סיבה ותולדה - הכרחי / נסיוני. יום [2]

אכן, מציץ, לטיעון הדדוקטיבי רמזתי בשיטה אחרונה. אולם כוחו של טיעון זה בנוגע למטא-חוקים (כגון החוק המלמד על פשטותם של חוקי הטבע עצמם) חלש עוד מזה של הטיעון המקביל על תוקפם של חוקי הטבע עצמם. כיוון שאנו (=האנושות כולה) מחפשים רק חוקים פשוטים, ואף מסוגלים להבין רק חוקים פשוטים מספיק, אלה החוקים שאנו מוצאים.

לאמיתו של דבר ניתן לטעון כי ההתפתחות במדעי הטבע מלמדת כי דווקא החוקים הפשוטים מוחלפים בחוקים מורכבים יותר. דוגמא לדבר החוק השני של ניוטון שהוחלף במכניקה קוונטית, תורת שדות, מיתרים וכו' וכו' ועוד היד נטויה (אם כי אנשי תורת מיתרי-העל הגיעו למצב המבורך לפיו התיאוריה כה מסובכת עד שלא ניתן להוציא ממנה שום פרדיקציה הניתנת להפרכה, ואם כן אולי הגענו לסוף הדרך...). בכל שלב נוסף נדרשת קונסטרוקציה מתמטית מורכבת יותר ויותר, לא פשוטה יותר (אם כי יהיה מי שיטען כי הקונסטרוקציות החדשות יפות או אלגנטיות יותר). באופן דומה, האם יחסות כללית פשוטה יותר מחוק הגרביטציה של ניוטון?

יצחק יונתן

אם מחפשים רק פשטות אפשר להיות בטוח שלא תתגלה מורכבות, אבל אי אפשר להיות בטוח שפשטות תימצא. אילו עולם מדעי הטבע היה לא יציב כמו עולם מדעי החברה , באמת לא היו מגלים שום פשטות. בדיוק כמו שאנחנו רגילים לפטור כלאחר יד ניבויים בנושאים מדיניים , היינו אז פוטרים כלאחר ניבויים במדעי הטבע.

ווטו ובוגי,
אני מגלה בדבריכם בכל פעם מחדש סובייקטיביות. ההכללה אינה תוצאה של תבניות במוחנו אלא של ראיה בלתי אמצעית של המציאות. חוקי הטבע נצפים על ידינו באופן ישיר (לא בחמשת החושים, כמובן). טעותו של יום, ושל כל ממשיכיו המודרניים היא בכך שהם חושבים שהכרה נעשית רק בחושים. וכאן צדק הוסרל, וכנ"ל בהודעתי הקודמת.
אין ספק שההכללה של חוקי הטבע היא אמירה על העולם ולא עלינו. ודלא כאותם פילוסופים של המדע שהזכיר יצחק יונתן, שחושבים שהאלגנטיות היא רק צורה אופטימלית לסידור נתונים, ולא תיאור אמיתי. אלו שטויות במיץ, ששום איש מדע לא באמת מאמין בהן, והן גם אינן עומדות במבחן המציאות המדעית ובמבחן ההגיון. למשל, לפי גישות אלו, חוק הגרביטציה מעיד על מבנה שלנו ולא העולם כשלעצמו. אם כן, מה גורם לגופים ליפול לכדוה"א? אין גורם. זוהי יומיאניות בלבוש מודרני, שלמעשה מאמינה במיסטיקה של התרחשויות ללא סיבה ( ראה על כך באורך רב בספרי השני שנמצא כעת בעריכה, ועוסק בפילו' של המדע. בוגי, סליחה, אבל הרשית לי!).

