוף חי וחושב" שזה אינו תלוי כלל בפרטים הבלתי משנים את הרושם הספציפי הזה.

הרי שמאחר ואנו מבינים שמושג הוא רושם מסוים, מתוך כל הרשמים, שהוא עיקרי במהות הדבר, או עיקרי לעניינינו כמו המשולש של העוגה, אין כל צורך, ואין כל אמת בטענה הזוקקת את הדמיון לראות בדמיונה בעת הזכרת המושג, את כל הרשמים הנלווים הבלתי נצרכים, והבלתי שייכים לרושם הרלוונטי הרצוי.

ייתכן וקל יותר לתפוס את הדברים האמורים, לגבי צבע. האם כשאנו מדברים על צבע לבן, יש לנו צד ומחשבה שנזדקק לחשוב על כל הפריטים נושאי הצבע הלבן שראינו בחיינו? ברור שלו, שכן הצבע הוא רושם מסוים, שאינו תלוי ברושם של הדבר הנושא אותו, ולמשל קיר לבן, אין מושג הלבן, שכאמור הוא רושם מסוים של הקיר, אין הוא זוקק ותלוי בנושאו – הקיר. זאת אומרת, אנו יכולים בהחלט להתייחס לצבע ללא שנחשוב על הדבר הנושא אותו, שכן הם כשני דברים סמוכים שאין צורך לחשוב על אחד דווקא עם שכנו, כך הצבע [ונניח חומר הצבע], אינו נזקק להיתפס במודעות עם הדבר עליו הוא צבוע, שכן רושמו עצמאי ואינו תלוי בדבר עליו הוא נצבע [אם כי הוא קשור אליו, אך לא כמושג].

לינקי תודה

מציץ,

אנסה לבאר כוונתי, וכוונת הדברים מבחינה ציורית שכשאומרים בן אדם, אין צורך לצייר אלא את חלק המוח המחובר לגוף מתפקד, ולציור העניין, קח מעין גולגולת הורד כל המיותר הוכח את היותו חי על ידי מעשים מסויימים, עם גוף מנימלי, וזה יש לכל אדם ואינו משתנה מאדם לאדם.

אפילו שלא זו כוונתי הראשונה, נתחיל שוב מנקודה זו.

יהוסף

אינך צריך לטרוח , כי אני מבין היטב את כוונתך . אתה נוקט בשיטה הריאליסטית-אפלטונית .

שיטת יום היא שכדי שיהיה אפשר לחשוב על משהו חייב שיהיה אפשר שהדבר יהא קיים במציאות בדיוק כמו הציור שבמחשבה .


מה תאמר לי אם אגיד לך שברחוב יפו נמצא עכשיו אדם שאין לו קומה מסויימת ?

אין זה מעלה ולא מוריד אם אתה טוען שאפשר לחשוב על מושג כזה . השאלה היא האם זה יכול להיות קיים בפועל ממש .

לדעת יום זוהי המבחן היחיד לאפשרות לחשוב על משהו . אתה דוחה את המבחן הזה ובכך אתה נמצא בחברה מאד טובה של האסכולה האפלטונית...

סיכומך לגופם של דברים אמת, אך לא השיוך לאסכולה...

ככל שידוע לי אודות אפלטון, הוא לא זיהה את מושגיו ברשמי המציאות עצמה, מה שאני כן טוען, שלמרות שאין ציור במציאות הכולל "אך" את המושג, בהחלט המציאות כוללת את המושג הטהור, וזאת על ידי הסרת כל הנלווה מהרושם הרלוונטי הנוגע לעניינינו, כמו קטיעת ידיים ורגליים וכו', כדי לקבל את הרושם של המושג, שכנ"ל הוא טבוע ברושם עצמו, אם כי עם תרכובת של דברים נוספים.

אפלטון ראה את המושגים כמושרשים בנפש עוד לפני בא האדם לעולם, יום ראה אותם כבאים מהרשמים, והמושגים הכלליים כיצירת האדם, ומה שאני מנסה להראות, שהמושג הוא רושם מסויים מבין רשמיו של הדבר, שאכן מבחינה טכנית אינו מופיע לבד. כך שהדרך לזהות את המושג, הוא על ידי בידוד רשמיו לחלקים, שמביניהם תימצא המושג.

