|
|
| נשלח ב-22/12/2003 01:27 |
 |
| |
ווטו
אני לא מבין איזה סמנטיקה שייך כאן ? אתה טוען שאין מקום לפסקים כלליים בכגון זה ואילו אני טוען שיש להם מקום .
שחרית
למרות שאני שרוי כעת במוחין דקטנות  אני מקבל עלי בלי"נ לפסוק את פסוקי . מפאת השעה המאוחרת זה יצטרך לחכות למחר .
רק הערה כללית : הלוואי ואחינו החרדים לדבר ה' היו מאמצים לעצמם אלפית מהפתיחות של אחינו המזרוחניקים ב'עניינים שהצניעות יפה להם' כביכול . אני מדבר על הנכונות לדון ולנתח את הדברים .
תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 22/12/2003 1:51:15
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2003 10:49 |
|
| |
מצו"נ,
הנחתי שאינך מסכים עמי על כך שהמזרוחניקים סובלים מחוסר פרישות ואילו החרדים מעודף. לא העליתי בדעתי שפלורליסט כמוך יחשוב שראוי לתת פסקים גורפים!!! 
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2003 13:58 |
|
| |
מצו"נ,
אני מצטרף לתפילתך לגבי אחינו החרדים. ואולם, בתור מיזרוחניק אני גם מוסיף תפילה לכך שרבים מאחינו המיזרוחניקים, שארנו ובשרנו שהם ואנו מאותו הכפר, יראו אף בעניינים שהצנעה יפה להם כעניינים שבהם יש להלכה מה לומר (משהו קצת מוזר לי עם הכינוי 'שומר נגיעה', שבחלקים רבים מציבור זה הוא מקבילה לאאוטסיידר).
וטו - קצר ולעניין, ומאוד מדוייק.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2003 16:38 |
|
| |
ווטו,
אני מסכימה איתך בכל ליבי לגבי פסקים כלליים, בעיקר בנוגע לתחומים אישיים הקשורים ביחסים בין בני אדם (אבל לא רק). נראה לי גם, כחיזוק לטענתך, שזוהי משמעותן של שאלות ותשובות המופנות לרבנים. מאז ומעולם היו השו"תים (אנא תקנו אותי אם טעות בידי), כלי לבירור ופתרון של מצוקות פרטיות ופרטניות, שלמרות האפשרות ללמוד מהן תקדימים, הרי הן מותנות בפירוט נסיבות מדוייקות למדי.
לענ"ד שאלות ותשובות במרחב הוירטואלי של האינטרנט, מראש מנטרלות עיון פרטני לגופו/ה של אדם וסיטואציה, ובכך, למעשה, פותחות פתח מסוכן (?) לפסיקות גורפות ומכלילות, ואולי אפילו לניצול מסויים של תמימות הפוסקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2003 22:42 |
|
| |
ווטו
אני לא נכנס לשאלה על עודף פרישות וחוסר פרישות אצל מגזרים שונים , שהרי כך מקובלנו מרבותינו מאורי ואבות החסידות שיסוד היסודות הוא : פון זיך נישט ארויסקוקן , אין יענעם נישט אריינקוקן (סליחה , אני לא יודע איך לתרגם את זה ) .
אני מדבר רק על ענין הפסקים הכלליים , מבלי להביע דעה לכאן או לכאן אודות התוכן של אותם פסקים .
ראשית כל , רוב השאלות שעליהם מדובר כאן הם שאלות ציבוריות שצריך להכריע בהם עבור הכלל . לדוגמה : בענין מחיצה , אי אפשר לתת פסק אישי לפי הנתונים האישיים של כל אחד ואחד שהרי צריך לפסוק הלכה לציבור האם חייבים מחיצה או לא . וכן בכל שאר הדברים , רובם הם דברים שקשורים להתנהגות קולקטיבית ולא להתנהגות הפרט .
רק בשאלות הנוגעות רק לאדם בינו לבין עצמו יש מקום לדון האם פסק ההלכה צריכה להיות אישת או לא .
ובכן גם בזה אני חולק עליך . אני מסכים אתך במה שכתבת שצדדי השאלות הם : 'מה יעשה הדוס ולא יחטא' לעומת 'מה יעשה הדוס ויתמודד עם החיים כאדם חופשי ולא כבהמה כלואה' . אבל אני חולק על ההמשך שההכרעה צריכה להיות אישית .
ההלכה מעצם מהותה היא אוסף הנורמות המקובלות או שראוי להן להיות מקובלות על ציבור . דרכו של היחיד לחיים רוחניים איננו מעניינו של פוסק ההלכה . החסיד השלם מתאונן על כך שיש רק תרי"ג מצוות ולא יותר , כדברי בעל חובות הלבבות בשער האהבה . יתכן גם שיש אנשים שיכולים לומר על עצמם 'ארבה ולא אסור' . אבל ההלכה אינה עוסקת בזה .
