הלומת געגועים
לקרבת-נפש בלי פניות
סיפרתי לרוח
שזרק קור על פני וברח
כמה עדינות כמה חסות
כמה עצה יש במלה אח.
וכמה קנאה! לחש
יוסף הצדיק
שאחיו זרקוהו לבור.
נדהמתי מיופיו.
אך לא בכוח היופי
הקיצה בנפשי הנקודה
הפנימית.
זכרתי חוכמתו-
אך לא בכוח הבינה
האירה תקוה
שהיא למעלה מכוחו
של אדם.
ואמרתי:
איזו גדלות לשיר פלאך יהּ
כמו ששרו חיי החולם
והדלקתי נר של תודה
שיוסף יצא יפה כשחר
מבזיון הבור –
ששכלו הנבעת מעלבון
הסכים להיות שוב חכם
שב להבין האותות –
ששנאתם
לא השכיחה ממנו
את שפת המזלות
כי אצלי מדי צער
ננעלים היכלות
ולפעמים נסגרות אפילו חצרות
של תקופות השנה.
כאשר יצאתי
בעולם היה בוקר
וזמיר עמד בתוך עציץ
ואכל עשבים.
רציתי לספר לו
כל הדברים, אך הוא שכח
שאל אחד בראנו
ולא הבין.
נשלח ב-28/12/2003 17:15
השבוע התפרסם בעלון "קולך" מאמר על שיר זה ועוד שיר של ש. שפרה העוסק גם הוא ביוסף ואחיו. עלוני "קולך" נמצאים בכתובת:
http://www.kolech.org/alon.html# העלון החדש עדיין לא עלה לרשת - ניתן לצפות לכך תוך ימים מספר.
נשלח ב-29/12/2003 10:39
מואדיב,
תודה על השיר.
אולי אתה מוכן לשתף אותנו בקריאה שלך אותו?
[מאז אתמול קראתיו כמה פעמים, ובכל פעם הוא האיר באור אחר]
