|
|
| נשלח ב-4/1/2004 00:08 |
 |
| |
אישציפור
1.אתה עדיין מפרש "קבלה" בתור ערכים רוחניים מוסריים?אם כי הפירוש שהצעת מתרץ חלקית את הבעיה (בכל זאת נותר עניין הסגנון שאת זה הוא לא תירץ.שפחה,אבן משכית,עמי הארץ)
הוא נראה לי חסר ביסוס.
נוח לך לפרש קבלה בתור הערכים הרוחנים המוסריים,אבל יש לזה מקור?
בניגוד לזה לפרש את הקבלה בתור תורת הסוד העוסקת בעולמות העליונים,עשר ספירות,זיווגי מידות,ניצוצות קדושה וכו' לזה יש מקור(ובשפע).
נראה שאתה משנה את המשמעות כדי לתרץ את הקושיה.
או שמא אנחנו לא מדברים על אותה קבלה?
התאמה עקרונית?
האם אתה סבור שהגמרא אומרת שהתנאים מבלי עולם הם,היא מתכוונת שרבי עקיבא רבי מאיר רבי יהודה הנשיא ורשב"י היו "מבלי עולם"?
או שהיא מתכוונת לדבר אחר שלא שייך לעניננו?
אם אתה סבור כב',איזה התאמה אתה מחפש,בין הזוהר לעצמו?
(איזה עוד דברים בסגנון?)
2.אני רואה שאתה מתחיל להסכים איתי אודות תרומתו הנכבדה של הזוהר לעיסוק בתושב"ע.
(אתה אולי אינך רואה בזוהר ספר הלכה.
אבל הזוהר דווקא כן מתיימר לפסוק הלכה.)
3.אתה טוען שגמרא=הלכה וקבלה=מחשבה?
אבל מה לעשות שזה לא ככה.שהגמרא היא לא רק הלכה.ואילו הזוהר כן מתימר לפסוק הלכה.
וזה כבר נושא לאשכול אחר אודות סמכותו ההלכתית של הזוהר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2004 15:07 |
|
| |
טוב אז ככה ,
1. עיקר המאמרים שנתת נסובים סביב המושגים "עץ הדעת טוב ורע" ו"עץ החיים" , ולדידי הדברים מתבארים היטב כך (מודה שההגדרה שלי לא הכי מדויקת , .
עם זאת אתה מוזמן להסביר את המאמרים אחרת (בלי להשמיט מילים/מושגים שאינך יודע לבאר ...) הניסיון להפוך את הזהר לפמפלט פוליטי-דתי , די מכוער ולא מוצדק בעיני , הזוהר בראש ובראשונה מציע פירוש רוחני-דתי לתורה . (אפשר לחלוק על התכנים שהזהר מציע , אבל קודם ראוי להבין מהם התכנים האלו , מה זה ספירות,זיווגים, או"מ או"פ , וכו' . מה ההקשרים בהם יש להשתמש במושגים האלו וכו'. ומכאן להבין את משמעותם ביחס לפרשנות התורה , ורק אח"כ להחליט אם לקבל את הפרשנות או לא .)
2. ר"ע ותלמידיו ודאי אינם ה"מבלי עולם" שהגמרא מזכירה , וגם לא אותם "מארי מתניתין שהזוהר מבקר , וכבר נתתי לכך ראיות לא אחת . (ר"ע מובא באחד המאמרים שהבאת [הראשון אם אינני טועה] כדוגמא למי שכן לומד נכון , יתירה מזו , הזהר טוען שרשב"י הוא הוא זה שכתבו , כך שכל הטענה הזו שלך , לא ניצבת אפילו על כרעי תרנגולת , במחילה.)
3. מעולם לא חלקתי על כך שהזהר השפיע על התפתחות התורה שבע"פ , ועל עם ישראל בכלל , השאלה היא מה היה טיב השפעתו , אני סבור , שחלק גדול מהשפעותיו היו טובות וראויות . (לענין ההלכה אתייחס בהמשך)
לטעמי השאלה לא מאד רלונטית , בדיוק כמו שהשאלה מה היתה השפעת הרמב"ם על התפתחות התורה שבע"פ , לא ממש רלונטית , לכל צעד מהפכני יש השפעות טובות יותר וטובות פחות , השאלה היא מה אנחנו (שיש לנו גם פרספקטיבה הסטורית. ) עושים עם הטקסטים (בעעע , לא אוהב את המילה הזו...) הנמצאים בידינו , ולטעמי בהחלט יש מה ללמוד מספר הזהר . (אם כי צריך לזה הכנות ראויות מלימוד נכון של תורה שבע"פ קודם , או לפחות הדרכה מאדם שיודע )
4. למיטב הכרותי עם ספר הזהר , אין בו פסיקות הלכה של ממש . לא באיסור והיתר , לא בדיני ממונות , ולא בטומאות וטהרות ...
