|
|
| נשלח ב-12/4/2005 18:06 |
 |
| |
א איד האט געבעטן פון באשעפער געב מיר בני אין מזוני
אבער חיי(דאס לעבן)וועל איך מיר אליין נעמען וד"ל
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2005 23:35 |
|
| |
ווער עס מיינט אמת'דיג א טובה צו טוהן פאר אנדערע זאל זיין אזוי גיט און איבערטייטשן אלע זשאקס אויף אידיש מיט דאנק
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2005 23:17 |
|
| |
איך האב באקומען די פאלגענדע ווערטלעך אין אימעל עס איז אין עברית און א גרויס חלק האט מיט די שייטלעך פרשה. אבער ווען עס איז גוט איז עס גוט.
ליינטס און שמייכלט
• מתארגנת קבוצה ל "ראשית הגז" בהודו.. לפרטים:ועד הכשרות לעניני פאות..
• פסק דין: אסור לבעל להשתחוות לאישתו בזמן שהיא לובשת פאה!
• מתארגנת "חבורה" ליצור פאות שמורה משעת קצירה...
• על פי פסק הרבנים: אין לזרוק את הפאות למדורות ל"ג בעומר שמא יצא מזה עגל...
• מה כתוב על רנטיסי? נטחן לאחר הפסח.
• כל הכועס כאילו חבש פאה נכרית...
• שידוך הוא כמו חניה: הטובים תפוסים, הפנויים לנכים.
• "נתגלו נעלי עקב בכפר חבד מקורות יודעי דבר טוענים שאלו הן עיקבתא דמשיחא"
• מה מלמדים בישיבה? לפתוח דלת בלי מפתח, בירה בלי פותחן וגמרא בלי ללמוד
• מה משותף לחסיד גור ולאשתו? לשניהם פאות ארוכות!!!
• נישואים כמו זק"א בתחילה משי זהב אחר כך פיצוץ ולבסוף מגרדים את השאריות עם שפכטל.
• שאלו כמה חבר'ה איפה נמצא הלכות אישות ברמב"ם
החסיד ענה קדושה.
המזרוחניק ענה אהבה.
הליטאי ענה קנין.
היועץ נישואים ענה מדע.
והאלימים יותר ענו קרבנות.
• קיים חשש כבד שהאסלות תוצרת סין מקורם בלבנים שנשרפו לע"ז. לאור זאת פסקו הרבנים: שב ואל תעשה עדיף.
• בינה יתירה ניתנה באישה ?
בינה = מבין דבר מתוך דבר.
בינה יתירה = מבינה דבר מתוך כלום.
• מרציאנו בא למשרד הפנים והחליף את שמו למנדלוביץ, לאחר שבוע בא שוב וביקש להחליף ליעקובוביץ. שאלו אותו מה קרה?ענה: כל מקום שאני מגיע שואלים אותי: מה השם הקודם שלך?
• חסיד גור התלבט פעם ארוכות איך לברך ברכת "שלא עשני אשה". איך אפשר להוציא מהפה את המילה "אשה"?
בסוף הוא החליט שמהיום והלאה הוא יברך "שלא עשני כרצונו"...
• ומה הר"ת של תשס"ד ? ת'קנה ש'ייטל ס'ינטטי ד'חוף
• בעיה חדשה: הפלומבות לאשור הפיאות עשויות מעגילים של הודים!
• מדריכי חתנים לחתנים טריים:
כלל א' אם יש ג'וק בבית חייבים להרגו מייד
כלל ב' אסור לעבור על רצפה רטובה לאחר השטיפה
אם יש ג'וק וכדי להרגו צריך לעבור על רצפה רטובה מה עושים?
יהרג ואל יעבור
• אסור לאכול בשר מהודו,
אסור לחבוש פאה מהודו,
אסור להתחיל את התפלה מהודו.
• "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו". עכשיו גם אמותינו.
• חסידי גור:אין צורך להוריד את הפאות! אפשר להשאירם מתחת לכיפה.