ייש כוח

תוקן על ידי - יהוסף - 21/12/2003 21:38:33

הדרך אל המושגים באופן אובייקטיבי

חשיבות היחס אל המושגים בחיינו

השבי בידי אידיאות המושגים - אפלטון
חשיבות נושא זה, אינו מבחינה מדעית, או תיאוריה מטאפיסית העומדת כתורה יפה או שגויה כשלעצמה. ההשלכות של נושא המושגים נרחב עד מאוד. כפי שרומז בתחילת הדברים, הרי שכמשל התפיסה האפלטונית את המושגים, ככאלו שאין לנו מגע ישיר אתם, ואין לנו אלא את ההיזכרות של המושגים שהחדירו בנו אידיאות המושגים עוד לפני בואנו לעולם, תפיסה כזו חוסמת את התקדמות האדם במושגיו. אם במקרה אדם הוא רופא המתעסק ברפואת האדם, ומשתמש לצורך כך בבעלי חיים, המומתים לצורך מחקריו, באופן מאוד טבעי מושג הצדק יקבל ליווי טבעי כ"צדק אנושי", שכן רגש הצדק אל החי יהא מפותח פחות כלפי בעלי החיים, ומושג הצדק יתקשר באופן טבעי לבני האדם. האדם הזה לדעת אפלטון שבוי בידי המושג המעוות שנוצר אצלו, שכן דרכו אל בדיקת המושג חסומה על ידי אלי האידיאות שנטלו לרשותם את המושגים והצניעום מהאדם הבלתי נזכר בהם על ידי מאורעות החיים. היות ומאורעות חייו של הרופא האחרון, הרי שהיזכרותו ממושג הצדק היא אך ביחס לאדם.

גם הוטרינר המתעסק ברפואתם ורווחתם של בעלי החיים, אינו נקי ממגפת המושגים של אפלטון. אדם זה המתעסק ברפואת החי, ולקיום עיסוקו זה הוא משחית כל מיני עצים וצמחים יקרים, יחוש ביתר עצמה את הצדק בליווי של "צדק עם החיים", או משהוא דומה לזה. כאשר יזדמן לשאלת השחתת עץ או צמח, לא יזומן לו מונח הצדק כמונח כללי, המאפשר לו להתייחס לחשיבות הצמח בהתאם. גם וטרינר זה שבוי בידי מושגיו הנרכשים אצלו ללא יכולת סינון וייחוס. אין לו את האפשרות לבחון את המונח באופן טבעי כלפי כל דבר אשר אינו זמין לפניו, שכן אך ההיזכרות היא הגורם העיקרי לרכישת המושגים.
חשוב להדגיש, שיש דרך גם לתפיסת אפלטון להיחשף להיקפו ודיוקו של המושגים, שכן תמיד ניתן להפעיל היזכרות דרך ציורי הדמיון. למרות זאת האדם אינו מזומן לכך, כדי שנוכל לראות אותו כמי ששולט על מושגיו. יותר נכון יהיה לומר שהמושגים לדעת אפלטון שולטים על האדם [ובפרט לתפיסתו של יום שהמושג הוא העתק של הרושם המסוים, וברושם המסוים אין את המושג הכללי].

אובייקטיביות המושגים מתערערת - יום
אך לא רק לדעת אפלטון אנו בבעיה חמורה, גם לדעת יום, שאנו חבים לו תודה על מסירת מפתח המושגים לידי האדם, כך שיוכל לבחון את מושגיו לאור רשמיו, גם על פי תפיסתו של יום אנו בבעיה חמורה לא פחות.

