|
|
| נשלח ב-22/8/2004 11:13 |
 |
| |
אכן בנושא זה יעידו הלינקים [שהן אך חלק מהדברים הארוכים והערוכים שנאמרו בנושא] ולית מאן דפליג שלמען בירור ענייני לשמו, יש להתרכז ולהתמקד בשיח אישי!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2004 20:01 |
|
| |
מיכי
אינני יודע אם אני כמסכים עם דבריך , כמוסיף עליהם או כמסייג אותם אבל אביא את התיאוריה שלי בפילוסופיה של המדע.
הפילוסוף שמנסה לנסח הצדקה למדע נמצא במלכוד. הפיתוי הראשוני הוא ללכת בעקבות קאנט ולהוסיף אקסיומות שיאפשרו לנו להסיק דברים אודות העולם ואחר כך לנסות למצוא הצדקה פילוסופית לאמונה בקיומם של האקסיומות הללו. אבל הבעיה בגישה זו היא שהיא לא מאפשרת מהפכות במדע . אנו יכולים לעמוד על כך שבשום ניסיון אפשרי לא נגלה משהו שיכול לסתור את האקסיומות הללו, עד לרגע שבו יתגלו סתירות כאלה. ברגע שזה קורה אנו יכולים להמשיך לעמוד על כך שבמובן מטאפיזי האקסיומות הללו עדיין מתקיימות , אבל זה לא יעזור לנו למעשה.
אבל האתגר שהציב יום הוא לא רק בטענה שמה שאינו נתון בניסיון הוא בלתי ידוע. אלא בעיקר בטענה הטאוטולוגית שמה שאפשרי אפשרי. כיצד אנו יכולים לאפשר לעצמנו להאמין במשהו ובו זמנית להמשיך להאמין שיכול להיות אחרת? זהו האתגר והמלכוד , להצדיק ידיעה מדעית אבל בלי להעלותה למדריגה של וודאות מוחלטת. הגישה האקסיומטית אינה יכולה לעזור כאן , כי אקסיומות, אם אכן ראוי לקבל אותם, מעניקות רק וודאות מוחלטת.
הדרך הנכונה הוא לדעתי לבטל את הדיכוטומיה ידוע/לא ידוע של יום . בין הידוע ללא ידוע יש רבבות חילוקי מדריגות. זה נכון שלאוסף נתון של תצפיות יכול להיות המון תיאוריות (אם כי אני לא מסכים לדבריך שיש תמיד אינסוף תיאוריות , שהרי זה תלוי בשאלה הנשאלת ולפעמים יש רק שניים, למשל 'האם כל הברבורים שחורים?') , אבל לא כל התיאוריות שוות.
אם נחזור לדוגמה אודות הברבורים, כל עוד לא ראינו ברבורים שחורים יש בנו תחושה שאין ברבורים לבנים. בכדי לבטא את תחושתנו זו , אנו יכולים להעלות את זה למדריגת חוק מוחלט שלא יתכן שיש ברבורים לבנים, אבל כאשר מתגלה שיש ברבורים לבנים מתברר שמשהו שגוי בלוגיקה הזאת . הנכון יותר הוא לומר שאנו מעדיפים את התיאוריה שיש רק ברבורים שחורים כי היא התיאוריה הטובה ביותר בסביבה בהתאם לנתונים שיש לנו עכשיו. כלומר, יתכן שיש ברבורים לבנים ואיננו שוללים זאת , אבל התיאוריה שאין ברבורים לבנים טובה יותר, כי אין להניח קיומם של ישויות שונות ללא צורך.
הבעיה של הפילוסופיה של המדע הוא למצוא קריטריונים להעדפת תיאוריות ולא רעיונות שיהפכו את הבלתי וודאי לוודאי. בין הקריטריונים הללו תופס עקרון התער של אוקהאם מקום של כבוד. גם לאינטואיציה יש משקל (אם כי רק בזהירות ובצורה ביקורתית) ויש עוד קריטריונים. הם לא בהכרח נתונים לניסוח פורמלי. יתכן שכאשר אנו חושבים על בעיה נתונה אנו 'רואים' בעיני השכל מהי התיאוריה הכי טובה, גם אם איננו יכולים לנסח זאת בצורת כלל התקף לכל המקרים. אבל הראייה הזאת איננה דומה בשום אופן להתנסות ממשית.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2004 08:13 |
|
| |
שלום רב לרב מו"נ
זוכר שהייתי מצטט ומבקר, הפעם אני מביא זאת רק כנקודת מוצא.
