|
|
| נשלח ב-30/12/2003 15:18 |
|
| |
גו"ג ,
אוסיף להערתך שהרי כל מה שניתן להעלותו על הדעת אפשרי מבחינת הדימוי ולהווה ההחלטה אם לזכנו בזה בניסיון תחושתי. אך כאן מבקשים לתחם את הגבול בין הניתן והבלתי ניתן להעלות על הדעת והוא אינו סמנטי, אלא מלמד עד היכן לא נחטא במלל שוא!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2003 20:45 |
|
| |
מציץ
להערתך מאתמול, אודות האור החודר דרך זכוכית.
הנה אילו היה הזכוכית מלא, עד שאין לו אף מקום להכיל את האור, הרי שגם האור לא היה חודר. ומכאן שבמידה והחומר מלא, לא יוכל חומר אחר לעבור דרכו ללא שיפנה לו החומר מקום, וזה אינו אפשרי מבחינה לוגית, כאשר אין לו מקום נוסף להשתרע בו.
י"י
לא הבנתי דבריך. וכי ייתכן שחומר מלא, כלומר החומר המרוכז ביותר -הבלתי נע- יסבול חומר אחר? הרי זו סתירה מיניה וביה, כיוון שבמידה והוא יכול לקלוט בתוכו עוד חומר הרי שאינו מלא.
וזו כוונת ווטו, שעסקנו באפשרות הפיזית של המקל והאדמה, אנו מפספסים את עצם הנקודה שהיא, "לא ייתכן מבחינה לוגית ששני עצמים מלאים שלא נשאר בהם כל שטח פנוי [אחרי כל הנתונים, הסיבובים וכו'], אינם יכולים להכיל חומר נוסף, וזה מוחלט ולא יתכן שהפיזיקה תסתור עובדה זו.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2003 22:35 |
|
| |
יהוסל'ה
כתבת : "הנה אילו היה הזכוכית מלא, עד שאין לו אף מקום להכיל את האור, הרי שגם האור לא היה חודר " .אוקיי אסכים אתך שהזכוכית לא מלאה , אבל מנין לך שהמקל כן מלאה ? מנין לך שיש משהו בכל העולם שהוא מלא ?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2003 22:46 |
|
| |
יופי
סו"ס הסכמנו שעל ציור שהמקל והאדמה מלאים, המקל בהכרח יחורר את האדמה ויסיט את עפרה למקום אחר.
די לי בזה 
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2003 22:46 |
|
| |
צר לי יהוסף, למיטב הבנתי מה שבעיניך נמנע מוחלט פשוט אינו תואם את המציאות.
אחזור שוב בקיצור: אין כל מניעה עקרונית להיות שני עצמים שונים באותו מצב בדיוק (או באותו מקום, עד כמה שמושג המקום מוגדר), אם הם בוזונים. לא זו בלבד, הדבר אף קורה בפועל ממש.
הלומד פיסיקה מודרנית מגלה כי האינטואיציה שלנו מרמה אותנו במקרים רבים. נוסיף גם את זה לרשימה.
אחר עיון נוסף בדבריך ראיתי כי הגדרת מושג חדש - "חומר מלא", ובעזרתו נסחת מחדש את טענתך לאמור: לא יתכן כי שני עצמים יהיו באותו מקום כאשר אחד מהם "מלא". ומהי הגדרת "חומר מלא"? חומר שאי-אפשר להוסיף במקומו שום דבר. האם לא נמלטת לחיקה החמים של הטאוטולוגיה?
תוקן על ידי - יצחק_יונתן - 30/12/2003 22:56:38
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2003 00:21 |
|
| |
יהוסף
טוב , אנסה להסביר את זה בדרך אחרת .
כאשר מתדיינים בעניינים שכאלה , טוב לנסות לחשוף את ההנחות הסמויות שמאחורי האינטואיציות שלנו . אנסה להכנס לראש שלך , לפרש את הנחותיך הסמויות וכך להראות לך היכן טעותך . אני מבטיח לך שאם תעשה את אותו דבר ותנסה להכנס לתוך הראש שלי , הדיון יתקדם בצורה קונסטרוקטיבית הרבה יותר .