אתה מרבה להדגיש (ולא רק בנידון זה) שבשאלה הלכתית צריך אדם לשאול את עצמו מה יקדם אותו יותר . כלומר , אתה בעד גישה תכליתית שבו כל ההלכות בטלות לגבי תכלית הכוונה שבהם . ולכן קשה לך עם הרעיון של פסקי הלכה כלליים שאינם מתחשבים בנתונים האישיים הרלוונטיים , להבנתך , לשאלה ההלכתית . לדעתי , זה מבטל את כל הצורך בהלכה בכלל , למרות כל מחאותיך  .
למרות שלתכלית יש חשיבות רבה , הרי שאם מקבלים את הצורך בהלכה שתפרט את חובות האדם ולא תסתפק באמירה כללית אודות התכלית שאליו הוא צריך לשאוף , יש להבין שאת הדגש העיקרי צריך לשים על הדרך שפירשה ההלכה שבו מגיעים אל המטרה . רק במקרים שבהם הדבקות בלשון החוק הופך להיות אבסורדי יש מקום לשקול שינוי מכח רוח החוק , אבל גם זה בלי הונאה עצמית .
אנשים אינם מתענינים , ואינם צריכים להתענין , בהדרכה אישית . אף אחד אינו בפוזיציה לומר למישהו אחר איך לחיות את חייו . אנשים רוצים לדעת מה ההלכה דורשת מהם ועל כן הם שואלים את מי שמוסמך להשיב על שאלותיהם . הם מעוניינים לשמוע על פסק ההלכה שמבוסס על שיקולים וקטיגוריות הלכתיות . הנתונים האישיים הרלוונטיים נתונים לשיקול דעתו של היחיד ולא של הרב . בשביל זה די בהנחיה כללית שתפרש את התכלית (שלא לחטוא) , ושתשאיר מקום ליחיד להפעיל שיקול דעת לפי הבנתו כל חד לפום מאי דמשער בלביה .
אם מישהו מרגיש שיש מישהו אחר שיכול לרדת לתוך נבכי נפשו ולפסוק לו לפי מה שמתאים לו אישית , שיבוסם לו . אני לא מאמין בזה .
ולגבי הסתירה שנדמה לך שיש בין דעתי זו לבין הפלורליזם שאני נוקט בו בדרך כלל , היא הנותנת ודו"ק .
ובשולי הדברים אביא סיפור (מז'אנר 'סיפורי המקולקלים' ) . פעם שאל תלמיד אחד את רבו הקונסרבטיבי האם לפי ההלכה מותר לנסוע במעלית בשבת . הרב ענה בשלילה . הלך התלמיד , סחב את עצמו 15 קומות ואז הוא רואה ... את הרב בכבודו ובעצמו יוצא מהמעלית . בתשובה להתרעמותו , אמר הרב לתלמיד :' שאלת אותי מה ההלכה אומרת . אילו היית שואל אותי מה אני אומר הייתי אומר לך שמותר ' . ודו"ק היטב .
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2003 22:56 |
|
| |
וסיפור מג'אנר סיפורי הרבי מבריסק
"פעם בחור ישיבה שהיתדרדר, הגיע לר' חיים ואמר שיש לו שאלות קשות באמונה. אמר לו ר' חיים: 'השאלות האלה באו לך לפני העברה הראשונה שעשית או אחריה?, ענה התלמיד 'אחרי'. 'אחרי'?, אמר לו הרב, 'אם כך, אין לך שאלות. יש לך
תירוצים'"
מתוך: יציאת השבת.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2003 01:03 |
|
| |
מציץ,
לא אליך, אני קוראת אותך, ומכירה אותך קצת.
והבאתי את דברי הרבי מבריסק,מכיון שלדעתי הרב שרלו מתמודד עם תירוצים, ולא עם שאלות בכל הקשור לייעוץ האישי.וזה לא מפחית מערך החשיבות של הדברים אותם הוא עושה, אין ברירה חייבים להתמודד עם הקילקולים עד כמה שאפשר.
תוקן על ידי - איקה - 23/12/2003 1:06:09
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2003 12:50 |
|
| |
מצו"נ,
יחסת לי עמדה הגורסת ביצירת הלכה חדשה לפי עקרונות היושר של התורה. זו דעה של שתי אסכולות מעל זו שלי, [בוגי וטוהר?].
התכוונתי אך במסגרת הגמישה של ההלכה הקיימת היכן שישנן מחלוקות ושיטות אף רחוקות אך שבעליהן "מקובלים" חברתית. בתחום אפור זה ניתן לייעץ לפי ועד כמה שישנה הכרת המשיב את השואל אם סובל מעודף החמרה או הקלה וכו'. ידוע מהחזו"א ועוד שענו תשובות שונות לשואלים שונים את אותה השאלה.
[אתה אמן בפירוש דברי זולתך בציור שתוכל ליצור מחלוקת בעוד המודעות לאחדות בעקרונות, מניעה לחפש קודם את המאחד וכשאיפת אשכולה של יענטע. אך זה נוגע לויכוחנו "שמה".]
|
|
|
|
|
