"מי ברעש" האם צריך להשתתף בצערם או לא?

בעקבות הרעש הגדול באירן , שבו נהרגו 40.000 בני אדם, ברגע הראשון ששמעתי אמרתי לעצמי מגיע להם, אבל במחשבה שניה נזכרתי בגמרא "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה" מה לדעתכם "הדעת תורה"?

מתוך "מדות הראי"ה", ערך "אהבה" (פסקה י):

אהבת הבריות צריכה טיפול מרובה, להרחיבה ברוחב הראוי לה, נגד שטחיות הנראה בסקירה הראשונה ע"י שימוש שאינו כל צרכו, מצד התורה ומצד המוסר המנהגי, כאילו יש ניגודים ולפחות שויון-נפש לאהבה זו, שהיא צריכה להתמלא תמיד בכל חדרי הנפש. המעמד היותר עליון באהבת הבריות צריכה לקחת אהבת האדם, והיא צריכה להתפשט על כל האדם כולו, למרות כל שינויי דעות דתות ואמונות, ולמרות כל החילוקים של הגזעים והאקלימים, נכון הדבר לרדת לסוף דעתם של העמים והקיבוצים השונים, כמה שאפשר ללמוד את אופיים ואת תכונותיהם, למען דעת איך לבסס את האהבה האנושית על יסודות המתקרבים למעשה. כי רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת אדם תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית. וצרות-העין הגורמת לראות בכל מה שחוץ לגבול האומה המיוחדת, אפילו אם הוא חוץ לגבול ישראל, רק כיעור וטומאה, היא מהמחשכים הנוראים שגורמים הריסה כללית לכל בנין הטוב הרוחני, שכל נפש עדינה מצפה לאורו.


http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=372

המצרים שטבעו בים, היו מצרים שרדפו אחרי בני ישראל בפועל, ובכל זאת ביקר המדרש בשם הקב"ה את אמירת השירה.

בין אותם 40,000 איראנים, אני מניח שיכול להיות שהיו איזה אחד-שניים שלא מימנו את הטרור הפלשתינאי.אני אפילו ארהיב עוז ואעלה אפשרות שחלקם בכלל לא שמעו על ישראל או על היהודים.

בשורה התחתונה, לא הייתי מצטער על פגיעה בשלטון האיראני שאכן מסב צרות לישראל. ואולם, גילוי שמחה על אסון טבע הוא בעיני חסר אנושי לחלוטין.

לגבי עניין דעת תורה, אינני פוסק, ואולם -

א. נאמן עלי דיקדוקו של ר"מ (?) בפסוק 'יתמו חטאים מן הארץ' - ולא חוטאים.

ב. שמעתי בשם ראש ישיבת הסדר (אם כי מסויימת ומתוייגת, וד"ל) שנשאל פעם האם איסור 'לא תרצח' חל גם על גוי, שענה בזעם שהוא בכלל לא מבין איזו הווה אמינא יש לאדם לשאול שאלה כזו ולמאי נפקה מינה.

דרך ארץ, קדמה לתורה.

ממללא,

שחרית,

כשלאירנים תהיה פצצת הגרעין הראשונה שלהם [כנראה בעוד לא הרבה זמן] אנחנו נצטער שרעידת האדמה הזאת לא לקחה איתה את כולם שם.

אז חבר'ה, די עם ההתחסדות. מדובר באומה שהיא הגרועה שבאויבנו.
אינני אומר שצריך לשמוח על מותם של אנשים שמעולם לא הרעו לנו [ומן הסתם רובם היו כאלה], אבל לא זכור לי שהעם בישראל הרע פעם לעם הפרסי, שמצידו שולח את זרועות התמנון שלו בכל רחבי העולם כדי לפגוע בנו.

רוח דרומית,
חשוב לעשות אבחנה בין העם לבין המשטר. לא העם האיראני פועל נגדנו כי אם המשטר; אותה מדינה, תחת המשטר הקודם, נחשבה לאחת מהטובות בידידותינו. יתכן שבמדינה דמוקרטית יש טעם להתייחס להתנהגות המשטר כאילו היא מייצגת את העם, אבל בדיקטטורה ודאי שאין הדבר כן. בקיצור: לאיראני הממוצע אין דבר וחצי דבר לא עם הטרור, ואף לא עם הגרעין. ודאי וודאי שלתינוק האיראני הממוצע אין דבר וחצי דבר איתם. אדם השמח במותם של אלפי תינוקות וילדים, ורבבות מבוגרים שלרובם המכריע לא היה שום קשר לפעילות כנגדו, איבד חלק מרגישותו המוסרית והאנושית.