אנסה להסביר את החשיבה שלך , בצורה שנראית טריוויאלית אבל זה הכרח בכדי להגיע לשורש הענין .
נתאר לעצמנו ארגז שמכניסים בו קוביות של חמש אבנים . אנו מחלקים בדמיוננו את הארגז ליחידות של נפח , שכל אחד הוא בגודל של קוביה של חמש אבנים . חלל הארגז מורכב , אם כך , משורות של יחידות נפח כאלה המסודרים זה לצד זה וזה מעל זה . אם נסתכל על יחידת נפח בודדת הרי שהיא יכולה להיות רק באחד משני המצבים הבאים : מלאה , כלומר שהיא מכילה קוביה , או ריקה , דהיינו שהיא לא מכילה . ברגע שיחידת נפח כלשהי מכילה קוביה הרי שאין היא יכולה להכיל קוביה נוספת . רק ליחידת נפח ריקה אפשר להכניס קוביה .מכך נובע שבמדה וכל יחידות הנפח מכילות קוביה אי אפשר להכניס עוד קוביות לתוך הארגז . ולחילופין , אם אפשר להכניס עוד קוביות לתוך הארגז נובע מכך שיש עדיין יחידות נפח בחלל הארגז שאינן מכילות קוביה .
התיאור שלך את מושגי המרחב והחומר דומה לתיאור הזה . בא נראה מהם ההנחות הסמויות כאן :
א. נקודה במרחב יכולה להיות רק באחד משני המצבים : מלאה או ריקה . היא מלאה כאשר היא מכילה חומר וריקה כאשר היא לא מכילה חומר .
ב. חומר יכול להיכנס רק לתוך נקודה שאינה מלאה .
למען הבהירות יש לזכור שמלא/ריק הם תכונות של נקודות במרחב .
מכך אתה מסיק שאם גוף מסויים הוא מלא , כלומר שכל הנקודות שבתחום מעטפתו מלאות , הרי ששום דבר לא יוכל לחדור לשם . ולחילופין , אם משהו חודר הרי שזהו ראיה שיש 'חורים' בגוף , כלומר נקודות שהם במצב ריק.
לשני ההנחות הללו אין בסיס לוגי . כי אתה מניח , ללא שום הצדקה , שענין היות נקודה נתונה בחלל 'תפוסה' על ידי חומר היא בהכרח תכונה דואלית (= שיכולה להיות רק באחד משני מצבים) . בא נחשוב על משהו אחר בכדי לראות עד כמה אין הנחות אלו הכרחיות . נחשוב , כמשל , על טמפרטורה :
א. נקודה במרחב יכולה להיות באינסוף מצבים שונים מבחינת הטמפרטורה שלה - מהאפס המוחלט עד בלי די.
ב. אם נקודה מסויימת במרחב היא בטמפרטורה נתונה אין שום דבר שמונע מהטמפרטורה שלה לעלות .
עכשיו הבה נתאר לעצמנו גוף דמיוני מסוג חדש : גוף של טמפרטורה . הגוף הזה הוא מענין מאד : הוא יכול לנוע במרחב (כלומר , הטמפרטורות של כל נקודה על מסלולו מקבלות את הערך של טמפרטוורת ה'גוף' שלנו בזה אחר זה ) ומי שנוגע במקום שבו הגוף הזה נמצא מקבל כוויה בהתאם לגובה הטמפרטורה של הגוף .
עכשיו נתאר לעצמנו שני גופים כאלה הנעים זה לעבר זה עד ששניהם מגיעים לאותה נקודה , מה צריך לקרות אז ?
מאחר ולפי האמור לעיל גם אם לנקודה מסויימת יש טמפרטורה נתונה הטמפרטורה יכולה לעלות , הרי שמה שיקרה יהיה כדלהלן : שני גופי הטמפרטורה 'יתמזגו' והטמפרטורה הכוללת של הנקודה במרחב תהיה כסכום שני הטמפרטורות של גופי הטמפרטורה שהתמזגו .