מה שכן יש , (ולא מאד הרבה) הוא הנהגות מסוימות , כמו לאמר "בריך שמיה" כשפותחים את ארון הקדש במנחה של שבת , לא לאמר הפסוקים מקדושא דסדרא (מה שנקרא "ובא לציון") וי"ג המידות ביחיד , לבצוע בשבת על X חלות . (מחלוקת האר"י הגר"א כמה) וכד' .
איך שלא יהיה מקובלים עלי הדברים המובאים בשם הגר"א ז"ל (שאני מניח שהכיר את כל מקצועות התורה קצת יותר ממני וממך , ואפילו ממרן מיימוני שליט"א .) שבכל מקום בו נראה שיש מחלוקת בין הגמרא והזהר , הרי זה מראה שלא הבנת נכון את הזהר ....
יום נעים לך .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2004 23:56 |
|
| |
אישציפור
אני לא מבין אותך.(אתה מנסה לבלבל אותי/להתחמק?)
אני בסך הכל מבקש ממך שתענה לי סעיף סעיף(אפילו בכן ולא)כדי שאני אבין למה כוונתך.
גם ככה קשה לי.אתה מדבר בססמאות ואני מנסה לפענח למה התכוון המשורר.
אני שאלתי"1.אתה עדיין מפרש "קבלה" בתור ערכים רוחניים מוסריים?"
ואתה ענית:
"עיקר המאמרים שנתת נסובים סביב המושגים "עץ הדעת טוב ורע" ו"עץ החיים" , ולדידי הדברים מתבארים היטב כך (מודה שההגדרה שלי לא הכי מדויקת"
מה אני צריך להבין מפה???
שהתשובה היא כן?או לא?
עץ החיים הכוונה לקבלה?עץ הדעת הכוונה לתושב"ע?
שאמרת אני מודה שההגדרה שלי לא מדויקת למה התכוונת?למשפט האחרון(עץ החיים והדעת)או לשאלה ששאלתי אותך האם אתה מגדיר את הקבלה כהתגלות הערכים הרוחניים המוסריים?
" אתה מוזמן להסביר את המאמרים אחרת (בלי להשמיט מילים/מושגים שאינך יודע לבאר ...)"
הבאתי את הדברים כלשונם.לא נראה לי שיש פה מקום לאקרובטיקה פרשנית שתסנגר על הזוהר.
אם כי אני מחכה לניסיונות להסביר את האמרות התמוהות האלה של הזהר כלפי המשנה והגמרא.
אתה מנסה לטעון(כנ"ל באראפאקער שנעלם משום מה ולא ענה לי)ש"השנאה שלי" לזוהר העבירה אותי על דעתי ושאני מנסה להתנכל לזוהר.
אישית.אין לי "יחס חם" כלפי הזוהר והקבלה.(בחלקו אכן בהשפעת הפורום בחלקו לא)
אני בשלב של החקירה והשאלה כדי לגבש עמדה מוצקה ונחרצת.
אתה מנסה לטעון שאני מחפש להתנכל לזוהר אבל אני בסה"כ מחפש תשובות.
תאמין לי.שאם היית(אתה או כל מישהוא אחר)נותן לי תשובות המניחות את הדעת הייתי מודה לך(תרתי משמע)וחוזר בי אם צריך.
2.אתה מנסה לטעון ע"י הבאת דוגמאות אודות היחס האוהד של הזוהר כלפי רבי עקיבא ורשב"י כלפי התנאים "מארי מתניתין",הדוגמאות שלך לא לעניין
כיון שהם "עסקו" ב "תורת הסוד".הם בעיני הזוהר "מארי קבלה" ולא "מארי מתניתין" אז מה הפלא ליחס שקיבלו?!
ניסית לטעון קודם שגם הגמרא נוקטת יחס דומה כמו הזוהר כלפי המשנה וחכמיה באומרה "התנאים מבלי עולם".
זה בפירוש לא נכון כיון שהגמרא מתיחסת למורין הלכה ממשנתם שהם מבלי עולם.
בשום פנים ואופן לא כלפי התנאים(שבתקופה לפני האמוראים).ואדרבא להיפך!
אזי שאין לך מפה שום ראיה לשיטתך.והקושיה בעינה עומדת.
", הזהר טוען שרשב"י הוא הוא זה שכתבו , כך שכל הטענה הזו שלך , לא ניצבת אפילו על כרעי תרנגולת , במחילה"
במחילה מכבוד תורתך הטענה שלך היא זאת שניצבת על כרעי תרנגולת.