"הפילוסוף שמנסה לנסח הצדקה למדע נמצא במלכוד"
אילו היה בדעתי להצדיק את המדע, לא הייתי חושב לעסוק בעניין. הסיבה שאני כן לומד עניין זה, משום שאני חושב שמה שהפילוסוף אמור לעשות, זה לברר את הקיים, ולא לנסות להצדיק כלום. ההצדקה אמורה לבוא מתוך תיאור מדוייק ונכון של המציאות מצד עצמה. הפילוסוף אמור א"כ רק לסלק פסולת.
ובהקשר זה מה שאני רואה כאן כפסולת, זוהי ההנחה הסמויה של יום שהזמן הוא מרכיב עצמי בקיום. כלומר שכל רגע זוקק סיבת קיום, ומכאן חוסר יכולתו להניח התמדת קיום.
אילו לא היה יום מניח את הקיום כתלוי בזמן באופן פנימי, לא היה יכול להניח את ההתמד כחידוש אלא את השינוי, ואי הנחת חידוש אינו עניין של ניסיון, אלא הגיון והגדרה נכונה של מהו הדבר החדש ומהו הדבר הישן, וישן אינו מתחדש ואינו זקוק להנחה אחרת כדי להניח את התמדתו מצד עצמו. א"כ רק השינוי הקורה הוא זה המרגילנו שדברים משתנים. ובקצרה, לא ההתמד הוא הנלמד מניסיון אלא השינוי, כי כל דבר משעה שנודע, נודע הוא ללא הגבלת זמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2004 10:04 |
|
| |
יהוסף
אילו נקודת המוצא לדיון היה בירור הקיים הרי שלא היתה שום בעייה, שכן אפשר היה לומר שיום צודק ואין אפשרות לדעת (כמעט) שום דבר. הסבה שהבעיה של יום היא בעיה פילוסופית הוא שאנחנו חושבים שאנחנו כן יודעים רק שאין אנו יודעים להסביר איך זה אפשרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2004 13:50 |
|
| |
מסכים, אמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2004 19:24 |
|
| |
בוגי,
אני כבר לא יודע אם אני לא מבין אותך או לא מסכים איתך. לענ"ד הדיבורים המעורפלים הללו לא מועילים. אני בהחלט יודע שאני יודע, והניסוח של עובדה זו אינו שקול לידיעתה. אינני מכיר את התרגיל המיסתורי של קרוי, ובכלל טיעוניו של הנ"ל לוקים בהרבה מאד שטחיות, פשטנות וכשלים, ואכ"מ.
האם לא ניתן לנסח את הדברים בשפה אנושית תרבותית? או שמא זוהי מגמת הסתרה מיהודים פשוטים כמוני (כפי שהיה מקובל עד תחילת המאה העשרים, ראה 'בכור המהפיכה המדעית' לאהרן קציר)?
נקודה אחת שאולי הבנתי היא שאתה לא מוכן להפריד בין סובייקט לאובייקט, וכולל את שניהם כמכלול אחד. זה מה שציינתי למעלה שאינני מקבל בדבריך. אך גם לנקודה זו לא לגמרי ברור לי אם התכוונת.
מייציץ שליט"א,
אתייחס לכמה נקודות שעלו בדבריך. יש הבדל בין אכסיומות שדרושות כדי להצדיק את אפשרותה העקרונית של הידיעה המדעית, לבין תכניה של אותה ידיעה. גם אצל קאנט זה לא אותו דבר (אמנם הזמן שסווג אצלו כטרנסצנדנטלי, כלומר תנאי לידיעה, התברר אצל איינשטיין כמושא של המחקר בפיסיקה, ויש לחלק).
על כן אין לנדון דידן כל קשר עקרוני למהפיכות מדעיות (אמנם הדוגמא הנ"ל של איינשטיין יכולה לפעמים להתרחש).
באשר לעורבים יצ"ו, באמת מנין לך שהתיאוריה שכולם שחורים היא הפשוטה יותר? מכיון שהיא תואמת למבנה החשיבה שלנו.
אם כן, מהי הערובה שהיא תהיה גם נכונה. כאן עולות שתי האפשרויות של יצחק יונתן דלעיל: או שהיא אינה טענה על העולם אלא עלינו (עי' ערך בוגי הנ"ל), או שהיא גם טענה על העולם, ובכ"ז ההכללה שנעשתה מכוח חשיבה נמצאה תואמת לעולם כשלעצמו.
