שבירת המידות / או איתחולם כראוי

יהוסף

שאלת שאלה גדולה. כל עיקר עבודת המידות כלול בשאלתך.

נראה שכדאי לבדוק את הנחות היסוד. כלומר, מהו האדם, כיצד הוא בוחר, כיצד הוא פועל. מה מקור רצונותיו. מהו כוח ההרגל ועוד.

אם אתבונן אך ורק בדגם שציירת, ברור שאין הוא משקף את כל חיינו. יש לנו קטעים של מאבק פנימי בתוך עצמנו, אך בוודאי שהדרך הנכונה והבריאה היא לחיות חיים של שלמות ולא מאבק.

האם הדרך להשגת היעד הזה היא קוגניטיבית, כדעת הרמב"ם? האם כל תאוותינו הן שורש הרע, ואלו נובעות מתכונות טובות שאינן פועלות במקום הנכון?

כתבתי כמה שברי רעיונות, כי זה כל מה שיש לי להציע בשלב זה. אך יתכן שניתן יהיה להשתמש בהם כדי לבנות הלאה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

יהוסף,
נראה לי ששיטת ההתמודדות תלויה במטרה.
אולי בחירתך (ובחירתם של חכמים וגדולים אחרים לפניך) ב"תבונה" כמטרה של התיקון (או אולי כאמצעי) עלולה להיות חלק מן הבעיה שהצגת - תקיפות, אגרסיביות, מעין אלימות כלפי המידות הרעות.
הדברים אינם נהירים ומחודדים לי מספיק בכדי להביע עמדה, אני מבקשת רק להעלות את השאלה...

יום נעים.

יהוסף
קרא את ספרו של הלל ציטלין ושם תמצא תשובה לשאלתך!

יהוסף ,

זו העבודה הרבתי שרבים מאתנו משתדלים בה, לשוב לבירור הגמור של הטאוטולוגיות והעיקר הגילוי איך נמשכים מהם כל פרטי חיינו למען נהיה מאותחלים מחדש כפי שעשה אלוקים את האדם ישר [אחדותי/מתאים] טרם ביקש חשבונות רבים!


שחרית, זו בדיוק הנקודה שדנו עליה באישי!

תוקן על ידי - ווטו1 - 01/01/2004 15:07:24

ווטו,

האם תוכל להרחיב מעט על אופן הגילוי הזה ואופיו?
האם מדובר בתהליך מתמשך בבחינת "בכל יום ויום חייב אדם" לברר את סוגיות התשתית הללו, או האם מדובר בבירור גדול ושלם אחד שאחריו אדם יכול לראות עצמו "מבורר"?

שחרית,

אכן תהליך מתמשך של "בכל יום ויום חייב אדם" לברר את סוגיות התשתית הללו, לו קראנו כאן "מעשה דיקארט בכל יום" לבדוק את ראשית דעתנו ולהבהירו מחדש לאור המגוונים החדשים שנוספו בדעת בכל יום. על ידי כך מתקרבים לבירור גדול ושלם אחד שאחריו אדם יכול לראות עצמו "מבורר" יותר ויותר.

זו החשיבות של העיסוק בבירור הטאוטולוגיות למען נישאר נאמנים להן ולא נסטה כפרי דמיוננו. השנאה לאיין ראנד נובעת לא מעט משנאת הקריאה התמידית הזו לעמל ההשתכלות [כן בש'] בחיים מתוך היסודות הראשוניים וכך להביאם לרמה הגבוהה ביותר.

כפי שאמרתי באשכול אחר, אני מקוה לאחר שאורבערפל יסיים את בירורו על יהדות-אובייקטיביזם, לייחד אשכול לחשיבות השיבה התמידית לראשית כדי שנדע את שאנו יודעים בצורה הברורה ביותר!

שילוב מושכל ,
לפעמים להילחם ממש , לפעמים לעקור קוצים מהכרם , ולפעמים ללמוד להבין שהיצרים הם חלק טבעי ראוי ורצוי באדם , שרק צריך למצוא את
הנתיב הנכון להתבטאות מבלי שיגרום לנזקים . (לאדם עצמו ולסביבתו)

בדיוק כמו כל התמודדות אחרת בחיים ... (ויש מה להאריך בזה)

דברים שכבר הובאו כמדומני בפורום -

"
פרק ה'- מקור המידות

הנה יש להבין ולחקור מה שורש ויסוד המידות, האם בלב יסודם, ובאמת העבודה נגד הלב הוא אך ע" הטיית הלב מעט מעט, או שמא יסודם בדעת ואם יבין האדם את טעותה או טובתה של המידה מייד יהא קרוב אל תיקון המידה.

שהרי לגבי כעס חזינן שיש בעלי טבע גוף חם הכועסים על כל דבר, ואנו רואים את השייכות שיש לגוף.מאידך ידועים בעלי מושכלות ששינו עצמם על דרך החקירה.

בכדי לבחון ענין זה עלינו לראות באיזה מצב באות המידות למשל: ברור לכל
שלא יכעס האדם בלא איזה סיבה, אלא אם כן יהיה חולי בנפשו, נמצא אם כן שודאי יש למידות שייכות לאיזה דבר הנודע בדעת לגבי הכעס: כל כעס הוא דבר הבא מידיעה שע"י נודע לו שנעשה דבר נגד רצונו ודעתו.

מעתה, גם אם נאמר שיסוד המידות עצמן - המידה ולא סיבתה- יסודן בגוף, אך ודאי שהדעת היא זו המפעילה אותן.
מסתבר שיש מידות שיש להן השפעה על הגוף,לעומת זאת יש הרבה מידות שיסודן ומהותן גם מתבטאים בעיקר רק בנפש ובדעת.
עתה נבחן באופן כללי, איזה מידות יש להן שייכות לגוף ואיזה מידות אין להם שייכות ניכרת לגוף.

מעתה לו נניח שאותו אדם שכעס יגלה שלא נעשה נגדו דבר חמור כ"כ, הרי יפחת כעסו.
נמצא אם כן שלא רק שהדעת מפעילה את הכעס אלא שהכעס בחומרתו או קולתו, נקבעים ונמדדים בכל רגע ורגע לפי מה שיודע האדם בדעתו.
ובאמת גם אם יחשוב החושב שמידת הכעס ושאר המידות עניינים גופניים, הרי שאם נגדיר כל מידה ומידה ונבין מהו אופי הכעס, אופי השנאה, אופי הלחץ, נראה שאין חלק הגוף אלא רגש מתלווה למה שמבין ומחליט האדם בדעתו ביחס למה שקורה עמו.

שומה עלינו להגדיר ולהבין כל מידה ומידה, אז נוכל לדעת את העצה האמיתית אז ישכיל האדם ויכון את מידותיו להיות מידות ישרות ונכונות המתאימות ומיתאמות לכל מצב לפי הראוי."