ההבחנה שבין תשובה מיראה לבין תשובה מאהבה

התשובה מיראה יכולה להביא אדם לידי עזיבת החטא, אך אין היא יכולה להביא גם לתיקון החטא, עד לאותו צעד המכונה "שיבה עד ה'"

אם נקח לדוגמא את תשובתם של אנשי נינוה, שכללה צעד אחד בלבד והוא עזיבת החטא, שהרי נאמר שם "כי שבו מדרכם הרעה", ולא נאמר מאומה על אודות שיבתם "עד ה'" או "אל ה'" וקבעו חכמים, כי "לאחר ארבעים יום שבו לדרכיהם הרעים יותר מן הראשונים" (ילקוט שמעוני, יונה, רמז תק"נ)
אנשי נינוה היו רשעים ונשארו רשעים . יראת העונש גרמה לכך, שיחדלו לעשות רע. הפחד עשה את שלו וגרם להרפיה בפעולות אלה, אך לא מעבר לכך, כיון שלא היתה להם "תשובה מאהבה" , לא היה להם עניין לעקור את כל הרע מתוכם, ולעשות צעדים כדי להתקרב אל ה'. לכן, כשחלף הפחד וקהתה היראה, חזרו לסורם, והמשיכו באותה דרך, שבה הלכו קודם לכן.

בתשובה מאהבה, מבקש החוטא, לא רק לעזוב את הרע ולתקן את הדרך שבה הלך, כי אם גם לתקן את עצמו. אין הכוונה להשתלטות על היצר ולהכנעתו, אלא לעקירת התחושה הנקראת : "הותרה לו"
רב הונא אמר בשמו של רב : "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה – הותרה לו" (יומא פ"ז ע"א) לפי ההסבר בגמרא לא התכוון רב לומר, שהעבירה, אכן, מותרת לו כליל. כוונתו – "שנעשית לו כהיתר". החוטא איבד את תחושת החרדה לנוכח דבר עבירה, ומכאן ואילך – לאחר ששנה בה – הוא מסוגל לחזור על העבירה פעמים רבות, בלי שיחוש נקיפות מצפון ומוסר כליות. עתה, כאשר הוא חוזר בתשובה, עוזב את החטא, מתקן את הדרך שבה הלך והשתלט על יצריו – נותרה לו עדיין פעולה פסיכולוגית קשה מאוד:
לעקור את ההרגל, את תחושת ה"קלות", את חוסר הרגישות, את : "ההותרה לו"

הוא צריך לעורר בקרבו תחושות פחד, לנטוע בתוכו רעדה, וליצור אצלו רגישות חדשה לנוכח מעשים שליליים ודבר עבירה. הוא אשר ביקש דוד "לב טהור ברא לי א-לוהים ורוח חדשה נכון בקרבי"

השיבה אל ה' איננה צעד חיצוני כמו הפסקת החטא, תיקון הדרכים, השתלטות על היצרים, החזרת הגזלה או טיהור הלב. השיבה אל ה' היא לחזור וליצור קשר חדש עם ה' לאחר שהקשר הקודם נותק.

עיקרו של הצעד הזה הוא פיוס עם הקב"ה. בכל חטא ישנו גרעין של מרד ו"בעיטה" בה' – היגון, הסבל והמצוקה הפנימית על מעשי החטא הם אלה שיוכיחו כי אכן מעוניין החוטא בפיוס עם ה' כאשר הוא כואב את כאב המרד, כאשר הוא נאנח ומתאבל על המעשים המתועבים, וכאשר הוא מצטער ומתמרמר על הצעדים הנפשעים שעשה – אם הוא עושה את כל אלה מתוך טוהר לב וזכות השכל – הוא מעיד על רצינותה של התשובה, ועל רצונו לחדש את הקשר עם ה'.




תוקן על ידי - איקה - 06/01/2004 20:04:26