4.למיטב הכרותי בזוהר כן יש פסקי הלכות הזוהר כן מתימר לפסוק הלכה.הוא לא נותן ומביא רק הנהגות כמו שאתה טוען.(דוגמא קטנה-עניני תפילין ויש עוד לרוב אבל הם לא מענינו של האשכול)והן בעניני איסור והיתר.(טומאות וטהרות אכן לפי הידוע לי אין)
[אישית מההתרשמות שלי הזוהר נוטה לעטוף את ההוראות/פסקי ההלכה(ולא רק אותם) שהוא מנסה לפסוק ב"איומים" ובהפחדה בעונשים הקשים ובתוצאות נוראות עקב אי ציות לפסקי ההלכה שלו בבחינת "קבלו דעתי". לדוג' לשונות כמו "והזוהר מחמיר" והזוהר הק' מחמיר מאוד בנושא" הם דבר שכיח מאוד שראיתי בלא מעט ספרי הלכה שמתבססים על הזוהר.(אתה מכיר אולי אי פעם שהזוהר היקל במשהוא?)]
"שבכל מקום בו נראה שיש מחלוקת בין הגמרא והזהר , הרי זה מראה שלא הבנת נכון את הזהר .... "
ישנו אשכול שלי שבו הצבעתי על סתירה חמורה(לכאורה?) בין הזוהר/הקבלה לתורה (שבכתב ושבע"פ)
אודה לך אם תסביר לי כיצד לא הבנתי נכון וכיצד יש ליישב.
(אני אקפיץ אותו בל"נ)
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2004 01:56 |
|
| |
הערה במקופיא -
לא היה לי זמן לעבור על מראי המקומות, אך אני חושד שהם כולם לקוחים מתיקוני זוהר.
הסיבה לכך היא שבעל מחבר ספר זה (שעל זהותו ויותר נכון: תאריך הולדתו - מתנהל ויכוח ארוך ימים כאן בפורום) ידוע, לפחות במחקר, כמי שפוסל את הלמדנות הרגילה, ורואה מעלה אך ורק בלימוד הסוד.
איני מתיימר לטעון שאי אפשר להציע פירוש אחר לדברים, אך כמדומה שזה הקונצנזוס במחקר הזוהר והתיקוני זוהר בשנים האחרונות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2004 09:22 |
|
| |
מיימוני שלום
מה הכוונה שאתה חושד שהקטעים לקוחים מתיקוני זוהר?
אני הבאתי ציונים למקורות.והם לקוחים מזוהר פרשת בראשית+כי תצא(רעיא מהימנא)
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2004 09:48 |
|
| |
הוא הוא.
לפי דעת המחקר (שאפשר כמובן לערער עליה בראיות),
מחבר הרעיא מהימנא והתיקוני זוהר חד הוא.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2004 10:09 |
|
| |
מיימוני
נראה לי שיש פה בלבול קטן.
הקטעים שציינתי לקוחים מהזוהר פרשת בראשית
ולא מתיקוני הזוהר (למרות הדמיון שבינהם)
תוכל לראות זאת בקישור שהבאתי(בהודעה הראשונה)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2004 20:53 |
|
| |
טוב בן יוסף ,
פטור בלא כלום אי אפשר , אז הרי תשובתי . (וסליחה על העיכוב )
א. סתם הערה כללית , אני לא מדבר בססמאות אלא במושגים , שבלי להבינם , קשה באמת להבין את כונתי .
ב. כן , קבלה לדעתי היא החכמה הרוחנית שבתורה .
ג. ההגדרה הלא מדויקת לדעתי , היתה הגדרת הקבלה כערכים דתים-מוסרים .
טענתי היתה שכדי להבין את הדברים לאשורם צריך להבין את המושגים "סטרא דעץ הדעת" וסטרא דעץ החיים".
(ועיין גם בסעיף א.)
ד. ולטענתי הדברים כלשונם סתומים , ומחייבים בירור וביאור .
ה. לא טענתי ל"שנאה" , אלא לחוסר בדיקה ענינית . (למשל אתה מניח שאסור לבקר את דרך הלימוד במשנה/גמרא , בעוד שהגמרא עצמה עושה כך.)
ו. טענתי היתה (אפשר לספור כמה פעמים כתבתי את זה באשכול הזה אם אתה רוצה...) ש"מארי מתניתין" הם לא חכמי המשנה , אלא הפוסקים ממשנתם , או משהו דומה , שאינם יודעים את חכמת התורה .
איך שלא יהיה כיון שר"ע ורשב"י נמצאים במשנה שלנו . (לפחות זו שאצלי בבית ...) קשה בעיני לאמר , שהזוהר פסל את משנה באופן כללי , וקיבל רק את מה שאומרים שם ר"ע ורשב"י וכד'.
לך זה נשמע הגיוני ?
ז. הלכה וקבלה הוא אכן נושא לעצמו . ואתה מוזמן להקפיץ את האשכול . איך שלא יהיה אני בהחלט לא מרגיש את עצמי מומחה מספיק גדול להלכה ו/או לקבלה בכדי לישב כל ענין , אלא דברי הגר"א ושאר חכמים נאמנים עלי ...