והנה אין כל ספק שהאפשרות השנייה היא הנכונה (הראיה שהבאתי כבר למעלה היא שהתחזיות של חוקי הטבע בד"כ מתממשות גם בניסויים עתידיים). אם כן, זוהי המעגליות שעליה דיברתי ביחס לעקרון המינימום, וזוהי ההתאמה שעליה דיברתי לעיל. נדמה לי שאנחנו מסכימים בזה.
נקודה אחרונה. איך באמת ניתן להסיק את המסקנה מתוך העורבים שראינו שכולם שחורים. זה לא כל כך פשוט כמו שאתה מתאר זאת. ישנם מצבים שבהם תפגוש כמה אקזמפלרים שתהיה להם אותה תכונה, ובכ"ז לא תסיק מהם את ההכללה המתבקשת. יש לנו חוש אינטואיטיבי אילו הכללות הן מוצדקות, ואילו לא. כאמור לעיל (משפט מיכי) ישנן אינספור תיאוריות לתיאור כל אוסף סופי של עובדות. התיאוריה בה אנו בוחרים בד"כ (אמנם לא תמיד) מוכיחה את עצמה גם במבדקים עתידיים, שאם לא כן המדע כלל לא היה מתקדם (הרי אין סיכוי לעבור בכל שלב על כל אינסוף התיאוריות. לכן ברור שאנו קולעים לנכונה בהסתברות שגבוהה בהרבה מהממוצע הצפוי לכך שרירותית). יש לנו 'חוש' אינטואיטיבי לתיאוריה כללית נכונה מתוך העובדות הפרטיות שאנו מכירים. זוהי הראיה האידיתית הנ"ל.
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2004 21:57 |
|
| |
מיכי
לענ"ד , העניין בהחלט קשור למהפכות מדעיות , אם כי לא לעובדה ההיסטורית שהיו מהפכות מדעיות, אלא לעובדה שאנו מבינים שראוי להשאיר פתח למהפכות כאלה.
בנוגע לעורבים , ההעדפה עצמה אומרת בהתחלה יותר עלינו מאשר על העולם אבל אם הזמן היא גם אומרת על העולם. כדוגמה אקח את עניין הפשטות. בלי להגדיר פורמלית מהי פשטות, נאמר שהיא תכונה אובייקטיבית כלשהי של תיאוריה (אולי התאמה למבנה התודעה האנושית או אולי עניין פרגמטי של משאבים זמינים), שאכן אינה קשורה בשום אופן לעולם כמות שהיא. עכשיו, אילו היינו דבקים בתיאוריה אך ורק בגלל פשטותה ולא היינו יוצאים לערוך ניסויים לא היה סבה שהיא תהיה קשורה לעולם. אבל אנו כן עורכים ניסויים.
מה הניסויים האלה מועילים? אם ניסוי אינו מפריך תיאוריה, הרי שמבחינה לוגית היא אינה מועילה. אבל מבחינה מעשית היא מנפה תיאוריות שגויות . אם היא מפריכה יותר מדי תיאוריות נגיע למסקנה שהחיפוש אחרי תיאוריה פשוטה אינה נושאת פרות ואז נרים ידים. אבל אם היא לא מפריכה את התיאוריה אנו ממשיכים לדבוק בה , לא בגלל שהניסויים מוכיחים שהיא נכונה , אלא מאותם סיבות שהעדפנו את התיאוריה מלכתחילה.
למה הדבר דומה? למי שמחפש את מה שאבד לו, מתחת למנורה . אין שום סבה שהדבר ימצא דווקא מתחת לאור . אבל לחפש בחושך אי אפשר והדבר היחיד שיכול לתת תקווה זה לחפש היכן שאפשר. לא ידוע אם הדבר יימצא, אבל כן ידוע שאם הוא ימצא, הוא יימצא מתחת למנורה.
אלא שהמשל אינו דומה לגמרי לנמשל. הדמיון בין המשל לנמשל הוא בכך שגם בנמשל אנו מחפשים תיאוריות פשוטות , כי אלה היחידות שבמגבלותינו האנושיות אנו יכולים לטפל. אם העולם אינו פשוט , אין כלל תקווה למצוא תיאוריה. אלא שבנמשל יש גם סוג של היענות למצבו של העולם באמצעות עריכת ניסויים , תהליך שיכול להביא בסופו של דבר לאחד מהשניים ,או שבסופו של דבר נמצא את התיאוריה האמיתית שלא תופרך לעולם(גם אם לא נוכל להיות בטוחים שזה אכן המצב) או שנזנח את הניסיון מכל וכל. וזה באמת המצב במציאות. לגבי רוב רובו של תחום ההתנסות האנושית , אין לנו תיאוריה פשוטה ואנו אפילו לא חושבים על תיאוריה פשוטה . בתחום מצומצם מאוד של הניסיון האנושי יש תיאוריות פשוטות שבינתיים עמדו במבחן הזמן והניסיון, ולכן לא נזנחו.
