ספרו של הרב שג"ר: "כלים שבורים"

מם, נשברתי. כעת אני מבין שחידושך הנועז והמדהים הוא שיהודי לא מוסרי הוא יהודי לא מתוקן ושעלינו לתקן את המידות.
וואו!!

הרב מיכי,

תלמיד טועה כתב:

תלמידטועה כתב: ל"ר וא"מהיהדות ההסטורית גרעינה הוא מחוייבות לצו ממשי משמים ולא לערכי אדם (בעיר הנידחת למשל)

הרב מיכי,
ההגדרה של לוינס מדברת על המהות של היהדות, הוא מזהה (וגם אני הק' מצטרף) לזיהוי של היהדות עם הטוב/המוסר.
אתה מקשה האם כל אדם טוב הוא יהודי. התשובה היא לא, גם לשיטת לוינס.
ומדוע?
יש כאן בלבול בין הגדרת המהות להגדרת הגבולות. דוגמא מצוינת לכך היא הגדרת החיים. אם אשאל "מהם חיים" אפשר לתת לכך כל מיני תשובות, אבל זה ודאי שהגדרת החיים אינה "כל מי שמוחו פועל". זו הגדרת הקצה הפורמלית. יש מישהו שלחייו אין כמעט כל משמעות, אבל בכל זאת הוא נכנס להגדרת "חי", כי הוא עדיין בתוך הקטגוריה של חי ולא מת.
יהדות היא המוסר, אבל זה לא אומר שאין גבולות שמכניסים או מוציאים את האדם מההגדרה הזו. ההגדרה ההלכתית של "מי שנולד לאם יהודיה או התגייר כהלכה" היא הגדרת קצה פורמלית, כלומר, גם מי שמבחינה מהותית אין בו לחלוחית של יהדות, עדיין נחשב יהודי ולא גוי אם נולד לאם יהודיה או התגייר כהלכה.
וכן להיפך, יש אדם שמבחינת המהות של היהדות יש בו המון יהדות, כי הוא מאוד מוסרי, אבל מבחינה פורמלית הוא לא ביצע טקס מסוים שמכניס אותו לעם, ולכן הוא עדיין נחשב גוי.
יש מהות, והמהות היא התוכן הפנימי של הדבר, והיא יכולה להיות קיימת גם אצל מי שלא מוגדר באופן פורמלי. אבל ההלכה ששואלת מיהו יהודי עוסקת בהגדרת גבולות ולא בהגדרת המהות של היהדות.
נאמר כך: יש גוי שהוא מאוד יהודי (כי הוא מוסרי), אבל מבחינה פורמלית לא נכנס לקטגוריה ההלכתית, ויש יהודי שהוא מאוד גוי (כי הוא לא מוסרי) אבל מבחינה פורמלית הוא עדיין בקטגוריה ההלכתית של יהודי.

חזק
מדוע צריך שתי קטגוריות?

אם כך, אז בפועל אתה לא מזהה מוסר עם יהדות, אם כי אתה מנמק זאת בדרך נפתלת למדיי (הבחנה בין מהות להגדרת קצה). אני חולק על כל הפלפול הזה, ובעיניי ההבחנה הזאת ריקה גם היא. אבל אני לא רואה טעם להתחיל לדון בה לפני שאבין מה היא רוצה לומר. מה המסקנות? האם יש משהו שאתה תחשוב או תעשה אחרת ממני?

הרב מיכי,
א. אני לחלוטין מזהה מוסר עם יהדות, כשאנו מדברים על המהות של היהדות ולא על הגדרת הקצה הפורמלית שלה (שבזה עוסקת ההלכה). בדיוק כפי שאני מזהה (למשל) את היכולת לחוות עם המושג "חיים", למרות שגם צמח שאינו חווה כלום נכלל בהגדרה הפורמלית של "חיים".
ב. בחשיבה, הנה אני חושב הפוך ממך. כל ההסתכלות שלי על היהדות היא שונה משלך. במעשה, בכל שאלה שאין לה מענה הלכתי, אתייחס לגוי המוסרי (שהוא יהודי במהותו) כאל יהודי יותר מאשר היהודי הלא מוסרי (שהוא גוי במהותו. אני מכליל כמובן ויש רמות שונות ורבות).
הסיבה שיש לזה נפק"מ רק בתחומים לא הלכתיים נובעת מהמציאות שההלכה מתמקדת על ההגדרה הפורמלית, ולכן שם אין מקום להגדרות מהותיות.

בעל,
שתי הקטגוריות הללו (המהותית והפורמלית) נמצאות בכל תחום מחיינו. אי אפשר לברוח מזה. לדוגמא, זוג נשוי הוא שני בני אדם שיש ביניהם קשר נפשי מסוג מסוים (ניתן לקרוא לו אהבה). זו ההגדרה המהותית של הנישואין. אבל גם מי שקידש אישה על ידי שליח, והוא לא יודע מי האישה והיא לא יודעת מי בעלה, הוא והיא זוג נשוי מבחינה פורמלית, על פי ההלכה ומן הסתם גם על פי החוק.

חזק
אתנ מנכס את המוסר ליהדות? גוי מוסרי הוא יהודי (לא פורמלי). זו אינה שחצנות? 

תלמיד,
המילה "שחצנות" לא מפחידה אותי.
הניכוס של המוסר ליהדות נובע מההנחה שאלוהים = טוב מוחלט, ואם הוא נתן את התורה אז יהדות = מוסר.
זה שהרבה אנשים יכולים להיות קרובים לטוב המוחלט, ולא משנה באיזה עם וארץ הם נולדו, זו בודאי ברכה.
ישעיהו ב, ב-ד:
"והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגויים, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"
ומהי התורה שהגויים ילמדו? מהו דבר ה'?
"ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". במילים אחרות: טוב, מוסר.

ירוחם, זכותך לא להאמין בנבואת ישעיהו.
אני מאמין בה.
אני מאמין שהטוב ינצח והעולם ייהפך למקום מוסרי שטוב לחיות בו.

הרמב"ם מסביר שנמר וגדי לא יהיה כפשוטו, וזה רק משל, אבל הוא מסכים שיהיה שלום ואחווה עולמיים.
את דברי התוספות איני מכיר, וכלפי מה הם אמורים.