"מחשבה דתית" - הכיצד היא מן האפשר

זכיס,

העובדה שאברהם הגיע ל'מחשבה דתית' דרך תהליך חשיבתי שכלי, מוכיחה שיכולה להיות 'חשיבה דתית' ללא שום תלות שהאדם מחוייב מכח אמונתו להגיע אליה.

אתה בטוח במה שאתה אומר? הרמב"ם כתב 'דברים' מתוך ידיעה שהוא כותב בניגוד לדעתם של רב חכמי התורה , ואפשר לכולם, בני דורו. או אלה שהתנגד לדעתם. מבחינתו חז"ל היו נאמנים לעיקרי האמונה, ולתורה ואיתם הסכים לגמרי, ולכן גם כתב מתוך חופש מחשבה מוחלט – כידוע את הרמב"ם נידו, הוא הואשם בכפירה שרפו את ספריו, הוחרם במשך 100 שנה גם אחרי מותו.
.
היהדות/ התורה היא כולה שאלות, 'הקבלה' בניגוד אליה היא כולה תשובות, אולי זאת בעייתה של 'היהדות' בימינו ש'הקבלה' נעשתה לתורה, אולי לכן מי שאינו מוכן לקבל תשובות, אלא, שואל שאלות הוא זה ש'היהדות' אינה מקבלת אותו כאחד מן השורה.ואיננה מקבלת אותו כמי שעשה תשובה שלמה.



הנסיון לחתור אל האמת מכוח מחשבה חופשית יכול לבוא רק מתוך אדם שהתעורר בו הרצון לגלות את האמת, אותו אדם מבין את הדברים משום שהם העסיקו או מעסיקים את מחשבתו והוא חשב עליהם.




תוקן על ידי - איקה - 05/01/2004 1:46:22

יפה הגדרת.

אבל, עם כל הכבוד לרמב"ם, שבאמת היה ענק בדורו, ואמיץ כח, עדיין לא היה לא את הכח לחלוק על חז"ל.

כאשר מחזיר בתשובה מנסה לברר את האמת יחד עם חוזר בתשובה, אז באמת הדיון הוא מאד פתוח ואפשר להטיל ספק אפילו בבורא. אבל ברגע שמגיעים למסקנה שיש תורה משמים, וחייבת להיות תורה שבעל-פה, אז משום מה המסקנה שצריך לקבל את חז"ל הופכת לאקסיומה שלא בודקים אותה.

החל מימי הבית השני, קיימת ביהדות אמונה עיוורת שצריך להאמין גם במסורת האבות. יש יראה כלפי הדורות הקודמים ואמונה אקסיומטית שהולך ופוחת הדור, ולכן אי אפשר לחלוק על הדורות הקודמים אלא רק לבאר את דבריהם. כך, כאשר הלכה שמופיעה במשנה אינה לרוח רבני הדור, אז במקום להגיד שאולי במשנה יש טעות, פשוט מתרצים שאותה הלכה היתה נכונה לאותו דור, או שהכוונה שם שונה וכד'.

איקה, אם אשאל כיום רב שהאם יתכן שהוא טועה בדברים מסויימים, מתוך ענוונותו יאמר שכמובן שהוא יכול לטעות , הוא הרי בן אדם. אבל אם אשאל אותו האם יתכן שהוא טועה ביחס שלו לחז"ל , אז פה כבר אקבל פרצוף אקום וגמגום.