| נשלח ב-4/1/2004 21:55 |
 |
| |
שיטות המוסר בביקורת התבונה
שיטות המוסר - טיבם, והלימוד מהם או כשלונותיהם
באשכול זה בכוונתי לסקור את שיטות המוסר הידועות באסכולה התורנית, כמו, קלם, סלבודקא, נובהרדוק, ר"י סלנטר, הרבנים מטלז והחזו"א. בסקירה אנסה לעמוד על שורש קווי המוסר, ולראות על כל אחת מהם אם היא אכן תואמת ל"ביקורת התבונה", עד כמה שזה ניתן, כמובן בשיתוף גדולים ממני. אך קודם לכן נקודה...
"הקדמה אישית" [אפשר לדלג ]
עד היום העליתי כמה וכמה אשכולות על עניין המידות, וראיתי שעל פי מה שייעדתי בדמיוני להצלחתם להעביר את המסר, הנראה בעיני כמסר המשנה את ההסתכלות מקצה לקצה, לא צלח.
העירני ידידנו בוקר, שכבר מזמן לא הופיע כאן, ואני מקווה שישוב בקרוב, שקשה מאוד ובפרט בפורמט כזה של הודעות להבדיל דו שיח, להעביר רעיון גדול.
בראשונה נעצנו את הבעייתיות בצפיפות הדחיסה של החומר, שייתכן ואני נוטה לזה. כאשר העלנו את האפשרות להחדיר את העניין במעט מעט, הגענו למסקנא שזו לא תיצור עקביות ההתעניינות ללא איזה נתון מתחדש מבחינת משיכה קלה לעין הקורא. כך שלערוך את הנושא טיפין טיפין ישאיר את הנושא לא סגור, שכן מי יש לו את הכוח לעקוב אחרי משא ומתן בן 30 או 40 הודעות, המתקדם באותו נושא עצמו בהתקדמות איטית?
אי לכך הועלתה האפשרות הבאה -
לבחון את הנושא לאור כל מיני שיטות ידועות שרושמן כבר נקבע בנפש הקורא, כך שבכל פעם ששיטה אחרת תועלה לאור ביקורת התבונה, היא תיגע מחדש בעוד אסכולה הקבועה בדעת הקורא.
כוונתי, אם למשל עלינו להעביר מסר של מדיניות שונה מזו של הימין והשמאל, אזי אם נציג אותה בבת אחת, יקשה על השומע לקבלה ולעיין בה, גם מחמת טבע אריכות הדברים שיימשך בה, ואם נציג את זה באיטיות שלב לאחר שלב, כאשר אנו עוצרים בכל שלב לשמוע דעת השומע, ישתעמם בשלב מן השלבים וינטוש את המערכה. אבל אם תחילה אנו שוללים את שיטת הימין, ומציבים לעומתה נקודה בסיסית אחת, אחר כך את השמאל ומאזנים אותה בנקודה בסיסית נוספת, ולאחר מכן כאשר אנו מבקרים את המרכז, אז אנו מציגים את התמונה השלימה, האדם יישאר מטבע הדברים בעניינים, שכן בכל התקדמות ישנה אסכולה העומדת בדעת האדם כאסכולה בעלת רשמים חזקים ומעניינים, ואין כאן לא הצגת תיזה מתמשכת ולא הצגתה בבת אחת.
ומפני מה כל ההקדמה הזו?
כי לי יש בעיה עם הכתיבה על שיטות. הן משום "מתכבד בקלון חברו", והן משום שזה אינו דרך מחקר נכון האמור להתמקד בנקודות עצמם באופן פוזטיבי. אך כיוון שהנ"ל משכנע אותי, שהדרך היותר טובה לדבר אל עצמנו בשלב הראשוני, הוא כן דרך הנגיעה באסכולות שכבר נקשרנו אליהם, וכל אחד מהם מהווה עבורנו אטרקציה, העדפתי את דרך זו, בפרט שאיני מתכוון לעסוק בשלילת האישים אלא שלילת הדרך.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2004 22:09 |
|
| |
סקירה כללית
* שיטת קלם הרגילה את תלמידיה לשלוט על כל תנועה, דרך הגבלת תנועות האדם לנצרך בלבד. כך ימצא שהשליט האדם את שכלו על לבבו.