איך שלא יהיה חשיבות הגדולה של הזוהר לטעמי היא פרשנותו לתורה , שמאפשרת לחכם למצוא אפיקים חדשים בהבנת התורה , ולכן השאלה בנוגע להלכות מהקבלה , פחות רלוונטית לגבי הדברים שמהותים בעיני בענין הזה . ( אם כי אשמח להגיב שם אם יהיה לי מה ...  )
בברכה .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2004 16:37 |
|
| |
לעשות רצונך חפצתי.
בן יוסף היקר
כבר עמדו רבים על לשונות אלו מהזוהר הקדוש.כבר בזמנים קדמוניים.וגם כאן העלו כמה יישובים.(אם כי לא טרחתי לעיין כראוי)
דברי הזוהר הקדוש הינם גבוהים ביותר.ולא ניתן להבינם כפשוטם כלל ועיקר.בכל כי האי אנו סומכין על פירושו.דהיינו רבנו האר"י.ואלמלא דבריו.כולו עשוי מקשה אחת.וזה נעשה במתכוין ע"י מחבר הזוה"ק.
אין חכם כבעל ניסיון.והפירות יעידו על
האילן.
כל המקובלים שקראו לשונות אלו מהזוה"ק רק התחזקו בהתמדת התורה.נגלה ונסתר.
אז תנוח דעתך שיש לזה הסבר מעולה למי שמבין כלפי מה הדברים אמורים.וההפך מהנראה על פניו.הוא אדרבה רק ממריץ לעיין בתורה נגלה ונסתר.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2004 22:03 |
|
| |
מוטי 
יפה כתבת .
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2004 23:04 |
|
| |
מוטי היקר שלום
אתה קראת את כל מה שכתבתי לפני שהגבת,הוא שמכיון שחשת בנימת ביקורת כלפי הזוהר,הזדרזת לענות לי?
(אני מכיר אותך,תשובה כזאת לא מתאימה לך,ובטח שהיא לא מספקת אותי)
אתה טוען שכבר עמדו על דברי הזוהר והקשו ותירצו
האם תוכל להביא לי דוגמא/מקור/ציטוט בו ניסו לתרץ ליישב את דברי הזוהר שהבאתי?
לדחות את הקושיות שהבאתי בטענה ש:
"דברי הזוהר הקדוש הינם גבוהים ביותר.ולא ניתן להבינם כפשוטם כלל ועיקר"
זה לא מעשה ראוי.(כלו' סתימת פיות)
"אין חכם כבעל ניסיון.והפירות יעידו על
האילן"
אכן,ראה את מה שכתבתי בנושא(אני מאמין שה"קבלה"וחלק מהמקובלים גרמו נזקים קשים ליהדות ולעם היהודי)
"כל המקובלים שקראו לשונות אלו מהזוה"ק רק התחזקו בהתמדת התורה.נגלה ונסתר."
נגלה הייתי מוחק מפה.
תראה,אני מסכים איתך שאי אפשר לומר על המקובלים(על חלקם)שלא היו צדיקים יראי שמיים וגדולים בתורה.
וזאת קושייה גדולה(בעיניי)לאלה שלא מאמינים
בקבלה איך הרבה(רוב ליתר דיוק)מגדולי ישראל אכן האמינו בקבלה?לי אישית אין תשובה לזה.
אבל בכל זאת,גם אתה וגם אישציפור לא נתתם לי תשובה מספקת(אפשר לבדוק כמה התמקדתם בשאלה ששאלתי וכמה ב"מסביב")
מוטי,אני מתנצל על הנימה התקיפה במקצת אבל זה בגלל שאני מעריך אותך וציפיתי ממך לתשובה יותר ראויה(אפילו אם היית אומר שאתה לא יודע זה היה עדיף).
תוקן על ידי - הבאבא_תור - 19/04/2004 23:12:54
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2004 23:25 |
|
| |
באבא,
אני מבין שאותי אתה לא מעריך הא  ? נעלבתי קשות .
לעצם הענין , אני לא חושב שזה שאתה חוזר על אותה טענה , בלי לנסות להתייחס לדברי הזהר כפי צורת ההתבטאות והשפה בה הוא נכתב (לשון של סמלים ומטאפורות [דוגמת "אבן משכית" , "עץ החיים" עף הדעת טוב ורע" וכיו"ב] ) מראה על התיחסות ענינית לדברים ונראה שכמו בדר"כ הפוסל במומו פוסל .
קשה לך עם הקבלה , גם לי קשה עם חלקים ממנה .
וגם עם חלקים מהתלמוד , אז מה ?
מי שבקי בנגלה יודע שיש לא מעט דעות שיש עליהן קושיות , ועדין הן אינן נדחות בתור לא נכונות .