עוד פעם?

בכל מקרה יש להם עכשיו צרות משלהם.מה שאומר שיהיה להם פחות זמן ופנאי לנסות להצר לנו.

בקשר ל"מעשה ידי טובעים".
כדאי לציין שזה נאמר למלאכים ולא לעם ישראל!
יחי ההבדל הקטן!

רוח דרומית גם וגם

תוקן על ידי - בן_יוסף - 28/12/2003 13:50:25

כמה מהכותבים כאן פגשו אי פעם איראנים? האם כל ידיעותיכם הם מהמדיה?
דמיינו מה חושב עלינו האיש הממוצע באירופה (שלא לדבר על מדינות ערב והאיסלם) שמעולם לא ביקר בארץ או פגש ישראלים, ומה האמת.
פגשתי מספר איראנים בחיי (לא יהודים). כול מי שפגשתי היו אנשים. נקודה. נכון שהמשטר הנוכחי באירן אינו אוהד את "הישות הציונית", וכל אחד יסיק את מסקנותיו הביצועיות רגשיות.
דרך אגב אירן אינה מדינה טוטליטרית בדיוק. יש שם בחירות דמוקרטיות, לא כהגדרת המערב, אבל גם לא מהסוג שהיה בעירק.
אפשר להוסיף אך חבל"ז.
אציין גם שהודעת השלטון האירני ש"יקבלו עזרה מכולם חוץ מ..." היא מבריקה. הם מפרידים בין עם-ישראל למערב ("המבדיל"), ומכינים את הרקע לטענה שלאיסלם (השיעי?) אין בעיה עם המערב הנוצרי (ושאר האומות) אלא רק עם היהודים. ללא ספק המשטר שם הם מהגרועים שבאויבינו מבחינת נחישות ותחכום.

נקודה למחשבה לאומרי מגיע להם גורף (אין להסיק מכאן שאין מקרים שצריך להטיל עונש קולקטיבי)
כתב בליקטוי מוהר"ן סימן קיג:

ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו (אבות פרק ג). כי שמעתי בשם הבעל שם טוב: כי קדם כל גזר דין שבעולם, חס ושלום, מאספין כל העולם אם
מסכימין להדין ההוא. ואף את האיש בעצמו שנגזר עליו הדין, חס ושלום, שואלין אותו אם הוא מסכים, אזי נגמר הדין, חס ושלום. והענין, כי בודאי אם ישאל לו בפרוש על עצמו, בודאי יכחיש ויאמר שאין הדין כן. אך מטעין אותו, ושואלין אותו על כיוצא בו, והוא פוסק הדין, ואזי נגמר הדין. וכענין שמצינו בדוד המלך, עליו השלום, בבוא אליו נתן הנביא וכו', וספר לו מעששה
האורח (שמואל ב י"ב) ענה ואמר: חי ה' וכו', ואת הכבששה וכו', אזי נפסק הדין על דוד כאשר יצא מפיו. וזהו ונפרעין מן האדם מדעתו, כלומר ששואלין דעתו. ואף על פי כן הוא שלא מדעתו, כי אינו יודע שהדין הוא עליו:

והענין הוא עמק מאד, איך שואלין כל אדם. כי בכל הדבורים וספורים שאדם שומע, ימצא שם דברים גבוהים ורמים, וצריך לזהר בזה מאד, לבלי לגמר הדין עד שישנה וישלש, כי הוא סכנת נפשות.

ממללא ,
זו היתה ברוריה ...
(עיין בברכות דף יג או משהו באיזור [פרק ראשון בכל מקרה] בתלמוד הבבלי] על חילופי הדברים בינה ובין ר"מ , שקיבל את דעתה)

א)בכלל על כל דבר שאדם שומע יש ברכה אז פה מקרה זה יש את הברכה של ברוך דיין האמת
ב)מישהו ציטט את הפסוק של "בנפול אוייבך אך תשמח והמשך הוא שמה יראה ה' ורע העיניו , והשיב מעליו אפו" אז למה לשמוח? ובפרט שיש מפרשים שאת הכעס הוא ישים עליך
ג) מצד שני אין מה להיות עצוב
ד)בכל מקרה צריך להודות לקב"ה על זה כמו שהיה בשירת הים לכאורה כי יש בזה איזה הצלה לעם ישראל שהם יהיו עסוקים במתים שלהם ופחות בנו וכו'