אנו יכולים לתאר לעצמנו גופי טמפרטורה דמיוניים כאלה מקבלים יותר ויותר מהתכונות של גופים חומריים המוכרים לנו . הם יכולים לקבל צבע (כתוצאה מחוק פיזיקלי דמיוני האומר שטמפרטורות נתונות מחזירות אור) . אנו יכולים לתאר לעצמנו פעולה של כוחות דחייה ומשיכה הדדיים בין 'גופים' כאלה (אנחנו פשוט נראה אותם 'מושכים' או 'דוחים' זה את זה ) . וכך והלאה . ובכל זאת לא נסיק שהם אינם יכולים להתמזג ולתפוס את אותו מקום במרחב . תכונת אי החדירות פשוט אינה מתחייבת לגבי טמפרטורות נעות , לפי התיאור שלנו .
אם נחזור לענין החומר , הרי שאפשר לטעון שאין היא שונה . היות נקודה מסויימת במרחב 'תפוסה' על ידי חומר אינה בהכרח תכונה דואלית , יתכן שהיא תכונה דירוגית . נקודה מסויימת יכולה להיות 'תפוסה' על ידי חומר בדרגות שונות ולכן למרות שהיא תפוסה על ידי כמות מסויימת של חומר אין זה מונע ממנה מלהיתפס על ידי עוד כמות של חומר . אין שום דרך לפסול כל זה אפריורית .
זו רק דרך אפשרית אחת לתאר את העולם באופן שלא יתחייב אפריורית תכונת אי החדירות של החומר . אני מניח שיש עוד .
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2003 13:42 |
|
| |
מציץ תודה
כתבת -
נקודה מסויימת יכולה להיות 'תפוסה' על ידי חומר בדרגות שונות ולכן למרות שהיא תפוסה על ידי כמות מסויימת של חומר אין זה מונע ממנה מלהיתפס על ידי עוד כמות של חומר . אין שום דרך לפסול כל זה אפריורית .
ההדגזה היש לי בתוך דבריך.
מה הם דרגות, אם לא רמות שונות של מלאות?
ושוב נמצאת אומר שחומר הממלא, אינו מניח אפשרות לחומר אחר להתמזג באותו מקום. ושבנו להיכן שעמדנו בהודעתי האחרונה, לא כך?
אבל לא זה עיקר עניינינו. עיקר הנושא נעוץ באמור אודות הזמן, שהשינוי הוא חידוש, ואין לנו להניחו מבחינה לוגית אא"כ הוכח אחרת, ומכאן שמבחינת ידיעה ראשונית אובייקטיבית דברים נמצאים בתקן הידוע, וממילא בהקשר זה הם מהוים סיבה לתולדות ההכרחיות, כמו נפילת המטבע מחמת כוח המשיכה, כ"ז שזו לא ידועה כמי שהשתנתה, וכמבואר בהרחבה ב' הההודעות בעניין הזמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2003 14:04 |
|
| |
כיצד מתאפשרים דרגות שונות של טמפרטורה באותו נקודה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2003 23:50 |
|
| |
כנראה שהטמפרטורה ניתנת להידחף למקום אחר, או שאכן אינה ממלאת את כל המקום.
לענינינו ברצוני להציג שאלה שנראה כי היא תקדם אותנו רבות בגופו של עניין.
שאלה אליבא דיום לשיטתו
יום הרי טוען, שההנחה שבפעם האלף ואחד יתלווה חום לאש אינו מתוך סיבה, אך מתוך ניסיון.
נשאלת השאלה, הן הניסיון הוא שאלף פעם זה קרה, וא"כ איך הניסיון מועיל ליצור ציפיה שכך אכן גם יקרה באלף ואחד? הן הניסיון הוא רק כלפי אלף?
וכי תאמר שיש ניסיון ממקרים שונים שחזרו על עצמם יותר מאלף, אולי רק מקרים אלו?
וא"כ הניסיון לא מועיל לנו כלום, אף לא להניח שכך יקרה, שכן מה שזה קרה אלף פעם אינו סיבה שיקרה שוב, הלא כן?
מהי התשובה לדעתך לשאלה זו?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2004 12:11 |
|
| |
לגבי ענין הטמפרטורה . כנראה שגם חומר אינו 'ממלא' את המרחב . פשוט אין דבר כזה ל'מלאות' פיסת מרחב . זהו מושג דמיוני שממציאים מתוך הנסיון המוגבל עם גופים לא חדירים .
