פתרון חלומות (עיון בחומש)

איש ציפור

העלית נקודה מעניינת מאד, שלא העזתי אפילו לומר לעצמי.

והיא:
האם החלום של פרעה באמת הצביע חד משמעית על שבע שנות שבע ואחריהן שבע שנות רעב, או שהיה זה פתרונו של יוסף שיצר את הרושם שזו המשמעות של החלום?

כלומר, החלום של פרעה לא בא לומר שיהיו שבע שנים כאלו ושבע שנים כאלו. רק יוסף הוא שנתן לו את המשמעות הזו. אבל בפני עצמו החלום לא נשא שום מסר.

אז איך החלום התגשם?

התשובה לשאלה זו היא מוקשית ביותר, אך הנהי.

בשעתו טען בובר, בהקשר אחר, כי אין הכרח לפרש שחלומות או אפילו נבואות מתקיימים בדקדוקיהם, אלא שהם מהווים מסגרת פרשנית כללית, ואנו משבצים לתוכה את המאורעות ורואים בכך התגשמות הנבואה.

אמנם היה זה חלק, לדעתי, ממסעו השיטתי של בובר לריקון התוכן הניסי מן היהדות...

אם ננסה ליישם את שיטתו של בובר על הסיפור המקראי שלפנינו, הרי שדי בכך שהיו שנים די טובות ולאחריהן שנים לא מוצלחות ביותר כדי להחשב כשבע ולאחריהן רעב.

אבל גישתו זו סותרת את הכתובים המפורשים. אני סבור שזו גישה שחשוב להתמודד עימה, אך אין היא ההסבר הנכון של "פשט" המקרא כאן.


אולי כיוונת בדבריך לשיטה אחרת. יש כלל בגמרא, שאותו ציטטת, "החלומות הולכים אחרי הפה". אלא שלכלל זה יש שני פירושים שהם למעשה מנוגדים:

א. האמון במפרש החלום והאמון או הפחד בפרשנות יוצרים את התגשמותו של הפירוש.

ב. לחלומות יש פירוש או מספר פירושים נכונים, אולי "בשמים" (יהא מובנו של זה אשר יהא בהקשר זה), והמפרש קובע איזה מהם יחול למעשה.

הגישה שהבאתי משמו של בובר נוטה לכיוון א'. אולי אתה התכוונת לב'?
כלומר, היו כמה אפשרויות לפירוש החלום, ויוסף בחר באפשרות של שבע שנות שבע ולאחריהן רעב, ודבריו אלו הפכו את האפשרות למציאות הכרחית שסופה לבוא?

אולי תבהיר יותר למה התכוונת.

על כל פנים, לכל הפירושים האלו, איני רואה קשר הכרחי ביניהם לבין שיטתו של ר' מאיר. אולי תבהיר את הנקודה הזו יותר, עם ראיות מדברי ר' מאיר?


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

נראה לי שאין לגזור גזירה שווה בין חלום פרעה והתגשמותו לבין חלומות אחרים - כמו בסוגיה ביחס לר' מאיר וכו'. חלום פרעה הוא חלק מהשתלשלות המכוונת ע"י הקב"ה כדי להביא לירידת בני ישראל למצרים. במסגרת זו מקבל פרעה חלום המתאר את העתיד להתרחש במציאות, ואילו יוסף זוכה ליכולת לפרש אותו נכונה - כך לדברי יוסף עצמו. כנ"ל לגבי חלומותיהם של שרי פרעה - לא נראה לי ששר אחד נתלה והשני שוחרר רק משום הפתרון של יוסף, אלא להיפך. בכל אופן, לטעמי, החלומות האלה שונים לחלוטין מחלומות "רגילים", ואפילו מכאלה שיש בהם שמינית שבשמינית של נבואה - מאחר והם אינם חלק מתכנית של הא-ל שיועדה להביא למטרה מסויימת.