• באו לחסידי חב"ד ואמרו להם: "השמעתם, חסידים? הפאות נאסרו כליל". בחב"ד, כידוע, הקפידו שהנשים תחבושנה דווקא פאות.
אמרו החב"דניקים: "לא נוכל לשנות. אצלנו הקפידו כל השנים על פאה בדווקא"
תמהו הסובבים: "והלא חשש עבודה זרה בכאן?"
"טוב, תראו", השיבו החב"דניקים, "על פאות הקפידו אצלנו. על עבודה-זרה לא הקפידו"...
• התימנים שמחים, כשהם הגיעו לארץ גזזו להם את הפאות, עכשיו גוזזים לאשכנזים את הפאות...
• סערה בגאולה, בריסקער שרף את אשתו כי היא בסיס לדבר אסור.
• עובדת סוציאלית מגיעה לבית פרסי לבדוק אותו, היא רואה את התינוק הולך עם טיטול שכמעט מגיע לרצפה מחמת כובדו. היא שואלת את האמא, "למה את לא מחליפה לו את הטיטול?" עונה האמא: "כתיב על האריזה בין 5-14 ק:ג..."
• על הנשים להוציא את הפאה מהראש. ועל הגברים להוציא את הראש מהפאה!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2005 18:57 |
|
| |
A man came to the rabbi. "Rabbi, my wife drives me nuts, I can't live
with her anymore."
"Ok," says the Rabbi, "you have to get
divorced."
"But Rabbi," cried the man, "I love her so much."
"So stay together," said the rabbi.
"But everytime I come home we start
fighting, it can't go on this way!"
"So get divorce."
"But what about the kids? I can't live
without my children."
"So stay together," said the rabbi.
"But our common life is a hell," said the man.
"You know what?" said the Rabbi, "become a Christian."
The man was shocked. "WHAT???? How will it solve the problem??"
"It won't," answered the Rabbi, "but then you'll drive some priest
nuts."
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2005 22:11 |
|
| |
One Nation, "Under G-d"
One day a 6 year old girl was sitting in a classroom. The teacher was going to explain evolution to the children.
The teacher asked a little boy: Tommy do you see the tree outside?
TOMMY: Yes.
TEACHER: Tommy, do you see the grass outside?
TOMMY: Yes.
TEACHER: Go outside and look up and see if you can see the sky.
TOMMY: Okay. (He returned a few minutes later) Yes, I saw the sky.
TEACHER: Did you see G-d?
TOMMY: No.
TEACHER: That's my point. We can't see G-d because he isn't there. He just doesn't exist.
A little girl spoke up and wanted to ask the boy some questions.
The teacher agreed and the little girl asked the boy:
Tommy, do you see the tree outside?
TOMMY: Yes.
LITTLE GIRL: Tommy do you see the grass outside?
TOMMY: Yessssss!
LITTLE GIRL: Did you see the sky?
TOMMY: Yessssss!
LITTLE GIRL: Tommy, do you see the teacher?
TOMMY: Yes.
LITTLE GIRL: Do you see her brain?
TOMMY: No.
LITTLE GIRL: Then according to what we were taught today in school, she must not have one!
(You Go Girl!)
Don't forget to pass this on! I love this one.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2005 14:43 |
|
| |
שרה, אַן עלטערע פרוי גייט צו צו אַ פרױ וואָס שטייט ביי אַן אויטאָבוס-סטאָפּ אין אַ יידישע געגנט, זי ציט איר ביים אַרבל און פרעגט: "פאַרשטייסט יידיש?". די פֿרױ ענטפערט איר "יאָ, איך פאַרשטיי." שמייכלט שרה צופרידן און פרעגט איר : "וואָט טיים איז יט?"
