שלילת תארים ותורה מן השמים?

אישציפ,

אני חושב שכל תפישה שלא תהיה לאדם לגבי הא-ל, תמיד תהיה לוקה בחסר ותזדקק לזיכוך נוסף.

הגדולה שאני מוצא בשיטתו של ליבוביץ היא במכנה המשותף הרחב שהיא מציעה לכל תפישות הא-ל שקיימות ביהדות.
לצורך העניין אין הבדל מהותי בין הרמב"ם שרואה בא-ל את מניע הגלגל [המצוי הזה הוא אלוה העולם אדון כל הארץ והוא המנהיג הגלגל בכוח שאין לו קץ ותכלית בכוח שאין לו הפסק שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב והוא ברוך הוא המסבב אותו, בלא יד ולא גוף] לבין האר"י להבדיל שראה את הא-ל כבעל ספירות, או ה"חכמים" שהראב"ד מדבר עליהם שהאמינו שהא-ל הוא בעל גשם.

כל התפישות הללו הן אישיות-פרטיות, ונראה שאף אחת מהן גם אינה עומדת במבחן המציאות.
יחד עם זאת, מאחורי שלושתן ישנה ההנחה המשותפת שהתורה והמצוות מכוונות כלפי הא-ל. אל המכנה המשותף הזה שהוא ממהותה *החינוכית* [ולא הפילוסופית] של הדת, ליבוביץ ניסה לקלוע.

תפישות אישיות-פרטיות תמיד יהיו [עד שיתקיימו דברי הנביאים שכולם יעבדו את ה' כאחד], וכל אחד יתן עליהן דין וחשבון בפני עצמו.

רו"ד

כתבת שכל תפישה אינה מושלמת, ותצטרך זיכוך.

יש כאן סתירה פנימית, שכן לדבריך לאחר הזיכוך תהא שלימה, ושוב נמצא שיש תפישות מושלמות.

מדוע לא התחשבת בתפיסת בעל התניא הקרובה לתפיסת שפינוזה? בה קשה למצוא בעייתיות, ואולי אולי תימצא בעיתיות אם ניסוחי מקורות, אך מי כמוך יודע שזו הבעיה האחרונה.

אישציפ, מבחינתי יש לך רשות להשתמש באיזה תואר שתחפץ (ואני משוכנע שכעת רווח לך).

השאלה היא למי שגורס שלילת תארים, למשל הרמב"ם או ליבוביץ' (לכ"א תשוה אחרת שאותה אין לי אלא לשער, אם זה מעניין אותך).

ממללא תודה עכשיו רווח לי .

רוח , אני מסכים שהנקודה היסודית ממנה צריך לצאת בשאלה הזו ושכמותה , היא השאלה החינוכית אנושית, ולא ה"אובייקטיבית מדעית" (המרכאות במתכוון).

וכאן באמת נשאלת השאלה כמה באמת צריך לעסוק בשאלות מהסוג הזה בכלל , ואם כן , באיזה אופן ,
עד כמה צריך לשאוף לאובייקטיביות ב"הבנת
הא-לוקות" וכו' .

הטענה כאילו שללית התארים או הגדרה מינמליסטית היא הפחות מגשימה , והיותר נכונה מאיזושהיא בחינה , לא מקובלת עלי . (יש מקרים שכן , ויש מקרים שלא , דברי באים לשלול את הטענה הזו ככלל גורף ו"נכון אובייקטיבית")