אני רוצה להרחיב עוד בעניין ההבדל בין הוספת אקסיומות לבין העדפת תיאוריות.
קודם כל צריך להבין שכל הבעיה של הפילוסופיה של המדע מתחיל כאשר אנו הולכים מעבר לנתון. אפשר להתווכח מה נכנס בגדר הנתון ומה מתבסס על היסק (אינדוקטיבי וכדומה). לדעת יום ההגדרה היא שכל מה שאנו עדיין מעניקים לו אפשרות ולו הקטנה ביותר, הוא בגדר הבלתי נתון.
הבעיה שלנו היא למצוא כיצד אפשר להסיק מהנתון לבלתי נתון. אם אנו עושים זאת באמצעות הוספת אקסיומות , הרי שברור שהאקסיומות הללו אינן מוכרחות לוגית וגם אינן נלמדות מהמציאות. נכונותם של האקסיומות נובעת ממצבו של העולם , שאליה אין לנו גישה. אם מצבו של העולם שונה באופן רדיקלי ממה שאנו חושבים עליה , המסקנות שלנו אינן תקפות.
האקסיומות האמיתיות הן תמונה סטאטית של העולם . הם אינם משתנים ואינם מתעדכנים. ערכה של מערכת אקסיומות נתונה נמדד לפי מדת הקרבה שלה לאמת , הערך הזה תלוי בפרמטר שאין לנו גישה אליו. אנו מחליפים מערכת אקסיומות אחת במערכת אחרת , כאשר היא מפסיקה לעבוד. אבל אין סבה הגיונית לעשות זאת , שכן על פי האקסיומות איננו יודעים כיצד להגיע לאקסיומות אחרות. תהליך החלפת מערכת אקסיומות אחת באחרת, אינה ניתנת לביסוס על פי אכסיומות.
בקריטריוני העדפה אין המדובר במשהו התלוי במצבו של העולם. הדגש הוא על התהליך. אנו מעונינים לדעת אודות העולם ואנו גם מודעים למגבלותינו. לכן אנו חושבים על תהליך יעיל שיכול לקרב אותנו אל האמת. יעילותו של התהליך הוא עניין הנמדד יחסית לכל התהליכים האפשריים האחרים ולא יחסית למצבו של העולם. כלומר, גם במצב של אי ידיעה ישנם תהליכים אופטימליים.
למעלה דיברתי על קריטריון אחד שהוא פשטות , במובן של מה שנוח מבחינתנו לטיפול. העדפת הפשטות , היא עניין פרגמטי, כי גם אם העולם אינו פשוט לא הפסדנו כלום בהנחה השגויה שהיא פשוטה. אבל יש צורך בעוד קריטריונים להעדפה בין התיאוריות הפשוטות. במקרה הגרוע שבו אין מה להעדיף , ניחוש הוא הדבר הכי טוב בסביבה. אבל אני מאמין שניתן לפתח עוד קריטריונים ושגם תהליך יצירת הקריטריונים היא אבולוציונית ומושפעת מהעולם.
אם תהליך הוא יעיל הרי שאם תיקח אדם ותשתול אותו בעולם השונה מהעולם שלנו , הוא יסגל את האמונה שלו למצבו של אותו עולם, אם כי יתכן שקצב ההסתגלות לא תהיה טובה. אבל אם תהיה לו מערכת אקסיומות , היא פשוט לא תעבוד שם.
ולסיום קבל את האלגוריתם של מציץ.
1. כל עוד(לא התייאשת)
2. X = מספר התיאוריות שאפשר לחשוב עליהם בהתאם למשאבים.
3. theories[X] = מערך התיאוריות.
4. for I= 0 to x
5. חשוב על תיאוריה
6. אם היא פשוטה
7. הכנס אותה למערך.
8. כל עוד(המערך theories אינו ריק)
9. קרא לפונקציה maximal theory עבור המערך theories , הכנס את הערך המוחזר למשתנה current theory
10. כל עוד(current theory אינה מופרכת )
11. ערוך ניסוי
12. הוצא את current theory מהמערך.
את הפונקציה maximal theory אני צריך עוד לכתוב
הפונקציה הזאת מסתיימת אך ורק אם התייאשנו . אם אימצנו תיאוריה מסוימת והיא עדיין לא הופרכה , נמשיך להחזיק בה . אם נגיע לתיאוריה האמיתית לפני שנתייאש, הלולאה בשורה 10 לא תעצור אף פעם.
