|
|
| נשלח ב-16/1/2014 12:58 |
 |
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | ליאונרדו
לא הבנתי, מה זאת השפעת היהדות על הפנומולוגיה, ואם היא השפיעה האם זה אומר משהו על היהדות?
האם נחקור את היהדות לפי השפעתה על הנצרות? |
|
לשאלותיו של בעל.
מה זאת השפעת היהדות על הפנומנולוגיה?
ראוי להשיב מהי פנומנולוגיה לפני שדנים איך היהדות משפיעה עליה. בקצרה ובפשטנות ניתן לומר שהפנומנולוגיה [במובן המודרני של המילה] עוסקת בתהליך של קליטת התופעה בהכרה. נושא זה מופיע על מגרש האפיסטמולוגיה [הוסרל] וממשיך עד לאונטולוגיה [היידגר] ומגיע גם לאקזיסטנציאליזם [סארטר ומרלו פונטי] שוב, זו פשטנות אבל בסגרת זו אני חושב שזה מספיק.
לאדם בעל תודעה יהודית ישנה השפעה של היהדות על תפיסתו, לאדם יהודי בעל תודעה פילוסופית-פנומנולוגית ישנה השפעה של עמדתו הפילוסופית על יהדותו. לוינס היה שם.
כל זה לא קשור כלל לפנומן של היהדות, שזה שימוש במובן המילולי של המילה פנומן, ["מהי תופעת היהדות?"].
בנוגע לשאלותיך;
מה אומרת השפעה זו על היהדות? היא אומרת משהו על יהדותו של לוינס, ועל מי שחולק איתו את אותן עמדות.
לשאלתך האם נחקור את היהדות לפי השפעתה על הנצרות? בהחלט. למה לא?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2014 14:14 |
|
| |
הפילוסופיה של לוינס נועדה לשוחח עם אומות המערב בשפתם הפילוסופית. קדם ללוינס מרטין בובר שהדגיש את המקום המרכזי של שיחה למהות האדם.
מה שלוינס אמר על מושג ישראל בשם מורו שהיה אחד מגדולי דורו בלימוד גמרא בעיון, לא נאמר רק על-ידי מורו אלא גם על ידי גדולי ישראל אחרים. דהיינו ישראל איננו רק אוסף אנשים שקיבלו תורה או אומה מיוחדת אלא אנושות שקיבלה על עצמה אחריות מלאה ומלוא מודעות עצמית. מה הכוונה?
ישראל עלה לראשונה במחשבה כצורה של האנושות האידאלית, זו המקבלת אחריות על העולם כולו ומתקנת אותו באמצעות שמירת דרכי ה' לעשות חסד משפט וצדקה.
בגלות הצורה של ישראל נצטמצמה לדת לאומית העסוקה בדקדוקי פרטי מצוות כדי לשמור על ייחודה וקיומה בעולם שרדף את ישראל.
ממילא מחשבות דתיות הינן צמצום של מחשבות מוסריות.
הפרדת הדת מהמוסר, זו נטיה הנובעת מאורך הגלות. חיבור הדת למוסר ולתיקון מדות, זה מה שנדרש מהדורות האחרונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2014 14:24 |
|
| |
מם, אני חוזר ושואל מה לכל הרוחות כל זה אומר? בה במידה אני יכול לומר שישראל במקור היו כל חובבי המתמטיקה ולומדיה בטהרה, ובעת האחרונה זה הצטמצם לביצוע מעשי של ההלכות שבידינו. האם זו טענה היסטורית? פעם (אחרי מתן תורה) היה מותר להתחתן עם כל אדם מוסרי (מתמטיקאי)? מה זה אומר לנו היום? שבעצם כל אדם מוסרי (מתמטיקאי) הוא יהודי ואפשר להתחתן אתו גם היום? זו נראית לי סתם פטפטת חסרת פשר.
