אוביקטיביזם ויהדות: דיון ממוקד

חבל היה לי שהדיון עם כמה מתלמידי האוביקטיביזם שהחל פה באשכול אחר נקטע באיבו ולא היה ענייני אלא גלש לחילופי "מחמאות" הדדים. מדוע חבל? כי הדברים המשותפים שיש למשנתה של ראנד עם הפילוסופיה של היהדות, הם רבים וטובים. ישנם גם דברים שאינם מתאימים.

אני סבור שאין ראנד היא אחת מהפילוסופים החשובים בהיסטוריה של הפילוסופיה, שהשכילה לעמוד על נקודות עקרוניות רבות בצורה שאף אחד מלפניה לא השכיל. סבורני גם, ששלילתה החד משמעית את הדת נבעה מניתוח מצוין של הנצרות הקלוקלת מצד אחד, ומבורות וחוסר ידיעה כלפי מהותה השונה להפליא של דת אבותיה מצד שני (היא היתה יהודיה- עליזה רוזנבוים שמה בלידה). אחת הראיות לכך (על פני הדברים) היא השימוש הנפוץ שלה ושל נתנאל ברנדן וליאונרד פיקוף (ממשיכי דרכה הפילוסופים) באותה נשימה במושג JUDEO CHRISTISNITY.

סבורני שבפורום זה, במספר אשכולות שהוזכרה ראנד, עשו רבים מן הכותבים את אותה טעות כלפי משנתה היא, בפסלם את כולה בשאט נפש ללא התבוננות רצינית, ומחוסר ידע על משנתה שהופגן בדבריהם.

מטרתי באשכול זה היא לבחון את משנת ראנד בצורה מסודרת ורציונלית על מנת לעמוד על מעלות הפילוסופיה שלה מחד, ועל חוסרים בה מאידך, תוך כדי הצבעה על עקרונות היכולים לעזור בלימוד יהדות (כן ממש כך.....) מחד, ועל עקרונות נכונים יותר מבחינה פילוסופית ביהדות ובכלל מאידך. כל אתגר רציני לשני סוגי ההשוואות לכשיעשו יתקבל בברכה. המעונינים בדיון אמיתי- בלי השמצות רגשניות - מוזמנים.

דיון ראשון- מעלת הפילוסופיה

1. המעלה הראשונה בפילוסופיה האוביקטיביסטית היא נסיונה של ראנד לפתח פילוסופיה שלמה הנוגעת בכל תחומי הידע האנושי. משנתה היתה סדורה לא רק באתיקה (בין אדם ל"עצמו") ובפוליטיקה ("בין אדם לחברו"- כללים בקיום חברה נכונה), אלא הכירה בחשיבות העקרונית והראשונית של מטאפיסיקה (חקר טבעו הכללי של היקום- שאינו תלוי באדם) ושל אפיסטמולוגיה (תורת ההכרה). בנוסף כיסתה משנתה, ומעצם הכשרתה כסופרת את ענף הפילוסופיה שנקרא אסתטיקה. מעטים לפניה התעסקו בספקטרום כה רחב. אם צלחה דרכה אם לאו- ואיפה ניתן להמשיך את מחשבתה- ובכן, זה בדיוק הדיון. אך הגם שאינה הראשונה, עצם ההתעסקות בקנה מידה רחב המנסה לכסות מבחינה עקרונית את כל תחומי החיים בצורה אחדותית, הוא נדיר וראוי לציון.

2. העקרון השני שאותו בהחלט יש לאמץ מאין ראנד הוא הזיהוי הנכון שלה לגבי הצורך בפילוסופיה בכלל. במאמרה המפורסם "מי צריך פילוסופיה" – כותבת ראנד כך: "הפילוסופיה לומדת את טבעה הבסיסי של המציאות, של האדם, ושל יחסו של האדם למציאות. כנגד המדעים המיוחדים שמתעסקים רק בהבטים ספציפיים (של תחום ידע מסוים. א.ב.), הפילוסופיה מתעסקת בהבטים של היקום הנוגעים לכל מה שקים. כמשל לתחום ההכרתי, המדעים המיוחדים הם עצים, והפילוסופיה היא האדמה שמאפשרת את צמיחת היער"....... "כאדם, אין לך ברירה אם להצטרך לפילוסופיה. ברירתך היחידה היא להגדיר את הפילוסופיה שלך בתהליך רציונלי, מודע וממושמע של מחשבה לוגית מדוקדקת, או לתת לתת המודע שלך לאגור אוסף של פסולת מסקנות לא מחויבות, הכללות מוטעות, סתירות בלתי מוגדרות, ססמאות בלתי מעוכלות, רצונות בלתי מזוהים, ספקות ופחדים שנאספו ביחד במקריות......"

