כיצד,ומתי נכנסה אמונת הגלגול ליהדות ?

Motech
המקרא אינו סובר ששבר מצווה מצווה במובן הלייבוביציסטי, לכל היותר ניתן לומר שהוא סובר ששכר מצווה בהאי עלמא איכא.
ואדרבא, אם זה מה שנאמר לאיוב, בשביל מה הודבק הסיום של ספר איוב שה' השיב את שבות איוב והיו לו בנות יפות וכו', הרי זה בניגוד לכל המסר שהספר מבקש להביע !!

תוקן על ידי - אריק123 - 21/12/2003 9:13:25

בורו,

את דרשות חז"ל הסתומות, כל אחד יכול למשוך לכיוונו הוא ולהביש עליהן את דעותיו.

הנה הסברו של הרמב"ם לדרשת חז"ל דומה לגבי אדם
הראשון, וההסבר יכול לתפוס מצויין גם כאן [מו"נ ח"א פ"ז]:
"והנה לפי העניין הזה, מי שלמד אדם איזה דבר, ואצל לו השקפה - כאלו ילד אותו האדם, מפני שהוא בעל אותה ההשקפה. ובעניין זה נקראו תלמידי הנביאים 'בני הנביאים' כמו שנבאר בשיתוף שמות בן. ולפי השאלה זו נאמר באדם:
ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו.
וכבר קדם לך עניין צלם אדם ודמותו מה הם.
נמצא שכל אותם בנים שקדמו לו, לא הושגה להם הצורה האנושית באמת, אשר היא צלם האדם ודמותו האמור עליה בצלם אלוהים ובדמותו.
אבל שת, כיון שלמדו והבינו והגיע לשלמות האנושית, נאמר בו ויולד בדמותו כצלמו.
וכבר ידעת שכל מי שלא הושגה לו הצורה הזו אשר בארנו ענינה, שאינו אדם אלא בעל חי בצורת אדם ותבניתו, אלא שיש לו יכולת למיני הנזקים והמצאת הרעות, מה שאין לשאר בעלי החיים. כי המחשבה והסברא שהייתה מעותדת לו להשגת השלמות - אשר לא הושגה - משתמש בה במיני התחבולות המביאות לרעות והמצאת הנזקים, וכאלו הוא דבר הדומה לאדם או חיקויו. וכך היו וולדי אדם אשר קדמו לשת.
ואמרו במדרש: כל אותן מאה ושלשים שנה שהיה אדם נזוף בהן, היה מוליד רוחות, כלומר: שדים@, וכאשר נרצה הוליד דומה לו, כלומר: בדמותו כצלמו. והוא אמרו ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו."

@ הרב קאפח מעיר כאן: "לפנינו איתא להדיא "רוחין ושדין ולילין", ויתכן כי בדורות הראשונים היו מין אחד, ובדורותינו מינים הרבה."


לגבי אשת לוט. אריך פון דניקן טען שהפיכתה לנציב מלח היא ראיה לכך שסדום ועמורה הופצצו בנשק אטומי.
האמת? זה נראה לי סביר יותר מגלגול לחפץ דומם.

תודה לכל הכותבים והמגיבים המחכימים אותנו בידיעותיהם.
תודה מיוחדת למיימוני על העתקת הקטע מרס"ג.

ממללא, תודה , אך מהו ר"ת "יה"ב" בכתבך יהדות יה"ב ?

באראפארקר

דומני שלא עיינת בגמ' שכן לא איירי שם כלל בקללה מה ביאתך לעולם בחטא כפי שציטטת.

ואביא את הגמ': (במסכת בבא מציעא דף קז ע"א) "ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך - שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם; מה ביאתך לעולם בלא חטא - אף יציאתך מן העולם בלא חטא".
ואין כוונת הגמ' שהברכה היא שנבוא לעולם בלא חטא, אלא הברכה היא שנצא מן העולם בלא חטא, והלימוד הוא מהיקש יציאה לביאה ,שכשם שברור לנו ש"ברוך אתה בבואך" שכן קטן שנולד הוא נקי מחטא שהרי עדיין לא הספיק לחטוא, (ומכאן קושיה לבעלי דעת הגלגול כדברי הגאון ר' שמואל שטראשון שם בהגהותיו לש"ס) כך הברכה היא ש"ברוך אתה בצאתך" שגם יציאתך מן העולם תהא בלא חטא.

ומה שהבאת מדור הפלגה ואשת לוט, אתה מבין בעצמך שלא שייך כלל לדיוננו בגלגולים שכן שם מדובר על עונש חד פעמי ,ובאותה מדה יכולת להביא גם את מטה משה שהפך לנחש וחזר להיות מטה בכפו... אך אין זה עניין להנהגת עולם תמידית בעניין הגלגול.

אבל נזכרתי בגמ' אחרת שאפשר למצוא בה הד לאמונה בגלגול , והוא מהגמ' בבלי במסכת בבא קמא דף טז עמוד א' " צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף, עטלף לאחר שבע שנים נעשה ערפד, ערפד לאחר ז' שנים נעשה קימוש, קימוש לאחר שבע שנים נעשה חוח, חוח לאחר שבע שנים נעשה שד, שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש; והני מילי דלא כרע במודים"

אבל גם כאן כנראה לא מדובר על גלגול של נפש רק בע"ח שנהפכים לבע"ח אחרים וכן שדרו של מי שאינו כורע במודים שנענש ונעשה השדרה לנחש, אך אין זה קשור להנהגת עולם תמידית של גלגולים של הנפש.