לגבי שאלתך השנייה . אני מתחיל לפקפק אם קראת בכלל את ספרו של יום .הלא כל הספר היא תשובה לשאלה הזאת . םאתן את תשובת יום בקצרה :
א. ההאמנה היא סוג של דמיון . כאשר הדמיון היא בעלת עצמה וחיות מעל דרגה ידועה הרי זה האמנה .
ב. יש מנגנון תודעתי של היאגדות מושגים . אדם שראה שני דברים עוקבים הרבה פעמים יאגוד אותם ביחד . אם הוא יראה או יחשוב על אחד מהדברים התודעה תשלוף גם את הדבר השני .
ג. לפעמים הדבר השני שנשלף על ידי התודעה מצטייר במדה גדולה של חיות ועוצמה . אז יווצר מצב של האמנה בדבר השני .
ד. המסקנא מכל הנ"ל הוא כדברי יום : ההאמנה שייכת לחלק המרגיש שבנו ולא לחלק החושב שבנו . אין באמת הצדקה לוגית להסתמכות על הנסיון . אנו מסתמכים על הנסיון כי זה כפוי עלינו מטבע תודעתינו .
ודו"ק היטב בכל זה , כי קושייתך מעיקרא ליתא .
תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 01/01/2004 12:45:02
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2004 15:46 |
|
| |
מצו"נ,
מאחר ושוב נקלענו לשוני שפה, אציין רק הערות קצרות למסקנותיך [או להבנתך את יום] ואשתדל בהמשך להביא דו-שיח באישי עם י"י שטרם ערכתי אותו להעתקה ומקוה בקרוב ממש.
מושג המקום הוא סופר לא-דמיוני ואינו תלוי בחדירתם של גופים.
האמנה היא אמנם מהדמיון והעצמה וחיות היא מחמת רצון האדם לנקיטת דרך להניח כניסיונו.
ישנם שני סוגי היאגדות האחת אסוציאטיבית גרידא, אבל האחרת גילוי שאין זה רק איגוד אלא רעיון אחד שרק משנה אדרת [זה השורש שבסוף דוישיחנו למעלה כינית דימיוני וכו'].
האמנה שמחמת אסוסיאציה, היא הכרחית מכוח חולשת האדם, אבל האדם השלם לא היה צריך להיות מושפע ממנה אלא עד כמה שיש שורש אחיד.
חלק המרגיש הוא סה"כ עוצמה בחלק החושב.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2004 18:15 |
|
| |
ווטו
א. לא אמרתי שהמרחב הוא מושג דמיוני . אמרתי שמושג ה'מילוי' דמיוני , וליתר דיוק הוא מבוסס על תכונת אי החדירות ולא להיפך .
ב. אינני מבין מדוע אתה שוב מנסה לצמצם את דברי לתיקון לינגוויסטי . יהוסף הקשה על יום 'מהי ההצדקה לשימוש בנסיון ?' . על כך עניתי לו שיום שאל את אותה שאלה וענה על כך בהפיכת סימן השאלה לסימן קריאה – אין הצדקה לשימוש בנסיון . אנו מסתמכים על הנסיון ללא הצדקה – זה כפוי עלינו מעצם טבע תודעתינו .
ג. לגבי יתר דבריך . אתה הופך קערה על פיה . ודו"ק .
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2004 18:55 |
|
| |
מצו"נ,
א. אם לגבי "מילוי", אין ויכוח!
ב. הבנתי את מטרת יהוסף מעבר לנושא המילוי.
ג. אעתיק מה שכתבתי לך באשכול סמוך:
מצו"נ,
הדרך הפרוגרסיבית היא אכן כדבריך אבל בו בזמן לפתח את היכולת לעבור מהראשית עד לאחרית במהירות הבזק, כך שבהתחלה מאפס מגיעים הכי רחוק. זו ההתפתחות האמיתית וכמו שכבר עמד על זה דיקארט ב"כללים להכוונת הרוח [השכל]".
אך לשיטתך באשכול על יום אתה מתעלם מחוית הראשית ישירות במציאות החיה ורואה את זה כדימיון, לכן אתה רואה אותי כהופך הקערה על פיה. באשכול האפיסטמולוגיה של אורבערפל יש אריכות על כך שזו הצורה הישרה של הקערה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2004 14:03 |
|
| |
מציץ, מצויין
אדרבא, יום עצמו חי כאשר היה לו הכוח השכלי שכל מה שהיה אתמול אך סבירות נמוכה שימשיך להיות [מבין כל האופציות האפשריות] . מי איש אשר ישלה עצמו שכך חי יום?