* שיטת סלבודקא דגלה ב"גדלות האדם", כלומר אם האדם יקפיד על לבושו ושאר ענייני הכבוד, יהא לו לביזיון לחטוא ולאבד משיקול דעתו מחמת יצר כל שהוא.
* שיטת נובהרדוק דגלה בלחימה בכבוד. השיטה טוענת לשפלות גם אם היא מלאכותית, כמו להבתוסס עם בגד מצחיק, העיקר כדי לנטרל את הגאווה, המונעת מהאדם להודות בחטאו וללמוד לפעם הבאה.
* שיטת טלז דגלה בהרבה "מחשבה", כלומר להגיע להבנה מסויימת במיניעי האדם, וכך לעקור את טיעוני היצר הדלים.
* שיטת החזון איש שהמוסר אין לו קריטריונים משלו, ההלכה היא הקובעת את ה"מוסר" [סגול תחת הס'].
אלה הם השיטות בגדול, הפירוט יבוא כל אחד בשלו.
אם יש לאי מי תיקונים מהותיים בשיטות [כי לא את כולם אני מכיר בהכרה מקיפה], אשמח על כל הערה והארה, תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2004 08:10 |
|
| |
מעניין מאוד.
אני כאדם קצת תלוש מהמושגים החרדיים, לא מכיר את השיטות שהבאת. השיטות הם שיטות ידועות?
בראש כל שיטה עמד אדם הנחשב חכם ונערץ, או שזו התגבשות קבוצה ללא הדרכת מנהיג מוסמך? בגדול אלו שיטות מעניינות, לא חשבתי אף פעם על תרגילים כל כך מגוונים להגיע לאותה נקודה.
מה אחריתם של שיטות אלו, מי מהם שרד?
ואת כל שיטות אלו אתה הולך לשלול? או לבקר? זו עבודה, אני במעקב, זאת אומרת אתה.
תודה
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2004 18:01 |
|
| |
אני מקבל את הגדרותיך.
יש לי רק בעיה קטנה עם הכנסת החזו"א לחלוקה הזו.
למיטב הבנתי החזו"א אינו חלק מתנועת המוסר, לא צמח בערגותה ולא ראה עצמו כחלק ממנה.
אף דבריו על ההלכה והמוסר, מכוונים לענ"ד לשאלת היחס בין ה'מוסר הכללי' להלכה (ואכן הם מצאו את דרכם לספרו של אבי שגיא בעניין, דומני שבתור דוגמא לתזת התלות, לכאורה).
הציר הזה אינו הציר סביבו סובבת תנועת המוסר. המובן של מוסר בתנעות המוסר אינו של morality אלא של דקדוק יתר ותוספת כוונה במעשה המצוות.
_________________
שאלה מעניינת היא האם יש בימינו זכר לתנועת המוסר. אמנם בכל ישיבה יש משגיח (שהוא בד"כ תלמיד של משגיח שהוא בוגר אחת מישיבות המוסר) ובחלק מהישיבות הליטאיות מקפידים על הופעה חיצונית מהוקצעת. אבל מה מה מעבר לזה?
אמנם גם בתנועת החסידות מצאנו תהליך דומה, ואולם בהחלט ניתן למצוא גם בימינו מרכזי כובד של עיסוק בתכנים חסידיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2004 18:41 |
|
| |
יהוסף, תודה על עוד נושא מרתק.
איני בקיא בהבדלים השונים, ואיני יודע אם לחזו"א אכן יש שיטה. מה שברור הוא שבספרו הקטן ורב האיכות "אמונה ובטחון", הגדיר יותר טוב מכל שראיתי את הכלל של "העדפת המוסרי על התאווני" כעקרון כל עבודת המידות כולה. נראה שבכך זיהה והיטיב להגדיר את דברי כולם, שהתמקדו אולי יותר ב"איך עושים את זה"?