ברצוני להציע פירוש קצת שונה, מצאתי אותו בחיבורו של ר' חיים בן עטר בעל "אור החיים" על פירוש התורה.( באשכול הזה "יאשימו" אותי כחסידה שלו, איזה יופי! חידוש מרענן, ולמה?:) פירושו לתורה רווי כולו דעות והשקפות קבליות עם הרבה הרבה יסודות מסטיים – בעיניי הפירוש על חלומות פרעה, מעניין ומקורי.ומאוד מאוד רציונלי.

וכך הוא כותב:

'"והנה מן היאור עולות שבע פרות", והיה לו לומר :ופרעה חולם 'והנה שבע פרות עולות מן היאור', כי מן הראוי להזכיר העולה ואחר כך המקום שעולה ואחר כך מתהווה ממנו',,,ולזה אילו היה אומר 'והנה שבע פרות עולות מן היאור' יכול היה להיות נשמע כי הפרות עברו דרך היאור ועלו ממנו, ולא מן היאור נמצאו, לזה אמר: "מן היאור עולות שבע פרות" לומר שממנו נמצאו, והוא שפתר יוסף שהן שבע שני שובע ושבע שני רעב, ושניהם מתאווים מהיאור עצמו, אם יעלה (על גדותיו) או לא יעלה, ולזה ראה בחלום כי הפרות הוויתן היתה מהיאור'

הרב עומד כאן בפירושו על "בעיית" מצרים עד היום, והשאלה שעומדת מידי שנה בפני הפלאחים המצריים היא, האם היאור עולה ומציף את השדות בגבולותיו או שמא איננו עולה? זה מה שקובע שובע או שנת בצורת, ואת זה הבין יוסף ולכן ידע לפתור את החלום.




תוקן על ידי - איקה - 29/12/2003 10:37:17

בן יוסף ומיימוני ,
אני לא חושב שאפשר או צריך להצביע על נקודה מסוימת ש"גרמה" להתגשמות , אני חושב שזה תוצאה של צירוף כלל הגורמים.

הטענה הבסיסית היא שלגורם האנושי יש השפעה על התנהלות העולם (והיא מופיעה במקרא בכלל ובספר בראשית בפרט , כהנחת יסוד מרכזית) ובפרט עם הוא ירא את הא-להים , יוסף ידע איך לחבר את הגורמים המציאותים עם החלומות , ועי"ז לפרש את רצון ה' ביחס אליו וביחס לעולם בו הוא נמצא (אני מקוה שהשימוש במושג "רצון ה'" לגיטימי במקומותינו...) וממילא גם ברגעי מבחן פומבים , הצליח לעשות את זה .

בנוגע לשאר חלומות וחולמים , הדבר תלוי באדם החולם , באיכות החלום , וגם בשאיפה לממשו , בכל מקרה להבנתי ר"מ טוען שלחלום לכשעצמו , אין משמעות ("לא מעלה ולא מוריד") וחלומות יוסף אינם קושיא כיון שלחלום היתווספו עוד גורמים מגורמים שונים . ( שאת חלקם ניסיתי לבאר למעלה)

לסיכום לחלום יש משמעות גולמית מסוימת , לעיתים היא יותר גולמית ולעיתם פחות , אם החלום פחות גולמי , הוא יכול להתגשם , ובפרט אם יש אדם ירא ה' שיודע איך ולאן להוביל את החלום . (מרגיש שדברי קצת סתומים , מקוה שהרעיון הכללי מובן)
יום נעים .

אמנם זהו תפקידו של לינקזעצער, אבל אדם קרוב אצל עצמו.....

http://1364.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=708122



אוי לשכן ואוי לשכנו

http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=409925

בברכה.




תוקן על ידי - ווטו1 - 31/12/2003 0:54:21

חלומות שווא ידברון?

פרשת מקץ.

פרופ' שלום רוזנברג

''ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עומד על היאר..'' ( בראשית מא א-ב). חלומות פרעה בפרשתנו הם דוגמה בולטת לנוכחות החלום במקורות היהודיים הקלאסיים. בצעדינו הראשונים והמהוססים בסוגיה זאת, ניעזר בגישתו של הרמב''ם היונקת מרעיונות שונים בפילוסופיה ובפסיכולוגיה של תקופתו, ואשר לדעתי, לא איבדו את משמעותם.