מובן שאם עיינת , והגעת למדריגה בה אתה ראוי להכריע בשאלות כאלו (ואני ממש לא מתימר לקבוע מהי המדריגה הנדרשת לצורך כך) והכרעת שנראה לאמר שהזהר אינו אמת זכותך לחשוב כך ,
אבל בשעת מחלוקת תצטרך לענות באופן עניני ולא לדחוק את הסוברים אחרת לעמדה אפולגטית , באמצעות מילים חריפות .
בברכה ובתודה מראש.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2004 00:06 |
|
| |
בבא היקר-
האמת ידידי.שאינני חפץ להיכנס בעובי הקורה.ואיני אומר קבל דעתי.השומע ישמע והחדל יחדל.מה שכתבתי לך הוא מה שקיבלתי מזקן מופלג ומופלא צדיק חסיד ועניו זצ"ל.ספרו נלמד בישיבות המקובלים .תנצב"ה.
קראתי את מה שכתבת לעיל.וגם את כל ספרו של הגאון מהר"י קאפח זצ"ל.הנ"ל.והדברים ידועים לי זה מכבר.
בקשת שאגיב\אגלה דעתי בנידון.לכן הגבתי.ולא מחמת צורך להגן.תמצא בכמה אשכולות שנאמרו דברים חמורים בעיני ביחס לזוה"ק.ולא הגבתי כלל.
אתה צודק ! הדברים שכתבתי אכן הם סתימת פיות.
זו האמת גם אם אינה משכנעת.אינה יפה .ואולי אף ברוטאלית.לכן העדפתים על נתינת הסברים מפולפלים ומעמיקים.הבנויים על הקדמות וסברות הכרס.
הדברים האמורים בספר הזוהר אינם פרי הסברא.ואין מקום לתת בו הקדמות שאינן מקובלות איש מפי איש.
טענותיך על לומדי הקבלה נכונות .אמנם אין האשמה בחכמה אלא במתפרצים אליה שלא לפי מידתם.(ומאז ימי עולם קבלו על כך.גם בטרם נגלה הזוה"ק.כמו שכתב הר"י סגי נהור)ויש להביט אל הכשרים שבהם.ולא אל הסיגים.כשם שלא נביט אל הסיגים היוצאים מלימוד ספר מורה הנבוכים.
אם אתה חפץ בציטוטים.והסברים.אפשר שהנכון לך ללכת לחכמי הקבלה הגדולים .ולשאול את פיהם.או לחלופין לעיין בספרות הפרשנית המקובלת.עם ההקדמות הנכונות.ופירוש הסולם אינני מכיר.
כלל העניין הוא.כלשון מהרח"ו "הסברא בהם סכנה".ואין לימוד ספר הזוהר כלימוד שאר חכמות התורה.
טענות מהר"י הנ"ל.הן צודקות על פי פשוטן של דברים ואף מוכרחות.אבל מוטעות לכל מי שיודע האמת.וזו הסיבה שלא חששו להם כל גדולי ישראל.שלא נעלמו מעיניהם כל טענות הללו.
(רוב טענותיו כבר הועלו בתקופת הראשונים ע"י רבי מאיר בן שמעון בספר "מלחמת מצוה" והשיב עליהן רבי יעקב בר ששת תלמיד הרמב"ן בספרו "משיב דברים נכוחים".ואדרבה ככל שפשטות הקושיות והכרחיותן עולות באופן מיידי-כך יתברר לנו שלא נעלמו מעיניהן הזכות של גדולי חכמינו.)
אינני רוצה להיכנס באריכות לכל העניינים.כי אין להם סוף.לפי העניין כאן.
אני מבין אותך.ומאחל לך הצלחה בבירור האמת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2004 08:00 |
|
| |
אישציפור
מתנצל אם העלבתי אותך,אבל את מוטי אני "מכיר" קצת ולכן אמרתי שאני מעריך אותו.אותך אני לא מכיר כ"כ ולכן לא אמרתי לשון זה עלייך(חנפנות זוהי מידה מגונה כידוע לך)
מוטי
אתה טוען שמן הסתם קושיות אלו א נעלמו מדברי חכמי ישראל שעסקו בזוהר,וזה מה שחיפשתי.
האם הם גילו דעתם בנושא הזה האם הם נתנו תשובות לקושיות שהצגתי?
