משפט הדרשות כמשפט הדינים המקובלים?

מי אמר?

"הדרשות אשר דרכם ידוע אצל מי שמבין דבריהם, והוא, שהם אצלם כעין המליצות הפיוטיות, לא שכך הוא עניין אותו הכתוב. ונחלקו בני אדם בדרשות שני חלקים, חלק אחד נדמה לו שהם אמרום על דרך באור עניין אותו הפסוק, וחלק שני זילזל בהן ועשאן ללעג כי הדבר פשוט וברור שלא זה הוא עניין הכתוב. ואותו החלק האחד נאבק ונתווכח על אימות הדרשות לפי דמיונו וההגנה עליהן, ודימה שכך הוא עניין הכתוב, ושמשפט הדרשות כמשפט הדינים המקובלים. ולא הבינו שתי הכתות שהם על דרך המליצות הפיוטיות אשר לא יסופק עניינם לבעל תבונה, ונתפרסמה דרך זו באותו הזמן ונשתמשו בה הכל, כדרך שמשתמשים הפייטנים במאמריהם הפיוטיים.."

לא.

רמז: הפסוק שאותו נותן החכם כדוגמא לסוג הדרשות בהן מדובר הוא:

' "ויתד תהיה לך על אזנך"(דברים כג, יד).

"תני בר קפרא (כתובות טו א) אל תקרא אזנך אלא אזנך, מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו.מי יתן וידעתי האם התנא הזה לדעת הסכלים הללו(שתי הכתות גם יחד)כך סבור בפירוש בפסוק זה, ושזה העניין המצווה הזו, ושהיתד היא האצבע ואזנך הם שתי האזנים, אינני חושב שמי שהוא משלמי הדעת יסבור כן, אלא זו מליצה פיוטית נאה מאוד, זירז בה על מידה נעלה, והוא כשם שאסור לומר דבר מגונה כך אסור לשומעו, והסמיך את זה לפסוק על דרך המשלים הפיוטיים.וכך כל מה שאומרים בדרשות אל תקרי כך אלא כך, זהו עניינו"

האפשרות השניה שלי היא הרמב"ם . (הסגנון נשמע לי מתאים .)
האמנם ?

הרמב"ם מו"נ חלק שלישי לקראת סוף פמ"ג.