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2005 14:46 |
|
| |
דער חלום
משה דערצײַלט זײַן פּסיכיײַטרקע׃- "איך האָב געהאַט אַ משוגהנעם חלום. איך האָב געזען מײַן מוטער און זי האָט געהאַט דײַן פּנים. איך האָב זיך אױפֿגעװעקט און נישט געקענט װידער אײַנשלאָפֿן. איך בין געלעגן און זיך געדרײַט אין בעט ביז זיבן אַזײַגער אין דער פֿרי. דאַן בין איך אױפֿגעשטאַנען, געגעסן אַ שטיקעלע ברױט, גענומען אַ שלונג קאַװע און איך בין געקומען גלײַך דאָ צו דיר. איך בין זײער אױפֿגערודערט. קענסטו אױסטײַטשן מײַן חולם?"
פֿאַרטראַכט זיך די פּסיכיאַטרקע און ענטפֿערט אים׃- "אײַן שטיקעלע ברױט און אַ שלונג קאַװע? דאָס הײסט בײַ דיר פֿרישטיק?!"
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2005 01:34 |
|
| |
יהודי אחד מגיע לשמים בשעות הערב..
המלאך בשער בודק במחשב וקובע שהוא הולך לגיהינום.
תראה, אתה הולך לגיהינום, אבל אתה יכול לבחור. יש לנו גיהינום של אנגלים, גיהינום של צרפתים וגיהינום של יהודים. במה תבחר?
מה ההבדל ביניהם?
המלאך פותח לו דלת לאולם אחד שבו יושבים המון צרפתים במסעדה מפוארת, שותים יין טוב, אוכלים אוכל צרפתי משובח ובאופן כללי נהנים מהחיים. אז מה כאן הגיהינום, הוא שואל?
כל בוקר בשמונה בדיוק הם נכנסים לשמן רותח וניצלים שם עד שעה חמש. אח"כ הם מתלבשים ויוצאים לבלות כרצונם. למחרת שוב שמן רותח מ 8 עד 5 וכך הלאה.
אח"כ המלאך פותח דלת שניה ושם יושבים המוני אנגלים בפאב, שותים בירה ושרים ונהנים. ומה כאן אצל האנגלים הוא שואל? כל יום משעה 8 ועד השעה 5 הם ניצלים בשמן רותח ואח"כ מתלבשים, מתרחצים ויוצאים לבלות כרצונם. למחרת שוב מ 8 ועד 5 שמן רותח...
לבסוף הוא פותח דלת שלישית ושם יש המון יהודים, כולם מתפללים, בוכים מטיחים את ראשיהם בקיר, מתייסרים, צמים ובאופן ברור לא נהנים. ומה סדר היום הוא שואל? משעה 8 ועד 5 שמן רותח ואח"כ צום ותפילות ויסורים עד הלילה. למחרת שוב מ 8 ועד 5 .
הבחירה קשה מאוד אומר היהודי למלאך. מה היית בוחר אתה אילו היית במקומי?
.......
אני, אם הייתי במקומך, הייתי בוחר בגיהינום היהודי, אומר המלאך.
ביהודי דווקא? למה?
אצל היהודים שמונה זה לא שמונה, חמש זה לא חמש והשמן לא בדיוק רותח...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2005 02:08 |
|
| |
Statistics show that there are more accidents per year with vehicles travelling at 50mph than 100 mph. Also, there are more accidents by sober people than heavily drunk ones. Furtheremore, more accidents occur in bright weather than in heavy fog
Consequently, the safest way to get from A-B is by driving at 100mph, in heavy fog, while you're very drunk
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2005 14:40 |
|
| |
יציאת השבת: האישה העירומה והתפוח
סיפור שמסתובב ברשת האינטרנט ונשלח על ידי הקוראת ל' היקרה, מספר על האלטרנטיבה למשמרות הצניעות.
"זו היתה שעת צהריים. סיימתי כמה סידורים נחוצים בעיר והתחלתי לצעוד חזרה בדרך לביתי. פסעתי בנחת לאורך הרחוב המרכזי בעיר, נהנה מהשמש החמימה של סוף האביב. הגעתי לתחנת האוטובוס שהיה אמור לקחת אותי לאזור מגוריי, והתיישבתי על הספסל בהמתנה.