אקווה שאחד מהדברים שיצאו מאשכול שכזה היא תשובה על שאלה זו: האם ניתן לזהות דרך אחת מעשית, ומוצלחת למוסריות נעלה?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2004 21:08 |
|
| |
ממללא תודה
לגבי החזון איש נראה עוד בהמשך, הנ"ל לא היה אלא מראה מקום כללי ביותר.
אור
אתייחס בהמשך לדברי החזון איש. לגבי אחד הדברים שאתה מצפה מהאשכול, זו מטרת האשכול, ויה"ר שזו תצלח.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2004 21:22 |
|
| |
שיטת קלם
על פי המסופר, הרי שדרגת השיא של המתחנך הקלמאי, היה לשבת בשורה שממול החלון. המוכשרים מבין מתמידי ההנהגה הקלמאית, שלא לעשות שום תנועה ללא סיבה מצדיקה מוגדרת.
בבית התלמוד של קלם, בשורה הקדמית בבית המדרש, היה חלון גדול. אלו שכבר התמידו רבות בשליטתם, זכו לשבת ממול החלון, כהוכה ואתגר מתמיד ליכולת ההתאפקות מלהביט בחלון. ר' דוד פוברסקי זצ"ל זכה לשבת בשורה זו.
מספרים שמידי פעם היו מארגנים כניסת סוסים לתוך ההיכל, ומי שהיה מביט בהם, היה ננזף.
בספר של ר' אליהו לופיאן מיוצאי קלם, מסופר שפעם עמד בתחנת אוטובוס ולפתע "נכשל" והביט לכיוון ממנו היה אמור האוטובוס להופיע. אז אמר "בקלם הייתי מקבל ע"ז שמועס" [שיחה / הערה].
על ר"ד פוברסקי מסופר, שכששפכו עליו מים, מיד פנה לאחוריו והלך אל ביתו להחליף בגדיו, ללא הינד ראש לכיוון מוצא המים. כך גם כשזרקו עליו טיטול, וכך גם כששמע קול שאון סביב אש מתלקח.
_________________________
נשאלת השאלה, האם מה שהאדם מביט לכל כיוון שהוא, ללא סיבה מוגדרת, זהו אכן דבר מיותר?
האם הסקרנות היא יצר, ולא מושתתת על הסתכלות מסויימת, שיכולה להיות נכונה?
נדמה כי אם נתאר את האדם לחדר, ואת מה ששומע רואה וחושב כחפצים, יקל עלינו לדון בעניינינו.
שיטת קלם טוענת כך: החפץ הזה, כמו רעש הסוס או האש, אין לך שימוש מועיל בו, אם כן מה לך להכניסו לחדרך מעבר לכמה שכבר נכנס?
האמת היא שיש זווית הפוכה -
כאשר אדם שומע את קול האש או הסוס, נהיה אצלו בלגן, שכן הוא יודע שיש משהוא, וריבוי האופציות משאיר את ראשו ומחשבתו נע ונד בין האפשרויות. ההסתכלות אל עבר אותו מקור הרעש, תפשט את הספק הטבעי, ספק זה אשר לא יוכל להימלט ממנו, וידע כי הרעש בא מסוס שעבר, ויתמקם לו ידע זה לפי חשיבותו במקומו הראוי, ויחזור השקט והסדר לראשנו.
נראה כי זהו הרקע הטבעי לסקרנות האדם - לשים דברים במקום. לא להשאיר דברים פתוחים, הגורמים בהכרח לחוסר סדר במודע הברור.
אי לכך נראה, כי השיטה הקלמאית, אינה שיטה לאידיאליות האדם, אלא אולי ככלי מעבר מהסקרנות המיותרת. כלומרהמצב של אי התעניינות בגירויים, אינו מצב מיוחל ואידאלי לאדם כלל וכלל , לכל היותר זה יכול להוות משקל נגד לחשיבות המדומה שאדם מייחס לדברים.
