איסור הסתכלות הקשת בענן

מצורף קובץ

מה טיבו? מדוע נבחר דווקא זה לאות וברית? ומדוע אם הוא אות וברית אסור לצפות בו?

יש"כ למאלפים בינה.

באדיבות 'שרקן' (שעדיין אינו יודע שהוא אדיב)

נראה כי בתמונה אין איסור כיוון שאינו מוחש דיו

.


בית יוסף אורח חיים סימן רכט אות א ד"ה הרואה הקשת

הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם זוכר הברית וכו'. בפרק הרואה (נט.) והתוספות (ד"ה הלכך) כתבו שאומר ברוך אתה ה' נאמן בבריתו וקיים בשבועתו וזוכר הברית אבל הרי"ף (מג:) והרמב"ם (פ"י הט"ז) כתבו כמו שכתב רבינו ולדברי הכל אין חתימה בברכה זו:
ואסור להסתכל בו הרבה. בפרק אין דורשין (חגיגה טז.) כל שאינו חס על כבוד קונו מאי היא רבי אבא אמר זה המסתכל בקשת ובתר הכי אמרינן דהמסתכל בקשת עיניו כהות ומפרש רבינו דלא מיתסר אלא דוקא להסתכל בו הרבה וכן כתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' שדמ) וזה לשונו נשאל הרא"ש איך מסתכלין בקשת כשמברכין והא אמרינן שהמסתכל בקשת עיניו כהות והשיב דאין מסתכל כרואה כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מהרואה ואסור עכ"ל:

יצחק יונתן, מואדיב - תודה ושכוייעח

אם מותר להציע פשט חדש,

אף אני נתקשיתי באותה גמרא, משום מה ייאסר להסתכל בקשת.
והיה נראה לי לפרש שאין כאן קשת לשון הקשת שבענן, אלא לשון נקיה לאותו מקום שרבי לא נסתכל בו מימיו, ומצאנו שהתלמוד מכנה בשם זה לאותו מקום.
ויש כאן פשוט דיני צניעות.
אמנם לא כן פירשו הפוסקים, אך את דעתי כתבתי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני, והלא הגמ' ממשיכה: מסתכל בקשת דכתיב "כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו'", היינו שהאיסור הוא משום שהקשת רומזת למראה כבוד ד'. מהו הענן לפי פירושך? (או שמא קבלה נזרקה בך רח"ל, והקשת שלך אף היא קשורה למעשה מרכבה?)

מימוני , על זה נאמר אם בקשת נפלה השלהבת.

יצחק יונתן

אי תניא תניא. אי גרסינן גרסינן.

מיהו יש לתרץ, שיש להבדיל בין שיטת האמורא האוסר לבין הטעם שייחסו לו בגמרא לפי הבנת דבריו. אמנם לא הרווחתי הרבה, לפי שיש להקשות אותן קושיות שהקשו כאן על בעל המימרא מחדש על זה שפירש אותה לגבי קשת ממש...
אבל להרויח הסבר ברבי אבא זה גם כן משהו...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לא בדקתי די, אך הנה היצע הדברים.

הקשת הרי נוצרת ממצב של גשם הנפגש עם קרני אור - של השמש.

זהו מצב של ערבוביה. כלומר, המצב המסודר יותר של העולם, שאין הגשם והשמש משמשין כאחד. שכן הגשם דורש כיסוי נרחב של עננים, והשמש דורש את התפרסותם וסילוקם.

מכאן שהמצב הטבעי לגשם הוא ללא שמש. ומכאן שיש חולשה מסויימת לתפיסתנו, ובדומה למאמרם ארור זה שנשתנו עליו סדרי בראשית.

_______________-

האות של הקשת, מבטאית שאין קיצוניות, כלומר שיש גם מצבי פשרה ועירוב. זהו המצב שהתחדש לאחר נוח שגם הרוע הוא לגיטימי. ככתוב "לא אוסיף עוד קלל... כי יצר לב האדם רע מנעוריו". והיינו שמידת הדין אינה קיצונית. ומכאן שהנהגת הבריאה עברה -מבחינת התיאור- לדין ורחמים המשמשים כאחד.

ומכאן שאי קיצוניות הגשם, ואי קיצוניות הצלחת קרני השמש להתפרש על כל המרחב, מבטאים, את שיתוף התכונות על חשבון הסדר.

-------------------

מעתה ייתכן שזו משמעות אומרם שלא מן הראוי לקבע במחשבתנו הנהגה זו, ע"י ההסתכלות בקשת. שכן זו הנהגה כביכול מתוך עובדת שיבוש, הנותנת לגיטימציה לאי ההתאמה, וכנ"ל כמבואר מהכתוב.


זה נשמע קצת מיסטי, אך בתוספת דברים יונעם עוד.

מיימוני
הקטע מחיבור מדרשי (או מיסטי) שאני מביא להלן, אולי מאשש את פרשנותך (לא שאני מקבלה), ראה: סדר גן עדן, בתוך: י"ד אייזנשטיין, אוצר מדרשים, ניו-יורק 1915, א, עמ' 87:
"בגן עדן יש ראש ישיבה בהיכל האגוז והוא היכל הנוגה הסתום וגנוז, סמוך להיכל קן צפור והוא נקרא רב גדיאל נער, וכל עומקי התורה וסתריה הוא מגלה ועל ידו נגלים, וכל הצדיקים תאותם אצלו. וזה נולד בימי השמד והיה לומד תורה במערה אחת והוא בן שבע שנים, ובאו האויבים ומצאוהו ועשאוהו חתיכות, ועלתה נשמתו למרום ואומרת כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה', והעמידו הקב"ה לפניו ונשבע לו להנחילו היכל הנוגה ולגלות על ידו בגן עדן סתרים ועמוקות אשר הם בתורה שלא נגלו קודם לכן, וכל הצדיקים אשר בגן עדן מתאוים לראותו ושומעים ממנו עומקי התורה וסתריה. בשעה שהוא יוצא, אותיות שם המפורש בולטות ונוצצות על ראשו וכל הצדיקים שמחים. הוא נכנס ונופל על פניו גועה ובוכה על שלא זכה להיות לו בן בעוה"ז, ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול עומד עליו ואוחז בו ומעמידו על רגליו ואומר לו קום לך חוורי חוורי הם בניך! שבע תעניות התענה רבי יוחנן בן זכאי כדי לראותו, והראוהו גנזי שבעה רקיעים בחלום ובסוף כלם ראה אותו כזוהר הרקיע ושבעים מלאכים סביבותיו וחמשים מפתחות בידו, וכמה צדיקים כתות כתות לפניו ואותיות שם המפורש על ראשו, ונגנז מיד ולא ראהו. היה שואל עליו ואמרו לו עד כאן הורשית, זהו מראה הקשת אשר יהיה בענן. חזרו חכמים על אביו (לחקור אחריו) ומצאו שמעולם לא ראה צורת אדם [רשע] ולא נסתכל בקשת בריתו, ולא הוריד ידו מטיבורו ולמטה, ולא קם מן התורה להשתדל בדרכי העולם, לא היה צדיק בעולם בצער שלא היה עמו בצער, מעולם לא דבר דבר חוץ מן התורה או מן דרך התורה, הוא הוליד בן זה ומת, ילדתו אמו ומתה, ונשאר יתום וגדל הוא בצער ולמד תורה הרבה והרגוהו, וזכה לכל זה".

וראה עוד: סנהדרין, צב א: "ואמר רבי אלעזר כל המסתכל בערוה קשתו ננערת, שנאמר: עריה תעור קשתך".