יש כמה וכמה שאלות שיועלו. ואם לא, אעלה אותם בעצמי . אבל לעת עתה אסתפק בזאת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2004 22:26 |
|
| |
מייציץ,
עברתי רק במהירות. לענ"ד אתה עדיין מתאר תיאור נאיבי (בייקוני) את המחקר המדעי. השאלה הבסיסית שאותה שאלתי כבר כמה פעמים היא מדוע התיאוריה, אחת מתוך אינסוף, זו שמתאימה לחשיבה שלנו, עובדת בעולם עצמו? אנו לא ממשיכים עד אינסוף ומחליפים תיאוריות כל הזמן. בד"כ מה שפשוט גם עובד. מה ההסבר לכך?
האלגוריתם שלך הוא כמעט בייקוני, וכבר נשפך ים של דיו לבאר מדוע זו לא דרך העבודה המדעית.
בעוונותי אין לי זמן יותר, סליחה.
כאן המקום לחזור (אף דקשה עתיקא מחדתא): מה שהלב חושק הזמן עושק.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2004 22:52 |
|
| |
יתכן שברוב חיפזון לא שמת לב שעניתי על השאלה הזאת. אחזור עליה בקצרה ממש,
1.יש רק תחום מצוצמצם שבו תיאוריות פשוטות עובדות.
2.מכיוון שיש פידבק מהעולם, סביר להניח שאם העולם הוא פשוט , התיאוריה הנכונה תתגלה בתהליך בזמן כלשהו. אלא שאנו לא נוכל להיות בטוחים בכך.
3.כל השאלה מצטמצמת, לשאלה כמה זמן יקח עד שהאמת תתגלה. זה תלוי באופן שבו העולם בנוי.
4.מכיוון שלא טענתי טיעון ספקני , השאלה שלך לא לגמרי רלוונטית. אני שותף להערכה שהסבה שהתיאוריות עובדות הוא בגלל שהן נכונות. אבל זו הערכה בלבד. (ובדברי ניסיתי בעצם להסביר מה הם הערכות)
(אני עדיין לא מסכים שיש בהכרח אינסוף תיאוריות. שני תיאוריות שנבדלות ביניהם ביחס למיקומו של חלקיק אחד בקצה היקום , אינן שני תיאוריות מבחינתינו. אם ניקח בחשבון את כל העיגולים שאנו עושים, יחד עם העובדה שברגע שתיאוריות עוברות דרגה מסויימת של מורכבות הם הופכים לתיאוריה אחת - שהעולם מורכב, יתכן נישאר רק עם אוסף סופי של תיאוריות.)
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2004 23:21 |
|
| |
תודה על התגובות לדברי.
אנסה להתייחס לדברים שהועלו.
ראשית לדברים שהעלה מיכי:
1. אין בטיעון שלי הנחה של המבוקש.
להזכירכם, הדילמה הוצגה כהכרעה מעשית בהימור מסוים, לא כהתלבטות מהי האמת.
השאלה היתה האם הכרעה מסוימת מוצדקת, ומהו הצידוק. עניתי שכן והבאתי צידוק.
2. לגבי עקרון המינימאליות, כוונתי הייתה לעקרון צורני בלבד. לא התכוונתי כלל וכלל לתלות את המינימאליות במושגי האמת או הנכונות. איך להסביר את העקרון הצורני הזה? אני חושב שאם הייתי מצרין את החוקים בלוגיקה מסוימת (אולי אדרש לפתחה), מינימאליות זה מספר מינימאלי של קשרים. חבר יעץ לי להסביר זאת כך: אילו היה זה מידע ממוחשב, מינימאליות זה הכלת מינימום ביטים.
מיכי, מדוע קריטריון זה שאני מנסה לבנות נידון לכישלון?
3. המינימאליות שהעליתי לא עוסקת כלל באלגנטיות, הרי במאמר אני עוסק במערכת הנחות לפיה אני מחליט מהו ההימור הנכון.
4. לגבי המשל על העיוור והפיקח, לא ברור מי צודק כלל וכלל. אם אני רואה לפתע משהו שסותר את שאר הנתונים שיש בזיכרוני לגבי המציאות, וכן את ההנחות שלי לגבי החוקיות במציאות, זו סיבה טובה לבדוק טוב יותר אם לא מדובר באשליה. הרבה פעמים בחיים אנו פוסלים כך מה שנדמה לנו שאנו רואים, ובצדק. במצב המתואר במשל, הייתי למשל הולך למשש את הרהיטים כדי להיווכח שאין זו אשליה. וכן לוקח בחשבון שאני הוזה. וכמובן יש גם לקחת בחשבון את האפשרות שהכלל שהאמנתי בו – שאי אפשר להכנס לחדר – אינו נכון. ולבחון את כל מערכת ההנחות. אני אשאף לבנות מערכת הנחות עקבית ומינימאלית שתואמת את הנתונים.