נמצא, כי השיטה הקלמאית, אם כי ייתכן וכתרופה לסימפטום יש בה מן התועלת, אך אין בה פתרון המייצב את האדם להסתכלות נכונה מראשית הכרתו.
הסקרנות המיותרת, דומה לשפעת, ושיטת קלם לאקמול, המרגיע ומאזן ומאפשר לגוף לשוב אל עצמו, אך אין כאן טיפול שורש החושף את עצם הבעיה....
חבל, אבל אולי אכן קשה מאוד להגיע אל שורש הדברים, וזהו הטוב במיעוטו שהזדמן ליוצרי השיטה.
יש כמה מגרעות גדולות בשיטה זו, ההורסת את האינטואציה הטבעית, שיש בה הרבה מן החיוביות, אך די בנקודה הנ"ל כעיקר, לצורך המסר המתגבש.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2004 23:45 |
|
| |
קלם: השלטת השכל על הרגש, או שמא השלטת השכל על השכל
כאמור לעיל עיקר הנקודה לעניינינו כבר נכתבה בהודעה הקודמת.
בכל זאת נקודה בקצרה -
העולם רגיל לייחס לקלם, וכנראה גם קלם על עצמם, כאילו הם מתקדמים ומועילים בנקודת השלטת השכל על הרגש.
מן העניין לציין, שאסור לשכוח שהרגש הוא תוצר נלווה לזיהוי מסויים, קרי מן השכליות, והרבה פעמים מדקויות השכל, שאין אנו מזהים אותם אלא בעיקר דרך הרגש המלווה אותם.
מכאן שהשלטת השכל על הרגש, במובן המלא = אגרסיביות. מי שאינו עירני, ואינו רגיש לרגשותיו, מאבד את הגישה לזיהוי התת מילולי - תחושה ורגש.
מכאן -
הקלמאי מסתכן באגרסיביות ואדישות, חוסר עירנות לדקויות. ואני משער שזה גם קרה...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2004 23:19 |
|
| |
Yhosef,
Thanks for opening this cluster.
For a long time I was interested in exploring the various schools of Musar. I hope this will provide me with the opportunity.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2004 08:21 |
|
| |
ממללא,
הרב קוק באגרותיו (אגרת סט כמדומני) מבקר את החסידות שהפכה ל'פרוסטע פרומקייט', על אחת כמה וכמה הדברים נכונים לגבי המוסר, שמה שנותר ממנו בישיבות הוא סדר מוסר שלא לוקחים אותו יותר מדי ברצינות ומשגיח שגם אותו לא לוקחים יותק מדי ברצינות.
המענין יותר, הוא כניסת החסידות לתוך המוסר פנימה. באשכול סמוך דובר פעם על המחלוקת בין צאצאי הרב דסלר על פרסום מכתביו לאדמו"רים וחסידים חשובים, אך א"א להתעלם מהציטטות מספרי חסידות שמובאות במכתב מאליהו, למשל מספר פרי הארץ לר' מנדל מוויטבסק. שמעתי מאנשים ששמעו את הרב דסלר שהיה מצטט רבות את ר' צדוק הכהן מלובלין, ואף תלמידיו ותמידי תלמידיו ממשיכים בכך, ולדוגמא, ההגדה של ר' צדוק שיצאה עם הסכמה נלהבת של ר' חיים פרידלנדר.
תוקן על ידי - אריק123 - 07/01/2004 8:23:45
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2004 09:26 |
|
| |
אריה שאג, אני מצטרף לתקוותך...
אריק, תודה
הזכרתני לצרף את הרב דסלר ודומיו כר"ח פרינלדר והעלי שור לר' שלמה וולבה יחי'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2004 10:06 |
|
| |
אני חושב שצריך גם לצרף את שיטת בריסק לעניין. שהוא אולי קצת דומה להגדרה שהבאת מהחזו"א אבל שונה מאוד מרחק מזקררח ממערב.
ומה שקשור לר וולבה הרי שזה עיקר מה שיש זה ההמשך של ר' ירוחם שבעצם קשור מאוד לשיטת הטלעזרס וסלובודקה ולא משהו ממש חדש.