על חלומות וסרטים

אנו מכירים את העולם שמסביבנו על ידי נתוני החושים שאנו מקבלים ממנו. אנו מודעים היטב לקיומם של חושים אלה, ובמידה מסוימת אנו מבינים את מנגנוני פעולתם. לפי הרמב''ם, לא די בכך. עלינו להניח קיומו של מנגנון נוסף: ''החוש המשותף'', המכנס ומעבד את נתוני החושים. החוש המשותף הוא מעין צג או מסך פרטי בו נוצר העתק של העולם החיצוני. אין אנו רואים את העולם שבחוץ, אלא את התצוגה בתוכנו. מכאן ההסבר לאשליות ולהזיות שאנו חווים לפעמים. ועתה נוכל לנסות להבין את מנגנון החלום. עולמנו הפסיכולוגי דומה לבית קולנוע בו מצויים שני אולמות הקרנה.

אך הוא שונה במקצת. בבית הקולנוע האולמות עצמאיים. בעולמנו הפרטי יש לשני האולמות מסך משותף. כשבאולם הגדול מוקרן סרט על הצד האחד של המסך, אין כלל יכולת באולם הקטן להשתמש בצדו השני. רק כאשר ההקרנה באולם הגדול מופסקת, מתאפשרת ההקרנה באולם הקטן. באולמנו הפסיכולוגי, מוקרנות ללא הרף התמונות שהחושים מביאים. רק כאשר מקרנות אלו מושבתות, בשעות השינה, כיוון ההקרנה יכול להתהפך. או אז, ניתן יהיה לראות סרט המוקרן מהצד הפנימי. זהו החלום.
שלא כמו הטכניקות של ההסרטה וההקרנה, תוכן החלומות מגוון ואינדיבידואלי. מי הבמאי המבטיח גיוון זה? לפי הרמב''ם עלינו לחפש אותו בין הכשרים השונים בנפש האנושית. הוא לא השכל, שכולו הפשטה. הוא הדמיון, האמן שבנפשנו, שכתוכנת ציור משוכללת, שומר תמונות מיובאות מהחוץ, מעבד ומשלב אותן בסיפור חדש שנוצר. עד כאן הבמאי, מי התסריטאי? לפי הרמב''ם התסריטאי, על פי רוב, גם הוא הדמיון, בפרצוף אחר. נכנה אותו פנטזיה. במאיתסריטאי זה הוא מעין איד פרוידיאני (ה''סתמי'' ), הוא הצד הייצרי והפרימיטיבי שבנו, שלא זכה לעידון התבונה. בתסריטים שלו, חושף הבמאי-תסריטאי את מעמקי נפשו, את המימד באישיות שאינו מתחשב עם המציאות ומודרך על ידי עיקרון העונג בלבד.

חלומות אלה, יצירותיהם של הדמיון והפנטזיה, נמצאות באופוזיציה לתבונה. אך לפעמים התסריט מתעלה למדרגה של יצירה תרבותית, או יונק מיצירה ספרותית גדולה. האמן אינו שופך את עולמו הפנימי הקטן, אלא הופך כלי לשפע גדול הפורץ אליו מהחוץ. לפעמים מגיע שפע זה מן השכל, תופעה המסבירה חלומות בהם מצאו חכמים פתרונות לשאלות המדעיות בהן היו טרודים. לפי הרמב''ם, תסריט זה מגיע לפעמים ממרחקים גדולים יותר, מעבר לאדם. דברי החכמים לפיהם החלום הוא אחד משישים שבנבואה, חושפים עכשיו את משמעותם העמוקה. המכניזם של החלום ושל הנבואה דומים - התסריטאים שונים. כך הגענו לגבול שבין החלום לבין החזון והנבואה. אולם הגבול מלא סכנות עליהן מתריע ירמיהו (כג, כח): ''''הנביא אשר איתו חלום יספר חלום, ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת, מה לתבן את הבר''. הנבואה מושווית כאן לתבואה, החלום לתבן, כלומר לדברי הבל. אך בפרק ''הרואה'' במסכת ברכות (נה ע''א) המוקדש רובו לחלומות, קוראים אנו פירוש אחר: ''וכי מה עניין בר ותבן אצל חלום? אלא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים''. בחלומות יש גרעיני אמת, אך לא יותר.