יהוסף,
כתבת "הנחת חוקיות שייכת רק אם אתה מכיר במושג חוקיות כסיבתי" - מה כוונתך "מכיר" כאן?
אני יכול לחשוב על ההתרחשויות כפועלות לפי חוקיות מסוימת. על כך גם יום מסכים, להבנתי. זה מספיק בשביל הטיעון שלי.
לגבי המינימאליות, ראה למעלה (2).
ווטו,
אולי יש מחלוקת בינינו אשר מתחילה במשפט "יכולת הבחירה מוגבלת לזיהוי התאמה".
אם קראת את המאמר שלי עם העורבים, אולי דעתך היא שאינני מסוגל לפעול מנקודת הנחה שהעורב הבא יהיה לבן.
אך זו לא דעתי. אם תנאי ההימור היו שונים – הייתי מקבל מיליון שקל אם אהמר שהעורב הבא יהיה לבן, והוא באמת יהיה לבן; לעומת 0 שקלים במקרה שאהמר על כך שהעורב הבא יהיה שחור, והוא באמת יהיה שחור – הרי אז הייתי פועל מנקודת הנחה שהעורב הבא יהיה לבן, ומהמר על כך!
מה אתה היית עושה? האם יש פה מישהו שהיה בוחר אחרת?
יכול להיות שאני טועה!
תוקן על ידי - נכספהנפשי - 31/08/2004 23:25:52
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2009 06:15 |
|
| |
היתה לי כוונה לעבור על כל האשכול, אבל נשברתי אחרי ההודעה הראשונה. (וכפי שלימדנו מיכי- את מה שאתה חושק- הזמן עושק)
האם יש כאן מישהו שטוען שלישויות אין זהות מסויימת?
האם יש כאן מישהו שטוען שישויות לא מתנהגות בהתאם לזהות שלהן?
אם אין- עברנו את השלב הראשון:
כולנו סבורים שכל הדברים במציאות מתנהגים בהתאם לזהות שלהם.
אם כך- במציאות ישנה סיבתיות.
מובן שההכרה האנושית הולכת מהתוצאה אל הסיבה.
ז"א שאנחנו מזהים תוצאה ומנחשים סיבה.
ניחוש הסיבה יכול להיעשות בצורה שרירותית ויכול להיעשות בצורה מושכלת.
על מנת לשלוט בגורלו- אדם מזהה מאפיינים דומים לישויות דומות, ומפתח קונספטים מדוייקים ככל האפשר.
בהתחלה אנחנו מזהים תפוח ספציפי, ועוד תפוח ספציפי, ולכולם מאפיינים דומים.
לדוגמא- אחד המאפיינים של התפוחים הוא להמשך לקרקע.
ולכן אנחנו יוצרים קונספט וקוראים לו בשם "תפוח".
רק תינוק בן יומו מתייחס לכל תפוח כאל חוויה ראשונית שעומדת בפני עצמה ובעלת מאפיינים לוטים בערפל.
אדם שמעוניין להתקדם ולחיות את חייו בהנחיית שיכלו, ולא בהנחיית גחמותיו, לא יבקש להיות יודע-כל לפני שהוא מעז לצאת מביתו.
הוא יוצא מביתו במטרה להכיר את העולם ככל יכולתו.
הוא יזהה שיש הבדלים בין התפוחים. לאחד הוא יזהה מאפיינים מסויימים שיגרמו לו לקשר בין מראה חיצוני, בין טעם ולבין תופעות לוואי בריאותיות. לתפוחים שכאלה הוא יתן את הקונספט: "תפוח רקוב/נגוע"
זיהוי סיבה = זיהוי המאפיינים הרלוונטיים של הישויות המעורבות בהתרחשות.
------------------------------------
לגבי ריקנות האנליטי אותה נוהג מיכי להציג:
האנליטי הוא לא ריק כלל וכלל. ההיפך הוא הנכון.
וזה משום ש"אמת" = תיאור נכון של המציאות.
אדם קולט רשמים מהעולם החיצוני לתודעתו.
בהתאם לחוק הזהות הוא אמור להבין שהלוגיקה היא המכשיר הנכון לעבד את הידע המגיע מהחושים.