וכי הדמיון יש לו רשות עצמאית לייצר מושגים נגד השכל כאשר השכל מזהה אותם בבהירות?
לא הכרנו ולא שמענו מעולם בצורה כה חדה, ויש כאן מן ההכרח להסתייג לפחות מבחינה ראשונית מדברי יום.
התשובה החילופית לשאלתי על הלוגיקה לניסיון, היא על פי הנ"ל כמה פעמים. שהשינוי הוא החידוש, ולהניח חידוש זה חידוש!
וכיוון שהמציאות אינה צריכה "מקיים חדש" כל רגע, והשינוי הוא החידוש, הרי שמניסיון אכן ראוי לנו להניח כסבירות לוגית הסתכלותית שדברים הם בחזקת עומדים כמו שהיו, כי זה הצד החזק יותר. כי החידוש צריך להתחדש והמשך הקיום כבר קיים ובלשון הפילוסופים "בכוח".
ואם נקבל את כל דברי יום, אך רק נוסיף את הנקודה הנ"ל, מעניין יהיה אם זה לא יצור השלכות נוספות.
_________________________
איך שכחתי???
מציץ היקר
מהי דעתך האישית בעניין זה? כיום? כחולקים עליו?
מעניין...
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2004 15:48 |
|
| |
בעמ' 2 של אשכול זה שאלתי את יקירנו יצחק_יונתן:
י"י,
האם גם בוואקום מקסימלי ישנה את אפשרות הדחיסה? או במילים אחרות, האם אפשרות זו היא אין-סופית?
משאלה זו התפתח דיון בינינו באישי וחושבני שיכול להיות בו ענין לקוראינו, לכן ברשותו, אני מביא להלן את הדיון.
*****
יצחק_יונתן:
שלום וברכה,
לא הבנתי שאלתך. אם כוונתך למקל וחול ממש, הרי הם פרמיונים, ובכל מקרה לא יהיו באותו מקום ממש (אף שהתנגשותם עשויה לחולל שינויים מפליגים בתכונות החומר). האם כוונתך למקל וחול בוזוניים, היינו לאותו קונדנסט שתארתי, בו אלפי אלפים של חלקיקים נמצאים באותו מצב ממש? מה בדיוק השאלה "מה נראה?" - האם אתה מעונין בתכונות האופטיות של הקונדנסט - כיצד זה קשור לנושא הדיון? (אגב, בניסוי מעניין הראו כי אור שעובר דרך קונדנסט כזה מאט את התקדמותו פלאים, בשל צפיפות החומר, ומהירות האור ירדה עד כדי עשרות קמ"ש בלבד!)
אני מעדיף לברר את השאלה בפרטי לפני תשובה בפורום, למען הבהירות לקוראים האחרים.
*****
ווטו1:
תודה
זאת רציתי, את שכתבת ש"אינם באותו מקום ממש " וכן בבוזונים, הרי הפסיקו להיות מתוארים כמקל וחול "ממש" מבחינת הצורה המתוארת לנו. הלא כן?
סליחה על ההטרחה, אבל חושבני כי יש כאן יסודיות חשובה ואם תוכל לבאר בצורה לכל נפש מגדרת, מה טוב ומשנה התודה!
*****
יצחק_יונתן:
לא, רק בפרמיונים אינם יכולים להיות באותו מצב ממש. בבוזונים אכן הם באותו מצב ממש.
תאר לעצמך כי אתה רואה לפניך שני בוזונים במסלול התנגשות. והנה במקום להתנגש הם עוברים זה דרך זה וממשיכים כל אחד במסלולו. זה בהחלט אפשרי פיסיקלית. האם סביר בעיניך לומר כי בעת שמסלוליהם חצו זה את זה הם שינו את מהותם להרף עין והפכו ל"דו-בוזון" ומיד לאחר מכן חזרו למהותם הקודמת? בעיני זו סמנטיקה בדיוק כמו דו-שולחן.