"סקרתי בעיניי את שאר העומדים בתחנה. ישבה שם גברת עם סלים גדושים במצרכי מזון, נראית כאילו היא חוזרת מהקנייה השבועית בשוק, זוג מבוגר בגיל העמידה, אישה צעירה עם תינוק בעגלה ועוד שני חיילים. כולם ממתינים, כמוני, לאוטובוס שיגיע.
כעבור שתי דקות הגיעה לתחנה בחורה צעירה. לא אתאר לכם אותה, אך אומר רק דבר אחד - כנראה צניעות לא היתה בדיוק הצד החזק שלה. היא היתה יותר לא לבושה מאשר לבושה... היא נעמדה לצד התחנה, ממתינה גם היא לאוטובוס. הוצאתי מתיקי את העיתון והתחלתי לעיין בו. מזווית העין קלטתי פתאום דמות מתקרבת מרחוק, לבושה בשחור. חלפו עוד כמה שניות עד שאותו אדם התקרב לתחנה, וממבט מקרוב הוא התגלה כחרדי, לבוש במעיל שחור ארוך וכובע, וזקן שחור מעטר את פניו.
"הוא הגיע אל התחנה, העיף מבט אל העומדים שם ועיניו נתקלו בבחורה. הוא השפיל את מבטו וצעד שני צעדים לאחור. הוא ניגש אל מאחורי התחנה ונכנס אל חנות ירקות ופירות שהיתה שם. 'כנראה הוא מעדיף להמתין שם לאוטובוס כדי לא להיכשל במראות לא צנועים,' חשבתי לעצמי, אך למרבה ההפתעה הוא יצא משם כעבור דקה אחת בלבד, אוחז בידו תפוח עץ גדול, אדום ומבריק.
"הוא חזר אל התחנה ומכל העומדים שם ניגש דווקא אל הבחורה.
הוא הושיט לה את התפוח ואמר לה: "קחי, זה בשבילך."
הבחורה הופתעה מאוד, לא מבינה מה הוא רוצה ממנה.
"בשבילי,"? שאלה בתמיהה, "למה,"? מבטאת בזה את סימן השאלה שעמד במוחם של כל הנוכחים בתחנה, שהאזינו דרוכים לדו-שיח שהתקיים שם.
האיש הרים את מבטו, הסתכל בעיניה, אמר לה בחיוך: "גם חווה לא ידעה שהיא עירומה עד שאכלה מהתפוח,"... והלך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 16:16 |
|
| |
A man came to the rabbi. "Rabbi, my wife drives me nuts, I can't live
with her anymore."
"Ok," says the Rabbi, "you have to get
divorced."
"But Rabbi," cried the man, "I love her so much."
"So stay together," said the rabbi.
"But everytime I come home we start
fighting, it can't go on this way!"
"So get divorce."
"But what about the kids? I can't live
without my children."
"So stay together," said the rabbi.
"But our common life is a hell," said the man.
"You know what?" said the Rabbi, "become a Christian."
The man was shocked. "WHAT???? How will it solve the problem??"
"It won't," answered the Rabbi, "but then you'll drive some priest
nuts."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 19:28 |
|
| |
ס'אט מיר דערציילט אןך עלטערע איד פון לאגער, ער האט כמה פעמים געהערט ווי די דייטשן שרייען אויף אידן,
זי מוטער פיקער!
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 19:48 |
|
| |
A True Story (A Nekamah)
>On a NW Airways flight from Atlanta, GA. a middle-aged, well to do woman found herself sitting next to a man wearing a kipa (aka "yarmulka" in Yiddish).
>She called the attendant over to complain about her seating.
>
>"What seems to be the problem Madam?" asked the attendant.
>
>"You've sat me next to a Jew!! I can't possibly sit next to this disgusting person. Find me another seat!"