יש כאן ערבוב חוזר ונשנה בין ראיית המוסר כדבר חיובי לבין זיהויו האבסורדי עם יהדות. מעבר לאבסורד זה סתם לא אומר כלום מלבד זה שהמוסר מאד חשוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2014 15:13 |
|
| |
הרב מיכי,
שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. פירש רש"י מוסר אביך מה שנתן הקב"ה למשה בכתב ועל פה, ותורת אמך מלשון אומתך דברי סופרים שחידשו והוסיפו ועשו סייגים לתורה. פירוש רש"י משקף את ההתרחקות של התורה שבעל-פה מהתורה שבכתב, כי תורת אמך הינה כביכול דברי סופרים שחידשו מדעתם. אולם מדרש משלי פירש שמע בני מוסר אביך - זו תורה שבכתב, ואל תטוש תורת אמך - כל מה שנתפרש לך בסיני מפי הגבורה על טהרה טהרה, ועל טומאה טומאה, ועל איסור איסור ועל היתר היתר.
במלים אחרות, לתורה יש חלק עיוני הנקרא מוסר ותכליתו יראת ה' ואהבתו והתהלכות בדרכיו, וחלק מעשי הנקרא מצוות המקבל מהחלק העיוני ותכליתו לממש את החלק העיוני בעולם המעשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2014 15:43 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: | | אחר רחוק
האם לוינס אינו יכול לומר כך (שהעיקר הוא המוסר)לא רק על ישראל אלא גם על נוצרי (ראה דרשת ההר, הלחי השניה)? |
|
אני מניח שהתכוונת אליי. אינני מומחה ללוינס (על אף הניק שלי ), ואיני יודע מה בדיוק אמר ומה היתה כוונתו. אבל סך הכל הנצרות צמחה מתוך היהדות, בייחוד הנצרות הקדם-פאולינית שכמדומה רוב עמדותיה ניתן למוצאן גם ביהדות המקרא ובית שני ובחז"ל.
ולעצם השאלה הנידונה: ניתן בהחלט לפתח פרשנות שרואה את ליבת התורה במוסר החברתי, ואילו כל או רוב שאר המצוות נועדו לקיים לה מסגרת תומכת.
ועוד: אפשר להבין שיש עמדה ביקורתית (הנובעת ממחקר חופשי, פילוסופיה, היסטוריה ופילולוגיה) שאינה מקבלת את התורה כחבילה שלמה אחת ושווה, והיא בוררת מתוכה את העיקר והחידוש והמועיל, ומזקקת מתוכה השקפה כלל אנושית. עמדה כזו איננה חייבת להתנתק לחלוטין ממסורת ההלכה, אך היא יכולה לקיים דירוג של חשיבות בין העקרונות היותר חשובים והכלל אנושיים ובין היהדות כתרבות לאומית.
היוכלו אלה הסוגדים להשקפת "מלוא כל הארץ הלכה" (כעיצובה הסופי המאוחר והמושפע מתמורות ההיסטוריה והתרבות הכללית עד הדורות האחרונים) להכיר שישנן עוד גישות להבנת היהדות וחוויתה? כנראה שלא.
תוקן על ידי אחר_מוחלט ב- 16/01/2014 16:06:18
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2014 16:46 |
|
| |
אחר מוחלט
אף אחד לא מקבל את התורה כחבילה שלמה אחת, וכולם מחליטים בפרשנות, בפסיקה ובחיי המעשה אלו מן העקרונות והמצוות חשובים להם יותר ואלו פחות. לא רק האוניברסליסטים כאלו, גם המתנגדים (המתעלמים מן הכיוונים היותר אוניברסליסטים שיש ביהדות).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2014 16:57 |
|
| |
לארוצים
אני מסכים לדבריך, אך יש משמעות להבדל בין עמדה הצהרתית ומודעת ובין גישה מעשית שאינה מודעת.