גחמות/רגשות/אינטואיציות אינם הכלי הנכון לעבד את הידע המגיע מהחושים.
כאשר אדם מקבל את הנ"ל ככלים ללמוד את עובדות המציאות- התוצאות לא מאחרות לבוא.
השיפוט המוסרי נשען על רגש(ולכן מסכנות הפכה לכוח בזירה התקשורתית, החברתית, והבין לאומית.) אנשים מדמיינים פרטנרים ל"שלום", והכל תוך כדי הקניית משמעות ריגשית ומעוותת למילים בהן הם עושים שימוש (ע"ע המשמעות הנפוצה והשגוייה של המילים- "מוסר" ,"זכויות אדם", "הומאניות", "שלום", "לוחמי חופש"..)
כל אלו הן מילים שעברו שיבוש על ידי תודעות שמחזיקות בתפיסות עולם משובשות.
המפגינים ברחובות פריס מלהגים "free palestain", בעוד שבמציאות, חופש הוא הדבר האחרון שמעניין את האסלם היסודי, ולכן גם את תומכיו ומגניו.
איזה חופש בדיוק החמאס רוצה לתת ליהודים, לתושבי הרצועה, ולנשים שיהיו לבושות ברעלות?
עד כמה שאני מבין- האיסלאם היסודי שם לו למטרה שמוסלמים ישלטו בכל העולם. לכן, בפועל הם לא שוללים רק את החופש של מי שאינו מוסלמי- אלא גם את החופש של המוסלמים עצמם.
הרי תחת שילטון מוסלמי מהסוג הזה הם יאבדו את החופש לבחור להמשיך להיות מוסלמים.
בדיוק כמו הסוציליזם- זו תפיסת עולם שרוצה להקטין את חופש הבחירה של האדם- ובעצם כך רוצה להקטין את האדם.
תפיסת עולם שמטרתה לצמצם את חופש הבחירה של האדם- מטפחת באנשים את המחשבה שאי אפשר לסמוך על בני אדם, וממילא שהם לא יכולים לסמוך אפילו על עצמם, על כושר השיפוט שלהם עצמם, ועל הבחירה שלהם עצמם (כי אחרי הכל הם הרי בני אדם בעצמם)
יוצא שתפיסות אלה מנכרות את האדם מעצמו.
כנגד זה נאמר לאברהם "לך לך" שמשמעותו "לך אל עצמך", ולכל ישראלי באשר הוא, נאמר- "לא רחוק ממך הדבר".
אומנם אינני מומחה גדול, אך מהמעט שיצא לי להתקל בו יוצא שקאנט ויום הם אבי אבות הטומאה, מחריבי התודעה האנושית, ואנו עדים לתוצאות של זה יום יום.
(זיהוי הסיבה הנ"ל נובע מזיהוי המאפיינים הרלוונטיים, אותם אשמח לנסות לפרט כשיהיה לי את הזמן לכך)
-----------------------------
לגבי יצירת הקוספט "1".
תינוק ללא שום קלט חושי לא ינסח לעולם את הקונספט "1".
על מנת לנסח את הקונספט הנ"ל עליו להכיר משהו שיש לו הפרדה במציאות.
תינוק כנ"ל לא ידע שום דבר, ותודעתו לא תהיה מודעת לשום דבר שמופרד ממשהו אחר (לדעתי לא תהיה לו כלל תודעה, משום שתודעה היא היא ההפרדה הראשונה- ההפרדה מהמציאות החיצונית לתודעה)
לכן 1+1 מבוסס בהכרח (כמו כל דבר אחר) על קלט חושי, שהוא מקור הידע היחיד שיש לאדם. (הטענה ההפוכה היא הטענה לקיומה של המיסטיקה ככלי לרכוש ידע על העולם)
אותו הדבר לגבי הגיאומטריה האוקלידית או הריימנית או כל "ידע" מתמטי אחר.
תוקן על ידי - אפיקבנגב - 04/01/2009 6:31:12
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2009 01:05 |
|
| |
אני מצטט מפה:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=5&topic_id=1380785&forum_id=1364
ווטו רשם שם:
"זהותם של דברים היא אך הופעתם בפנינו ולא איזה כוח נסתר שמאחוריהם שאנו מדמיינים כמכריח אותם. זה שחסד הווה אלינו שהם עקביים ושלכן אנו יכולים לתכנן את חיינו לפי "נצח הראשוניות" [היינו "חזקה" החזקה בדעתנו עד שנודע שינויה] אינו סיבה ליצור אלוהים אחרים סיבתיאל שמו. דומה כי חטא אפלטוני גדול חטאה מורתנו איין ראנד בנושא זה. לכן לא רק שאני "מקבל" את עקרונו של יום אלא הוא זיהוי פשוט שהמונעו הוא אך הרגל ההאנשה היתירה מתוך קושי לעצור במוחלטות של הווה הווה ואין מלבדו.