הבלתי מודע: נגיעה ונביעה

החלום מהווה פתח אל הבלתי מודע. מה יש בבלתי מודע זה? האמנם הוא ה''אני'' הפרימיטיבי שבתוכי? הפנטזיה הנשלטת על ידי עיקרון העונג? לדעתי, התשובה לשאלה זאת שנויה במחלוקת בין החסידים לאנשי תנועת המוסר. אסביר שתי אופציות אלו על ידי משל בו השתמשתי בספרי ''בעקבות הכוזרי''. הבה ונשווה את המודעות לרצפת ביתינו. הירידה לבלתי מודע פירושה, לפי השקפתם של אנשי תנועת המוסר, להרים את השטיח שבחדר. מתחת לשטיח נמצא אבק. לעומת זאת, לפי השקפת החסידות, השקפה שפותחה על ידי הראי''ה קוק, הצלילה לבלתי מודע דומה לחפירת באר מים. בתחילת החפירה נמצא אולי מים דלוחים, אולם במעמקים נגיע למים חיים וטהורים. מכאן הבדלי הגישות. תנועת המוסר חושדת, כפרוידיאנים, בבלתי מודע האנושי, ב''כוחות הכהים'' שבאדם. הם הכירו כנראה במקצת את גישתם של מבשרי פרויד במאה הי''ט. אולם, הם לא נזקקו לספרים. בשביל גדולי המוסר עולמו הפנימי של האדם היה שקוף. הם הכירו כל גרגר אבק, כל ''נגיעה'' או אינטרס שקינן באדם.

החסידות לעומת זאת הגיעה במאה הי''ח לגילוי הבלתי מודע מתוך ההנחה שהאדם הוא צלם א-להים. חרוטה בזכרוני התמונה, בה מורי, פרופ' שושני הנעלם, מצביע על הקירות ואומר לי שזרמים מסוימים בחסידות לימדו שכל הספרייה הקבלית מדברת לא רק על העולמות העליונים, אלא בייחוד על הנפש האנושית. כך למשל רומזת ספירת החכמה, לחלון הנפתח אל מעבר לעולמנו האינדיבידואלי. משם נובעת האינטואיציה, מקור הגילוי והיצירה. אנשי המוסר חיפשו את ה''נגיעה'' כדי לבער אותה, החסידים את ה''נביעה'' כדי להעצים אותה. זהו המבוע של החידוש, אך גם של רגשות העשויים לרפא את הנפש האנושית ולפתח קשרים בריאים בין בני אדם. כאן מתקשרים אנו אל גישותיהם של ויקטור פרנקל ופסיכולוגים לא-פרוידיאנים אחרים.

לדעתי, שתי הגישות צודקות, הכל תלוי עד איזה עומק אנו חופרים. החלומות מהווים דלתות לעולם הקסום והמכושף, המפתה והמאיים של מציאותנו הפנימית. אולם הם גם דלתות לעולמות נעלמים הקיימים מעבר לנו. ואולי, הם גם יכולים להסביר תופעות פרה-פסיכולגויות, בהן האדם קופץ לכאורה אל מעבר למגבלות הזמן והמקום. כאן מקורו של החלום הנבואי, המצביע על גבולותיה של הפילוסופיה המטריאליסטית.

