| נשלח ב-18/12/2003 18:46 |
 |
| |
סיפורי מקולקלים
כמי שגילה את הפורום הזה לאחרונה (ונהנה מכל רגע בו), נתקלתי פה בתופעה שמוכרת לי שנים רבות, ולצערי אף לכאן עשתה דרכה. אני מכנה אותה: סיפורי מקולקלים.
מוכרת לכולנו התופעה של סיפורי צדיקים, על שלל יתרונותיה וחסרונותיה. אחד המאפיינים של התופעה לדעתי, היא גרעין סיפורי שקיים ומודבק לכל מיני צדיקים, בד"כ רבו של המספר. לאותנטיות של הסיפור ולשאלה אם היה ונברא או משל היה, אין חשיבות.
במקביל, התפתחה תופעה של סיפורי משכילים/מקולקלים/נחשדים בכפירה וכד'. לעיתים ניתן לראות גרעין סיפורי שמודבק בפי העם כל מיני אנשים, למרות שאין לו כל אישוש וכולו 'מפי השמועה'.
הנה שני דוגמאות שנתקלתי בהם פה בפורום, שתיהן, לא למרבה הפלא, קשורות לישעיהו ליבוביץ':
א. ידוע המעשה בישעיהו ליבוביץ' שדעתו לא הייתה נוחה מחג הפורים, ולכן נהג מדי פורים לעלות ירושלימה, ומדי שושן פורים לרדת תל אביבה - ובכך למעשה הצליח לפטרו עצמו מחיוב במצוות החג.
סיפור זה, שככל הנראה אין לו כל אחיזה במציאות, מאוד תואם את 'רוח ליבוביץ' בעיני העם, שכל כולה שמאלניות קיצונית מוסרנית, כביכול.
בכל מקרה, למען הסר ספק, המקור לאגדת העם הזו היא דווקא במלומד יהודי אחר, עקיבא ארנסט סימון. הלה, היה הומניסט (בניגוד לליבוביץ' - לא של העם אלא של כתביו) ממשפחה מתבוללת שהתקרב ליהדות. מטבע הדברים, הלה נקרע בין ערכיו ההומניסטיים לבין ערכי הדת שאימץ לעצמו אט אט.
למעשה, מקור האגדה הנ"ל בעניין פורים היא לגבי סימון, וזאת כנראה עקב התבטאות שלו בגנות נקמת היהודים ביושבי שושן.
ואולם, אף לגביו, שמעתי פעם מפי בנו פרופ' אוריאל סימון (איש המחלקה לתנ"ך באונ' בר אילן) שאין לו כל בסיס ואביו חג את חג הפורים ככל יהודי אחר.
ב. ליבוביץ' וסליחות. שמעתי טענה לפיה ליבוביץ' לא נהג לומר סליחות כיוון שקיימא לו שאדם נידון בכל עת (כפי שאכן הדברים מבוררים לשיטתו, והוא אף מטעים זאת בשיחותיו על הימים הנוראים שבספר 'שיחות על מועדי ישראל').
ואולם, מכאן ועד לייחס לו החרמת הסליחות הדרך ארוכה. כך למשל, בספר 'שיחות על מסילת ישרים', הוא 'נאלץ' לקטוע דיון שמובא בספר כלשונו וכהווייתו כיוון ש'עלי לסיים כיוון שאני ממהר לאמירת הסליחות בביה"כ"...(אין בידי כרגע המקור והציטוט המדוייק).
מעניין ששמעתי את שתי האגדות הללו מפי אנשים שונים. אני חושב שהיא מלמדת על איזו תופעה של ניסיון לייחס לבעלי תפיסת עולם חריגה ולא מקובלת, גם סטייה מהפרקטיקה הנוהגת (ההלכה והמנהג שהתקבע בהלכה), בשביל להכשיר את פסילתם, בבחינת ראו מה בין בני לבן חמי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2003 20:03 |
|
| |
.
השמצות, אגדות אורבניות ...
מקור הסיפור הוא אכן אודות הפרופסור עקיבא ארנסט סימון, אביו של הפרופסור אוריאל סימון, שהוא אביו של הדוקטור איתמר סימון.
דא עקא, שהסיפור אינו נכון.
אמנם, כפי שצוטט מפיו של ע"א סימון, אמר הוא כי האנשים שעמם הוא מתפלל, אינם בני השיח שלו, ובני השיח שלו, אינם מתפללים, אולם מבאי בית הכנסת של ע"א סימון בירושלים תוכלו להווכח כי בכל שנה, היה נוכח בקריאת המגילה של מוקפין, כמו כל שאר מתפללי בית הכנסת.
מצד שני, למה להרוס סיפור טוב בעובדות...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2003 21:58 |
|
| |
מצו"נ  ,
עד לפסקה האחרונה דברי חנ"מ שהבאת הם של טעם ויש לדון אותם כבאים מתוך רצון לאמת לכה"פ בעיניו.
אך מה שהבאת מגליון הגמרא בסוף, זה דבר שונה ודוגמא מצוינת לליצנות הדוחה מאה תוכחות כאשר אין כאן שום ענייניות וכל בי דרדקי יודע שכוונת חז"ל לתת משל חריף שחייב לא להיות דומה לנמשל.