הנסיון להתייחס לכל מה שקים בצורה מאוחדת הוא חיובי ביותר.

הזהוי העקרוני שאין לאדם ברירה אם להחזיק בפילוסופיה כלשהי גם הוא נכון ביותר. כולנו מחזיקים ב"דעות" כלשהן, שאחידותם או חוסר אחידותם מבוסס במידת המאמץ שעשינו לסדרם. מסענו בחיים, (וכך גם דרישת היהדות) היא לסדר את מחשבותינו וידיעותינו,- ומכאן גם את מעשינו.

דיון מספר 2: התפישה המטאפיסית בפילוסופיה של איין ראנד (אוביקטיביזם)-

א. אקסיומות

אצטט מתקציר המצוי בידי של קורס מבוא באוביקטיביזם שנכתב בידי הפילוסוף ליאונרד פיקוף ותורגם לעברית ע"י החכם אוהד קמין.

1. "הבעיה הראשונה שעל הפילוסוף לעמוד בפניה הינה, "מהיכן אני מתחיל"? כל פילוסופיה חייבת להתחיל במקום כלשהו, עם דבר בסיסי כלשהו, יסודיות מסוימים שאינם מוכחים, ושלמעשה לא ניתן להוכיחם. לנסות להוכיח "כל דבר", כפי שאמר אריסטו הוא "להראות שאינך יודע דעת מהי". הוכחה עצמית דורשת הנחות יסוד שיש להתחיל מהן, וחוקים שבאמצעותן ניתן להמשיך בה, מכיון שהללו קודמים לכל הוכחה, הם עצמם אינם ניתנים להוכחה".

2. הנחות היסוד שהן בסיסיות או יסודיות לחלוטין לגוף ידע מסוים הן האקסיומות שלו. "אקסיומה היא הצהרה....שבהכרח כלולה בכל שאר ההצהרות, בין אם דובר כלשהו בוחר לזהותה ובין אם לאו"..."אם אי אפשר להוכיח אקסיומות מנין נובעת תקפותן? ע"י הכרה בכך שלא ניתן להתחמק מהן.. זו הצהרה המביסה את מתנגדיה באמצעות העובדה שהם עצמם חייבים לקבלה ולהשתמש בה בכל תהליך של נסיון להכחישה". האוביקטיביזם, כאריסטו מחזיק בכך שהאקסיומות מקבלות את תקפותן ע"י אישור מחדש דרך הכחשה...."

פרשנות לצורך דיון: הנקודה היסודית, הנקראת בפורום "מעשה דיקארט", היא הינתקות מכל הידוע לצורך בחינתו מחדש. ואז, אכן חייבים ל"התחיל" מנקודה מסוימת. נקודה זו, אם נמצאנה, תהיה "בלתי מוכחת" מעצם זה שהיא תניח כל הוכחה, וממילא כבר תהיה שם. מבחינת ההצהרה הפילוסופית המדויקת, חייבת מילה או משפט ראשוני זה להצביע על יסוד ראשוני ש"בהכרח כלול בכל שאר ההצהרות בין אם דובר כלשהו בוחר לזהותה ובין אם לאו". אצל דיקארט זה היה "אני חושב משמע אני קיים". אצל ראנד נראה בהמשך. האם מישהו יכול להביא "נקודות התחלה כאלה (בקצרה) של פילוסופים אחרים ע"מ שניתן יהיה לבחנם אף הם? אריסטו, נאמר כאן בהמשך (אני מזכיר זאת מסיבה שתובא באחד הדיונים הבאים) "החזיק בכך שחוק הסתירה הוא האקסיומה הבסיסית המוחלטת: חוק הסתירה האומר "שאותה התכונה לא יכולה באותו זמן ובאותו מובן להשתייך ולא להשתייך לאותו אובייקט".
הגם שהייתי מנסח (סגנונית) את הדברים מעט אחרת, אין ספק, שישנה כאן הצהרה פילוסופית יסודית וחשובה ביותר. ראוי לכל אחד לבדוק מנין מתחיל, ואיך יודע זאת. על מה נשענת כל תפישתו, ומהו שמו של יסוד היסודות, אותו דבר שעומד בבסיס ידיעה כלשהי, בלי תלות בנו, אלא נתון על מנת שנזהה אותו (להבדיל מלהוכיח אותו). העושה זאת עושה מעשה דקארט אמיתי.