תודה בכל מקרה
תוקן על ידי - הבאבא_תור - 20/04/2004 8:02:07
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2004 00:41 |
|
| |
כל הענין מבאור באגרת הקדש (תניא) פכ"ו (דף קמ"ב ע"א), וזלה"ק:
פרק כו
בר"מ פ' נשא והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע בהאי חבורא דילך דאיהו ספר הזהר מן זהרא דאימא עילאה תשובה באילין לא צריך נסיון ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר יפקון ביה מן גלותא ברחמים ויתקיים בהון ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר טומאה וטהרה לא ישלטו על ישראל יתיר דהא פרנסה דלהון לא להוי אלא מסטרא דאילנא דחיי דלית תמן לא קשיא מסטרא דרע ולא מחלוקת מרוח הטומאה דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ דלא יתפרנסון ת"ח מע"ה אלא מסטרא דטוב דאכלין טהרה כשר היתר ולא מערב רב דאכלין טומאה פסול אסור כו' ובזמנא דאילנא דטוב ורע שלטא כו' אינון חכמים דדמיין לשבתות ויו"ט לית להון אלא מה דיהבין להון אינון חולין כגוונא דיום השבת דלית ליה אלא מה דמתקנין ליה ביומא דחול ובזמנא דשלטא אילנא דחיי אתכפייא אילנא דטוב ורע ולא יהא לעמי הארץ אלא מה דיהבין להון ת"ח ואתכפיין תחותייהו כאלו לא הוו בעלמא והכי איסור היתר טומאה וטהרה לא אתעבר מע"ה דמסטרייהו לית בין גלותא לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד דאינון לא טעמי מאילנא דחיי וצריך לון מתניתין באיסור והיתר טומאה וטהרה ע"כ בר"מ:
והנה המובן מהשקפה ראשונה לכאורה מלשון זה המאמר לחסירי מדע שלימוד איסור והיתר וסדר טהרות הוא מאילנא דטוב ורע מלבד שהוא פלא גדול מחמת עצמו וסותר פשטי הכתובים ומדרשי רבותינו ז"ל שכל התורה הנגלית לנו ולבנינו נקרא עץ חיים למחזיקים בה ולא ספר הזהר לבד ובפרט שהיה גנוז בימיהם וגם כל חכמת הקבלה היתה נסתרה בימיהם ונעלמה מכל תלמידי חכמים כ"א ליחידי סגולה ואף גם זאת בהצנע לכת ולא ברבים כדאיתא בגמרא וכמ"ש האריז"ל דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה ולא בדורות הראשונים וגם רשב"י אמר בזוה"ק שלא ניתן רשות לגלות רק לו ולחביריו לבדם ואף גם זאת פליאה נשגבה דלפי זה לא היה לימוד איסור והיתר וכ"ש דיני ממונות דוחין מצות תפלה שנתקנה ע"פ סודות הזהר ויחודים עליונים ליודעים כרשב"י וחביריו וזה אינו כדאיתא בגמ' דר"ש בן יוחאי וחביריו וכל מי שתורתו אומנתו אין מפסיקין לתפלה ואפילו כשעוסק בדיני ממונות כרב יהודה דכולהו תנויי בנזיקין הוי ואפ"ה לא הוי מצלי אלא מתלתין יומין לתלתין יומין כד מהדר תלמודא כדאי' בגמ' ובירושלמי פ"ק דברכות ס"ל לרשב"י דאפי' לק"ש אין מפסיקין כ"א ממקרא ולא ממשנה דעדיפי ממקרא לרשב"י ולא חילק בין סדר זרעים ומועד וקדשים טהרות לנזיקין (וסותר דעת עצמו בר"מ בכמה מקומות דמשנה איהי שפחה כו' והמקרא שהוא תורת משה ודאי עדיפא מקבלה דאיהי מטרוניתא בר"מ שם ותורה שבכתב הוא מלכא (דהיינו יסוד אבא המלובש בז"א כמ"ש האריז"ל)). וגם פלפול הקושיות ותירוצים דמסטרא דרע ורוח הטומאה אשכחן ברשב"י דעסק בי' טובא גם בהיותו במערה ואדרבה בזכות צער המערה זכה לזה כדאיתא בגמ' דאמר לר' פנחס בן יאיר אכל קושי' כ"ד פירוקי וא"ל אילו לא ראיתני בכך כו' (וגם באמת ע"כ עיקר עסקיהם במערה הי' תורת המשניות ת"ר סדרי שהיה בימיהם עד רבינו הקדוש דאילו ספר הזהר והתיקונים היה יכול לגמור בב' וג' חדשים כי בודאי לא אמר דבר אחד ב' פעמים) גם אמרו רבותינו ז"ל מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד. ועוד יש להפליא הפלא ופלא איך אפשר שלימות המשיח