>"Please calm down Madam." the attendant replied.
>
>"The flight is very full today, but I'll tell you what I'll do. I'll go and check to see if we have any seats available in club or first class."
>The woman shoots a snooty look at the snubbed Jewish man beside her (not to mention many of the surrounding passengers).
>
>A few minutes later the attendant returns. The woman cannot help but look at the people around her with a smug and self satisfied grin.
>The flight attendant then says..."Madam, unfortunately, as I suspected, economy is full. I've spoken to the cabin services director, and club is also full. However, we do have one seat in first class."
>
>Before the lady has a chance to respond, the attendant continues..."It is most extraordinary to make this kind of upgrade, however, and I have had to get special permission from the captain. But, given the circumstances, the captain felt that it was outrageous that someone should be forced to sit next to such a person."...
>
>With which, she turned to the Jewish man sitting next to her, and said: "So if you'd like to get your things, sir, I have your seat in first class ready for you..."
>At this point, the surrounding passengers stood and gave a standing ovation while the Jewish man walks up to the front of the plane.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 19:49 |
|
| |
A Jew is never completely lost from his people. A true
unbelievable stor...
>
>
>
> ?
>
> My Father and the Priest
> by Chana Weisberg
> A Jew is never completely lost from his people. A true unbelievable story.
>
> Almost 30 years ago, my father, Rabbi Dovid Schochet was asked to lecture
> to a group of Jewish and non-Jewish participants in the neighboring city
> of Buffalo. He decided to focus his lecture on the theme of charity, due
> to its universal application to both Jews and gentiles.
> My father began with the following story.
> A wealthy individual who never contributed to charity lived during the
> time of the Tosfos Yom Tov, a great Jewish sage. After this miser died,
> the Chevra Kaddisha (the society responsible for the burial and performing
> the rites on the body) felt that he was unworthy of being interned next to
> any upright and respectable individual and buried him, instead, in the
> area of the cemetery called hekdesh, reserved for society's outcasts and
> destitute.
> A few days after the funeral, a tumult developed in Krakow. The butcher
> and baker, two prominent members of the community, who had hitherto been
> extremely charitable, suddenly stopped distributing their funds. The poor
> people, who had relied on the benevolent pair for their sustenance, now
> were in a state of uproar. Emotions ran so deep that the matter was
> finally brought before the Tosfos Yom Tov.
> He asked the two why they had so abruptly terminated their worthy acts.
> They replied: "In the past this 'miser' would continuously supply us with
> funds for charity. He strongly warned us, however, not to disclose our
> source, since he wanted the great merit of performing the mitzvah in a
> hidden manner. Now that he is dead, unfortunately, we are no longer able
> to continue."
> Awed by the unassuming 'miser's' behavior, the Tosfos Yom Tov requested
> that he be buried next to this humble individual, even though this meant
> being interred in a disreputable section of the cemetery.
> As my father concluded his lecture, a participant from the audience, who
> happened to be a priest, approached him and requested that he repeat the
> story. My father suggested they meet the following day. Thinking that the
> matter would be forgotten, my father was surprised when, at the appointed
> hour, the priest actually arrived at my father's hotel.
> The priest, once again, pleaded with my father to repeat the story. My
> father obliged, but was astounded when, after concluding the story a
> second time, the priest seemed terribly distraught and begged him to
> repeat it, yet again.
> At this point, the priest was nervously pacing back and forth across the
> room. Finally, he divulged the reason for his agitation. He turned to my
> father and confessed, "Rabbi Schochet, that charitable man in the story
> was my ancestor."
> Skeptically, my father calmed the young man saying that there was
> absolutely no connection between him and the story, which took place
> hundreds of years ago. "Furthermore," he told him, "you are a gentile,
> while this man was Jewish."
> The priest looked intently at my father and whispered, "Rabbi, now I have
> a story to tell you!"