ייתכן שהאיש חנ"מ לא כתבם מעולם אבל הרי אנו דנים בדמות חנ"מ משמה נמסרים רעיונות גם אם לא אמרם האיש. ולפי הערה גליונית זו מובנת דעתו השלילית של מיימוני על דמות זו!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2003 01:33 |
|
| |
ממללא, אכן מצאת סיפור או שניים, אבל לא ניתן למצוא בעולם ממסד ביבליותרפי (תרפיה ע"י סיפורים) שמקים עולם דימיוני שלם בסיפורי לילי שבת וסעודה שלישית כמו אצל החסידים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2003 01:53 |
|
| |
ביבליותרפי ?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2003 08:25 |
|
| |
מציץ,
אני שמעתי את הסיפור על ביאליק, אבל בגירסה הזו, ה"הגהה" שלו על גליון הגמרא הייתה בסוגייה העוסקת בפגי שביעית...
מואדיב,
את האמירה האלמותית (לא יכול לדבר עם אלה שמתפלל עמם, ולא יכול להתפלל עם אלה שמדבר עמם) שמעתי כמצוטטת מפי לפחות שנים אחרים. האחד, פרופ' מבר אילן שחי עמנו (נאמר בשיחה אישית ולא יודעת אם לציטוט, אבל הוצג כאילו "חידוש" שלו) והשני, המלומד התלמודי וייס הלבני.
יייוסיייי
מעניין מאד. אתה מוכן להרחיב בעניין?
תוקן על ידי - שחרית - 19/12/2003 8:28:23
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2003 03:15 |
|
| |
שחרית, כל סיפורי אגדה מלמדים יותר על הארכיטיפ הקולקטביבי של ממציאיו והאופן בו הם רואים עולם מושלם, מאשר על שכלם הישר ואמונתם בהיגיון הסיפורים. או כפי שהחסידים עצמם מבטאים זאת. "גם אם כל הסיפורים בסדרת "שבחי הבעש"ט" לא התקיימו, עלינו להאמין שהם היו יכולים להתקיים"
ככה ניתן לנו ללמוד אין ספור מידע על שאיפתם ורצונתיהם, לאן היו מועדות פניהם לטוב ולרע אילו היה ניתן להם האפשרות לנהל העולם ע"פ אגדותיהם.
כך לדוגמא ניתן לראות באמונה שהאדם עליון על האישה כיוון שנולד לפניה והיא רק הובאה כעזר. ברור שהיא מעולם לא נבחנה על פי גבולות ההיגיון דהיינו ללמוד ממציאות האישה ומציאות אדם ולבחון אובייקיבית לפי שיקולי תועלת ושווי. או, אפילו אם נניח שסדר פסוקים בספר כלשהוא מהווים פונקציה, אזי לפחות לראות את כל התמונה, שהחרק הכי קטן והצמחים נבראו לפני האדם, או כדברי חז"ל "יתוש קודמך". אדרבא, לפי היגיון זה, הרי שהאישה נולדה כנזר הבריאה לבסוף.. כלומר היא מלמדת על הרצון בתת מודע של המפרש, שלצורך העניין כאן חפץ בעליונות על האישה, ולא בהכרח מצביע על אמונתו בהגיונה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2003 06:27 |
|
| |
הצדק עם שניהם, הן עם מואדיב והן עם שחרית! פרופ' הלבני מצטט את האמירה מפיו של פרופ' סימון בתוך האוטוביוגרפיה שלו, ראו:
ד' הלבני, עלה לא נדף: חיים של לימוד בצל המוות, תל-אביב 1999, עמ' 86-88: "...ביטאתי את רגשותי במכתב הבא, ששלחתי לחברי הסגל בזמן שבו הצביעו על הרפורמות (את המשפט האחרון של הפיסקה האחרונה שמעתי מפרופסור עקיבא ארנסט סימון המנוח): לחברי מועצת הסגל: דומני שעמדתי בנוגע להסכמת נשים לרבנות ידוע כבר לכל המתכנסים כאן. אני מתנגד לכך. ההסמכה מנוגדת להלכה... אסוני האישי כי איני יכול לדבר עם האנשים שאתם אני מתפלל, ואיני יכול להתפלל עם האנשים שאתם אני מדבר. אולם כאשר אני חייב לבחור, תמיד אצטרף לאנשים שאתם אני מתפלל, כי אני יכול לחיות ללא דיבור, ואיני יכול לחיות בלי תפילה. דוד הלבני".
תוקן על ידי - ממדבש - 23/12/2003 6:29:29
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2003 19:17 |
|
| |
הערה לדברי ייייסי (אני מקווה שאני מבטא את זה נכון):
קראתי באחד מספריו המצוינים של הביולוג גולד, על טענות ששימשו כדי "להוכיח" שהכושים נחותים מהלבנים. הוכחות אלה היו נפוצות בתחילת המאה התשע עשרה. עיקר הטענות היה שהם לא מפותחים, היינו נשארו במצב ה'ילדותי'. אלא שאירע מה שקורה לעתים במדע, והביולוגיה החליטה ההיפך. דווקא גזעים שנשארו 'ילדותיים' נחשבו כשומרים גם על יכולת הלמידה והשינוי של הילדים, ומכאן שהם 'משוכללים' יותר. ומייד קמה אסכולה המוכיחה שהכושים אינם ילדותיים כלל, אלא נטולי יכולת למידה ושינוי, ומכאן שהם נחותים מהלבנים (שכמובן שינו גם הם את הביולוגיה שלהם, כדי להישאר עליונים).
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