*****
ווטו1:
אכן, דו-בוזון כשני בוזונים, אבל רק משום שאינו ידוע לנו יותר כמקל וחול.
בקיצור, הכוונה היא להצביע על כך שככל שמקל וחול הם מקל וחול, יש להם את מקומם אם כי משולבים המה!
*****
יצחק_יונתן:
לא הבנתי כוונתך. אני מסיק מן העובדה כי הבוזונים חולפים זה דרך זה כי באותו מקום יכולים להיות שני עצמים שונים. מה כוונתך משולבים?
****
ווטו1:
"משולבים" התכוונתי במצב הלא-בוזוני.
לגבי תיאורך של "שני עצמים במקום אחד" הוא שביקשתי דוגמא אופטית של סנטימטרים כי ברגע שנאמר "עד כאן מקל ולא חול ומכאן חול ולא מקל" בהכרח משתנה המקום ואם יש מהות חדשה של "מקלחול" שצורתה שונה הרי אין זה מקל וחול בצורתם.
*****
יצחק_יונתן:
אני סבור כי האפשרות השלישית של מקל וחול (בוזוניים) בלתי משולבים במקום אחד, היא תיאור נאמן של המציאות, ואילו הכנסת המושג המשולב היא סמנטיקה בעלמא. (התכונות האופטיות לא רלבנטיות לצרכיך לענ"ד)
*****
ווטו1:
ראיתי שכתבת ליהוסף על "חיקה התמים של הטאוטולוגיה". איני יכול לדבר בשמו, אך בהכירי את הקו שלו [הדומה לשלי] זה בדיוק המבוקש לדעת את הטאוטולוגי בבירור כזה שנוכל להבין את החיים טוב יותר [כפי שכתבתי למציץ בדו-שיח המובא ומקוה לפתוח בקרוב אשכול על הנושא אחר שידידי אורבערפל יסיים את דברו באשכול דומה על האובייקטיביזם].
לכן נראה כי התכונות האופטיות [כמובן בהגדלה כך שיכלול גם את המישושיות] רלבנטיות כדי להתמקד טוב יותר באמת הטהורה.
*****
יצחק_יונתן:
אם אכן הטאוטולוגיה שהצגתי היא היא טענתו של יהוסף אין לי ויכוח עמו. אלא שאני סבור כי זהו משחק מלים בעלמא ("אי אפשר לשים עצם במקום שיש כבר עצם כזה שתכונתו שאי אפשר להוסיף עליו"), שאין טעם להשחית עליו זמן.
אינני בקיא מספיק בתחום כדי לדבר בבטחון מלא על התכונות האופטיות של הקונדנסט. למיטב ידיעתי הוא מתנהג בדיוק כפי שצפוי מהרבה עצמים הנמצאים באותו מקום. הקונדנסט כולו קטן מאד ולכן אי אפשר "לראות, אותו או "למשש" אותו במובן הרגיל של המלה, אבל אפשר להעביר דרכו אלומת אור ולמדוד את תכונות הבליעה והפיזור. כאמור, (פחות או יותר) הקונדנסט מתנהג כאילו יש שם הרבה חלקיקים זהים. היינו, אם אטום אחד בולע מיליונית מן האור העובר דרכו, מיליון אטומים יבלעו כמעט את כל האור (ליתר דיוק 63%, אבל אין צורך להכנס לפרטים טכניים).
*****
ווטו1:
לדעתי חשוב להציג הדבר בפנים כאשר אבאר בעזר הווה הנחיצות להתעסק, להבהיר ולהחדיר את הטאוטולוגיות בכל יום ויום לפי עדכוני הדעת של היום הקודם.
*****
יצחק_יונתן:
חפשתי ומצאתי לינק המבאר ענינים רבים הקשורים בקונדנסצית בוז-אינשטיין:
http://cua.mit.edu/ketterle_group/
במיוחד ראה:
http://cua.mit.edu/ketterle_group/Popular_papers/Physics%20Today%20v2.pdf
ובעמוד 9 דן בשאלה "כיצד נראה הקונדנסט?". כפי שתראה, התשובה לשאלה (ולמעשה השאלה עצמה) אינן פשוטות כל עיקר.
תוקן על ידי - ווטו1 - 02/01/2004 15:56:25
 |
|
|
|
|
|