פרסומי ניסא

לפי ההלכה יש להדליק נרות אף בביה"כ, ויש בכך מעין הד ל'פרסומי ניסא' המקורי של טרם העברת ההדלקה ל'נר איש וביתו'. באופן זה, הציבור מדליק בברכה בביה"כ למרות שאף אחד לא יוצא ידי חובה בהדלקה זו - אלא עניינה: פרסומי ניסא.

בימינו, בהם יהודים רבים אינם מדליקים נרות חנוכה, עולה השאלה לגבי הדלקת נרות במקומות ציבוריים. מחד, אין כל היתר להדליק בברכה כיוון שזה לא 'נר איש וביתו' ולא בי"כ. מאידך, אין לך פרסומי ניסא גדול מזה - הדלקה בפני יהודים שכלל לא ידליקו.

כך למשל, במשרד בו אני עובד נהוג להדליק מדי יום כאשר לצורך כך מתכנסים כל עובדי המשרד, רובם רחוקים מתו"מ ולא דכרו שמיה דהדלקה כלל.

האם יש מקום להדליק בברכה?

לדעת פוסקים רבים, אין להדליק בברכה במקום ציבורי, אא"כ אפשר להתפלל שם במניין עובר להדלקה ואש יש לו שם של ביכ (וכ"פ למשל הרב יוסף והרב אליהו).

לדעת אחרים, יש להדליק בברכה במקומות ציבוריים. כך נוהגים למשל אנשי חב"ד שעורכים הדלקות ציבוריות עם ברכה, ולא ידוע לי על עוד פוסקים המתירים זאת.

האם זו אינה דוגמא קלאסית של צורך זועק בהתפתחות ההלכה?

הרואה המברך את ברכת שעשה ניסים [הברכה השנייה בלבד], הוא 'מצטרף' להדלקת הבעה"ב בלבד ואינו חלק מהמצווה שהרי המצווה היא "להדליק". וא"כ בשביל שרואה יברך צריך שהמדליק יקיים בזה את מצוותו.
[עיין תוס' סוכה מ"ו ע"א ד"ה הרואה שמשווה ראיית נר חנוכה לראיית לולב וסוכה.]

תוקן על ידי - אזורי - 21/12/2003 17:04:12

אריק

אזורי, דומני שמובא בפוסקים שהדין של הרואה המברך הוא גם ברואה הדלקה בביה"כ שאין המדליק יוצא בה י"ח (ואף למיעוט הפוסקים שסוברים שניתן לצאת י"ח בהדלקה כזו האי רק למי שלא יודע לברך - שבודאי אינו המברך...או לאורח - שזה מקרה נדיר).

ממללא,
גם אם המדליק אינו יוצא בה ידי חובתו צריך שיהא בהדלקה מצווה.

מכיוון שכל הלכות הדלקת נרות הינם מרבנן, יש מקום להקל לפי הצורך.