מסתברא: הגדרת החסידות (מתוך ח"ח)

בפורום שכן מצאתי את ההגדרה הבאה של מסתברא, ולדעתי ראוי להעתיקה הלום:


חסידות המיוחדת לבית מדרשו של הבעש"ט מורכבת ממספר יסודות (ואני מונה רק דברים שלא ראיתי מודגש באף תנועה מלבד ומחוץ לחסידות של הבעש"ט):

1)אמונה בצדיק ללא סייג כיסוד לחיים ולחיות עם הצדיק.

2)לחיות באמונה מוחלטת באין עוד מלבדו כעיקר וחזות הכל.

3)אהבת ישראל לכל יהודי באשר הוא ללא הבדל מעמדו ומצבו בתורת ה' ובקיום המצוות וגם לרשע.

4)שמחה כיהודי ובתור יהודי גם כאשר לא מקיימים מצות.


5)הרגשת הפנימיות הרוחניות ותחושה החוייתית של המצוות.

יש מתנגדים החולקים על המצע הדתי של החסידות מטעמים רעיוניים וטעמים חברתיים. אך זאת היא החסידות הטהורה.

לא אפרט אצל איזו חסידות היסודות הללו חיים וקיימים ואצל מי לא. והמבין יבין.

***

הרשיתי לעצמי להגיב על דבריו שם, ואני מחכה לתגובתו:

מאד הפקתי תועלת מהסיכום התמציתי והבהיר שלך לתורת החסידות, ואני משער ממה שאני מכירך שאתה בר סמכא לענין זה.
ארשה לעצמי לשאול שתי שאלות:

א. האם המכנה המשותף הזה אופייני לכל החסידויות? כלומר, האם יש אדמורים שאתה מכיר בהם שחלקו על יסודות אלו, הוסיפו עליהם או גרעו מהם?

ב. במיוחד - מה הגדרתו של מי שמקבל את כל מה שכתבת, פרט לסעיף א', על מעלת הצדיק והחיים עימו?

ואולי באמת קצת יותר פירוט מה אומר סעיף א' למעשה ולא רק באופן תיאורטי שרחוק ממני?


***

אני רואה בדבריו של מסתברא נסיון אמיתי וכן של תלמיד חכם חבדניק (כידוע) להגדיר את החסידות לפי תפיסתו.

בעיני, רוב חלקי ההגדרה שלו ראויים לכל יהודי, בעוד הסעיף הראשון מוקשה בעיני ולדעתי הוא תוספת מאוחרת ליהדות, נניח מימי תיקוני זוהר ואילך (כוונתי לפירסומו של תיקוני זוהר...).

אשמח על דיון בנקודות אלו, ואולי מסתברא ימצא לנכון לזכותנו בתגובה גם כאן.

אידך גיסא, חברינו החבדניקים והחסידים בכלל, הבמה לרשותכם!

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

כהמשך לדברי אנקדוטה, ראו
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=617441
על מנהגי תפילה מחודשים בבית המדרש ב-770.

יצחק יונתן

כפי שהבנתי מן הכותבים אצלנו בפורום ובכלל, המשיחיים נחשבים כיוצאי דופן גם בחב"ד. על כן, אם יש להם מנהגים משונים, הדבר נובע מאמונתם המשיחיסטית, ואין בהם להצדיק רינון על חב"ד כולה - כך טוענים חסידי חב"ד הלא משיחיים לפי הבנתי.


אנקדוטה

טענתי נגד המקום המיוחס לצדיק והאופן שבו הוא נתפס בחסידות אינה בגלל שמעמד זה גובל בשיתוף. עצם המושג שיתוף טעון בירור יסודי עבורי.

הטענה שלי היא שהמקום המיועד לצדיק הוא מופרז ולא נכון, ואין לו מקור של אמת ביהדות (לפני התיקוני זוהר או הזוהר).

למשל, הרעיון שכבר גרשם שלום הצביע עליו, הצדיק כמקשר בין שמים וארץ, שכל השפע יורד דרכו, ושהתפילות עולות דרכו.

וכי אם אין בזה שיתוף, זה כבר בסדר, וזו כבר יהדות באופן התקני של המילה?


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

תראה אדון מימוני אינני יודע מי זה גרשם שלום אבל זוהי כבר בגדר פשרנות כל העניין שהשפע יורד דרכו לא אכפת לי כליטאי מובהק לזכות עם עוד כמה חברים בחמישים מיליון בלוטו ושיגידו שזה ברכה מהרבי , אבל טענת שיתוף היא לא פרשנות היא טוענת על הטכניקה עצמה שהיא גרועה מכפירה ,

מה שאתה טוען אני חוזר שוב , זה מתוך גישה פרשנותית נטו ,זכותו של כל אדם לפרשן פרשנות איך שבא לו , רק להזכירך , התנא באבות אומר : עשה לך רב , עד להיכן ללכת עם זה ? האם רב חלקי ' מתי שבא לי ' לזה התכוון התנא ? ואולי התנא התכוון לרב טוטאלי ? ששמהכשרו אני אוכל לקבל את פניו אני עולה ורק להנימנים כאנשי שלומו והולכים בדרכיו אורחות חייו אני משוייך ?
ולכל שאלה ולו הכי קטנה אני שומע בקולו מחוט ועד שרוך נעל !!! ?

אולי רק לזאת יקרא רב ?