לדעת יום, המושגים נוצרים ומתייחסים אל הרשמים. אין רושם ללא מושג ואין מושג היכול להצטייר בעינינו ללא רושם. המושגים הכלליים, לדעת יום, הנם תוצרת האדם, אם באופן טבעי ואם באופן מלאכותי . יום טוען [ראה הערה], שמושגים כלליים אינם מושגים שאנו מזהים אותו באופן ישיר במציאות, ואף אינם נולדים ברוחנו באופן ישיר מהמציאות. לדעת יום המושגים הכלליים הם מושגים מלאכותיים, שהאדם מייצר בכך שהוא מאחד כמה מושגים פרטיים, הדומים זה לזה, תחת שם אחד. יצירה זו תקל על האדם בכך שהיא תהווה "גורם להם להעלות לעת מצוא אישים אחרים דומים להם", כלומר על ידי מתן הגדרה כולל כמושג כללי, נוכל לאפיין ביתר קלות את מי שידמה לאחד המושגים הכלולים במושג כללי זה. מן הראוי לציין שחלק ניכר ואולי החשוב יותר שבמושגנו הם המושגים הכלליים, כמו צדק, יושר, רוע, חסד וכדומה.
כפי שראינו לעיל, וכפי שאנו רואים מדברי יום כאן, הרי שהמושגים אינם תמיד משקפים את הרשמים שמהם הם נוצרו, המושגים עלולים להיות מלאכותיים.

יתירה מזו, לדעת יום הרי שכל מושג אינו ניכר ברשמינו הראשוניים, אלא מולד מהם. אי לכך בהכרח יווצר המצב הבא. הן ברור שלכל דבר שבעולם יש כמה וכמה מושגים, ולמשל, האדם הוא 1. מהות קולטת 2. מהות רואה 3. מהות שומעת 4. מהות מהלכת 5. מהות נושמת 6. בעל מחשבה 7. מהות של מדבר, וכן הלאה והלאה. כל המהויות הנזכרות הם מושגים, מהות קולטת הוא מושג כללי גם לחיה וכן האחרים, מהות חושבת יכול לחול על הרבה מהחיות, מהות מדברת יכול גם להתייחס לתקליט, במובן של משמיע קולות. על כל פנים ברור לנו שלכל דבר יש הרבה מאוד מושגים.
מעתה, לדעת יום שהמושג נולד אצל האדם ללא זיהויו באופן ישיר ברשמים, הרי שמבין כל המושגים שיש לדבר אחד, הן ייתכן בהחלט שאדם יחווה או יקלוט רושם מאוד מסוים מבין כל הרשמים. כי ברור שאדם קולט את המושגים הקרובים יותר למודעותו, אדם לא יגדיר כל דבר כאנרגיה אטומית למרות שזה נכון, והסיבה לכך כי לא זה מה שמעניין אותו בדבר. כך שממילא המושג שייקלט אצל האדם יהא זה הרלוונטי כלפיו. נמצא כי לדעת יום אין לנו שום ערבון לכך שמושגינו יהיו אובייקטיבים, קרי משקפים את הדבר כפי שהוא על כל מושגיו החשובים לנו. לדעת יום הן ייתכן ואף מן הנמנע שלא יהא כך, שהאדם יגדיר את מושגיו באופן מאוד סובייקטיבי, שכן כאמור הסובייקטיביות של האדם היא הגורם המכריע איזה מושג מן המושגים יירשם בדעתו כמושגו של הדבר.

אך כפי שאנו תופסים לאחר הבירור למעלה את נושא המושגים, העניין מקבל פרופורציה שונה, וזווית אובייקטיבית הגדלה ללא שיעור, ביחס לתפיסתם של אפלטון, לוק, ברקליי ויום.