המעגליות שישנה בעיקרון המינימום בניסוחו הכולל יותר, כפי שהציגו יצחק יונתן, הוא שכאשר תיאוריה א מכילה את תיאוריה ב, אז ניתן להגדיר באופן חד מהו ההסבר הפשוט. יש חלק מיותר, ברמה המתמטית. אום אם שתי התיאוריות אינן מוכלות האחת בשנייה, אזי איך נחליט מי יותר פשוטה? לפי הקריטריון של מי יותר נכונה.
ומכאן תשובה למה שהעלו לעיל, איך ניתן להתייחס לתיאוריות החדישות של הפיסיקה כ'פשוטות'?
פשוט, אינו בהגדרה המתמטית (=מוכל בכל התיאוריות האחרות), אלא פשוט = נכון. הוה אומר: תואם למבנה החשיבה שלנו (לאור הנתונים האמפיריים, כמובן). מה שאנו רואים באופן בתי אמצעי כנכון, הוא מה שנקרא, במובן הרחב של תערו של אוקאם (לפי יצחק יונתן הנ"ל), 'פשוט'.
על כן, אני חוזר ואומר שישנה כאן מעגליות ברורה.

ולאור האמור כאן נוכל לעבור כעת למייציץ,
מה שאני מתכוין במונח 'התער' הוא למובן הרחב שהוא השימוש הרווח כיום. הנחות מיותרות, כמו במובן הצר-מתמטי, הוא טריביאלי, ובשביל זה לא צריך את אוקאם (אינני יודע היסטורית למה ויליאם מאוקאם עצמו התכוין).
אינני טועו שעקרון התער (הרחב) אינו נכון, אלא שהוא מעגלי. כלומר הוא לא מועיל מאומה במובן של ביסוס המתודולוגיה המדעית. מה שקרוי שם 'פשוט' למעשה מתכוין ל'נכון'.

וכאן נוכל לחזור שוב לווטו ושות',
ה'פשטות' אכן נקבעת עפ"י התבניות שבמבנה החשיבה שלנו, אולם זה אינו סותר את אמירתי למעלה, שההכללות והתיאריות עוסקות בעולם ולא בנו.
למרבה הפלא ההכללות הללו, שנעשות לפי קריטריונים ותבניות אנושיות, פשוט עובדות. כלומר התיאוריה עוסקת בעולם כשלעצמו, ובד"כ אפילו נמצאת נכונה. השיפורים שנעשים בתיאוריות היסודיות של הפיסיקה הם בד"כ מותירים את התיאוריה הישנה על מכונה, אלא שמצמצמים אותה לתחום מציאות מסויים (אנרגיות נמוכות, מסות קטנות, וכדו').
הפלא הזה של התאמה בין מבנה החשיבה וההכרה שלנו לבין העולם כשלעצמו, הוא אשר מביך את הפילוסופים הנ"ל של המדע, ומוביל כמעט לכל טעויותיהם.
להתאמה הזו אין עדיין תשובה פילוסופית, אולם היא אשר עומדת בבסיס כל המוזרויות שמוצעות חדשות לבקרים בפילו' של המדע. ראה על כך בספרו של ברגמן 'מבוא לתורת ההכרה' פרק ט (השכלנות של העולם). הוא סוקר שם עשרות תשובות, ודוחה אותן אחת לאחת, ונותר בצ"ע. אני לא זוכר, אולי הזכרתי אותו בהערה למעלה???





מיכי

יש דרכים שונות להגדיר פשטות ומינימליות. דרך אחת שיכולה להועיל לענייננו הוא מינימום של יוצאים מן הכלל ופירוט למקרים שונים . ניתן לטעון שאם אני מניח שחוק טבע מסויים מתקיים רק בתנאים מיוחדים אבל לא באופן כללי , אני מניח הנחות מיותרות.

כמובן שאין שום סבה שעקרון זה יהיה נכון , אבל ניתן לטעון שאם אני כבר חייב להכריע בין אפשרויות שונות , אזי האפשרות העדיפה היא זו שמניחה פחות שינויים בין מצבים ותנאים שונים.