להגיד שהשאלה שנאלה [ ולפחות לא הובנת כך עד עתה ]היא כזאת : האם השפע עובר דרך הצדיק ???....זו שאלה שולית פילוסופית .

וסתם דרך אגב נראה לי מתוך ניסיון הויכוח שכמו שהמתנגד זה טבעו השני כבר להתנגד , כמו כן , טבעו השני של החבדני"K [ דווקא !!! ] הוא לגרות ולעצבן את המתנגד הממוצע לאמר : הרבי הוא אלוהים ותקפוץ לי

מיימוני,

לענ"ד אתה עושה לעצמך חיים קלים כשאתה מתמקד בצדיק המוריד את השפע.

האם הכהנים המברכים את ישראל אינם עושים משהו שנתפס כבר אצל חז"ל כמשהו דומה? (וכאן לא מדובר על 'צדיק' מכוח מעשיו אלא מכוח עצם קיומו).

האם ר' ישמעאל בן אלישע לא מברך את הקב"ה כביכול בעצמו?

האם התפיסה שהתפילה צריכה לעבור דרך מקום מסויים, 'והתפללו אליך דרך ארצם', אינה בעייתית מנקודת מבטך? וכי מה גרע כוחו של צדיק מגוחה של האדמה?

ממללא השוואות מענינות

אין מקור לכך שברכת כהנים היא יותר מצורת סוף העבודה שהכהנים העומדים בתווך בין אלוקים והעם מביאים את ברכת אלוקים לעם כמו להבדיל האמן בסוף הופעתו.

לכן אין שום צורך לחדש שיש כאן אמונות טפילות אם כי "כל הרוצה לטעות יבוא ויטעה" [כחתימת למך ירפא המקום את אביו].

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=370349

תוקן על ידי - ווטו1 - 29/12/2003 0:46:06

כבוד מיימוני.

יש לי הרבה דברים בגו לבאר להסביר ולהבהיר, אך למצער איני יכול לכתוב כאן, כאשר יוצאים מנקודת הנחה שמדובר ב"אמונות טפילות".

בתולדות הוויכוחים מעולם לא הצליח מישהו שנאשם שמאמין באמונות טפילות להוכיח שאין הן טפילות, שהרי ההבדל בין "טפילות" לבין אמונות עיקריות הוא בעיני המתבונן.

והמתבונן בפורום זה כבר מסתכל על דברים מזוית מאד מסויימת.

וממילא אמשיך שלא להשתתף בפורום זה ואתם תמשיכי לשיר את המנגינה בעלת קול אחד בלבד: קול הרציונליזם.

אמצא פורום לא מוטה לדון בחסידות.

ברוך מחיה המתים!

י"י

אבל 'הילודים למות' . כנראה שזה קרה עוד לפני שהסספקת לברך .

מסתברא יקירי

מצטרף ליצחק יונתן. ברוך מחייה המתים!

אני יכול להבטיח לך, לכל הפחות ככל שהדברים משקפים את דעתי -

א. איני רואה באמונת הצדיק - אם נקרא לה כך - אמונה טפלה. אמנם אני סבור שהיא מחודשת.

ב. אני מוכן לשמוע כל מה שיש לך לומר. כמובן, אבקש מקורות.

אם הדברים נראים לך, אשמח מאד להמשיך לדון בהם בהשתתפותך.

כמובן, תוכל לפרוש בכל עת אם תרגיש שמזלזלים בך או באמונותיך.

ועוד אוסיף, מה שכתבתי כבר פעמים רבות, שהדרך לשאול: מנלן, ולזהות סתירות ולהקשות עליהן, היא דרך לימוד הגמרא בישיבות מאז יש לנו מקורות אודותיהן.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

זה נושא מסועף, ובכל אופן איני בא לכאן להתווכח ללא תועלת, כי אם להבהיר:
אמונת הצדיקים שוה בכל החסידויות, וההפרש בין גישת החסידות הכללית לבין חסידות חב"ד, היא שהחסידות הכללית מפרשת בזה את מארז"ל: בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחַיה, ואילו חסידות חב"ד טוענת: וצדיק באמונתו יִחְיה כתיב. והדברים עתיקים, ומרומז באגרות קודש של אדמו"ר הזקן בעל התניא עמ' קכג.

ומה שאתה כותב בנושא החידוש שבזה, אעתיק כאן מהאמור בתניא פ"ב:

ובזה יובן מאמר רז"ל על פסוק ולדבקה בו שכל הדבק בת"ח מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה ממש כי ע"י דביקה בתלמידי חכמים קשורות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושרשם שבחכמה עילאה שהוא ית' וחכמתו א' והוא המדע כו' [והפושעים ומורדים בתלמידי חכמים יניקת נפש רוח ונשמה שלהם מבחי' אחוריים של נפש רוח ונשמת ת"ח].

לא מדובר כאן באמונה, כי אם בדביקות, אמנם יש בזה כדי לתת קצת הבנה בנושא.

מסתברא היקר

כתבת משפט מאוד מעניין, וזהו, -
בתולדות הוויכוחים מעולם לא הצליח מישהו שנאשם שמאמין באמונות טפילות להוכיח שאין הן טפילות, שהרי ההבדל בין "טפילות" לבין אמונות עיקריות הוא בעיני המתבונן.

שאלתי, האם כן קרה שהבלתי מאמין הוכיח למאמין על אמונתו שהיא טפלה, והבין זאת המאמין (עד כה)?

אז מה זה אומר?

יש לך בהחלט מה לשמוע..