עיון מענין (לדעתי)

הנני,

אכן מעניין!


אך אעירה:

א. כותרת האשכול אינה מורה על נושאו [כחוקת הפורום] והיה עדיף לקוראו "הקבלה בין ספר בראשית לערכי הנצרות",

ב. מה התכוונת? להצביע על הקבלה מעניינת? לעורר שאולי סיווגו הנוצרים את ערכיהם לפי סיפורי ספר בראשית? או שהערכים האלה קדומים ולפיהן נכתבו פרשיות אגדתיות כדעת מבקרי מקרא?

הנני

הרשי לי לכתוב דברי מחלוקת קשים, גם אם הם מכוונים לבעלי הרעיון ולא אליך.

העלית נושא שעושה רושם מאד מעניין על פניו. אבל אני סבור שזו דוגמא מוצלחת לכפיית פרשנות על הכתוב. פרשנות זו עושה רושם מדהים - עד שבוחנים אותה מקרוב.

לדוגמא, האם בפרשת מכירת הבכורה הנושא היחיד הוא תאוות אכילה? האם אין כאן תאוות אחרות? למשל, תאוות בצע?
ובהתנגשויות בין יעקב ללבן, האם הנושא היחיד הוא תאוות בצע? ולא, למשל, מערכת היחסים המשפחתית, בלי להיכנס לפרטים כרגע?

נוח מאד למתוח את הביקורת על הנצרות, שהיא דת פסולה, ולכן נעים להצביע על החסרון בגישה שלה. אך נטיה כזו לפרשנות יתר מצויה גם אצלנו.
יש תענוג אסתטי ותחושה של הרפתקנות בשעה שמזהים קוים פרשניים כאלו, ומרגישים שמגלים כאן אמת עמוקה. אך האם זה באמת כך?
לדעתי אדם צריך לחשוד בעצמו יותר.

ובכלל, התפיסה שהעולם יחרב בגלל אותן שבע תאוות רעות היא גישה נוצרית - ואין מקומה במחננו.
האם החיים של האדם הם רק מאבק בתאוות? האם יש מספר מוגבל של תאוות ותו לא? אני סבור שהיהדות - אם ארשה לעצמי ניסוח כללי וגורף - עשירה יותר מאשר לטעון טענה סכמטית כזו. וכפי שהערת בעצמך, הסכמטיות היתרה גוררת צורך להבדיל בין גאווה ליהירות.

אני משער שהנצרות - אף זה מונח גורף מדי - הגיעה לפרשנות זו מסיבות היסטוריות. ואולי מי שמכיר יכול להרחיב את ההסבר על כך. על כל פנים, למרות הרושם החיצוני המעניין ואולי המדהים, לדעתי זו סכמה שטחית שמרגילה את האדם להתעלם מהעושר שמצוי בכל פרשיה בחומש - ובחיים עצמם.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

ואצלנו אינך רואה מדרשים הכופים עצמם על הכתוב, כגון דא?

שחרית

בהחלט כן.
ואחלק זאת לשנים:

א. מדרשים שמבליטים נקודה בכתוב, אך מתוך ההבנה שזו רק נקודה אחת, ועל הקורא להבין זאת מעצמו.
נראה לי שמדרשים רבים, שהיום נתפסים כפשוטם, היה ברור בעבר הרחוק שהם סיפורים יפים להבעת רעיון ותו לא.
ואם צריך לומר זאת, הדבר בולט בשינוי הסגנון הפרשני מן הרמב"ם והמאירי, נניח, אל המהרש"א והבאים אחריו - עד ימינו.

ב. יש מה שנחשב למדרש, והוא בהחלט בגדר של פרשנות יתר. ואיני צריך להאריך למה כוונתי.
אמנם יש לכך תיאולוגיה שלימה שמצדיקה זאת, אך אין בזמני להאריך בנושא שכבר נידון ונידוש.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הנני
מתוך הנצרות הגעת למסקנות הנשגבות אליהן הגעת? לפי הנצרות ישנם שבעה חטאים שאם יחטאו בהם יחרב העולם? כנראה שהנצרות מדברת על מלאכים ולא על בני אדם בשר ודם.נו,, טוב ישו נולד מרוח הקודש.

ביהדות מודגשת העובדה שהתורה ניתנה לבני אדם חוטאים, כשכל רשימת התאוות,היצרים הדחפים, וכל שאר התכונות השליליות שציינת ועוד הרבה כאלה שלא שציינת הם מנת חלקו של כל אדם באשר הוא אדם .
"דע שהמצוות והעברות ימצאו בחלק המתעורר של הנפש" (ש"פ פ"ב) כל רשימת החטאים שהזכרת הן רק חלק קטן מ"העברות" שעליהן אדם צריך להתגבר ולהגיע למידה השווה, הבינונית, כשהמטרה היא תיקון מידותיו שלו, כאינדיוידואל.

ואם נגיב לדברייך מתוך היהדות של הרמב"ם בשמונה פרקים אז:

שלושת התאוות אותן הזכרת הן קצה ראשון של מידת *הזהירות* = *יראת החטא*. והוא קורא לה *רב התאווה* רק שהרמב"ם אומר שכשם שרב התאווה היא מידה רעה מאוד, הקצה האחרון שלה שהוא *העדר הרגש הנאה* גם היא מידה רעה מאוד ושתיהן מובילות לחטאים.

העדר הרגש הנאה------------יראת חטא---------------רב התאווה

בקשר לתכונות הנפשיות ככעס קינאה גאווה/יהירות הרי אלה הקצוות שהן רע גמור ואותם אמור אדם לתקן , מה הם תיקון 13 המידות אם לא יסודות עיקרי האמונה של היהדות?