סיפור ציני אך ריאליסטי מספר על פרופסור שחלם שהוא נותן שיעור. הוא התעורר ואמנם זה היה נכון. במציאות אנו מלמדים בתוך כיתה. בחלום הכיתה בתוכנו. פעמים רבות הריאליות של החלום מדהימה. אין אנו מרגישים שאנו בחלום. הפסוקים מבטאים חוויה זאת בביטוי ''והנה'':''ויקץ פרעה והנה חלום'' (בראשית מא, ז), ''ויקץ שלמה והנה חלום'' (מלכים א, ג, טו). כדברי בעל ה''אור החיים'' בפרשתנו (בראשית מא, ז): '' והנה חלום אולי כי בחלום השיבולים לא הכיר (פרעה). . . כי היה חולם, והיה חושב שהיה בהקיץ לרוב בהירות הדבר. . . אלא אחר שעמד משנתו אז הכיר למפרע כי היה חולם''. ואולי החלומת והסיוטים אינם אלא מודלים. השינה היא אחד משישים של המוות, והחלום אחד משישים של עולם הבא, על שני מדוריו, גן העדן והגיהינום.




פסיכולוגיה ופוליטיקה

לא לחינם הועבר החלום (והסיוט) מהפסיכולוגיה האינדיבידואלית לחיינו הציבוריים. אלא ששתי סכנות אורבות כאן לאדם. מצד אחד אובדן הריאליזם, אובדן אותו תיאר באופן מופלא ישעיהו (כט, ח): ''והיה כאשר יחלם הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו כאשר יחלם הצמאוהנה שותה והקיץ וריקה והינה עיף ונפשו שוקקה''. החלומות גרמו לאנושות אכזבות אין קץ. ולמרות זאת טרגדיה גדולה תתרחש אם נפסיק לחלום. ואולי גם בחיינו הקולקטיביים עלינו לאמץ את מנהגו של האמורא הגדול שמואל: ''וחלומות השיא ידברו'' ( על פי זכריה י, ב). כי הוה חזי חלמא טבא (כשהיה רואה חלום טוב) אמר. . . ''וחלומות השוא ידברו?''.

מי יודע כאן לפרש סמליים מחלומות

תוקן על ידי - bamby - 16/08/2004 16:20:52

במבי

אם יש לך מה לשאול, בבקשה.

בכל אופן, קרא את מה שכתבתי בראשית האשכול, ודע לך שמה שחלמת היה חלום מצויין וסימניו לטובה.


לוק

רק עכשו ראיתי את הודעתך. אם אתה עדיין כאן, אשמח מאד לקרוא בל"נ מה שיש לך לומר.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

זכור לי שבראש ספר "בית ועד לחכמים", הוא דן ב"חלומות הזימה" (בלשונו), שבמסכת ברכות (דף נו?), ולדבריו הם הוכנסו לשם ממקור זר ליהדות, במטרה לפגוע בתלמוד, כמובן שיהיו שיסבירו את מאמרי הגמרא עפ"י קבלה.

הוא מספר שם שתלמידו של פרויד סיפר לו, על אדמו"ר חסידי (אין הוא מזכיר את שמו) שבא לפרויד וסיפר לו על "חלומות רעים" שיש לו, והוא אינו מבין מאין "זה בא לו", והסברו היה (?), שהחלומות באו לו ממחשבות חסיד שהיה מקושר אליו.

ואין לי אלא לשאול: האת מי שחולם שהוא בא על שתי נשים ארוסות ויותר, מובטח לו שיהיה ראש ישיבה?




תוקן על ידי - נישטאיך - 18/08/2004 12:14:36

סליחה טעיתי.

בענין החלומות ציינתי לעיל לספר בית וועד לחכמים, והוא טעות, צ"ל "ספר היכל לדברי חז"ל ופתגמיהם", שמחברו הוא הרב ד"ר משה חיים אפרים בלאך. מאמר ההגנה על מאמרי חז"ל, שהפרק "חלומות זימה בתלמוד", הוא אחד מפרקיו, מחזיק כששית מספר ההיכל, ולדעת האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, אין מקומו שם. (אג"ק ח"ג עמוד פ).

שלום אתמול חלמתי חלום מוזר