ואני חוזר ורושם כאן:
לכל קיים יש זהות מסויימת, ולכן דרך התנהגות מסויימת - בהתאם לתנאי הסביבה הנתונים.
זה שהאדם אינו יודע-כל, זה לא אומר שהוא אמור להרים ידיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2009 06:46 |
|
| |
אפיק"ב,
ברוך שובך לשלום!
תודה שהעברת את הנושא למקומו הראוי. כעת לגופו של נושא.
למען הקל על התייחסותנו לדברים עקביים במציאות איננו מסתפקים בהסבר המגדיר את העקביות אלא אנו קובעים מצב הקיים כביכול מאחורי מנגנון הפעולות ומכריח אותן.
לקביעה זו לא רק שאין תוקף מעבר להמצאה שתחילתה הקלה [ולכן קביעת קיומה כל שלא זוהתה היא שקרית], סופה שיבוש אלילי כי הנחתה במנגנונים הראשיים מאליהה את ההמצאה. אם כי לגבי פרטים זניחים אין דעה זו מזיקה [היינו למרות שצפירת מכונית אינה אלא צפירה שיש בה אסוסיאציה למכונית וכאשר מופיעה המכונית מאושרת שוב האסוסיאציה הנקראת סיבתית מלשון מסבב, זה שהאדם חשב שישנה ממש מכונית בעת הצפירה או לפחות בהגעתה מכניס ריטרואקטיבית את המכונית לשעת הצפירה לא מזיק בדרך כלל עד שיקרה שלצפירה מקור ומטרה אחרים], לגבי יסודות המוחלטות, שיבוש חשיבה זה מזיק מאד ויוצר אמונות אליליות שגם דתנו לא נפקדה מהן.
לכן אין העובדה שהאדם אינו יודע-כל מצדיקה להניח הנחות "אחורה" ולקובען כאילו היו "קדימה". לגבי פרטי המציאות המומצאים ע"י אדם, אכן ישר הוא מתוך נצח הראשוניות לנקוט ב"חזקה"-השערה שבעתיד יתגלה לפרטים מנגנון הקודם להופעתם, אבל לגבי ההוויה בכוליותה אין להשוות כי אז הרי איננה בכוליותה.
הרמת ידיים פירושה יאוש מקבלת מידע מחכים חדש. הנחת "זהות" מדומיינת גרועה מהרמת ידיים בהיותה יומרה של אי יכולת הודאה בכך שאין האדם יודע-כל ואי סבלנות להמתין ולקוות לישועת הווה שיחכימנו הלאה. בהנחתו הוא סותם את הדרך לקבל מציאות אחרת מה"זהות" שהוא דמיין, כך שלא רק הרים ידיים אלא גם הורידם לשימת מחסום.
נדמה שכבר דובר שהחמורה בטעות אנוש היא המחשבה השמה "נקיטת דרך" לאמת מוחלטת. תיקונה תלוי בתרגול בהירות החשיבה בידוע בהכרח בטהרתו ["דע את שהנך יודע"].
תוקן על ידי ווטו1 ב- 23/01/2009 7:27:17
למד לשונך לומר: "איני יודע" כך תדע את שהנך יודע
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2009 11:25 |
|
| |
ווטו,
ברוכים הנמצאים! חששותי לא התממשו, ולא סיכנו חיילים שלא לצורך. בנוסף הצבא הסדיר והקבע עשה את מרבית העבודה.
לגבי נושא האשכול:
1) האם אתה טוען שבמציאות עצמה, לישויות אין זהות ספציפית?
האם אתה טוען שיתכן שישויות לא יתנהגו לפי זהותן?
2) האם אתה טוען למחסום בילתי עביר לתודעה האנושית? (מחסום שלא מאפשר לזהות את המאפיינים האובייקטיביים של הישויות הנגלות לחושינו)
אם כן, אשמח לדעת איך זיהית אותו.
שים לב:
* זיהית=הקנת זהות, והמשמעות כאן היא שנתת מאפיין מסויים לתודעה האנושית. אני שואל איך למדת על המאפיין הזה.
** עליך להכיל את המחסום על כל דבר שתודעתך מזהה- כולל על למידת המחסום עצמו. (לכן מראש ישנו חשש שהטענה הזו חסרת משמעות)
|
|
|
|
|