לא יצטרכו לידע הלכות איסור והיתר וטומאה וטהרה כי איך ישחטו הקרבנות וגם חולין אם לא ידעו הלכות דרסה וחלדה ושהי' הפוסלים השחיטה ופגימת הסכין וכי יולד איש בטבעו שיהא שוחט בלי שהי' ודרסה וגם הסכין תהי' בריאה ועומדת בלי פגימה לעולם ועוד הרבה הלכות חלב ודם ושאר איסורין וגם טומאת המת יהי' צריכין לידע כדכתיב הנער בן מאה שנה ימות וגם טומאת יולדת צריך לידע כדכתיב הרה ויולדת יחדיו אם תלד אשה בכל יום מביאה אחת אעפ"כ דין איסור טומאתה לא ישתנה ואין להאריך בדבר הפשוט ומפורסם הפכו בכל הש"ס ומדרשים דפריך הלכתא למשיחא ואליהו בא לפשוט כל הספיקות ופרשה זו עתיד אליהו לדורשה כו':
ועוד אינו מובן מ"ש דלא יתפרנסון ת"ח מעמי הארץ כו' ולא מערב רב דאכלין פסול טמא ואסור ח"ו שהרי ת"ח שבזמן בית שני לא היו מתפרנסין מע"ה דאכלין פסול אסור ח"ו שהיה להם שדות וכרמים כע"ה ואפ"ה היו עוסקין בלימוד איסור והיתר וטומאה וטהרה כל הזוגות שהיו בימי בית שני והעמידו תלמידים לאלפים ורבבות ולימוד הנסתר בהסתר כו':
אך באמת כשתדקדק בלשון ר"מ דלעיל ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר כו' ולא אמר תורת איסור והיתר או הלכות או"ה אלא ר"ל דגוף דבר האסור ודבר המותר הוא מאילנא דטוב ורע שהוא קליפת נוגה כמ"ש בע"ח. וזהו לשון אסור שהקליפה שורה עליו ואינו יכול לעלות למעלה כדבר המותר דהיינו שאינו קשור ואסור בקליפה ויוכל לעלות ע"י האדם האוכלו בכוונה לה' וגם בסתם כל אדם העובד ה' שבכח האכילה ההיא לומד ומתפלל לה' ונמצא שנעשה אותיות התורה והתפלה העולה לה' מכח הנברר מהמאכל ההוא וזהו בחול אבל בשבת שיש עליה לקליפת נוגה בעצמה עם החיצוניות שבכל העולמות לכן מצוה לאכול כל תענוגים בשבת ולהרבות בבשר ויין אף שבחול נקרא זולל וסובא. משא"כ בדבר איסור שאינו יכול לעלות לא בשבת ולא בחול גם כשמתפלל ולומד בכח ההוא אם לא שאכל לפיקוח נפש שהתירו רז"ל ונעשה היתר [גמור]. אבל הלימוד בתורה אף הלכות איסור והיתר טומאה וטהרה שהם המשניות וברייתות שבגמרא ופוסקים המבארים ומבררים דבריהם להלכה למעשה הן הן גופי תורה שבע"פ שהיא ספי' מלכות דאצילות כדאי' בזוה"ק במקומות אין מספר ובריש תיקונים מלכות פה תורה שבע"פ קרינן לה ובאצי' איהו וגרמוהי חד בהון דהיינו שאור א"ס ב"ה מתייחד באצילות בתכלית היחוד שהוא ורצונו וחכמתו המלובשים בדבורו שנקרא מלכות הכל אחד:
ומ"ש האריז"ל שהמשניות הן במלכות דיצירה ר"ל לבוש מלכות דיצירה שנתלבשה בה מלכות דאצילות ומלכות דיצירה נקרא שפחה לגבי מלכות דאצילות ומלכות דבריאה נקרא אמה ותדע ממ"ש האריז"ל דמקרא דהיינו תושב"כ הוא בעשי' והרי מפורש בזהר ובכתבי האריז"ל מקומות אין מספר שהיא תפארת שהוא ז"א דאצילות אלא שמתלבשת בעשי' וכן הוא בהדיא בספר הכוונות שמקרא ומשנה ותלמוד וקבלה כולם באצילות אלא שמקרא מתלבש עד עשיה ומשנה עד היצירה ותלמוד בבריאה. והנה כשהמלכות דאצי' מתלבשת בקליפת נוגה כדי לברר הניצוצות שנפלו בחטא אדה"ר וגם הרפ"ח ניצוצין שנפלו בשבירת הכלים אזי גם המלכות דאצי' נקרא בשם עץ הדעת טוב ורע לגבי ז"א דאצילות שאינו יורד שם ונקרא עץ חיים והנה התלבשות המלכות בקליפת נוגה הוא סוד גלות השכינה אשר שלט האדם באדם כו' וז"ש ברע"מ ובזמנא דאילנא דטו"ר שלטא כו' אינון כו' דהיינו בזמן גלות השכינה שמשפעת לחיצונים שהם בקליפת נוגה שהערב רב יונקים משם ומתמציתן ניזונין תלמידי חכמים בגלות ואז עיקר עבודת האדם ועיקר עסק התורה והמצות הוא לברר הניצוצות כנודע מהאריז"ל לכן עיקר ענין הלימוד הוא בעיון ופלפול הלכה באיסור והיתר טומאה וטהרה לברר המותר