> He began by describing his background. He had grown up in the state of
> Tennessee. His father was a Major in the U.S. army during the Second World
> War. Overseas, in Europe, his father had met a Jewish girl and fell in
> love. He brought her back home as his war bride and no one knew of her
> background. A short time after their marriage, the couple was blessed with
> a child, whom they devoutly raised in the Catholic tradition. The child
> grew up and attended a Seminary where he eventually trained to become a
> priest.
> In his early adulthood, the priest's mother died prematurely. At her death
> bed, she disclosed her secret identity to her completely baffled son.
> After reciting the Shema prayer, she confessed, "I want you to know that
> you are Jewish." She informed him of his heritage and that his ancestor
> was buried next to a great sage called the Tosfos Yom Tov. She then
> recounted, almost verbatim, the story that my father had told in his
> lecture.
> At the time, the priest imagined that his mother was delirious. Although
> he felt uneasy by his mother's parting words, it was only a temporary,
> fleeting emotion. As he got on with his life, he soon forgot the entire
> episode and lost interest in the subject.
> "Rabbi," cried the priest, in a state of complete emotional upheaval, "you
> have just repeated this story, detail for detail. You have reminded me of
> my mother's parting words, and that the story must be true. Yet what am I
> to do? I am a reputable priest with a large congregation of devoted
> followers."
> My father offered to assist him in any way. He emphasized to him, however,
> that according to Judaism, he was indeed Jewish. He encouraged him to
> explore his heritage, and put him in contact with people in his city who
> could guide him. With that, the weary, newly-found Jew departed.
> My father had no future correspondence with this man, and heard no further
> from him.
> Several years ago, on a visit to Israel, a bearded, religious Jew
> approached my father at the Western Wall, the Kotel, and wished him,
> "Shalom Aleichem."
> My father didn't recognize the individual and was completely taken aback
> when the man exclaimed, "Don't you recognize me, Rabbi Schochet? I am the
> former priest whom you met in Buffalo!" He continued, "A Jew is never
> completely lost from his people."
> PS. My father recently discovered that he is a direct descendant of the
> Tosfos Yom Tov.
> At that auspicious juncture in time, in a hotel lobby in Buffalo, N.Y. a
> descendant of the Tosfos Yom Tov met with a descendant of the miser -- and
> miraculously changed the course of destiny.
>
>
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 20:01 |
|
| |
computer widow
My Dear Husband,
I am sending you this letter via this internet communications thing, so
that
you will be sure to read it. Please forgive the deception, but I thought
you
should know what has been going on at home since your computer entered our
lives TWO YEARS AGO.
The children are doing well. Tommy is seven now and is a bright, handsome
boy. He has developed quite an interest in the arts. He drew a family
portrait for a school project, all the figures were good, and the back of
your head is very realistic. You should be very proud of him.
Little Jennifer turned three in September. She looks a lot like you did at
that age. She is an attractive child and quite smart. She still remembers
that you spent the whole afternoon with us on her birthday. What a grand
day
for Jenny, despite the fact that it was stormy and the electricity was
out.
I am doing well. I went blonde about a year ago, and discovered that it
really is more fun! George, I mean, Mr. Wilson the department head, has
uh,
taken an interest in my career and has become a good friend to us all.
I discovered that the household chores are much easier since II realized
that you didn't mind being vacuumed but that feather dusting made you
sneeze. The house is in good shape. I had the living room painted last
spring; I'm sure you noticed it. I made sure that the painters cut holes
in
the drop sheet so you wouldn't be disturbed.
Well, my dear, I must be going. Uncle George, uh, Mr. Wilson, I mean, is
taking us all on a ski trip and there is packing to do.
I have hired a housekeeper to take care of things while we are away,
she'll
keep things in order, fill your coffee cup and bring your meals to your
desk, just the way you like it. I hope you and the computer will have a
lovely time while we are gone. Tommy, Jenny and I will think of you often.
Try to remember us while your disks are booting.
Love, Your Wife
|
|
|
|
|
|