מייציץ,
זה לא עוזר מאומה. כאשר אתה מציע תיאוריה שנכונה רק לתחום מסויים, אתה צריך להציע מה עם התחומים האחרים. לאחר שתציג את התמונה כולה, רק אז ניתן להשוות בין האלטרנטיבות. לפי הצעתך, נגיע בחזרה ליחס ההכלה של יצחק יונתן.
אני מדבר על מצב שבו ישנן כמה תיאוריות, שכולן מסבירות את כל העובדות הידועות בתחום נתון.
ועתה קבל את המשפט הקטן של מיכי על היחס בין תיאוריה ועובדות: לכל מספר נתון של עובדות ישנן אינסוף (לעום לא פחות), תיאוריות שונות, שאינן מוכלות זו בזו, שיכולות להסביר את כולן.
רק כדי להמחיש, טול את העובדות הידועות, וסמן אותן על גרף דו-ממדי (משתנה תלוי כפונק' של משתנה בלתי תלוי). כעת שאל את עצמך: כמה קווים שונים יכולים לעבור באופן שעובר את כל הנקודות המסומנות. התשובה היא כמובן אינסוף. כאשר תעשה ניסוי ותמצא עוד תוצאה, יימחקו אינסוף קווים, ויישארו אינסוף אחרים (כי זה מצב חדש של מספר נתון של עובדות, ואתה יכול לחזור על התרגיל מהתחלה).

כעת, נשאל את עצמנו: איך נברור בין התיאוריות המתחרות הללו, שכולן מסבירות את אותו מכלול עובדות?
בטח תרצה לומר נעשה ניסוי שיוסיף עוד עובדה וימחק את הגרפים שנשללו. ראה לעיל (למה 2 של מיכי) המשפט על כך שעדיין נותרות אינסוף תיאוריות, וכך יהיה לעולם, עם כל מספר ניסויים שתעשה.
אם כן, קריטריון הבחירה היחיד הוא:
עקרון המינימום = אמת = פשטות = מה שאנו רואים באופן בלתי אמצעי (=ראיה אידיתית של הוסרל) כנכון.

מ.ש.ל


מיכי

בין כל הקוים יש קו אחד שיהיה הכי חלק והיא תהיה התיאוריה שבה נבחר.

עוד מעט תגיד אולי שעם בחירה שרירותית של מערכת קואורדינטות ניתן להפוך כל קו לחלק, אבל זה לא כך לענ"ד.

עוד מעט אגיד את מה ששמת בפי (בצדק).
אולם עוד לפני כן, מדוע בכלל קו חלק הוא הכי פשוט?
ויטגנשטיין הדגים את הבעיה בעקיבה אחרי כלל בדוגמה של המשכת סידרה נתונה, למשל:
1,2,3,4,...
מדוע להמשיך עם 5 ולא עם 17.3? אם תשים את 17.3 תוכל בקלות למצוא נוסחא ש'תופרת' את כל המספרים הללו (לשם כך יש להציע פולינום ממעלה רביעית, ולפתור ארבע משוואות עם ארבעה נעלמים על המקדמים).
אז מה ההמשך הנכון? או הפשוט? ולמה זה הפשוט?
כי זה המתאים לשכל שלנו. ומדוע מה שמתאים לשכל שלנו הוא מה שמתאר נכונה את העולם כשלעצמו?
על זה דיברתי.
עכשיו תוכל לעבור למטריקה עקומה, ולישר את העקמומיות שבלב (=הקו העקום).




מיכי

מיכברהם

שני הפיצולים שלך 'המציאות ואנחנו' ו'החושים ומעבר' מונעים מהבנת הענין. אמנם שלא כמתווכחים האחרים איתך כאן, נראה שהנך מתחיל מבחינת המציאות ולא מנתינת אוטונומיה למילים, אבל בסך הכל זה נגמר באותו הפיצול.

כדאי להתבונן בנקודה שאין 'פלא של התאמה בין מבנה החשיבה וההכרה שלנו לבין העולם כשלעצמו', אלא שהעולם אינו יותר מכך. איני מתכוין לצד הקיצוני של הסוליפסיזם אלא לצידו המציאותי (ריאלי).

שניהם, יום והוסרל צדקו חלקית. מצד אחד אין ידע שאינו קשור לחושים ומצד שני יש הבדל בין המוחש עצמו והיחס הבין חושי כמו גבול, צדק, מקום, זמן, אלוהים וכו'. שתי הבחינות הן ידע בלתי אמצעי.