אוסיף עוד מקור למקורות הנידונים כאן.
בפרשת השבוע שעבר, שמענו על שני בני יהודה, ער ואונן. ער מת בעוונו. אונן היה אמור לייבם את תמר, אלמנת ער, אך סרב לעשות זאת כראוי. מדוע? כי ידע כי "לא לו יהיה הזרע".

מקור זה נחשב בעיני מאמיני הגילגול לראיה גדולה לשיטתם. ואכן, הדברים טעונים פירוש.

אם לא יהיה הזרע לאונן, למי כן הוא יהיה?
לפי אמונת הגילגול, הבן הראשון, המת, בא בגילגול בתוך נפש הולד שנולד מן הייבום. אך לדעתי אין זו פרשנות מוכרחת. מדוע לא נאמר שהולד הראשון לא נקרא על שם האח המייבם, אלא על שם האח המת?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אין ראיה מער ואונן יותר מפרשת ייבום עצמה בה מפורש כי הבכור אשר תלד היבמה יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל. מה החשיבות הגדולה בהקמת השם - כאן יפרש כל אחד לשיטתו. ברור שלדעת מאמיני הגלגול קל להבין את החשיבות הרבה בהקמת השם. המאמינים באמונה ההפוכה יפרשו זאת באופן אחר, כי הבן יחשב כממשיכו של המת. אולם זה גופא טעון בירור, מה משמעותה וחשיבותה של קביעה זו.

1. סוגיית היבום והחליצה נחשבת למוקד מח' בין המקובלים הדוגלים בגלגול לבין ברי הפלוגתא שלהם. פולמוס ידוע בעניין התחולל ביה"ב (=ימי הביניים) באי קנדייה (באיזור איטליה). בזמנו עסק בזה פרופ' גוטליב המנוח, ובזמננו פרופ' אבי רביצקי בספרו 'על דעת המקום'. מומלץ למתעניינים בפולמוסי מקובלים-פילוסופים.

2. אמונת הגלגול היא חלק אינטגרלי מהיהדות. וזאת, כפי שאמונות רבות שהוחזקו ע"י יהודים חשובים הפכו לחלק מהיהדות, ונראה לי קצת פאתטי לנסות ולעקור אותן מתוכה כעת. כל עוד אין בכך נפקה מינה מחייבת מישהו, איני חושב שאינו של מי שרואה בה אמונת הבל צריכה להיות צרה במאמיני הגלגול.

3. כפי שכתבה איקה, השאלה אם יש או אין גלגול אינה מעלה ואינה מורידה לאדם כשלעצמו ולחובתו בעולמו, ולכן גם למי שמאמין בזה, איני מוצא עניין לעסוק בה.

ייתכן שהעיסוק בכך, או למצער עיסוק יתר, הוא אכן בעייתי מבחינה דתית ככל עיסוק שמתעסק בטפל (השפעת המצוות על העולם) ולא בעיקר - קיום המצוות לשמה. אני עדיין מעדיף את הפיתרון ה'מתנגדי' של התעלמות ועיסוק בקיום המצוות, מאשר מלחמת חורמה בעצם האמונה.

4. אני חושב שיש להבחין בין ציור של תחושות לבין קביעת ממצאים 'אמפיריים'. בעוד שהטענה שיש גלגול נשמות, כביכול אמפירית, זרה לעולמם של רבים (וכן לעולמי), הרי שהסוג הראשון כלל אינו זר. כולנו משתמשים במטאפורות רבות בשביל לדמות תחושות שיש לנו.

איני חושב שהמש לדוגמא, מחייכת, ואולם את היום היפה שיש היום אני כן אגדיר כיום שבו השמש מחייכת.

באותו מובן, אינני יודע אם יש משמעות 'אמפירית' או קיומית כלשהי למושג נשמה, ואולם אין לי דרך אחרת להגדיר את מה שאינו הגוף החומרי כשלעצמו, ואשר קיומו מזדעק כנגדי.

באותה מידה, אני חושב שכולנו חווים 'גלגול נשמות'. כלומר, לעיתים אנו רואים תופעה של אדם שממשיך דרך של אדם שחי לפניו: נכד שממשיך את סבו, תלמיד את רבו וכד'. אינני יודע אם יש איזה ניצוץ נשמתי אמפירי שעובר בין השניים, ואולם זו מטאפורה להגדיר את ההמשכיות הזו. מאין ירושה רוחנית (לכן, אני חושב שיש בהחלט 'משהו' בניסיון של חסידים לגלגל לגוף של הצדיק שלהם נשמת צדיק בדורות הראשונים).

5. ושאלה למוטק - אולי היא דורשת שרשור חדש. האם האמונה שהא-ל בורא את העולם אינה הפיכתו לרו"ח שלו? ומה בדבר האמונה בנתינת התורה? במה שונה מעורבות חד פעמית שלו ממעורבות אינסופית? (אני מדבר על שוני איכותי ולא כמותי גרידא).

יום טוב וחנוכה שמח.

ממללא,

אם אתה מבין את "ברא" כהוקוס-פוקוס קוסמי שנעשה ע"י סבא זקן וחביב, או אז תוכל פסיכולוגית [ופיסכולוגית בלבד, אין קשר לוגי או עובדתי] לחשוב שיש לו אחריות. אם אתה מחזיק בהשקפה אחרת, כמו זו של ווטו במילון, תבין את ההבדל בין הווה לההווה והשאלה לא קיימת.

אגב, "חלק אינטגרלי מהיהדות" או "חלק אינטגרלי מהיהודים" ?