והטהור מהאסור והטמא ע"י עיון ופלפול הלכה בחכמה בינה ודעת כנודע דאוריי' מחכמה נפקת ובחכמה דייקא אתברירו והיינו חכמה עילאה דאצילות המלובשת במלכות דאצי' סוד תורה שבע"פ (בסוד אבא יסד ברתא) המלובשת במלכות דיצירה (וסוד) [סוד] המשניות וברייתות המלובשות בקליפת נוגה שכנגד עולם היצירה ששם מתחיל בחי' הדעת [נ"א הרע] שבנוגה [נ"א והברייתות המלובשות בק"נ שכנגד עולם העשיה ששם מתחיל בחי' הרע שבנוגה] כנודע מהאריז"ל. והמשכיל יבין ענין פלא גדול מזה מאד מה נעשה בשמים ממעל ע"י עיון ובירור הלכה פסוקה מן הגמרא ופוסקים ראשונים ואחרונים מה שהיה בהעלם דבר קודם העיון הלז כי ע"י זה מעלה הלכה זו מהקליפות שהיו מעלימים ומכסים אותה שלא היתה ידועה כלל או שלא היתה מובנת היטב בטעמה שהטעם הוא סוד הספי' חכמה עילאה שנפלו ממנה ניצוצי' בקליפות בשבה"כ והם שם בבחי' גלות שהקליפות שולטים עליהם ומעלימי' חכמת התורה מעליונים ותחתונים וז"ש בר"מ שהקושי' היא מסטרא דרע. והנה העליונים אין בהם כח לברר ולהעלות מהשבירה שבקליפת נוגה אלא התחתונים לבד לפי שהם מלובשים בגוף חומרי משכא דחויא מקליפת נוגה והם מתישים כחה בשבירת התאוות ואתכפיא ס"א ויתפרדו כל פועלי און. ולכן באים העליונים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים מה שמחדשים ומגלים תעלומות החכמה שהיו כבושים בגולה עד עתה וכל איש ישראל יוכל לגלות תעלומות חכמה (לגלות) ולחדש שכל חדש הן בהלכות הן באגדות הן בנגלה הן בנסתר כפי בחי' שרש נשמתו ומחוייב בדבר להשלים נשמתו בהעלאת כל הניצוצות שנפלו לחלקה ולגורלה כנודע (וכל דברי תורה ובפרט דבר הלכה היא ניצוץ מהשכינה שהיא היא דבר ה' כדאיתא בגמרא דבר ה' זו הלכה סוד מלכות דאצילות המלבשת לחכמה דאצילות ומלובשים במלכות דיצירה וירדו בקליפת נוגה בשבירת הכלים). וז"ש בגמרא כל העוסק בתורה אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאלו פדאני ואת בני מבין האומות עו"ג. אבל בצאת השכינה מקליפת נוגה [נ"א מהקליפות] אחר שיושלם בירור הניצוצות ויופרד הרע מהטוב ויתפרדו כל פועלי און ולא שלטא אילנא דטוב ורע בצאת הטוב ממנה אזי לא יהיה עסק התורה והמצות לברר בירורין כ"א ליחד יחודים עליונים יותר להמשיך אורות עליונים יותר מהאצילות כמ"ש האר"י ז"ל והכל ע"י פנימיות התורה לקיים המצות בכוונות עליונות שמכונות לאורות עליונים כו' כי שרש המצות הוא למעלה מעלה בא"ס ב"ה (ומ"ש רז"ל דמצות בטילות לע"ל היינו בתחיית המתים אבל לימות המשיח קודם תחה"מ אין בטלים) ולכן יהי' גם עיקר עסק התורה גם כן בפנימיות המצות וטעמיהם הנסתרים. אבל הנגלות יהיו גלוים וידועים לכל איש ישראל בידיעה בתחלה בלי שכחה וא"צ לעסוק בהם אלא לערב רב שלא יזכו למטעם מאילנא דחיי שהוא פנימיות התורה והמצוה וצריכים לעסוק [בתורה] במשנה להתיש כח הס"א הדבוק בהם (ע"י עסק התורה. בכ"י ליתא) שלא תשלוט בהם להחטיאם כדכתיב והחוטא בן מאה שנה יקולל שיהיו חוטאים מערב רב וגם למעשה יהיו צריכים לפרטי הלכות אסור וטומאה יותר מישראל שלא יארע להם פסול וטומאה ואסור כי לא יאונה כו' וגם אפשר וקרוב הדבר שידעו מפנימיות התורה כל גופי התורה הנגלית כמו אברהם אבינו ע"ה ולכן א"צ לעסוק בהם כלל. מה שאין כן בזמן בית שני היו צריכים לעסוק גם כי לא בשביל הלכה למעשה בלבד אלא שזהו עיקר עבודה להתיש כח הס"א ולהעלות ניצוצי הקדושה ע"י התורה והעבודה כמ"ש במ"א. ואחר הדברים והאמת יובן היטב בתוס' ביאור הר"מ דלעיל במה שאמר אילנא דטוב ורע כו' ר"ל קליפת נוגה שהוא עולם הזה העיקר כמ"ש בע"ח וד"ל:
אשכילה בדרך תמים...
|
|
|
|
|
|