תוקן על ידי אחר_מוחלט ב- 16/01/2014 16:58:05
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2014 19:23 |
|
| |
מם, זה עדיין לא אומר לי הרבה. הבנתי שלטענתך כל ההלכה על חלקיה השונים מיועדת לממש את המוסר. גם הראי"ה כותב כך בכמה מקומות. אני כמובן לחלוטין לא מסכים לזה כפרשנות להלכה. אבל גם אם נסכים על כך, מה זה אומר מעבר לתיאוריה חסרת כל השלכה (וגם ריקה מתוכן)? האם במקום שיש התנגשות תעבור על ההלכה? האם זה אומר משהו מעשי? ובכלל, מה לזה ולאמירה שמוסרי = יהודי? ואם מאמצים את האמירה הזאת, מדוע לא מתחתנים עם גוי מוסרי? או שמא לדעתך כן?
וכהמשך, מה דעתך על גוי מוסרי שלא מקיים את ההלכה? האם הוא יהודי? ועל יהודי לא מוסרי? ומה על קונפליקטים בין הלכה למוסר? האם אתה שייך לגישת הזהות שמסבירה לנו שהכל מאד מוסרי ורק אנחנו לא מבינים למה (ובכך מרוקנים את המוסר, ואת האמירה שלהם עצמה, מתוכן)?
את כל זה כבר שאלתי, וטרם קיבלתי מענה. ברור שמדובר בשאלות נכבדות ואיני חושב שכאן המקום לפרט בכולן. אבל זה רק מצביע על כך שהאמירות הללו ריקות מתוכן.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2014 19:24 |
|
| |
מה ההבדל?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2014 20:12 |
|
| |
הרב מיכי,
כתב הרב יצחק יעקב ריינס שתכלית התורה היא להביא את האדם למדרגה כזו, שהמוסריות תפעל עליו כמו כמו הטבעיות, וכשם שהדבר הנמנע בטבע אין ביד אדם לעשותו, כן יהיה גם הנמנע המוסרי, זאת אומרת שכחו של הנמנע המוסרי יהיה ככחו של הנמנע הטבעי וכחו של המוכרח המוסרי יהיה ככחו של המוכרח הטבעי. והתורה פועלת לא רק להסיר הרע המוסרי, כי אם גם בעיקר להשיג את הטוב המוסרי, ואין קצב וגבול להרדיפה אחרי הטוב המוסרי.
מה שזה אומר הינו שהאדם לא נועד לקיים את ההלכה כמו מכונה, אלא שההלכה הינה כלי שנועד לשמש את האדם על מנת שיצליח להתעלות מבחינה מוסרית ולהתהלך בדרכיו של בוראו. מה שזה אומר בפועל הינו שתיקון מידותיו של האדם חשוב יותר מתלמוד תורה ושמירת מצוות, דברים שהרחמ"ל הסביר היטב בספרו "מסלת ישרים".
שאלותיך כבדות משקל ודורשות עיון.
בקצרה אומר שכאשר יש סתירה משמעותית בין מידות הדור לבין ההלכה נדרש לחדש את ההלכה וזה תפקידה של התורה שבעל-פה, ולפיכך הרבה הלכות חודשו ותקנות תוקנו כדי לשמור על התוכן המוסרי של התורה או על מנת לאפשר את קיומה. באשר ליחס בין יהודים לבין גויים מוסריים, בירושלמי נאמר שכאשר ישראל עושים את רצונו של מקום, הקב"ה מצרף אליהם את חסידי אומות העולם, וכאשר אינם עושים את רצונו לאו.
תוקן על ידי מם80 ב- 16/01/2014 20:14:56
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2014 22:16 |
|
| |
לא רוצים אחר מוחלט
אתם מתייחסים ליהדות כאל תרבות. וכך גם לוינס.