אם בתהליכי המציאות יש ידע כזה שהוא 'תוצאה' (מסובב) של תבניות במוחנו או שלהפך, זה לא משנה, כי אנו דנים בידע ולא בהתלוויות הגופניות שהן שייכות למדע הפיזיקה. מה שלא יתגלה שם לא יהיה בו לשנות את בסיסי ההכרה.

בוגי,
אני לא מבין אותך. מהו הצד הריאלי של הסוליפסיזם? האם חוק הגרביטציה מדבר על העולם עצמו, או עלינו (=העולם כפי שאנחנו תופסים אותו)?
אם אתה מתכוין להבחנה של ראסל ('בעיות הפילוסופיה') בין האור, שהוא סוג של הכרה שקיימת אצלנו, לבין שדה אלקטרומגנטי, שהוא תופעה מציאותית בעולם כשלעצמו, אז הנושא הוא מערכת המושגים והשפה, ולא החוקים עצמם.
לשון אחר: אמנם מישהו אחר יראה את הגרביטציה במערכת מושגים אחרת, אבל הוא יבחין באותן תופעות ואותה חוקיות, אלא שזה ייעשה במושגים שלו.
משל לדבר, מי שמערכת השמע אצלו מחוברת במוח למרכז הראייה, הוא יראה קולות. אולם זו אינה סובייקטיביות, אלא מערכת מושגית שונה לתאר את אותה תופעה עצמה. כמובן ייתכן שיהיה יצור שיש לו מערכת קליטה שאין לנו בכלל (כמו רואה לעומת עיוור).

לסיכום, אני לא מצליח להבין את המושגים הסובייקטיביים שבהם אתה משתמש, ואולי הכל מתחיל מהגישה ה'מזרחית' שאתה מבטא, של התנגדות להבחנה בין סובייקט לאובייקט.
האם תוכל להסביר לי במילים פשוטות למה הכוונה?
יש לי תחושה שאתה וווטו פיתחתם שפה משלכם, ואולי היא הוסברה בעבר לפני שהתחלתי לשוטט במחוזות הוירטואליים הללו, ואני הק' (=הקדוש) לא מצליח להבין את שניכם.


מיכי

מיכאב

היתה לי את אותה הטענה כלפי השפה של וטו (ורבו), אבל עם הזמן והלימוד ההדדי באישי, התחלתי להבין אותה. בכל זאת לא חשבתי שאאמץ את השפה שלו!! איזו מחמאה!

חזרה לדבריך.

אדרבה, התכונתי להוציא מדעת ראסל ואשאל אותך, האם חוק הגרביטציה לא מדבר עלינו (=העולם כפי שאנחנו תופסים אותו) בדיוק כפי שהוא מדבר על העולם עצמו?

איני מתנגד להבחנה בין סובייקט לאובייקט במובן של נקודות מבט שונות, אבל לא במכלול שלהן במובן של שני עולמות, שתי תודעות וכו'. (מקוה שלינקי יביא אשכול בסיסי בנושא)

אומר לך היכן הבעיה מתחילה ואשתמש בתרגיל של קרוי, (אבל רק כחומר למחשבה כי לדון על התרגיל הזה דרוש אשכול מיוחד או כפי שרמז וטו 'לא בכללי' ).

ההנך יודע שהנך יודע? אני מניח שתשיב לי חיובית. אז הלאה; ההנך יודע שהנך יודע שהנך יודע? וכן הלאה. האמת היא שאינך יודע שהנך יודע, אתה רק יודע את הדברים 'חושי ובין חושי' (משפת וטו ). רק לאחר שיצרת את ה'אני' כסובייקט נפרד וכו' מינית אותו ליודע שהנך יודע בעוד אתה 'גורנישט' (סליחה לא התכונתי לפגוע באתה הקדוש, אלא בשני) רק את שהנך יודע וכאן טעה דיקרט (גם על זה נדמה שיש אשכול).