[הייתי למשל משנה מעט את הנוסח ב-1 למעלה: לא הייתי כלל אומר "חוקים שבאמצעותן ניתן להמשיך וכו'..., שכן החוקים הם כבר תוספת משנית- של זהוי תהליכים קבועים. הייתי מדייק את הניסוח: במקום "הוכחה עצמית דורשת הנחות יסוד שיש להתחיל בהם", הייתי כותב זהוי עצמי, שכן אין פה הוכחה].

3. "האקסיומות היסודיות ביותר הן האקסיומות המטאפיסיות. אקסיומה מטאפיסית היא הצהרה המהווה יסוד לכל הידע, כולל האקסיומות של המדעים הפרטיים".

ב. מושגים אקסיומטים

1. "מושג אקסיומטי הינו זיהוי עובדה ראשונית של מציאות שאינה יכולה להיות מנותחת ולכן פריקה ונתונה להורדה לעובדות ומרכיבים אחרים......זהו מה שנתון באופן יסודי וישיר, ע"י הנסיון, שאינו צורך הוכחה או הסבר, אבל עליו נשענים כל ההוכחות וההסברים".....בדיוק כשם שלא ניתן להוכיח אקסיומות, כך לא ניתן להגדיר מושגים אקסיומטים. מטרת הגדרה הינה להפריד את יחוסיו של המושג מכל מה שהוא לא (בלשוננו לשון "גדר"- בהגדרה אני מגדר דבר מסוים ומבחינו מכל מה שאינו. א.ב.). דבר זה (הגדרה) אינו יכול להיעשות במקרה של מושגים אקסיומטים שכן אין (מה ש) ניתן להפרדה מהם".

מהם המושגים האקסיומטים הראשוניים באוביקטיביזם? אני משאיר זאת לדיון הבא, שכן ישנם כאן, עוד לפני הדיון בם, כמה ניסוחים חשובים ועקרוניים שמדגישים ביותר את הכתוב בדיון מספר אחד למעלה בדבר חשיבות הפילוסופיה, ובדבר זה שלא ניתן להמנע במפורש או לא מהדברים שאיתם מתעסקת. השאלה הנותרת היא האם האדם מתאמץ לזהות את אשר בראשית דעתו או לא.

נקודות יסודיות אלו אף מתקשרות לאשכול הכושל לדעתי "אחת ולתמיד יש או אין" שפתח גרגור סמסא. ובדרישותיו הראשוניות לפחות צדק גרגור (אחר כך בחר להתמודד רק עם חלק מהדברים שענו לו, ונסחף לויכוחים מיותרים כמו גם אחדים מהכותבים פה). מדוע צדק? אם אנו מבינים ומקבלים את הניסוחים האלו, ועל מה מצביעים כמובן (לא כניסוחים בעלמא), אנו מבינים מאין באה, ובצדק, ההתנגדות לפרשנות מיסטית על האלוקות מצד האוביקטיביזם. אם להשתמש בשפה הפילוסופית שהוצגה מעלה, הרי שאם אין השם המופשט ביותר שבו אנו משתמשים לשם השם, מצביע על ה-מושג האקסיומטי, בהא הידיעה, הרי שטענת האוביקטיביזם (שבפועל מתייחסת לתפישת הנצרות את GOD, ולא לתפישת היהדות את השם אלוקי ישראל) היא טענה צודקת ונכונה ביותר.



תוקן על ידי - אורבערפל - 22/12/2003 13:32:39