ההסתכלות מתעלמת מהמשמעות ההסטורית של המילה (ההתעלמות מההלכה היא "רצח" ההגדרה)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2014 00:33 |
|
| |
מם, צר לי אך לא ענית. את כל זה הבנתי וכבר כתבתי בעצמי (אם כי לא הסכמתי). אני שואל מה זה אומר? זה שמוסר הוא חשוב? זה שצריך להיות מוסרי? זה בנאלי. ואם תמצית ההלכה אינה אלא מוסר אז מה היחס ליהודי לא מוסרי ולגוי מוסרי. אלו סתם מילים חסרות תוכן. מדוע הנוצרי לא יאמר בדיוק את מה שאתה אומר למעלה? במה זה יהודי?
בקיצור, תסביר לי היכן תנהג אחרת ממני? מה כל זה אומר?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2014 01:02 |
|
| |
הרב מיכי,
תכלית התורה לתקן את האדם כפרט ואת כלל ישראל ואת אומות העולם ואת הבריאה בכללותה ליראת ה' ואהבתו והתהלכות בדרכיו. להיות מוסרי פירושו לרצות בכח ובפועל בתכלית התורה ויסוד המוסר להיות עניו מאד.
יהודי לא מוסרי, דהיינו יהודי גאוותן, הוא יהודי לא מתוקן שצריך לתקן את מידותיו. גוי מוסרי, דהיינו גוי שפל רוח שמאמין בייחוד ישראל ומקיים שבע מצוות בני נח, יש לו חלק לעולם הבא.
במסלת ישרים גרסת הויכוח, אומר החכם ששלמות האדם היא לשמוע בקול ה' ולשמור את מצוותיו באמצעות ידיעת הלכות הש"ס וספרי הפוסקים. אומר לו החסיד אמנם ידעת מה שמצטרך לשלמותך מצד מעשיך, אולם מה שמצטרך לך מצד לבך ומחשבותיך הידעת?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2014 02:09 |
|
| |
תלמיד טועה
יהדות כתרבות נהיה ה"אתם רפורמים" החדש? הדבר האחרון שאתה יכול לומר על לוינס הוא שהוא מתייחס ליהדות כתרבות. זה רחוק ממשנתו כרחוק מזרח ממערב. גם הטענה שלי לא ממש קשורה לזרם זה, אלא יותר לביקורת עצמית.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2014 02:21 |
|
| |
לארוצים,
ההבדל מתבטא בצורות רבות. הביקורתי המודע יכול יותר להיות קוהרנטי ועקבי בשיטתו, הוא שלם יותר עם דרכו, וחייו בכלל מבוססים יותר על הגיון ועצמאות, ועל התאמה טובה יותר לצרכי הנפש והגוף ולתרבות הכללית ולכל מה שהעולם והחיים מכילים.
תלמיד,
כתבת: <לא רוצים אחר מוחלט
אתם מתייחסים ליהדות כאל תרבות. וכך גם לוינס.
ההסתכלות מתעלמת מהמשמעות ההסטורית של המילה (ההתעלמות מההלכה היא "רצח" ההגדרה)>
לא פירשת על איזו 'מילה' כוונתך. אבל אינני מכיר 'משמעות היסטורית' אחת ויחידה ליהדות, ואינני מתעלם מההלכה. נהפוך הוא, אתה הוא זה שמתעלם מכל צורות היהדות האחרות. התמונה העולה מדברי רוב הנביאים הקדומים (עמוס, הושע, ישעיה הראשון, מיכה ועוד) היא יהדות לא "הלכתית" במובן שאתה מתכוון אליו, אלא בעיקר מוסר חברתי. גם בתקופות מאוחרות יותר שההלכה כבשה לה מקום נכבד יותר, עדיין היא אינה מתקרבת לקשיחות ולשתלטנות שהטעינו אותה דורות מאוחרים יותר ויותר (ככל שרוח החיים הטבעית שביהדות הלכה ויבשה).
אינני טוען שעצם ההלכה הוא מאוחר, אלא שלא כל החוגים בישראל (כולל רבים מהנביאים) ראו אותה כחזות הכל, וגם חוגים מהקדמונים שהכירו בה כעיקר איזנו אותה עם תחומי דעת וחיים נוספים.
 |
|
|
|
|
|