אבסורד! איפה ראיתם פה רעיון מדהים! אדם כל חייו נאבק ביצרים ובדחפים שלו עד יום מותו.ואיך זה שהעולם עוד לא נחרב? נחטאו חטאים גרועים מאלה עליהם אומרת הנצרות שאם נחטא בהם העולם יחרב.

הנני, הכעס שלך על הנצרות צריך להיות הרבה יותר גדול מאשר על האיסלם, לאיסלם לפחות יש תירוץ טוב, הם טוענים שהתורה שלהם.אף אחד לא יכחיש שישמעאל הוא גם בנו של אברהם אבינו.

אבל הנצרות שאת כל כך נדהמת ממנה "גנבה" לנו את התורה, עיוותה אותה, ועוד מתיימרת ואומרת שהיא שלה.

והפירושים אותם את נותנת לפרשיות כאילו הן מרמזות ל"חטאים" אותם הבנת כעיקר הדברים(או שלא? לא ירדתי לסוף דעתך) עליהן אני חולקת ומוחה בכל תוקף.




תוקן על ידי - איקה - 29/12/2003 12:54:08

ווטו

לא היתה לי כל כוונה מיוחדת פרט לכך, שזוהי מקריות מעניינת ורציתי לשתף בה אתכם.

מיימוני

1. אל תוציא אותי בשלום מהענין הזה.
'בעלי הרעיון' הוא, אני. ולכן מכוונים דברי המחלוקת הקשים אלי בלבד.

2. מאחר שכך, צריך להיות ברור שלא הבאתי כאן שום 'פרשנות'. קטונתי מלפרש. ואפילו במילה קטונתי כאן, אני חוטאת בשחצנות.
בסך הכל עשה הדבר רושם מדהים עלי. זה הכל.

3. לפני שאענה פרטנית, רצוני לומר:
כמו שהדגשתי בסוגריים אצל יוסף, מדובר בכיצד נראה הטקסט על פניו.
בכל ענין אחר שיש לו חשיבות מהותית, איני מוכנה לקבל אפילו את ההסתייגות ה**זאת**, משום שהבנה לפי 'הטקסט על פניו', היא בעצם ביקורת המקרא. ובענין 'קבילותה' של ביקורת כזאת, אנחנו באותו הצד של המתרס.
הענין הוא שכאן, בנושא האשכול הזה, מדובר במשהו נחמד (לדעתי) והמקריות של הופעת חטאי הנצרות, נראתה לי מעניינת.

בענין תאוות האוכל שיכולה להיות תאוות בצע.
לי נראה - בחיים שמחוץ לשעשועון - שלא מדובר בכלל בשום תאווה שהיא.
הרי לא נקל על עצמנו בכך שנקטין את עשו עד כדי כך, שיסכים לוותר על הבכורה, תמורת...מרק.
מה שכן נראה לי הוא, שבאמצעות מכירת הבכורה 'תמורת' נזיד בעולם שבו אפשר היה למכור בכורות, ביקש הקב"ה להעביר מסר מסויים, בדיוק כשם שבעולם שבו הקריבו ילדים לאליל, הועבר מסר באמצעות העקדה.
המסר הוא זה:
עשו, שרבים מנסים 'להקל' על יעקב באמצעות רשעותו, לא היה רשע גמור.
לא ארחיב כאן בענין מצות כיבוד אב שלו. רק אומר משהו אנושי לגמרי:
עשו גדל במשפחה שהיא 'אבות'. הצטיינותו היתה אנושית (ציד) ונטיותיו היו חומרניות עד מאד.
אנושי לגמרי, אך לא מתאים למשפחה מייסדת.
מתאים לה דווקא אחיו, יעקב.
החלפת הבכורה בין האחים, דומה לשיכול ידיו של יעקב על מנשה ואפרים. והיא משמשת עוד מסר שעובר כמו חוט השני, לכל אורך הדורות שיבואו.
(עשו הבכור ויעקב הממשיך. אהרון הבכור ומשה הממשיך. וכדומה, כדי להבהיר כי מנהיגות עמנו היא ענין של **בחירה** ולא משהו מולד טכנית.

4. ההתנגשות בין יעקב ללבן קשורה גם היא בעשו, ובהקשר אליה מתכוונים ללבן 'שביקש לעקור את הכל'.
אבל אני דיברתי רק על המקריות הזו, שבה מופיעה תאוות בצע באופן גלוי כל כך.
חייו של לבן השתנו לבלי הכר, מיום שהגיעה אל סף ביתו ישות ש-'מטילה ביצי זהב'.
אל הנקודה הזו, ואליה בלבד, כוונו הדברים.

5. 'נוח מאד למתוח ביקורת על הנצרות' ?
לא, מיימוני. לא נוח בכלל. לא פשוט בכלל. ואתה שב ומזכיר את המונח 'פרשנות', מבלי שהתיימרתי בכלל 'לפרש'.

6. ריבון העולמים, מיימוני. איזו היסחפות שאיני ראויה לה.
כי מה פירוש מילותיך:
'יש תענוג אסתטי ותחושה של הרפתקנות בשעה שמזהים קוים פרשניים כאלו, ומרגישים שמגלים כאן אמת עמוקה'
איזו 'אמת' ?! איזה 'עמוקה' ?!!

ממש סליחה. לא העליתי בדעתי שמשהו צימוקי-משעשע- שטחי, יתקבל ברצינות תהומית כזו.

כל כך חבל.
אכן, כדבריך:
'אדם צריך לחשוד בעצמו יותר'.






תוקן על ידי - הנני - 29/12/2003 12:40:02