ועוד דבר אני לא מבין איך לא התחלת בשיטה של הגר"י סלנטער עצמו שזה לא דומה לשיטות האחרות וכדאי להתחליל בזה ולהביא הדברים שכותב הרב כץ בספר שלו שהוא מאוד מקיף.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2004 10:14 |
|
| |
בריסקר, תודה
אני מעדיף להתעסק קודם עם השיטות שכמעט ודעכו, בהם יש אישוש מציאותי מסויים לתקר.
את שיטת ר' ישראל אשאיר לבסוף. שם תהא חובת ההסבר, בהנחה שהשיטה תימצא בעייתית, למה היא עדיין מחזיקה מעמד זמן רב כל כך (יחסית).
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2004 10:58 |
|
| |
שיטת סלבודקא - גדלות האדם
האדם הגדול אמור לחשוב יותר, ומפני כבודו גם לא יעשה מעשים מבוזים - מעשים רעים.
שיטת סלבודקא דגלה לא במעט בכיוון ההפוך מנובהרדוק המחנכת לזלזול בכבוד האישי, סלבודקא דרשו מתלמידיה לבוש ומראה מכובד והולם.
"נכבדות", זו סיסמא מצויה אצל אוחזי שיטת סלבודקא. המשקפיים הזקן וכל דבר ששייך לשכללו בגינוני כבוד זכה והומלץ לטיפוח מכובד.
התועלת העיקרית, עידוד חשיבה, ומבחינה מעשית ההימנע מחטא, שאינו מתאים לאיש ישראל אהוב ד' המכובד כל כך.
הבעיתיות בשיטה זו, מלבד שאין היא עוסקת במישרין בבעעיית האדם במידות, שלזה דרוש התעסקות עם מרכיבי החטא הבסיסיים, והרי אין ספק שלא חוסר נכבדות היא שורש כל חטאת. מלבד זאת השיטה בעייתית באשר נכבדות יכול בו זמנית להביא אף למידות רעות. התנשאות על השונה, אנוכיות ועוד, ודבר זה מן הנמנע ככלל שלא יימצא אף באותו אדם השפעה על החלק השלילי שהנכבדות עלולה להשפיע.
אי לכך, גם בשיטת קלם וגם בשיטת סלבודקא קשה לראות פתרון לבעיית האדם, חוסר הבהירות וההתמודדות הישירה עם נטיותיו ומידותיו, הכביכול "נשלטים" על ידי הרגש הלא נאמן ליושר כביכול בעיקר "שכלי".
נראה כי כל השיטות המצויינות, דגלו והסכימו עם סיסמת המטרה "להשליט השכל על הרגש", כאמור לעיל יש בעיתיות עם הסיסמא, ולא רק בעיתיות ספציפית אלא אף שורשית, שכן הפיצול עצמו בין שכל ורגש הוא מלאכותי, כפי שקצת נכתב לעיל, וכפי שיתבאר עוד.
הרי שאנו עדיין בעמדת חיפוש....
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2004 00:09 |
|
| |
סלבודקא ומיר, מה שייכות יש ביניהם?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2004 08:11 |
|
| |
האם ר' ישראל שדבר על יראת העונש וחישוב העוצמה של אש הגיהנום חשב במושגים של השלטת השכל על הרגש?
ואכן הרב קוק שמאד העריך את ר' ישראל ומאמר שלו על ר' ישראל התפרסם מחדש במאמרי הראי"ה, בקר בספרו מוסר אביך את לימוד המוסר בהתפעלות.
לענ"ד נראה יותר שר' ישראל העריך שהשכל אינו שולט על הרגש ולכן יש צורך בכלים רגשיים נגדיים, קול עצב ושפתיים דולקות. יתכן ואחד הגורמים לאי הצלחתו של המוסר (למרות נצחונו הפורמלי) הוא המרה השחורה הכרוכה בו.
תוקן על ידי - אריק123 - 09/01/2004 8:14:19
|
|
|
|
|