אם הבנו שהמונח "מושג" הוא אחד הרשמים המצוי בעצם שלגביו המושג תקף, הרי שהדרך לאובייקטיביות סלולה לפנינו, אם כי אינה מובטחת. משעה שאדם יודע שאת המושג עליו לזהות על יד הפשטה ובידוד רשמים לא רלוונטיים, כמו לגבי המונח "מכונית", שעלינו לראותו כמתייחס אל המנגנון של המכונית ככלי נסיעה, תוך כדי הפרדת הפריטים הבלתי רלוונטיים כמו הצבע מספר מנורות התאורה וכו', הרי שדרך לימוד ומציאת המושג, פותח את ההזדמנות להגיע אל המושג המדויק והכללי ביותר, גם מתוך עצם שלכאורה שייך להיבט מאוד ספציפי של המושג. ולמשל, אם ניקח את העצם ששמו אדם, ככל שנוסיף לבודד, כך נגיע אל המושג המזוקק ביותר והכולל ביותר. כשלב ראשון נגדיר את האדם כעצם חושב פועל ומדבר, אחר כך נפשיט עוד רשמים, עד שנישאר עם הרושם הכללי ביותר כמהותו של אדם, כ"גוף חי" או "חי". כמובן שכל רמות המושגים, דהיינו כמו "גוף חושב פועל ומדבר" ובאופן כללי "גוף חי", שניהם מושגים אמיתיים הכלולים ברשמים שיש לנו באדם. כך על ידי בחינה מאומצת וכנה, נגיע אל היחסים והמושגים העיקריים הכלולים בדבר, ואז נוכל לבחור את המושג האובייקטיבי, שכן שלא כמו אצל יום ואפלטון שאין לנו ידיעה ישירה על כלל המושגים, אלא הדבר יוצר מושג כל שהוא בתודעה שלנו, ללא עירבון שלא היה יכול ליצור מושג אחר, אם נתאמץ בכיוון שהצבנו, הרי שלנו יהיה מרחב מושגים רחב, שלא ימלט ממנו שום מושג אפשרי. אנו פונים אל מעיין המושגים ושואבים את כל מימיו, אנו ניגשים אל העצם שם יש רשמי מושג של כל מושג ומושג שאך יכול להתאים לעצם המדובר, ומתוכו נוכל לבחור את המושג האובייקטיבי. ואיך בוחרים מושג אובייקטיבי?

אם אנו דנים על האדם כדוגמא, הרי שנייחס לו לצורך העניין חמישה מושגים –
1. גוף מהלך ופועל
2. גוף חושב פועל ומדבר
3. דמות עם ראש עיניים וכו'
4. בעל חיים
5. בעל מודעות שכלתנית - אנושית

הנה כל המושגים הללו הם אמת, אלא שכמאפיין את האדם נצטרך לבחון את המושג המייחד אותו. מכאן שמושגים 1, 2, 3, 4, אינם מאפיינים את האדם. "גוף מהלך ופועל" ואף החשיבה, אינה מתאפיינת אך באדם, גם בעלי החיים פועלים ולמקצתם חשיבה ברמה מסוימת. דמות עם ראש וכו' לא יאפיין את האדם, וגם כאשר נוסיף לו גוף עומד עם ראש וכו', לא יהא זה די, כדי להבדילו מקוף ודוב. מלבד זאת לאדם יש חשיבות הרבה יותר מאפיינת מאשר צורת גופו, מכדי שהמושג העיקרי של האדם יהיה תיאור גופו. בעל חיים ברור שאינו מאפיין את האדם. הרי לנו שרק מהמושג המוגדר במושג החמישי אנו מתקרבים אל המושג המאפיין. כמובן שכל מושג שאך נחליט עליו כמאפיין אינו שולל את המושגים האמורים, שכן כולם נכונים, אך המאפיין הוא המושג המבדיל ומייחד את האדם כמי שהוא אדם ולא זהה לבעלי חיים אחרים.

מציץ, שבתי וקראתי את דבריך, ושמתי לב שאולי לא הצבתי את נקודת הטיעון ביני ויום.

כפי שכתבת -

"כאשר נוגע הדבר במושגים פשוטים חייב להיות קדימה של הרושם הפשוט המקביל לה"

לעומת זאת אני טוען, שהמושג הנו כלול בכלל רשמי הנושא. וכמו שעוגה נושאת את מושג המאפה באשר היא מאפה, ואת זאת אנו מזהים בעוגה עצמה, בדיוק כפי שאנו מזהים שצבעה חום או לבן וכדומה. בקיצור המושג הוא אחד מהרשמים.